החלטה 1. ביום 14.12.97 ניתנה על ידי החלטה בענין הסדרי השימוש ברכב בין הצדדים. בסעיף 10 ג' להחלטתי הנ"ל הוריתי למשיב להשאיר "את המכונית, במועדים כאמור לעיל, כאשר מיכל הדלק מלא" (ר' המ' 60288/97). 2. ביום 22.10.97 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובו טענה בתצהיר, כי המשיב אינו מציית להחלטה ואינו משאיר את המכונית, כאשר מיכל הדלק מלא, אלא עם מיכל דלק כמעט ריק וכי פניותיה למשיב לא נענו. 3. רק ביום 15.11.98 הגיש המשיב תצהיר תשובה ובו הוא מכחיש את טענות המבקשת וטוען כי לא ניתן לחייבו עפ"י הליך של בזיון בית המשפט הואיל ויש למצות קודם כל את הליכי ההוצאה לפועל. המשיב טוען, כי גם אם המבקשת מילאה ושילמה עבור הדלק שהיה עליו למלא ולשלם הרי יכולה היתה להגיש את הקבלות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. 4. כיוון שהטענה הנ"ל היא משפטית ניתן כבר בשלב זה להתייחס אליה. החלטתי הנ"ל מהווה "צו עשה" ולא צו לחיוב כספי (החלטה או פסק דין המחייב נתבע לשלם חשבון חשמל - הוא חיוב כספי ורק הסכום נקבע עפ"י האמור בקבלה). סעיף 63 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 קובע הוראות לגבי "עשיית מעשה", אולם התנאי להפעלתו של הסעיף הוא כי "המעשה ניתן להעשות על ידי אדם אחר". 5. בהחלטתי הנ"ל חייבתי את המבקש להעמיד את המכונית ליד ביתה של המבקשת בכל יום א' בכל שבוע לסירוגין ובכל יום ד' בכל שבוע לסירוגין - בשעה 07:00 עם מיכל דלק מלא. 6. האם רשאי ראש ההוצאה לפועל להטיל את התפקיד של מילוי מיכל הדלק על המבקשת (בתור "אדם אחר") ולחייב את המשיב בהוצאות? התשובה החיובית על כך ניתנה בע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד פד"י מח (5) 785 מפי הנשיא שמגר : "אם אכן נקודת המוצא היא כי חיוב ההתקנה (של מד מים - י.ג.) מוטל על המשיב, רשאית היתה ראש ההוצאה לפועל לנקוט הליך לפי סעיף 63 לחוק". (ור' גם ד. בר אופיר, ההוצאה לפועל הליכים והלכות, מה' 4, עמ' 408). 7. לפיכך צודק ב"כ המשיב עו"ד וייסבלט, כאשר הוא טוען שיש לפעול בהליכי ההוצאה לפועל. א. הרנון כותב על כך בספרו "בזיון בית המשפט על ידי אי ציות" (מפעל השכפול, תשכ"ה - 1965) בעמ' 275: "סעיף 6 יופעל כאשר "אינן מצויות דרכי סעד אחרות בידי הצד הנפגע, כגון הליכי הוצאה לפועל רגילים (ע"א 228/63 עזיז נ' עזר, פד"י יז, 254, 2550)". 8. האדם האחר הנזכר בסעיף 63 (א) לחוק ההוצל"פ יכול להיות המבקשת עצמה. המבקשת יכולה לפתוח תיק בלשכת ההוצאה לפועל ולבקש מראש ההוצאה לפועל למנות אותה כמי שתקיים את החיוב החל על המשיב ולבקשו לחייב את המשיב בהחזרת ההוצאות לפי סעיף 63 (ב) לחוק ההוצאה לפועל. 9. המבקשת טוענת בנוסף, כי המשיב אינו מעמיד את המכונית לרשותה בשעה שנקבעה 07:00, אלא באחור של שעתיים. לעומתה טוען ב"כ המשיב, כי על המבקשת לפרט המועדים. איני משוכנע, כי על המבקשת לעשות זאת אם כי טוב היה לו לפחות היתה עורכת רישום של התאריכים והשעות שבהם המשיב איחר בהעמדת המכונית. כפי שנאמר ע"י א. הרנון בספרו הנ"ל, על המבקש לכלול בתצהירו שלוש נקודות: א. שניתן צו ע"י בית המשפט. ב. כי הצו נמסר למשיב (או שתוכנו המלא ידוע לו). ג. שהמשיב סירב למלא אחריו. (ר' הרנון, שם, עמ' 292). ואזי מתעוררת שאלת נטל ההוכחה, האם על המשיב מוטל הנטל להראות כי הוא ציית לצו כנדרש; "עמדה זו עשויה להראות כמוצדקת במיוחד כאשר מדובר באי ציות לצו עשה; שהמשיב ישא בנטל להראות כי אמנם עשה את כל המוטל עליו ולא שהמבקש ייאלץ להוכיח אי מעשה או הימנעות מצד המשיב. מכל מקום ביחד לטענות ההגנה של הנתבע - הנאשם, נטל ההוכחה עליו" (ר' הרנון, שם, בעמ' 293). אולם בה"ש 127, שם, מביא א. הרנון דעה נוגדת לפיה "בנטל השכנוע להוכחת אי ציות נושא תמיד המבקש, משום שהוא דורש להטיל סנקציות על הסרבן, הרי עצם קיומו של פסק דין לחובת המשיב, מן הראוי שיעביר אל המשיב לפחות את הנטל המשני, הנטל להראות ראיות". 10. מבלי שאצטרך להכריע בענין נטל הראיה ומכיוון שיש אפשרות להביא לתוצאה המבוקשת בדרכים פחות דרסטיות, אני מזהיר את המשיב, כי במידה והמבקשת תוכיח כי אכן הוא אינו מעמיד את המכונית לרשותה של המבקשת בימים ובשעות שנקבעו בהחלטתי; אני עשוי להחליט, כי המכונית תעמוד לרשותה הבלעדית של המבקשת. 11. לפיכך אני דוחה את הבקשה ולא אחתום על הזמנה למשיב. 12. אין צו להוצאות. שימוש ברכברכב