לפי סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו (מעמד אישי). הזכות למזונות נקבעת לפי הדין האישי שלגבי יהודי, אזרח ישראל ותושב ישראל הוא דין תורה. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט אזרחי הדן במזונות אישה, חייב להתחשב, עת בא הוא להכריע בשאלת זכותה של האישה למזונות בקביעות ובממצאים של בית דין רבני אשר ניתנו בגדר סמכותו ואשר יש בהם יש להשפיע על זכות זו. קביעות וממצאים אלה מהווים "מעשה בית דין" בהתדיינות האזרחית בין בני הזוג. כך למשל, בימ"ש אזרחי אינו יכול להתעלם מפסק דין של בי"ד רבני הכופה או מחייב אשה לקבל את גיטה שכן יש בקביעות אלה של ביה"ד כדי להשליך על מעמדה האישי של האשה וממילא על זכותה למזונות, 'הקמה או נעלמת' כאמור על פי הדין האישי. להלן החלטה בסוגיית מעמד אישי בתביעת מזונות: החלטה 1. בפני תובענה ל"מזונות ומדור והשבה" של אשה ושלושה ילדים קטינים, ילידי 26.8.80; 26.12.81 ו - 14.5.90, מהבעל/האב. (להלן, "התובעת"; "הנתבע"; "הילדים") 2. מהעובדות המפורטות בכתבי הטענות שהוגשו לביהמ"ש, לרבות כתב התשובה שהוגש ע"י ב"כ התובעים, על פי בקשתי, ומדברי הצדדים ובאי כוחם בישיבת יום 20.10.98 עולות העובדות הבאות: א. התובעת והנתבע נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 8.8.79, בארה"ב. ב. ביום 25.9.79 נרשמו הצדדים כנשואים בעיריית ניו-יורק, על סמך הנישואין הדתיים - כך עולה מנספח א' אשר צורף לכתב התשובה, בו מאשר פקיד הרשום כי הצדדים נישאו ביום 8.8.79. ג. הצדדים נרשמו כנשואים אף בישראל כעולה מצילום תעודת הזהות - נספח ב' לכתב התשובה. ד. לימים "גבה טורא" בין בני הזוג. התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעות למזונות ולמשמורת הילדים מחד, והנתבע פעל ל'התרת נישואיו' עם התובעת הן במישור האזרחי והן במישור הדתי, כפי שיפורט להלן. ה. - ביום 27.11.96 קיבל הנתבע "פסק דין בענין גירושין" מביהמ"ש העליון במדינת ניו-יורק המורה על "פירוק הנישואין" האזרחיים, בינו ובין התובעת בשל נטישתה אותו ואת ביתם במשך תקופה העולה על שנה אחת. (להלן: "פסק הגירושין האזרחי") - הנתבע פעל גם ל'התרת נישואיו' הדתיים עם התובעת ובהליך, שלא נמסרו לגביו פרטים כלשהם, קיבל הוא היתר נישואין (בשנת 1996) לשאת אשה שנייה אחרי שהשליש את גיטה של התובעת ואף השליש דמי כתובה. היתר הנישואין נחתם ע"י 3 דיינים ואישור על נתינתו ניתן בחתימת "מנהל אגודת הרבנים בארה"ב וקנדה". ו. במועד כלשהו בשנת 1996, מצוייד עם היתר הנישואין הנ"ל, הגיע הנתבע לישראל ופנה לביה"ד הרבני האזורי בת"א, בהליך שלא נמסרו כל פרטים לגביו, שבסיומו, אחז הוא בידיים פס"ד הצהרתי הקובע כי היתר הנישואין שניתן לו ע"י ביה"ד בברוקלין ניתן כדין, וכי ביה"ד נותן להיתר זה תוקף של פס"ד. ז. על סמך 'פסק הגירושין האזרחי' ו'היתר הנישואין' טוען הנתבע בכתב הגנתו כי התובעת "איננה אשתו של הנתבע אלא גרושתו" ועל כן אין הוא חייב במזונותיה. 