מזונות - תום לב

החובה לנהוג בתום לב גם בהגשת תביעת מזונות ? סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 קובע כי הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על הפעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. האם יש להחיל את עקרון תום הלב על תביעת מזונות? מפסיקת בית המשפט עולה כדלקמן: השופט אלון קבע לגבי עקרון תום הלב "כי מצודתו פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל" (ר' ע"א 700/81 פז נ' פז פד"י (לח) 736, 742). השופט ברק (כתוארו אז) קבע, כי "עקרונות יסוד כגון תום לב, זהירות יושר. עקרונות יסוד אלה נמצאים בהתפחות מתמדת" (ר' בג"צ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל פד"י מא (2) 449 ודינים עליון בעמ' 9). בבג"צ 59/80 קבע השופט ברק (כתוארו אז) כי "כאשר "תום הלב" אינו מופיע בהקשר של העדפת זכותו של האחד על פני האחר, אלא בהקשר של התנהגות ראויה לביצוע של זכות קיימת. כאן הדרישה היא להתנהגות שתעשה ביושר, בהגינות ובאמון ביחסים שבין בעלי החוזה בינם לבין עצמם... מטען הערכי הניתן ליושר אמון והגינות אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סוביקטיבים אלה, אלא הוא נקבע ע"י הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת. מכאן התפקיד הנכבד המוטל על הרשות השופטת, החייבת מחד גיסא לגבש את הסטנדרטים של התנהגות בתום לב והצריכה מאידך גיסא להפעילם מדי פעם, על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, תוך התחשבנות בטיבו וסוגו של היחס החוזי (ר' ראבילו, פרקים בדיני חיובים (1977) עמ' 178)" (ר' בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים ב"ש נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פד"י לה (1) 828 ודינים עליון בעמ' 5). המשנה לנשיא מ. בן פורת קבעה בבג"צ 221/86: "חוק החוזים והפסיקה לא קבעו רשימה סגורה או אף מנחה של מקרים ה"מתאימים לענין" כלשון סעיף 61 (ב) לחוק החוזים. ניתן לומר שהסעיף מכיל מבחן גמיש המאפשר החלתם של עקרונות החוק בכל מקרה בו החלתם מתאימה ורצויה היא. בכך מוענק שיקול דעת רחב לבית המשפט בבואו לקבוע, בהסתמך על חוש מומחיותו, עמדה במקרה נתון ואכן ראינו כי בית משפט זה החיל את עקרונות חוק החוזים על קשת רחבה ומגוונת של נושאים". (ר' בג"צ 221/86 כנפי נ' ביה"ד הארצי לעבודה פד"י מא (1) 469, דינים עליון בעמ' 5). מכח סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), הוחלה חובת תום הלב שבסעיף 39 לחוק הנ"ל גם על כל פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה. (ר' החלת חובת תום הלב על דיני עבודה בג"צ 566/76 פד"י לא (2) 197 ובג"צ 59/80 הנ"ל; על צוואה ע"א 5654/92 בורשטין נ' לזר פד"י מט (5) 461, דינים עליון בעמ' 6 וע"א 245/51 פד"י מג (1) 772; על תקנות סדר הדין בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי פד"י לה (3) 449, 461; על המשפט המנהלי ע"א 402/76 אזרניקוב נ' מדינת ישראל פד"י לא (1) 270 ובג"צ 135/75 פד"י ל' (1) 673; על יחסי שכנות בבית משותף (ר' ע"א 2896/90 טרוצקי נ' דיין פד"י מו (5) 454, דינים עליון עמ' 5, בג"צ 294/75 בן חיים נ' מנהל מקרקעי ישראל פד"י ל (1) 412 ובג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת פד"י לו (2) 449, 465; על השמעת טענת חוסר סמכות ר' בג"צ 566/81 עמרני נ' ביה"ד הרבני הגדול פד"י לז (2) 1, דינים עליון עמ' 6 וע"א 1915/91 יעקב וקנובלר, פד"י מט (3) 529; על הרשות הציבורית ביחסים מסחריים ושלטוניים שבינה לבין האזרחים וגם על הסכמים פוליטים, בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה פד"י מה (1) 749, דינים עליון בעמ' 31, 