פסק דין ערעור בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז-1977 (להלן: "חוק רשויות מקומיות גמלאות") יחד עם סעיף 14(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת"). רקע עובדתי. המערער יליד 1936, כיהן כיו"ר המועצה הדתית בקרית אונו החל מיום 01.01.1990 עד 30.04.04. עובר לכהונתו כיו"ר מועצה דתית שירת המערער בצה"ל במשך 23 שנים. בגין תקופת שירותו הצבאי, הינו זכאי לקצבה חודשית מקופת אוצר המדינה בסך 7,309.48 ₪ ברוטו. כמו כן כיהן המערער כסגן ראש המועצה המקומית קרית אונו מיום 27.11.83 עד 20.03.89. בגין כהונתו זו קיבל המערער גימלה בשיעור 27.39% מהמשכורת הקובעת של סגן ראש מועצה מקומית דרגה ג' בדרוג רשויות מקומיות. ביום 09.07.92 קיבלה הרשות המקומית קרית אונו מעמד של עיר ומאותו מועד ואילך קיבל המערער גימלה על פי המשכורת הקובעת, בהתאם למעמדה החדש של הרשות המקומית, דהיינו, ברמה ב' במקום ברמה ג'. בתאריך 21.05.89 הוחלט בישיבת ועדת חריגים של המשרד לאשר למערער 100% משרה לפי שכר נבחרים במועצה דתית רמה ב', בכפוף להתפטרותו מחברותו ברשות מקומית. בתאריך פרישתו מהמועצה הדתית היה שכרו של המערער 28,842 ₪. בתאריך 29.03.06 ניתנה החלטתו של המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה לפיה חושבה זכאותו של המערער לגימלה. החלטה זו הינה נשוא הערעור שבפני. הצדדים חלוקים בשאלת שיעור הגימלה שחישובה נגזר מתוספת הגיל לה זכאי המערער, וכן בשאלת חישוב המשכורת הגבוה ביותר מבין המשכורות המשמשות בסיס לחישוב סכום הקיצבה נטו. באשר למענק הפרישה, הצדדים נחלקו באשר לשנים המזכות את המערער במענק פרישה ולסכום מענק הפרישה שהינו תוצאת המכפלה של המשכורת הקובעת לשנים המזכות. המסגרת הנורמטיבית. משיבה 2 (להלן: "המועצה") הינה גוף מתוקצב על פי סעיף 21 לחוק יסוד התקציב תשמ"א - 1985 ופעילותה מוסדרת בחוק שירותי הדת והתקנות שהותקנו מכוחו. אופן חישוב קיצבתו של המערער עבור תקופת כהונתו כיו"ר המועצה הדתית מוסדר בדברי החקיקה הבאים. ביחס לתקופה שבין 01.01.90 - 06.09.90 בהחלטת חוק שירותי הדת היהודית (גימלאות לראש מועצה דתית וסגניו) התשמ"א - 1981, הקובעת בסעיפים הרלוונטיים לעניינו כדלקמן: "(5) ראש רשות לשעבר שחדל לכהן אחרי שהגיע לגיל ארבעים, תשולם לו כל ימי חייו, החל מהיום שבו חדל לכהן, קצבה בסכום שהוא שישית האחוז מהמשכורת הקובעת כפול במספר חדשי כהונתו ברשות המקומית, ובלבד שנתקיימה אחת מאלה: (1) כיהן כראש רשות ארבע שנים לפחות; (2) ... (6) ראש רשות לשעבר שחדל לכהן אחרי שהגיע לגיל חמישים, תינתן לו תוספת על הקצבה שהוא זכאי לה לפי סעיפים 5 ו- 7 בשיעור 2% מהמשכורת הקובעת בעד כל שנת גילו שהיתה למעלה מחמישים בשעה שחדל לכהן". מיום 06.09.90 ועד לפרישתו בשנת 2004 חלה על קיצבתו של המערער החלטת הגמלאות 1990 והחלטת שירותי הדת היהודיים [גמלאות לראש מועצה דתית רשות וסגניו (תיקון)], התשנ"ט - 1999. החלטות אלה קובעות, בין היתר, כי הוראות סעיפים 6-7 של ההחלטה משנת 1981 בטלה וכי תחולתה של ההחלטה המתקנת מיום פרסומה; יחד עם זאת נקבעו בסעיפים 9-10 לתיקון הוראות מעבר כדלקמן: "9. מי שמקבל קיצבה ביום התחולה ימשיך לקבלה בהתאם להוראות סעיפים 6, 7 ו-21 להחלטה העיקרית כאילו לא בוטלו בהחלטה זו. 10. מי שמכהן כראש רשות ביום התחולה, יחולו עליו ועל שאריו הוראות אלה: (1) זכויותיו וזכויות שאריו עד יום התחולה יחושבו בהתאם להוראות סעיפים 6, 7 ו-21 להחלטה העיקרית כאילו לא בוטלו בהחלטה זו; (2) זכויותיו החל ביום התחולה יחושבו בהתאם להוראות ההחלטה העיקרית כפי שתוקנה בהחלטה זו; אולם הוא יהיה זכאי לתוספת קיצבה מיוחדת בשיעור 4% מהמשכורת הקובעת אם כיהן במשך ארבע שנים לפחות לאחר יום התחולה" (ההדגשות שלי - ש.