3. בישיבת יום 20.10.98, הסכימה ב"כ התובעת כי התובעת, לפחות לאור 'פסק הגירושין האזרחי' גרושה הוא אזרחית, וכל עוד פסק דין זה לא בוטל, בערכאות ובמדינה בהן הוא ניתן, יש לקבלו כמות שהוא - למרות הטענות שהיא מעלה בכתב התשובה בדבר תקינות ההליך שבסופו ניתן פסק הדין. 4. א. אשר להיתר הנישואין, טוענת ב"כ התובעת, הרי שזה אינו פוטר את הנתבע ממזונות התובעת בהיותה עדיין אשתו שכן היא לא קבלה את גיטה ממנו. לטענתה, גם העובדה שבהיתר הנישואין נאמר שהנתבע השליש את גיטה והפקיד את דמי כתובתה אינה משנה את העובדה שהוא עדיין נשוי לה ובמצב דברים שכזה הוא עדיין חייב במזונותיה. ב. ב"כ הנתבע משיב לב"כ התובעת וטוען, כי היתר הנישואין הפקיע את חיוביו של הנתבע כלפי התובעת (בהיותה גרושתו) והוא אינו חייב במזונותיה. ב"כ הנתבע מוסיף ואומר, שגם אם נשואה היא עדיין לנתבע פטור הוא ממזונותיה משום "שאינה עימו" והמניעה לכך היא ממנה. מכל מקום לדבריו, מאחר והשאלה היא במחלוקת מן הראוי שהיא תבחן לעומקה בשלב ההוכחות ואין לפסוק לתובעת מזונות זמניים. ג. גם בשאלת הנטל ההוכחה נחלקו ב"כ הצדדים כאשר ב"כ התובעת טוענת כי הנטל להוכחת העובדה כי התובעת אינה נשואה לו מוטל על הנתבע, בעוד שב"כ הנתבע טוען שהנטל להוכחת העובדה כי התובעת נשואה לו מוטל על התובעת. 5. אקדים ואומר כי הנטל להוכיח את קיומו של קשר נישואין אשר מקנה לתובעת זכות למזונות מהנתבע, מוטל על התובעת מכוח הכלל ה"מוציא מחבירו עליו הראיה", מקום והנתבע מציג מסמך ו/או מצביע על עובדות המפקיעים זכות זו. אוסיף ואומר כי רואה אני לנכון להיזקק לשאלת מעמדה האישי של התובעת כבר בשלב זה של מזונות זמניים, שכן מעמדה של התובעת כנשואה הוא הוא המקנה לה את עילת התביעה בשונה מטענות של 'מרידה' למשל או 'אינה עימו', טענות שניתן בנסיבות מסויימות לדחות את ההכרעה בהן לשלב ההוכחות. יחד עם זאת, מאחר ובשלב של מזונות זמניים עסקינן ההחלטה בדבר מעמדה האישי של התובעת תהא מבוססת על חומר הראיות הלכאורי הקיים בשלב זה של הדיון בפני ביהמ"ש, כאשר בשלב ההוכחות, אם יוצג חומר ראיות אחר או נוסף, יתכן שההחלטה תשתנה. דבריי אלה יובהרו בהמשך. 6. לצורך ההכרעה בשאלת מעמדה האישי של התובעת וזכותה למזונות - מספר כללי יסוד: א. "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו" [סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959]. ב. הזכות למזונות נקבעת לפי הדין האישי "שלגבי יהודי, אזרח ישראל ותושב ישראל הוא דין תורה" (ר' ע"א 592/83, פורר נ' פורר ל"ח (3), 561) ולאור דין זה 'קמות או נעלמות חובתו של הבעל וזכותה של האשה למזונות' (ר' ע"א 731/79, עוזר נ' עוזר ל"ב (2), 172, 175). ג. הלכה פסוקה היא, כי בימ"ש אזרחי הדן במזונות אשה, חייב להתחשב, עת בא הוא להכריע בשאלת זכותה של האשה למזונות בקביעות ובממצאים של בי"ד רבני אשר ניתנו בגדר סמכותו ואשר יש בהם יש להשפיע על זכות זו. קביעות וממצאים אלה מהווים 'מעשה בית דין' בהתדיינות האזרחית בין בני הזוג. כך למשל, בימ"ש אזרחי אינו יכול להתעלם מפסק דין של בי"ד רבני הכופה או מחייב אשה לקבל את גיטה שכן יש בקביעות אלה של ביה"ד כדי להשליך על מעמדה האישי של האשה וממילא על זכותה למזונות, 'הקמה או נעלמת' כאמור על פי הדין האישי. (ר' ע"א 4982/92, טביב נ' טביב מ"ח (3), 392 וכן פרופ' א. רוזן צבי, דיני משפחה בישראל בין קודש לחול, הוצאת פפירוס (תש"ן ע' 37 ואילך). 7. ומן הכלל אל הפרט - מהו מעמדה האישי של אשה אשר בעלה קיבל היתר נישואין לשאת אשה שנייה על פניה לאחר שהשליש את גיטה והשליש דמי כתובתה וכיצד משליך מעמדה זה על זכותה למזונות? 