פסק דין 1. המערער יליד 1974. במהלך שירותו הצבאי נחשף לרעש והוכר כנכה (קשר סיבתי מלא) בגין הפגימות הבאות: חבלה אקוסטית ללא טנטון קבוע - 1% ירידה בשמיעה - 1% המערער השתחרר מצה"ל בשנת 1998. 2. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה בטענה כי הטנטון הוא קבוע. הועדה הרפואית העליונה אשר דנה בעניינו ביום 12.11.07, דחתה את הערעור, ומכאן הערעור שבפני. 3. בין התכנסות הועדה המחוזית להתכנסות הועדה העליונה חלפה תקופה של כארבע שנים, במהלכה ניהל המערער התדיינות משפטית בנושא הקשר הסיבתי, שכפי שכבר צויין לעיל, הוכר ואושר. ב"כ המערער מלינה על כך שהועדה הרפואית העליונה לא קבעה ממצאים על סמך בדיקתה, אלא אמצה את עמדת הועדה המחוזית, על אף שזו נערכה זמן רב קודם לכן. עוד נטען, כי אין התייחסות מספקת מטעם הועדה לחוות הדעת שהגיש המערער מטעמו. 4. הועדה הרפואית העליונה אשר דנה בעניינו של המערער שמעה את טענות ב"כ המערער, ואת תלונות המערער עצמו ביחס לטנטון קבוע. הועדה מצאה כי גרסתו של המערער כפי שהובעה בפניה ביום 12.11.07 שונה לגמרי מגרסתו בועדה המחוזית שהתקיימה ביום 24.2.02. שם טען המערער לירידה בשמיעה, סחרחורות ו"לחץ באוזניים". המערער לא התלונן על רעש באוזניים. כמו כן טען כי התלונות הן מהשנה וחצי האחרונות, דהיינו לאחר שכבר השתחרר מצה"ל. הועדה הסכימה להכיר בקשיי השפה של המערער, ויתכן שבמילים "לחץ באוזנים" התכוון לרעש באוזניים. אלא שבפני פרופ' גולץ, מסר ביום 17.12.01 כי "הלחץ באוזניים לפעמים פעמיים בשבוע, ולפעמים פעם בחודש ,נמשך כרבע שעה". אמירה זו, גם אם תפורש כרעש באוזניים, אין בה כדי לתאר טנטון קבוע. בנוסף, קבעה הועדה כי קיימת סתירה ברורה בין בדיקות השמיעה שבתיקו ובין בדיקת BERA שהראתה שמיעה תקינה בתדרי הדיבור. ענין זה כבר עלה בישיבת הועדה המחוזית אשר מצאה לנכון לציין כי המערער התחזה ככבד שמיעה בבדיקה בצליל טהור כפי שעלה מהפער שבין תשובותיו בבדיקה זו לבדיקת SRT , נתון שאומת בבדיקת ה-BERA . למותר לציין כי אמינות הנכה הינה מרכיב חשוב לצורך הכרה בטענת הטנטון. 5. הועדה ציינה כי איננה מסכימה עם מסקנותיו של ד"ר גרינברג, מומחה מטעם המערער. ד"ר גרינברג מסתמך על דברי המערער כפי שהובאו בפניו ביום 26.5.02 (לאחר ישיבת הועדה המחוזית ולאחר הבדיקה בפני פרופ' גולץ) . ד"ר גרינברג מציין כי הטנטון "מוגדר בצורה אמינה כתמידי" ולכן הוא מקבל את טענת המערער לטנטון תמידי. אין בחוות הדעת של ד"ר גרינברג קביעה מעבר לכך בנושא הטנטון המחייבת התייחסות. בנסיבות אלו הקביעה של הועדה כי איננה מאמצת את מסקנותיו, די בה. הועדה פרטה מדוע איננה מקבלת את טענות המערער, שהן בעיקרן סוביקטיביות, היא מרחיבה אף מעבר לקביעת ד"ר גרינברג אשר קובע פשטנית כי הוא מקבל את תיאור המערער, ובכך מלאה הועדה את חובתה לנמק את מסקנתה. ולענין זה ראו דיון לב 0-120 צבי מנחם נ. המוסד לביטוח לאומי בבית הדין הארצי לעבודה ס' 4 לפסק הדין - "אין להסיק מהאמור שועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה היא דוחה את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה עניינית ומנומקת...וניתן להוסיף : מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה". בתיק קיימת חוות דעת ד"ר בן טובים, שנתבקש על ידי משרד הבטחון להגיב לחוות דעתו של ד"ר גרינברג. ד"ר בן טובים מציין בחוות דעתו כי אחד הקריטריונים לקביעת הנכות בגין תסמין הטנטון הינה מובהקותו, קביעותו אופן דיווחו ורישומו. במקרה זה, לפי קביעתו, כל הפרמטרים הנ"ל לוקים בחסר. (וראו פרוט בחוות דעתו מיום 25.11.03, עמ' 4) בין היתר מציין ד"ר טובים כי המערער פירט בפניו ביום 18.11.03 כי הרעש מופיע בהתקפים לעיתים עד 10 פעמים ביום. כמו כן ציין המערער החמרה בשמיעה ובטנטון במהלך השנתיים האחרונות. ד"ר טובים מציין כי בגמר החשיפה לרעש (כאן בשנת 1998) אין יותר פרוגרסיביות בנזק הקוכלארי. לפיכך לא מצא כי טענת הטנטון היא ברת נכות. 6. עולה, כי לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הועדה. טענות המערער הן בעיקרן כנגד העובדה שהועדה לא קבלה את טענת הטנטון התמידי, וענין זה הינו ענין שברפואה, הנתון לשיקול דעתה הרפואי מקצועי של הועדה, ואיננו בר ערעור בפני ערכאה זו. 7. הערעור נדחה. 8. אין צו להוצאות. טינטוןשמיעה