בתביעתה לא עותרת המשיבה לביטולו ו/או לבטלותו של ההסכם כולו או חלקים הימנו. היא עותרת לחיובו של הנתבע בתשלום חובות בהם הוא חב לטענתה ואשר קיומם ועילתם נודעו לה לאחר חתימת ההסכם. להלן פסק דין בנושא חובות אחרי הסכם גירושין: פסק דין 1. בפני בקשה להורות על מחיקתה ו/או דחייתה על הסף של תובענה כספית אשר הוגשה ע"י התובעת ,אשתו לשעבר של הנתבע, כנגדו. (להלן: "התביעה"). 2. הצדדים לבקשה, בני זוג יהודים ישראליים אשר נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1994. בשנת 1998 התגרשו השניים. עובר לגירושין נחתם ביניהם הסכם גירושין ויחסי ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בביה"ד הרבני האזורי בת"א - יפו. (להלן: "ההסכם " ( 3. בהסכם מיום 11.11.98 (נספח "א" לבקשה), ניתנו הצהרות הצדדים ונקבעו התחייבויותיהם ההדדיות, כל אחד על פי חלקו (ס' 1 להסכם) תוך שהם מבהירים, מצהירים ומתחייבים, כי "עם ביצוע התחייבויותיהם האישיות וכלל הוראות הסכם זה במלואן ובמועדן, אין להם האחד כנגד משנהו כל דרישות ו/או טענות מכל מין וסוג שהוא", (ס' 1.3.1 להסכם). 4. בתביעתה לא עותרת המשיבה לביטולו ו/או לבטלותו של ההסכם כולו או חלקים הימנו. היא עותרת לחיובו של הנתבע בתשלום חובות בהם הוא חב לטענתה ואשר קיומם ועילתם נודעו לה לאחר חתימת ההסכם. 5. את החובות מפרטת המשיבה בס' 3 לתביעתה. 6. א. דין התובענה להמחק על הסף על כל עתירותיה מהטעם הפשוט - הסכם גירושין ויחסי ממון שנחתם בין בני זוג המאושר ע"י ערכאה שיפוטית מוסמכת ומקבל אף תוקף של פסק דין אמור 'לחסל' את כל המחלוקות הרכושיות, בנוגע לזכויות, חובות והתחייבויות של בני הזוג האחד כלפי רעהו ו/או כלפי צדדים שלישיים. ב. מדיניות משפטית ראויה אמורה לשים מחסום בפני בן הזוג לחזור ולהעלות מנבכי העבר טענות מטענות שונות בדבר חובות שהיו קיימים וידועים לפני ועובר לחתימת ההסכם ולדרוש את השתתפותו של בן הזוג האחר בתשלומם. ג. הסכם יחסי ממון כהגדרתו בס' 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 (להלן: "החוק"), הינו הסכם המסדיר את יחסי הממון שבין בני הזוג. ס' 3 לחוק קובע, כי אם לא עשו בני הזוג הסכם ממון יראו אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי הפרק השני לחוק. ס' 6 לחוק הנמצא בפרק השני לחוק, קובע את דרך האיזון ממנה יכולים בני זוג שעשו הסכם ממון לסטות ולקבוע הסדרים אחרים. סטיה תתכן גם מהוראות ס' 5 לחוק לענין הנכסים ברי האיזון, מס' 7 לחוק העוסק בהרחבת בסיס האיזון ומהוראת ס' 8 לחוק העוסקת במועד האיזון. תהא הסטיה אשר תהא ההסכם יכלול ויתייחס לכל יחסי הממון שבין הצדדים על כל היבטיהם ויביא סוף פסוק למחלוקות ביניהם בעניינים אלה. ד. מבחינה זו ידע כל בן זוג שחתם על ההסכם שיחסי הממון עם בן זוגו הגיעו לסיכום סופי