8. נקדים ונאמר כי לא הוצגו בפני ביהמ"ש, לפחות בשלב זה, ממצאים בדבר מהות ההליך שננקט ע"י הנתבע בניו-יורק אשר הביא למתן ההיתר, וכן בדבר ההליך אשר ננקט על ידו בביה"ד הרבני האיזורי בת"א ואשר הביא להכרה בתוקפו של ההיתר לנתבע לישא אשה שנייה על פני התובעת. אני רואה לנכון להדגיש ענין זה שכן לא ברור, שוב לפחות בשלב זה, אם ההליך שננקט בניו-יורק היה הליך אליו הוזמנה התובעת; האם היתר הנישואין ניתן בעקבות פסק חיוב או כפיה לגט? האם להליך שננקט בביה"ד הרבני בתל-אביב הוזמנה התובעת או שמא ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (מה שנראה שכך היה). עובדות אלה יתבררו, כך אני מקווה, בשלב ההוכחות. בשלב זה מונח בפני היתר נישואין שניתן ע"י 'ביה"ד בברוקלין חתום ע"י 3 דיינים ואשר אושר וקיבל תוקף בבי"ד הרבני בתל-אביב. היתר זה גם, אם ניתן במעמד צד אחד, גם אם נפלו בו פגמים נוספים (ואינני יודע עליהם בשלב זה), תקף הוא כל עוד לא בוטל ע"י הערכאה שנתנה אותו, דבר אשר מחזיר אותנו לשאלה אותה העליתי בס' 7 לעיל. זאת ועוד, עיינתי בכתב התשובה שהוגש ע"י התובעת ומצאתי בו הכחשה של היתר הנישואין מבחינת נכונותו, תוכנו ודיותו מבחינה חוקית וכן טענה בדבר היות פסק הדין של ביה"ד הרבני האיזורי בטל מדעיקרו. לא מצאתי את הטעם לטענה זו. אמנם, גם אם מבחינה עובדתית שהתה, פיזית, התובעת מחוץ לישראל, עת התקיים ההליך בביה"ד הרבני האיזורי בתל-אביב וניתן פסה"ד, אין בכך כדי להפוך את פסה"ד לבטל מדעיקרא לאור ההלכה כי די בנוכחות קונסטרוקטיבית של הנתבע, (ובמקרה זה התובעת אזרחית ישראלית), כדי למלא אחר התנאי 'בישראל' שבס' 1 לחוק השיפוט בי"ד רבנים, תשי"ג- 1953. (ר' בג"צ 871/76, קריב נ' ביה"ד הרבני מ"א (3), 152; בג"צ 3644/92, ביגר נ' ביגר מ"ז (1) 244) יתרה מזו, פסה"ד נחתם אמנם ע"י דיין אחד אך אין בכך כדי להפוך אותו לבטל מדעיקרא הן משום שיתכן שעל פי ההלכה רשאי ביה"ד לדון, במקרה זה בפחות משלשה (תק' ד (1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג) ודבר זה לא נתברר די צורכו, והן משום שיתכן שעסקינן ב'ענין שלא על ריב' בהיות 'היתר נישואין', בפרט אישור של היתר נישואין שניתן בחו"ל, חתום ע"י 3 דיינים של בי"ד, בגדר "וכדומה" כאמור בתקנה טו (1) לתקנות הנ"ל. תקנה קע"ז לתקנות הדיון לעומת זאת, העוסקת בהיתר נישואין שניתן בחו"ל קובעת כי היתר נישואין אשר ניתן לבעל בחו"ל, בהיות בני הזוג תושבים שם, רשאי ביה"ד הרבני, על סמך נימוקים מיוחדים שיירשמו, לתת פסק דין להיתר נישואין על סמך ההיתר מחו"ל, באישור נשיא ביה"ד הרבני הגדול. לא ידוע אם ניתן אישור כזה ואולם גם אם לא ניתן, זהו עניין לביצוע ההיתר בפועל, דהיינו לנישואין השניים ולא להשלכות ההלכתיות שיש לעצם מתן ההיתר במסגרתו הושלש הגט והושלשו דמי הכתובה. 