עפ"י סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953, אם הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש יהא לבי"ד רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין. להכרעה בענין הגירושין נפקות לעניין הסמכות לדון ולפסוק בשאלת הרכוש. אם מוכרעת התביעה לגירושין, לגופה, נדחית, נמחקת, או מסולקת מכל טעם אחר, "נופלת", נופל כל שנכרך בה, ככל שנכרך. שמשכרך בעל בתביעתו לגירושין גם תביעה שביה"ד יפסוק בענייני הרכוש המשותף, אין ביה"ד מוסמך לפסוק בכך כל עוד לא פסק שעל הצדדים להתגרש זה מזה. בפסק דין זה נפסק שמטרת ההוראה של סעיף 3 לחוק היא להסמיך את ביה"ד הרבני לדון בעניין הכרוך או הנכרך בתביעה לגירושין, וזאת לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים. כאשר הצדדים אינם מתגרשים וביה"ד אינו מחייב מי מהם להתגרש, אין עוד מקום לדון בענייני הרכוש שלהם. ביה"ד הרבני מוסמך לפסוק בשאלת הרכוש רק במקרה שיפסוק גירושין . על סמך דברים אלו נפסק שתביעת רכוש ותביעה לחלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג, יכול ותהא כרוכה בתביעת גירושין , ואם נכרכה בה, מוקנית לביה"ד הרבני סמכות ייחודית לדון בה. זאת כאשר ביה"ד דן ופוסק בענין הגירושין כאשר תביעת הגירושין נדחית, כי אז נופלת גם תביעת הגירושין ועמה נופלים גם כל התביעות ועניינים אחרים שנכרכו בה, כך שאין לביה"ד הרבני עוד סמכות לדון בענייני רכוש, וסמכות השיפוט מוקנית לביהמ"ש האזרחי. בפסיקה צוין כי שכאשר ביה"ד פוסק גירושין מן הראוי והמועיל הוא שהוא גם ידון ויפסוק בעניינים אחרים שנכרכו בתביעת הגירושין כולל ענייני רכוש, כדי שתהיה בידי ביה"ד הרבני האפשרות להכריע ולפסוק במכלול השאלות שבמחלוקת בין בני הזוג המתגרשים. עולה מהאמור שכאשר אין ביה"ד פוסק גירושין אין הוא יכול לדון בענייני הרכוש של הצדדים. סמכותו של ביה"ד לפסוק בענייני רכוש בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, סמכות על תנאי היא, כאשר ביה"ד יהא רשאי לפסוק בעניינים אלה הכרוכים בגירושין רק כאשר יפסוק לגירושין. ללא מתן פסק כאמור, תפקע סמכותו בעניינים הכרוכים. גירושיןבית דין רבני