ומוחלט. אם יש לו טענה או השגה כלשהי בל יחתום על ההסכם ו/או יעמוד הוא על הכללתה בהסכם בין לזכות ובין לחיוב. אם רצה הוא לשמור לעצמו פתח בנוגע לזכות כלשהי או לחיוב כלשהו שבמועד חתימת ההסכם לא ברור, הוא יעמוד על הכללת הסתייגות בענין זה בהסכם. והחשוב מכל בל יחתום על סעיף סופיות הקובע כי: "עם ביצוע התחייבויותיהם האישיות וכלל הוראות הסכם זה במלואן ובמועדן, אין להם האחד כנגד משנהו כל דרישות ו/או טענות מכל מין וסוג שהוא", כמו במקרה עסקינן כשהדגש הוא על "מכל מין וסוג שהוא". ה. פתיחתו מחדש של הסכם יחסי ממון תותר ע"י ביהמ"ש כאשר יש טענות הפוגמות בבסיס ההסכמה של בני הזוג שהביאה לחתימתו ,טענות הפוגמות בתוקפו של כל הסכם מכוח דיני החוזים. לא יעלה על הדעת לפתוח את ההסכם מחדש במובן זה שביהמ"ש ידרש לאיזה שהוא חוב ש'נשכח' ע"י מי מהצדדים ולהבדיל זכות שנזנחה על ידו. 7. במקרה עסקינן אין בפי התובעת שום טענה כנגד תוקפו של ההסכם והטענה כי הנתבע אינו מקיים את התחייבויותיו אינה יכולה לשמש בידה טענה אלא לאכיפתן של אותן התחייבויות בהליכי הוצל"פ. טענה זו, ככל שנכונה היא, אינה יכולה לשמש בידה פתח לתבוע את אותם חובות, שמיד נתייחס אליהן, חובות שהיו ידועים לתובעת בעת חתימת ההסכם. 8. א. חוב לחברת ההסעות החוב לחברת המוניות, ככל שהיה חוב שכזה, נוצר ונתגבש בתקופה שקדמה למועד פרידתם של הצדדים וגירושיהם. בס' 3.1.1. לתביעה מציינת התובעת, כי כל אחד מהם עשה את ההזמנה בנפרד ושוברי הזמנת הנסיעות מפרטים במדויק את זהות מזמין הנסיעה, את הנוסע ואת יעד הנסיעה. ללמדך, בידי חברת המוניות שוברי נסיעה של התובעת בהם חייבת התובעת ושוברי נסיעה של הנתבע בהם חייב הנתבע. תביעה כנגד השניים או מי מהם טרם הוגשה ע"י חברת המוניות. הטענה, כי חברת המוניות תתבע את התובעת גם על חובו של הנתבע בגלל שמכירה אותו הינה טענת סרק. כל מזמין מחויב בהזמנותיו שלו ואם כך תנהג חברת המוניות הרי שתביעתה נגד התובעת בכל הנוגע לחובותיו האישיים של הנתבע תמחק ולכל היותר תוכל התובעת להגיש כנגדו הודעת צד ג'. אין כל מקום לפתוח את דלתו של ביהמ"ש לתביעה מוקדמת של התובעת נגד הנתבע על חוב שטרם נתבע ממנה בגין נסיעות שרק הוא חייב בהם. התובעת, ביודעה את המצב העובדתי והמשפטי בענין זה, תובעת ברכיב זה של תביעתה "כמחצית" החוב שנדרש ממנה במכתב ההתראה. מדוע? אולי שוברי ההזמנה שלו הם רק ¼ מהחוב. מעבר לכך חוב זה ככל שנרשם כולו על שם התובעת היה בידיעתה עת חתמה על ההסכם ואין כל זכר בהסכם להתחייבות כלשהי של הנתבע לשאת או להשתתף בתשלומו. אי לכך נכנס חוב זה בגדר הוראת ס' 1.3.1 להסכם. ב. כרטיסי טיסה אם הנתבע הזמין את כרטיסי הטיסה ביום 24.7.98 עבורו ועבור התובעת, אם הוא המזמין, מדוע צריכה הדרישה לתשלום להיות מופנית לתובעת? חוב זה קדם למועד חתימת ההסכם