9. א. על פי הדין העברי, היתר נישואין אינו דבר העומד בפני עצמו. היתר הנישואין ניתן בשלב שני, על פי בקשה נפרדת ומיוחדת אותה מגיש הבעל לביה"ד אחרי שניתן בעניינו פסק גירושין ואחרי שביה"ד נוכח לדעת שהאשה מסרבת לקיים את הפסק ולקבל את הגט. ב. עם מתן ההיתר יהא הבעל פטור כלפי האשה מכל חיוביו לפי הדין, פרט לאלה שהוטלו עליו במפורש ע"י ביה"ד (שרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה 3 עמ' 423-422) . יחד עם זאת ההיתר בלבד אינו משחרר את הבעל ממזונות אשתו אלא אם הורה ביה"ד לבעל להשליש את הגט ואת דמי הכתובה של האשה. עם ביצוע תנאים אלה ע"י הבעל יהא הוא פטור ממזונות באותו אופן שהיה פטור אילו היתה האשה מקבלת את גיטה. (שרשבסקי, שם). אמנם קשר הנישואין לא ניתק בין הבעל לאשה, שכן האשה לא קיבלה את הגט והיא נחשבת לאשת איש לכל החובות שבדבר, כגון שלא תוכל להינשא לאחר, אבל לא לזכויות ועל כן אין הבעל חייב יותר במזונותיה. לסיכום: פסק גירושין, בצירוף רשות להשלשת גט וכתובה ובצירוף היתר לשאת אשה אחרת, מפסיק את חובת הבעל לזון את אשתו. (ר' לענין זה ע"א 571/69, כהנא נ' כהנא, כ"ד (2), 549. על הנימוק ההלכתי לפטור הבעל ממזונות על ידי הפקדת הגט, וכתובה ר' בעמ' 555 לפס"ד כהנא. ר' גם, שרשבקי שם, עמ' 423 ואילך). 10. במקרה שלנו לא ברור אם ניתן פסק גירושין שכן בפנינו הוצג 'היתר הנישואין' בניו-יורק. היתר זה, אלמלא אושר והוכר תוקפו ע"י ביה"ד הרבני האיזורי בת"א, ניתן היה להתעלם ממנו אך משאושר כאמור, ע"י ערכאה רבנית מוסמכת בארץ הרי, שכל עוד לא הוכח אחרת, יש לצאת מנקודת הנחה שביה"ד אשר אישר אותו בדק את 'עברו' ומשמצא שכל התנאים להינתנו התקיימו אישר אותו ויש לראותו כהיתר שניתן בבי"ד רבני בישראל. 11. התוצאה המסתברת מהניתוח העובדתי והמשפטי דלעיל הוא כי, כל עוד לא יבוטל היתר הנישואין או יוכח כי בטל הוא (לא ניתן לביטול) פטור הנתבע ממזונות התובעת. 12. נותר אם כן לפסוק את מזונות התובעים 2-4. 13. א. התובענה הוגשה ביום 4.6.98. ב. התובעת מס' 2 בגרה ביום 26.8.98. ג. התובע 3, בן 17 שנה, מתחנך בכפר מוסינזון, בתנאי פנימיה, ומגיע הביתה מדיי סוף שבוע ובחופשות. ד. התובע 4, תלמיד כתה ב', סובל מבעיות אורטופדיות וזקוק לנעליים מיוחדות. לדברי התובעת 1 סובל הוא מעודף כולסטרול וזקוק לתזונה מיוחדת. 14. א. התובעים לא טרחו לצרף לכתב תביעתם ראיות כלשהן בדבר מרכיבי ההוצאות שנתבעו עבורם למרות שהגישו רשימת מסמכים במצורף לה. בישיבת יום 20.10.98 הוריתי לב"כ התובעים להגיש כתב תשובה בהתייחס לשאלת נישואיה של התובעת 1 לנתבע ולשאלה זו בלבד. ב"כ התובעת הגישה כתב תשובה ארוך ומפורט המתייחס בנוסף לשאלה שלשמה נתבקש, גם לטענות שונות שבכתב ההגנה, עד כי הפך הוא למעין כתב תביעה חדש. לכתב התשובה צורפו מסמכים ואישורים שונים בדבר הוצאות התובעות. מאחר ואין ביכולתו של הנתבע להתייחס לכתב תשובה זה אין אני יכול לקבל את הנטען בו ואת המצורף אליו כחלק מהראיות שבפני לצורך פסיקת המזונות הזמניים. ב"כ התובעת תוכל להציג זאת בשלב ההוכחות ככל שתרצה לעשות כן. ב. בשלב זה של מזונות זמניים, ולאחר בחינת טענות הצדדים נראה לי כי יש להעמיד את צרכיו ההכרחיים של התובע 3 המתחנך בפנימיה על סך של כ - 750 ש"ח לחודש. את הצרכים ההכרחיים של התובע 4 יש בדעתי להעמיד, בשלב זה, על כ - 1,000 ש"ח לחודש. ג. אשר לתובעת 2, אשר בגרה באוגוסט 1998 - יש לפסוק את מזונותיה לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד בגרותה ולהעמיד את המשך החיוב על 1/3 הסכום לאור הלכת קירשנר , כפוף לבחינת יכולתו של הנתבע לשאת בחיוב זה. ד. הצרכים הנ"ל אינם כוללים מדור. התובעים 2-4 מתגוררים עם אמם בשכירות בעלות של 420 $. ה. מס' 13 לכה"ת אנו למדים שהתובעים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה בסך' של 2,700 ש"ח לחודש. 