הנתבע טען להיותה של התובעת "מורדת" ועקב כך על שלילת זכאותה למזונות. בית המשפט פסק כי לצורך הוכחת טענת "אישה מורדת" ועקב כך על שלילת זכאותה למזונות צריך להביא ראיות כבדות משקל. על ההלכה הפסוקה בעניין זה חזר בית המשפט העליון ברע"א 4982/92 טביב נ' טביב, פ"ד מח (3) 390, בעמ' 394-396, תוך שהוא מזכיר בין היתר את התקדימים בענין גבאי (ע"א 159/68, פ"ד כב (2), 451), בענין ג'ראח (ע"א 167/63, פ"ד יז, 2617) ובענין שרגאי (בג"צ 206/70, פ"ד כד (2), 487. יש לציין בעניין זה גם את החלטתו של כב' השופט א' שיינבוים ז"ל, האב הרוחני של בית המשפט לעניני משפחה, בתיק מ"א (ת"א) 2172/77, גרינהאוז ני גרינהאוז, פ"מ תשל"ט (א), 89, עמ' 96-98 שם נפסק כי בסיכומו של דבר, נראה כי כל עוד לא נפסק בבית הדין הרבני, כי האישה חייבת לקבל את הגט וכל עוד לא הוכח מעשה זנות ממש, יהא שוויון בין הבעל והאשה בהתאם לנאמר לעיל, ולא יוכל בעל אשר בעצמו אינו שומר על כללי צניעות מסוימים לדרוש את שחרורו ממזונות אשתו מאחר ואף היא איננה שומרת עליהם. אי לכך אני דוחה את אותו חלק בתביעת הבעל לפטור אותו ממזונות אשתו, מאחר וזנתה תחתיו. החלטה זו אושרה בפסק דין של בית המשפט העליון בע"א 277/81, פ"ד לו(3), 197. אישה מורדת / בעל מורד