החלטה כללי 1. נישום הגיש תביעה נגד רשות המיסים להשבת כספי מס ששילם, לטענתו, בגין סיווג לא נכון של מוצר אשר יובא על ידו מחו"ל. האם רשאי נישום זה לדרוש מרשות המיסים של מדינת ישראל לגלות לו, במסגרת הליכי גילוי מיקדמיים (תשובות לשאלון), נתונים ומידע הנוגעים לאופן סיווגם של מוצרים שונים, ככלל, ולאופן שבו סווגו מוצרים ספציפיים של נישומים אחרים, בפרט? זו היא השאלה המרכזית העומדת לדיון בבקשה שלפנינו. רקע עובדתי 2. המבקשת, יבואנית (להלן - "המבקשת"), החלה בשנת 1997 לייבא מאנגליה מוצר הנושא את השם "רסקיו רמדי", המכיל תמצית פרחים, אשר ידועה בכינויה "תמצית פרחי באך" (להלן - "המוצר"). בתחילת שנת 2000, הורתה המשיבה (להלן - "רשות המיסים" או "המדינה") למבקשת לסווג את המוצר תחת פרט 2208.90.21 (משקאות כוהליים), כפי הקבוע בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התש"ס-1999 (להלן - "צו תעריף המכס"). בהתאם לכך, נדרשה המבקשת לשלם מס קניה בשיעור של 20% על המוצר, בעוד שעד לאותה העת סווג המוצר תחת פרט אחר והיה פטור ממס קניה. רשות המיסים דרשה בתחילה מהמבקשת לשלם באופן רטרואקטיבי את גרעונות המס שנוצרו לחובתה, בגין ייבוא המוצר משנת 1997 עד לשנת 2000, אולם לאחר פניית המבקשת הסכימה רשות המיסים לבטל גרעונות אלו. במהלך השנים - מאז שנת 2000 - המשיכה המבקשת לשלם את מס הקניה בהתאם לסיווג החדש של המוצר, לטענתה, תוך מחאה על כך בפני רשות המיסים. 3. המבקשת לא השלימה עם סיווג המוצר באופן הנ"ל, והגישה, בראשית שנת 2005, את תביעתה בתיק העיקרי (ת.א. 7057/05) לבית משפט זה. בכתב התביעה המתוקן, טענה המבקשת כי סיווג המוצר תחת הפרט 2208.90.21 הוא סיווג שגוי, וכי סיווגו הנכון של המוצר הוא תחת פרט 13.02.1920 (תמציות צמחיות), ועל כן הוא פטור ממס קניה. לחילופין, טענה המבקשת כי יש לסווג את המוצר תחת פרט 21.06.9099/6 (תכשירי מזון של"פ), ולחילופי חילופין, טענה המבקשת כי יש לסווג את המוצר תחת פרט 30.04.3990/8 (תרופות שנועדו לשימושי מרפא או מניעת מחלות). עוד טענה המבקשת כי המדינה מפלה אותה לרעה ביחס למוצרים דומים (שמיובאים על ידי יבואנים אחרים), אשר אותם היא איננה מסווגת תחת הפרט 2208.90.21, הוא הפרט הגורר בעקבותיו תשלום מס קניה של 20%. סכום התביעה הינו 2,635,000 ₪ והוא משקף את החזרי מס הקניה אשר ניגבו שלא כדין, ואשר, לשיטת המבקשת, היא זכאית לקבל סכומים אלה חזרה מן המדינה (2.1 מיליון ₪) וכן את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה (שהועמדו לצורכי אגרה על סך של 450,000 ₪). 4. בכתב הגנתה, דחתה המדינה את כל הסיווגים החילופיים שהציעה המבקשת, תוך שהיא מפרטת ומסבירה מדוע, לטענתה, לא ניתן לסווג את המוצר תחת פרט 13.02.1920, פרט 21.06.9099/6 או פרט 30.04.3990/8, ודבקה בעמדתה כי יש לסווג את המוצר תחת פרט 2208.90.21. לצורך הבקשה שבפניי, אין צורך לפרט את טענות הצדדים בנוגע לכל אחד מהסיווגים הנ"ל. בקצרה רק אומר, שמוקד המחלוקת המרכזי בין הצדדים נגע לשאלת הכוהל המצוי במוצר (בשיעור של 27%). בעוד שהמבקשת טענה כי תפקידו של הכוהל במוצר הוא שמירת המוצר והגנה מפני זיהומים, והראיה לכך שהשימוש במוצר נעשה באמצעות טיפות, הרי שהמדינה חלקה על כך וטענה כי מדובר במשקה כוהלי, ולכן מוצדק סיווגו לצורכי מס קניה תחת הפריט המחייב מס קניה בשיעור 20%. 