32; על ריבית והצמדה, ע"א 789/82 עזרא נ' מוגרבי, פד"י לז (4) 565 ודינים עליון בעמ' 4 (ור' ג. שלו, דיני חוזים, מה' 2, עמ' 77-41). השופט אלון (כתוארו אז) החיל את חובת התום הלב גם בסוגיית הכריכה לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953 ר' ע"א 700/81 פז נ' פז פד"י לח (2) 736, דינים עליון בעמ' 5'). גם הזכות למזונות נבדקה עם בית המשפט העליון עפ"י הוראות סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) ובית המשפט העליון קבע, כי אין אשה זכאית למזונות על סמך טקס נישואין פרטי והחלתו של סעיף זה על הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) וכך קובע השופט אלון: "אך נראה כי אליבא דכולי עלמא חלה הוראת סעיף 61 (ב) על חיוב מזונות, שאם כי הוא חיוב מן הדין הרי הוא בעל אופי חוזי, ויסודו של חיוב המזונות הוא בקשר הנישואין, שאף הוא במהותו וביסודו, קשר חוזי כפי שראינו לעיל. טכס הנישואין הפרטי סותר את תקנת הציבור ומבחינת הדין האזרחי כל החיובים הנובעים ממנו בטלים" (ר' ע"א 32/81 צונן נ' שטל פד"י לז (2) 761, דינים עליון בעמ' 9). על בית המשפט הקובע את החלת עקרון תום הלב להנחות את עצמו בדברי השופט אלון (כתוארו אז) בע"א 147/77: "לדעתי צריך שדרכי השמוש בעקרון תום הלב יקבעו בזהירות מירבית, לא בדרך הכללת כללים מראש אלא מן הפרט אל הפרט, עד אשר בבוא הזמן יתגבשו, אולי מספר הנחיות וכללים באופן שימושו של עקרון זה. שאם אין אתה עושה כן, יבולע ליציבות המשפטית ואין אדם - אף תם לב - יודע תום לב מהו ועד היכן הוא מגיע" (ר' ע"א 48/77 רוט נ' ישופה בניה בע"מ פד"י לג (1) 617, 629 דינים עליון בעמ' 10). בע"א 391/80 קובע השופט אלון (כתוארו אז): "וזהירות מירבית זו רובצת היא לפתחה של הרשות השופטת אשר לה מסרה רשות המחוקקת למלא תוכן ולקבוע כללים וסייגים למכשיר רב עצמה - ומתוך כך גם רב אחריות - זה של עקרון תום הלב". (ר' ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים פד"י לח (2) 237 ודינים עליון עמ' 18). השופט אלון (כתוארו אז) הציע שלא לקבוע הגדרה כוללנית ומחייבת למושג "פעולה משפטית" שנזכר גם בסעיף 61 (ב) הנ"ל. "מוטב שמושג זה יתבאר בדרך ההליכה מן הפרט אל הפרט, היינו על ידי פתרונה של כל שאלה מסויימת העומדת בפנינו לגופה של שאלה זו, כשמתוך הפתרונות לפרטים השונים תעלה בידינו, כך יש לקוות, במשך הזמן, הגדרה כללית ומחייבת" (ר' ע"א 166/77 דדון נ' אברהם פד"י לג (3) 365 ודינים עליון בעמ' 4). שרשבסקי קובע בספרו, כי החיובים של הבעל כלפי אשתו לרבות חובת המזונות הם חיובים שמקורם בדין ולא בהסכם ו"הם קיימים בתוקף אקט הנישואין... דהיינו עצם אקט הנישואין הוא היוצר את החיובים והזכויות ואין אלה תלויים לשם תקפם בכל הסכם בין הצדדים" (ר' שרשבסקי, שם, בעמ' 97), אך ראה גם את דבריו של השופט אלון שהובאו לעיל, כי החיוב למרות שהוא מן הדין, הוא בעל אופי חוזי (ע"א 32/81). עפ"י ההלכה שנפסקה בע"א 32/81 הנ"ל, חיוב במזונות והגשת תביעה למזונות היא בגדר פעולה משפטית שסעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), חל עליה. עפ"י ההלכה הפסוקה הוחלה חובת תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) גם על חיובים שמקורם בדין. בע"א 815/81 כליפא נ' שאול, פד"י לו (3) 78, נקבע כי גם הגשת תובענה בנסיבות מסויימות עשויה להחשב כפעולה שלא בדרך מקובלת ובתום לב, אפילו היתה זכות לכך וזאת ע"ס סעיפים 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים חלק כללי (ר' דינים עליון בעמ' 5). לכן החלת חובת תום הלב עפ"י סעיפים 39 ו- 61 (ב) הנ"ל, על תביעת מזונות יכולה להחשב כ"דבר המתאים לענין" עפ"י סעיף 61 (ב) הנ"ל. תום לבמזונות