ובני הזוג בכ- 4 חודשים. אם חוב זה נרשם על שמה של התובעת מדוע לא עמדה על השתתפותו של הנתבע בתשלומו? מן הראוי שהיתה הוראה בענין זה בהסכם. לא מצאתי בהסכם התחייבות כלשהי של הנתבע לשאת ו/או להשתתף בתשלום זה . על כן נכנס חוב זה בגדר הוראת ס' 1.3.1 להסכם. ג. הערבות והארנונה גם ב"כ התובעת הודה בישיבת יום 21.12.99 ,כי הוא מודע לקושי בתביעת הרכיבים הללו. חוזה השכירות, ככל שנחתם ע"י התובעת והנתבע ובוודאי אם נחתם ע"י התובעת בלבד, נחתם ביום 5.12.96. החובות לבעל הבית, ככל שהיו קיימים, וכן חובות הארנונה הם בגין תקופה שקדמה להסכם הגירושין והיו בידיעת התובעת עת חתמה על הסכם הגירושין. גם אם לא ידעה במדויק על גובה החוב ידעה היא על האפשרות של דרישה ו/או תביעה שכזו מטעם בעל הבית ו/או העיריה. על פי אותו עקרון היה צריך למצוא בהסכם התחייבות של הנתבע לשאת ו/או להשתתף בתשלום חוב זה גם אם עתידי הוא. התחייבות כזו לא מצאתי ועל כן נכנס החוב בגדר הוראת ס' 1.3.1 להסכם. ד. כספים בבנק דיסקונט אין בדעתי להכנס למהות אותם כספים שהופקדו ע"י התובעת לחשבון משותף שלה ושל הנתבע כבטוחה לפעילותה של החברה. ברור לחלוטין שאין לאפשר פתיחת ענין זה מחדש לא רק לאור הכללים שהותוו לעיל אלא דווקא משום שההסכם כלל התייחסות מפורשת ליחסי הצדדים בחברה הנ"ל. 9. אין לקבל את טענת ב"כ המשיבה, כי עילות התביעה שבפני חדשות הן ובלתי תלויות בכל הליך קודם שהיה בין הצדדים שכן מהתובענה גופה עולה, כי מדובר בחיובים שנתגבשו קודם לחתימת הסכם הממון והגירושין ואישורו. העובדות הן שמדברות ואין כל תועלת בדברי המשיבה בס' 3 לכה"ת שדבר קיומם ועילתם של החובות נשוא התובענה נודעו לה רק לאחר חתימת ההסכם. 10. אם לא די בכך, אוסיף טעמים נוספים למחיקת התובענה: א. המשיבה לא טרחה להגיש תצהיר תשובה לבקשת המחיקה ו/או הדחייה . אכן, אין עליה חובה לעשות כן. יחד עם זאת, משבחרה שלא להציג גירסה משלה, לפחות לטענה בדבר קיומן של עילות התביעה וידיעתה אותן, ולטענה כי סוכמו בין הצדדים כלל העניינים הרכושיים ביניהם באופן סופי ומוחלט (ס' 1(ג) לבקשה) טרם הסכם הגירושין , ומשויתר בא כוחה על חקירת המבקש על תצהירו התומך בבקשה הרי שיש לקבל את גירסת המבקש על כל קרביה וכרעיה. ב. תקנה 258י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 מורה באופן קטיגורי על חובת התייצבות של בעלי הדין בקדם המשפט זולת אם ביהמ"ש קבע אחרת. תקנה זו, המיוחדת לתובענות הנדונות בביהמ"ש לענייני משפחה, שונה מתקנה 147 לתקנות המחייבות את התייצבות בעה"ד בקדה"מ רק אם הורה בית המשפט על כך. המשיבה לא התייצבה לישיבת קדה"מ שנקבעה ליום 12.12.99 . בפי בא כוחה לא היה כל הסכם לאי התייצבותה והוא תלה את העדרותה ב'אי הבנה' . באותה ישיבה עתר ב"כ המבקש למתן פסק דין המוחק את התובענה בהתאם לתקנה 