15. א. בכתב התביעה איננו מוצאים התייחסות פרטנית להכנסת הנתבע. כל שנאמר שם הוא כי "הנתבע עוסק בהובלות וכן שולח יד מסחר" - ס' 31 לכה"ת. בישיבת יום 20.10.98 טענה ב"כ התובעים כי הנתבע לא חיסל את עסקיו בארה"ב וכי הוא מקבל לידיו כספים מחו"ל. טענה זו טעונה כמובן הוכחה והוא תשאר תלויה ועומדת עד לשלב ההוכחות. ב. על הכנסת הנתבע ניתן אם כן ללמוד, בשלב זה של מזונות זמניים מכתב ההגנה. לטענת הנתבע הוא עובד במפעל "אור ישראל" ומשתכר כ - 3,000 ש"ח נטו לחודש. (ס' 27 לכה"ת). 16. הנתבע נשוי בשנית, על פי ההיתר שקיבל, מתגורר בדירה של אשתו שלה 3 ילדים מנישואין קודמים. האשה עובדת ומשתכרת לדבריו כ - 1,600 ש"ח לחודש. לנתבע בן מנישואין אלה בן 9 חודשים. 17. א. התובעת מס' 2, כך מתברר נסעה לארה"ב לפרק זמן של שלושה חודשים. לדברי הנתבע היא אינה לומדת ואינה מתגייסת לצבא ואין כל מניעה שהיא תצא לעבוד. ב. נראה לי כי בשלב זה של מזונות זמניים, ובפרט כאשר כי אין בפני נתונים המצביעים על יכולת כספית כזו אשר מאפשרת הטלת חיוב כספי על הנתבע גם לתשלום מזונות לבתו הבגירה - יש להשאיר הכרעה בענין זה לשלב ההוכחות. את מזונותיה לתקופה מיום הגשת התביעה ועד שבגרה (כחודשיים וחצי) ניתן להשאיר גם כן לשלב ההכוחות, היות והחיוב לגביה עבור תקופה זו הינו מכוח דיני צדקה. ג. טענת הנתבע כי התובע 3 אינו זכאי למזונות עקב 'מרידתו' בו מקומה יכירנה בשלב ההוכחות. 18. בהתחשב בכל הנסיבות המפורטות לעיל בדבר צורכי התובעים 3,4 מחד, והכנסת הנתבע מאידך, תוך הכרה בחובתו לזון גם את בנו מהנישואין העכשוויים בדעתי להעמיד את חיובו של הנתבע במזונותיהם על סך של 1,900 ש"ח לחודש כולל מדור. סכום זה נקבע בהתחשב בעובדה כי חובתו של הנתבע בתשלום מזונות התובע 3 הינה מכוח דיני הצדקה וחובתו כלפי התובע 4 הוא מעין אבסולוטית מכוח 'תקנת חכמים' בכל הנוגע לצרכיו ההכרחיים בהיות הקטין בן 8 וחצי שנים. 19. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הנתבע ישלם למזונות התובעים 3,4 אימם לידי אימם התובעת 1, כמזונות זמניים, סך של 1,900 ש"ח לחודש החל מיום הגשת התביעה, (4.6.98) ובכל 4 לחודש. (להלן: "דמי המזונות"). ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה. ג. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש ספטמבר 98 כפי שפורסם ביום 15.10.98. ד. כל תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל. ה. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי אם התובעת, כמזונות עבור התובעים 3,4 בגין תקופת החיוב. ו. סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע, מיום 4.6.98, ועד היום ישולמו ע"י הנתבע בשלושה תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון למזונותיו ויחד עימו - 4.12.98. ז. קיצבת הילדים של המ.ל.ל. עבור הקטינים תשולם לידי האם בנוסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל. 20. נוכח העובדה שלא פסקתי לתובעת מזונות זמניים, , מהנימוקים המפורטים לעיל, אני קובע את התביעה למזונות ולמשמורת להוכחות ליום 28.1.98 בשעה 12:30. כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים ישמשו כחקירה ראשית. מזונות