סעיף 55 לחוק הירושה , שכותרת השולים שלו "מעין צוואה ", קובע כי איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש. פשוטו של סעיף 55 לחוק הירושה , כמשמעו, שרק בהעדר צוואה יורש בן הזוג החי חיי משפחה במשק בית משותף את בן זוגו כאילו היו הם נשואים כדין. השימוש בטכניקה המשפטית מילולית של המילים: 'מעין צוואה ' איננו משנה את המהות של הזכות שהיא למעשה ירושה של בן זוג שלא מן הנישואין (שחי עם המנוח יי נישואין (דה פקטו). לא ייתכן שיעלה על הדעת שהמחוקק יקבע שזכותו של בן זוג (החי במשק בית משותף) עדיפה לרשת אפילו בניגוד לצוואה יותר מאשר בן זוג נשוי דין. הקביעה בסעיף 55 בסיפא שהזכות לרשת מוגבלת בכך כשאין הוראה אחרת מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש - באה לומר בדיוק מה שאומר סעיף 2 לחוק הירושה שצוואה בכל מקרה עדיפה על ירושה מכוח הדין. על פי סעיף 55 לחוק הירושה על פני רצון המצווה המובע בצוואה , הרי טיעון זה נסתר על ידי לשונו המפורשת של סעיף 55 לחוק, הקובע, כי בהעדר צוואה יושווה מעמדו של הידוע בציבור לזה של בן זוג. גם לגופם של דברים, אין הגיון בהקניית זכויות לידוע בציבור מעל לאלה המוקנות לבן הזוג כתוצאה מנישואין, אשר גם זכויותיו על פי דין נדחות מפני רצון המצווה. ירושה