157(3) אליה מפנה תקנה 258י"א סיפא. בעקבות דין ודברים באולם ביהמ"ש הסכים ב"כ המבקש לקיים ישיבה נוספת וכך היה. נקבעה ישיבת קד"מ נוספת ליום 21.12.99 תוך שביהמ"ש מתרה במשיבה שאם היא לא תתייצב לדיון עלולה תביעתה להימחק. למרות החלטת ביהמ"ש שהורתה והתרתה בה להתייצב לא טרחה המשיבה להתייצב גם לישיבת קדה"מ הנדחית. ההסבר הפעם - חום, שיעול וכאבי גרון. הראיה - אישור רפואי שאינו מהווה תעודה רפואית כדין, מופנה לבא כוחה חתום ע"י רופא פרטי למחלות ילדים ולמחלות סרטן. בגוף האישור לא מצוין שהמשיבה סובלת מחום. לא קיבלתי אז ואינני מקבל כיום את האישור הרפואי שהגישה המשיבה כהצדקה לאי התייצבותה לישיבת קדה"מ הנדחית. לענין זה אין לי אלא להפנות לדברי השופט חשין בע"א 1628/92, גינזבורג נ' פלסט מח(2), 372 הקובע, כי אין כל הצדקה להתחשב בתובע המזלזל בביהמ"ש ואינו מתייצב לדיון במיוחד לנוכח העובדה שביהמ"ש הורה לו להתייצב באופן אישי. זאת נאמר בבימ"ש רגיל ובבימ"ש לענייני משפחה לא כל שכן. 11. א. ער אני להלכה כי בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה למחיקת/ דחיית תובענה על הסף עליו לנהוג בזהירות רבה שכן מדובר בסעד מרחיק לכת המציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף ולשטוח טענותיו לפני ביהמ"ש. (ר' ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, לו(2), 151). ב. בבר"ע 20414/99, שובל נ' שובל (לא פורסם) דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעורם של אם ובן על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד בתמ"ש 21630/98 שלא להעתר למחיקת תביעתו של האב לביטול התשלום החודשי למזונותיה של האם/ הגרושה מחמת שינוי נסיבות, תשלום בו נתחייב מכח הסכם גירושין שנחתם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין. הטעם לכך - ההכרעה בתיק תלויה היתה בין היתר בשאלת סיווגו של החיוב כחיוב חוזי או חיוב מדיני מזונות. שאלת הסיווג הינה ענין של פרשנות התלויה בבירור שאלות עובדתיות הנוגעות בין היתר לנסיבות בהן נחתם ההסכם. הערכאה הראשונה שדנה בבקשה ונדחתה כאמור את הבקשה הגיעה למסקנה על בסיס תצהירים משני הצדדים וחקירות של הצדדים, מעבר לכך שהשאלה היתה באמת שאלה של פרשנות. במקרה שלנו לא טרחה המשיבה להגיש תצהיר תשובה ולהעמיד במחלוקת את טענות המבקש ואף לא טרחה להתייצב לדיון. מעבר לכך אין לנו כאן כל ענין של פרשנות מה גם שלא נטען לכך ע"י המשיבה בשום שלב של הדיון בבקשה. ג. סבור אני שצירוף הטעמים הענייניים והטעמים הפורמליים שפורטו לעיל מצדיק את קבלת הבקשה ומחיקתה של התובענה. 12. סוף דבר א. התובענה בתמ"ש 75631/98 נמחקת. ב. המשיבה תשלם את הוצאות הבקשה וההגנה של המבקש בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהגירושיןהסכם גירושיןחוב