ד.). אופן חישוב הקיצבה הכוללת ביחס למי שזכאים לקיצבה או קצבאות נוספות המשתלמות מאוצר המדינה, נקבע בסעיף 25 להחלטת שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש מועצה דתית וסגניו) התשמא 1981: "25. מקצבה של זכאי שיש לו הכנסה מקצבה המשתלמת לו מאוצר המדינה, מקופת מועצה דתית, מקופת רשות מקומית או מקופה שנקבעה כקופה ציבורית לענין סעיף 35 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 - למעט קצבאות המשתלמות על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 - יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף הקצבה האמורה על 70% מהמשכורת הגבוהה ביותר המשמשת בסיס לחישוב אחת הקצבאות". יישום ההוראות הרלבנטיות לענייננו. שיעור הגימלה המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו מתמקדת בשאלה האם המערער זכאי לתוספת גיל בשיעור 8%, בהתאם לסעיף 6 להחלטת שירותי הדת שהיה בתוקף עד ליום 06.09.90. ב"כ המערער סבור כי הוראות הסעיף המעניק לראש רשות שחדל לכהן אחרי שהגיע לגיל חמישים תוספת קצבה בשיעור 2% מהמשכורת הקובעת בעד כל שנת גילו למעלה מחמישים בעת שחדל לכהן, חלה בענייננו למרות שהמערער לא חדל לכהן עובר לתאריך 06.09.90, ואילו ב"כ המשיב גורסת כי המערער זכאי לתוספת של 2% בלבד, מאחר שחלות לגביו הוראות המעבר שבתיקון משנת 1999. סבורה אני כי יש להעדיף את עמדת ב"כ המשיב. על פי האמור בסעיף 6 להחלטה משנת 1981 תוענק לראש הרשות תוספת בשיעור 2% מהמשכורת הקובעת "בעד כל שנת גילו שהיתה למעלה מחמישים בשעה שחדל לכהן", דהיינו, "תוספת הגיל" חושבה במועד הפרישה כתוספת גלובלית לקיצבה בהתאם למשך השירות בתפקיד. אין מדובר בתוספת חודשית לשיעור הקיצבה הניתן לחישוב חודשי מצטבר מדי חודש בחודשו. מכיוון שהמערער המשיך לכהן לאחר כניסתו לתוקף של התיקון, על פי הפירוש המילולי של הסעיף, כפי שפורש על ידי בשתי החלטות קודמות (ע"ש 1195/02 וע"ש 1151/93), אני סבורה, שלא ניתן ליישם בענייננו את הוראת סעיף 6 להחלטה משנת 1981. שונה המצב ככל שהוא נוגע לתוספת 4% על פי הוראת סעיף 10(2) הקובע כי זכויותו של ראש רשות החל ביום התחולה יחושבו על פי התיקון אולם הוא יהיה זכאי לתוספת קיצבה מיוחדת. דהיינו, יו"ר מועצה דתית, שתחילת כהונתו עובר לכניסתו לתוקף של התיקון, זכויותיו עד למועד התיקון נשמרות על פי ההחלטה משנת 1981 ואילו לאחר כניסתו לתוקף של התיקון יהא זכאי לתוספת של 4% מהמשכורת הקובעת אם כיהן ארבע שנים לאחר כניסתו לתוקף של התיקון. עוד יצויין כי ההחלטות המעניקות שיעור גימלה מוגדל כמפורט לעיל מתווספות לשיעור הקיצבה השנתי הקבוע. המערער כיהן בתפקידו כיו"ר מועצה דתית עד לתאריך 01.05.04, ולפיכך לא חדל לכהן עובר לכניסתו לתוקף של התיקון, ומשכך חלות לגביו הוראות המעבר, ועל פי חישוביהם הבלתי שנויים במחלוקת משמעות יישומה של הוראה זו מסתכם בתוספת של 2% לגמלה. סכום הקיצבה נטו לטענת המערער סכום הקצבה נטו לו הוא זכאי (ללא תוספת גיל) הוא 6,145 ₪ ולא 5,403 ₪, על פי החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. המערער מפנה להוראת סעיף 25 להחלטת שירותי הדת הקובע כי הפחתת הקיצבאות הנוספות תיעשה