5. נוכח טענות המדינה בכתב ההגנה, פנתה המבקשת לרשות המיסים, ביום 10.1.06, בבקשה לערוך גילוי מסמכים כללי וספציפי ולהשיב על שאלון. את טיבן של השאלות בשאלון זה, המכיל 23 שאלות ראשיות שחלקן הגדול כולל מספר שאלות משנה, ניתן לחלק למספר קבוצות: האחת - בקשות לפירוט טובין אשר סווגו תחת ארבעת פריטי המכס השונים שהוצגו לעיל, תוך בקשה לפירוט נרחב אודות אותם הטובין, כגון: צורת האריזה, תכולת האריזה, מהות המוצר, ייעוד המוצר. בייחוד הושם דגש על ידי המבקשת על פירוט טובין המכילים אלכוהול (שאלות 18-17, 12, 8-5, 3-1). השניה - בקשת פרטים הנוגעים לסיווגם והרכבם של טובין ספציפיים המיובאים על ידי נישומים אחרים (שאלות 11-9). השלישית - בקשת פרטים בנוגע לקיומם של חוקים, תקנות, נהלים או הנחיות שונות העוסקים באלכוהול, כמרכיב בטובין (שאלות 23-19). הרביעי - שאלות כלליות לגבי המדיניות של רשויות המס (שאלות 15-13, 4). החמישי - שאלה ממוקדת ביחס להשתתפות נציגי ישראל בכינוס בריסל שנערך בשנת 1994 בעניין השיטה ההרמונית (שאלה 16). בנוסף, טוענת המבקשת כי המדינה גם לא צירפה גילוי מסמכים ספציפי או כללי, כפי שהתבקשה לכך על ידי המבקשת. 6. ביום 23.3.06, העבירה המדינה למבקשת תצהיר תשובות לשאלון, ללא גילוי מסמכים כללי או ספציפי. על חלק ניכר מהשאלות המדינה כלל לא השיבה, וזאת, לטענתה, מהטעמים הבאים: א. קיים חיסיון על המידע הנוגע לנישומים ספציפיים. ב. קיים חיסיון על המידע המבוקש, בהיותו מסמכים פנימיים של הרשות. ג. היעדר אפשרות לספק את הנתונים, כי יש בכך כדי להטיל נטל כבד מידי על המדינה. ד. המידע שהתבקש אינו רלבנטי ו"חורג" מהמתחייב בתשובות לשאלון. המבקשת סברה כי אין די בתשובות שהשיבה המדינה, ובטעמים שהציגה המדינה לאי מתן התשובות. על כן, הגישה המבקשת, ביום 7.5.06, את הבקשה שלפנינו, ובה ביקשה מבית המשפט שייתן צו שיורה למדינה להשיב על תשובות השאלון, ולהגיש תצהיר ובו גילוי מסמכים כללי וספציפי. איפשרתי לצדדים להגיש תשובה ותגובה. הצדדים ניצלו הזדמנות זו והגישו טענות מפורטות, כאשר המסמך האחרון שהוגש בתיק הוא בקשת המבקשת, מיום 5.10.06, להוסיף אסמכתא משפטית שהיא פסק דין חדש שניתן על ידי בית המשפט העליון. תמצית המחלוקת 7. עיון בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת, בתגובת המדינה ובתשובה לתגובה מטעם המבקשת, מעלה כי ישנן ארבע נקודות מחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לשאלון: א. חיסיון: האם על המידע שאותו התבקשה המדינה לגלות בשאלון - כולו או מקצתו - חל חיסיון כלשהו האוסר על המדינה לגלות מידע זה? ואם אכן חל חיסיון כזה, האם יש הצדקה להסירו? ב. דיונים פנימיים של הרשות: האם זכאית המבקשת לדרוש גילוי של מסמכים המכילים דיונים פנימיים של הרשות? ג. גילוי חומר משפטי: האם זכאית המבקשת לדרוש גילוי אודות קיומן של תקנות חוקים, תקנות, נהלים או הנחיות שונות? ד. מורכבות השגת המידע: בין הצדדים נטושה מחלוקת, האם מסירת המידע המבוקש מורכבת ודורשת מהמדינה מאמצים רבים באופן שיש בו כדי להכביד במידה לא סבירה על המדינה. ביחס לבקשה לגילוי מסמכים שצירפה המבקשת לשאלון, המדינה הודיעה כי היא לא נענתה מחמת טעות, וזו תתוקן. יש לציין כי בפועל, לטענת המבקשת, המדינה עדיין לא הגישה תצהיר כזה. אני מאמין כי תצהיר זה יוגש בהקדם (אם לא הוגש עדיין), ובכל מקרה אני מורה למדינה לעשות כן. נעבור כעת לדון בכל אחת מהסוגיות הנ"ל. חיסיון 8. הטענה המרכזית של המדינה בתגובתה (סעיפים 23-9 לתגובה), היא כי על המידע אותו התבקשה למסור למבקשת חל חיסיון מכוח סעיף 19ב(א) לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב -1952 (להלן - "חוק מס קניה"), שכותרתו "סודיות", הקובע כדלקמן: "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם - (1) שר האוצר התיר לגלותה; (2) נדרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים במשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), תשכ"ז-1967". 