להלן פסק דין בנושא בקשה לפסיקת מזונות זמניים: פסק דין 1. התובעות הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה למזונות (כולל מדור) ולהחזקת ילדים נגד הנתבע, בעלה של התובעת מס' 1 ואביהן של התובעות הקטינות. לצדדים שתי בנות נוספות בגירות. כתב התביעה הוגש ביום 10.10.96 וסומן תיק מ"א 1959/96. 2. בתאריך 30.10.96 הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. בטעות סומנה הבקשה בבית משפט זה תמ"ש 11831/97 ולכן אין להתייחס לבקשה כאל תובענה נפרדת. 3. כתב ההגנה הוגש ביום 1.12.96 ובאותו יום התקיים דיון בפני כב' השופט יעקבי-שווילי. בתום הדיון ניתנה החלטה על חיוב הנתבע במזונות זמניים ובחיובים נוספים. 4. לאחר מכן עבר התיק לבית משפט זה מכח הצו המינהלי, וסומן תמ"ש 11830/97 . התקיימו בפני שני קדמי משפט ביום 17.6.97 וביום 7.12.97 והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות. הוגשו תצהירים משלימים בצירוף נספחים. ביום שמיעת ההוכחות, 8.7.97, הושג הסדר דיוני לפיו לא נשמעו עדים וכל צד הגיש סיכומי טענות בצירוף ראיות כתובות לשם קבלת פסק-דין . 5. תמצית טענות ב"כ התובעות היא כדלקמן : א. בני הזוג נישאו ביום 29.6.70. ב. ארבע הבנות ילידות השנים 73, 77, 80 ו83- (למעשה רק הצעירה, א. היא כיום קטינה). התובעת טוענת כי כל הבנות סמוכות על שולחנה. ג. הנתבע החליף מקום עבודה בשנת 97 והתובעת אינה יודעת כמה הוא משתכר . ד. הנתבע משתמש בשני כלי רכב. ה. הנתבע עזב את הבית בשנת 96 ואינו משתתף בתשלום הוצאות הבית. ו. לתובעת היו הוצאות חד-פעמיות בסך כ- 8,400 ש"ח ויש לה הוצאות חודשיות בסך 2,700 ש"ח והיא אינה עובדת. ז. התובעות מבקשות להעמיד את סכום המזונות החודשי על סך 3,500 ש"ח ולחייב את הנתבע להשתתף בכל ההוצאות האחרות. (צורפו מסמכים והעתקי קבלות). 6. תמצית טענות ב"כ הנתבע היא כדלקמן : א. התובעת מס' 2 בגרה במרץ 98 והתובעת מס' 3 תהיה בת 15 בנובמבר 98. ב. התנהגותה של התובעת מסי 1 במשך כל שנות הסכסוך צריכה לגרום לה להפסיד את מזונותיה שלה. גם כיום מסרבת התובעת להתגרש. ג. סיבת עזיבת הבית ע"י הנתבע היתה שינוי מקום העבודה והוא מתגורר בדירה שכורה. ד. מאז נפסקו המזונות הזמניים חלה הרעה ממשית בהשתכרותו של הנתבע ובמקום 7,500 ש"ח הוא משתכר כ- 6,000 ש"ח לחודש מאז יולי 97. יתר על כן, הוצאותיו של הנתבע גברו. לכן יש לקבוע חיוב פחות מן החיוב הזמני. ה. לנתבע מכונית אחת בלבד. ו. ההוצאות שפרטו התובעות מופרזות וכוללות הוצאות של האשה ו4-הבנות, בעוד הנתבע חייב במזונות הקטינה בלבד, וגם זאת רק מדין צדקה. ז. התובעת מס' 1 יכולה לצאת לעבוד והיא אינה עובדת במתכוון ורק לצורך המשפט. (צורפו תלושי משכורת, חוזה שכירות ומסמכים נוספים). 7. לאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים ושקלתי אותן בכובד ראש, תוך עיון במסמכים, הגעתי אל המסקנות וההחלטות הבאות: א. יש לדחות את טענת הנתבע בעניין אפשרות התובעת מס' 1 לצאת ולהשתכר, שכן לא הוכח כי היא עבדה כל השנים ורק בעת הסכסוך נמנעת מעבודה. בכך יש לאבחן בין מקרה זה לבין פסק הדין בעניין ביקל (ע"א 6136/93, תקדין עליון 2(94) 414). ב. בע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 32 נפסק כדלקמן: "אין מאומה בדין המחייב את האישה לצאת לעבוד מחוץ לביתה. כפי שנאמר בד"נ 23/69 הנ"ל בעמ' 807 מול אות השוליים א. '. . .אמנם יכלה המבקשת לא לעבוד עבודות חוץ... ולהסתפק באותו שיעור מזונות שבעלה מסוגל להפריש מהכנסותיו כפי שהן. . . . ' אם היא יוצאת לעבודה ומשתכרת, רשאי הבעל לומר לה: 'צאי מעשה ידיך במזונותיך', אבל אין הוא זכאי לדרוש ממנה לצאת ולהשתכר על מנת לפטור עצמו ממזונותיה. אפילו עבדה בעבר, אך הפסיקה את עבודתה, זכאית היא לקבל ממנו את מזונותיה במלואם". ר' גם: תיק מ"א (י-ם) 528/94 פלולי נ' פלולי, תקדין - מחוזי 96 (2) 1874, ופס"ד נוסף בעניין דואק (174/94) שהוזכר שם. זוהי ההלכה הפסוקה ואני מיישמה בענייננו. ג. יש לחייב את הנתבע בתשלום מזונות בסך 2,600 ש"ח החל מיום 1.7.98 כמפורט להלן : 1. עבור האשה, התובעת מס' 1, סך 1,000 ש"ח לחודש. 2. עבור התובעת מס' 3 סך 1,200 ש"ח לחודש. 3. עבור התובעת מס' 2, סך 400 ש"ח לחודש ולמשך שנתיים עד 1.6.2000. ד. הסכום יהיה מעבר לקצבת המל"ל. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס יהיה המדד שפורסם ביום 15.10.98 וההתאמה למדד תהיה אחת לשלושה חודשים הראשונה ביום 1.2.99. ה. הסכום הנ"ל כולל ולא יתווסף עליו חיוב נוסף. ו. אם וכאשר יתגרשו הצדדים, ייפסק החיוב במוונות האשה ביום מתן הגט . ז. עד יום 30.6.98 יחול החיוב הזמני שנפסק בבית המשפט המחוזי. ח. עקב התוצאה ועקב ההסכמה הדיונית, אין צו להוצאות משפט. מזונות