מהמשכורת הגבוהה ביותר המשמשת בסיס לחישוב. בענייננו המשכורת הגבוהה ביותר הינה משכורתו של המערער כסגן ראש עיריית קרית אונו שהסתכמה במועד פרישתו ב- 31,509 ₪, וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל 1/2006 הקובע את שכרם של ראשי רשויות מקומיות וסגניהם לחישוב קיצבת פרישה מעודכן לחודש ינואר 2006 לפיו שכר היסוד של סגן ראש עיריה שמספר תושביה פחות מ- 100,000 ₪ מסתכם ב- 28,197 ₪. לסכום זה מצטרפת תוספת יוקר בסך 3,911 ₪. לעומתו סבורה ב"כ המשיבים כי חישוב שכרו של המערער צריך להעשות על בסיס שכרו ההיסטורי וביום פרישתו מתפקידו, בטרם קיבלה קרית אונו מעמד של עיר. עיון בחוזר המנכ"ל מס' 1/2006 מעלה כי הוראת העדכון חלה ללא אבחנה על כל ראשי הראשיות המקומיות וסגניהם לשעבר כאשר הקריטריון לקביעת השכר הינו גודל אוכלוסיית העיר. ב"כ המשיבים לא הציגה כל אסמכתא חוקית התומכת בעמדה לפיה שכרו של מקבל הגימלה "מוקפא" במועד יציאתו לגימלאות, בניגוד לנוהל על פיו קיבל המערער את הגימלה עד לפרישתו. לענייננו יודגש כי המערער קיבל החל משנת 1992 עד לפרישתו ב- 2004 גימלה הנגזרת משכרו של סגן ראש עיריית קרית אונו. גם מר אברהם אמונה, מנהל תחום תנאי שירות וגימלאות במשרד הפנים, העוסק מתוקף הגדרת תפקידו בחישוב גימלאותיהם של ראשי ערים וסגניהם, סבר בתאריך 10.05.06 כי הבסיס לחישובה של המשכורת הגבוהה מבין המשכורות המשמשות בסיס לחישוב הגימלה הוא שכרו של סגן ראש עיר בגודלה של קרית אונו בחודש ינואר 2006, מועד עריכת החישוב (נספח 4 לעיקרי הטיעון של המערער). רק לאחר פניה מצד גב' רינה הללי, מנהלת האגף לתנאי העסקה ופרישה במשרד הדתות, שינה מר אמונה את גישתו מבלי לתמוך שינוי זה באסמכתא כלשהי. לעומת זאת, גישת המערער נתמכת בהוראות סעיף 26(א)(ב) להחלטת שירותי הדת הקובע: "המענק לפי סעיף זה יהיה בשיעור של משכורת חודש אחד, כפי שהיא במועד התשלום, לכל שנה של תקופת השירות העודפת; בעד חלק של שנה ישולם מענק בשיעור יחסי". דהיינו, נקודת הזמן בה נערך החישוב היא מועד התשלום במגמה לשמור על הצמדה לשכר המתעדכן. מן המקובץ עולה כי את הקיצבה ומענק הפרישה יש לחשב על פי משכורתו של סגן ראש עיריה במועד הפרישה ובמועד התשלום של מענק הפרישה. שיעור מענק הפרישה. המערער אשר היה זכאי, עובר לתחילת כהונתו כראש מועצה דתית, לקיצבאות ממקורות אחרים בשיעור של 50.5% מהמשכורת הקובעת. על פי הוראת סעיף 26א להחלטת שירותי הדת, מכיוון שאין למערער אפשרות לצבור קיצבה העולה על 70%, הוא זכאי למענק פרישה עבור התקופה העודפת (מיום שהגיע לצבירה של 70% קיצבה ועד לפרישה) בסכום המהווה מכפלה של שכר חודש אחד עבור כל שנת עבודה. לטענת המערער יש לחשב את הצבירה עד למועד הקובע בתוספת 2% (או 8%), מכיוון שהקיצבה ההתחלתית היא 54.5%, תחילת חישוב התקופה העודפת היא 01.06.92, מכאן שמענק הפרישה יחושב לפי 11.91 משכורות (01.06.92 - 01.05.04). לא מצאתי בתגובת ב"כ המשיבים התייחסות לטענה לפיה, גם לשיטתה, תיקון שיעור הגימלה מחייב שינוי חישובה של התקופה העודפת. לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל חלקית את הערעור ואני קובעת כי בסיס חישוב הקיצבה ומענק הפרישה צריך להיעשות לפי המשכורת הגבוהה ביותר, שהיא משכורתו כסגן ראש עיריה וכי מענק הפרישה ישולם על פי 11.91 משכורות. באשר לחלוקת החבות בין המשיבים, על המשיבים לשאת בתשלום, ביחד ולחוד. המשיבים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. ראש עיר