9. בהתבסס על סעיף זה, טענה המדינה כי היא אינה רשאית למסור את המידע למבקשת, שכן, מסירת המידע אודות סיווג הטובין השונים יש בו משום גילוי מידע שהגיע מהנישומים למדינה, אגב ביצוע החוק. מידע זה יש בו כדי לחשוף את שיעורי המס אותו משלמים נישומים אחרים, נתון העומד בבסיס ההגנה של החיסיון הנ"ל, ועל כן המדינה, לטענתה, מנועה מלגלותו. עוד טענה המדינה כי גם אם מדובר במידע שאיננו חסוי במהותו, האיסור שמטיל סעיף 19ב לחוק מס קניה הוא איסור גורף למסור כל מידע שהוא שהגיע לרשותה אגב ביצוע החוק, ללא קשר לטיבו של המידע. לבסוף, העלתה המדינה את הטענה כי הנתון של "הרכב המוצר" ביחס לטובין השונים מהווה "סוד מסחרי" כמשמעו בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן - "חוק עוולת מסחריות"). 10. מנגד, המבקשת טענה כי אין ממש בטענות המדינה. לטענת המבקשת, שיעור המס החל על מוצרים שונים - בהתאם לסיווגם - ועל נישומים שונים איננו בגדר מידע חסוי, וזאת בשונה, למשל, ממידע אודות היקפי ייבוא או סכומי המס המשולמים בפועל על ידי נישומים אחרים או מידע כיוצא בזה. עוד טענה המבקשת כי על המידע המבוקש כלל לא חל חיסיון, שכן לא מדובר במידע אשר הגיע למדינה מהנישומים אגב ביצוע החוק, אלא במידע אודות עמדתה הסיווגית של המדינה ביחס למוצרים שונים. הוסיפה המבקשת וטענה כי גם אם חל על המידע המבוקש חיסיון, הרי שהאיזון הראוי של החיסיון אל מול שיקולי כבדי משקל אחרים, מחייב את הסרת החיסיון. לטענת המבקשת, מדובר במידע רלבנטי מאוד הנוגע לשאלה כיצד מסווגים מוצרים מסוימים אשר דומים למוצר אותו מייבאת המבקשת, ומהי ההגדרה הסיווגית של פרטי מכס מסוימים. שאלות אלה, לטענת המבקשת, הן בעלות חשיבות לצורך הכרעת המחלוקת הסיווגית בין הצדדים בנוגע למוצר של המבקשת. המבקשת טוענת כי אי מסירת המידע האמור יש בו כדי למנוע דיון הוגן, שכן זה ימנע מהמבקשת להוכיח את טענותיה, דבר שיפגע בעקרון השוויון בשל פערי הכוחות בינה לבין המדינה. לבסוף, טענה המבקשת כי המידע אודות הרכב המוצרים אין בו משום "סוד מסחרי", שכן המבקשת לא ביקשה מידע אודות הנוסחה הסודית על פיה מיוצר המוצר, אלא את ההרכב כפי שהוא מתפרסם על גבי אריזת המוצרים. 11. בטרם אכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלת החיסיון, אנסה לעמוד, בקצרה, על טיבה של הוראת סעיף 19ב לחוק מס קניה, אשר הובאה על ידי המדינה כמקור לנורמטיבי לטענת החיסיון. לאחר שתרתי וחיפשתי אחרי פסיקה העוסקת בסעיף זה גיליתי, להפתעתי, כי הוראה זו נותרה גלמודה ולא נתפרשה על ידי הפסיקה. עם זאת, לצורך פרשנות הסעיף, ניתן יהיה להיעזר בפרשנות הפסיקה בנוגע לסעיף "סודיות" המנוסח באופן מילולי כמעט זהה, המופיע בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - "חוק מס ערך מוסף"; יש לציין כי סעיף זה חל גם בנוגע לפקודת המכס - הנוגעת לענייננו - מכוח סעיף 231א לפקודת המכס). יש לציין כי בחוקי המס ישנם סעיפי סודיות נוספים בעלי דמיון לסעיף שבפנינו (כגון: סעיף 50(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961; סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963; סעיף 234 לפקודת מס הכנסה), וגם בפסיקה הנוגעת אליהם נוכל להיעזר בפרשנות הסעיף שלפנינו (על סעיפי הסודיות בחוקי המס ראה: יעקב פוטשבוצקי, "האחדת הוראות כלליות בחוקי המיסים, סודיות וסמכויות חקירה וחיפוש", רבעון ישראלי למיסים, גיליון 48 (תשמ"ב-1982), עמ' 311). 12. סעיף הסודיות בחוק מס ערך מוסף: תכליתה של חובת הסודיות הקבועה בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף הינה תכלית כפולה, כפי שכותב השופט (כתוארו אז) מנחם אלון בבג"צ 174/83 שכנר נ' שר האוצר, פ"ד לז(3), 225, עמ' 229: "החיסיון שבסעיף 142 (א) לחוק מס ערך מוסף הינו לטובת הנישום והמדינה כאחד. לטובת הנישום - כדי למנוע הימנו חשש כלשהו, שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר; לטובת המדינה - למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על-ידי קבלת מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה" (בעניין זה ראה גם: פרופ' אהרן נמדר, מס ערך מוסף (תל-אביב, תשס"ד-2003), חלק שני, עמ' 787; להלן - "נמדר"). על טיבה של חובת סודיות זו, כתב כב' המישנה לנשיא (כתוארו אז) אהרן ברק (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4), 54, עמ' 66), את הדברים הבאים: "אמת הדבר, סודיותה של ידיעה אינה גוררת ממילא חיסיון כנגד גילויה. סודיות לחוד וחיסיון לחוד... עם זאת, הוראת חוק הקובעת סודיות מידע עשויה להתפרש כמשתרעת גם על סודיות המידע בהליך שיפוטי, ובכך להביא לידי יצירתו של חיסיון. כך, למשל, נקבעה בסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הוראה ולפיה "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה...". הוראה זו נתפרשה כמעניקה חיסיון מפני גילוי המידע (ראה בג"צ 174/83 שכנר נ' שר האוצר, פ"ד לז(3), 225, בעמ' 229; רע"א 68/88 זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי פ"ד מב(3), 383). אכן, הכול תלוי בלשון החיקוק ובתכליתו". קרי: חובת הסודיות התפרשה ככזו המעניקה חיסיון למידע אשר הגיע לידי רשויות המס. 13. במספר פסקי דין, ציין בית המשפט העליון כי חובת הסודיות האמורה הינה חובה רחבה. כך, למשל, קבעה המשנה לנשיא השופטת מרים בן פורת (ר"ע 68/88 זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, תק-על 88(2), 1308 ,עמ' 1312), את הדברים הבאים: "על פי לשונו של סעיף קטן (א) לסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף ניכר כי אותו איסור מוחלט - כלשונו המהוקצעת של השופט קמא - הינו גורף ורחב היקף, ומונע, על כן, גילויה של כל ידיעה שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, בלתי אם נתקיימו אותם שני החריגים המפורטים בו" (ההדגשה שלי - מ' ד'). בית המשפט העליון קבע גם כי חובת הסודיות האמורה היא חובה גורפת, ללא קשר לשאלת טיבו של המידע המבוקש, קרי: ללא הבחנה האם המידע המבוקש הוא מידע חסוי אם לאו (בג"צ 527/82 שץ נ' שר האוצר, פ"ד לח(3), 76, עמ' 79): "החיסיון, שאנו דנים בו, נקבע בסעיף 142 הנ"ל, אשר אינו מבחין בין מידע סודי מטבעו למידע אחר, והוא חל על כל ידיעה שהתקבלה אגב ביצועו של חוק מס ערך מוסף". 14. בהתאם להוראת סעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, הסרת מעטה הסודיות מעל המידע המצוי בידי רשויות המס תתאפשר בשני מקרים בלבד: האחד - כאשר שר האוצר התיר לגלות את המידע המבוקש. השני - כאשר רשות המס נדרשת, על ידי בית המשפט, לגלות את המידע המבוקש במסגרת הליך המתנהל על פי חוק מס ערך מוסף או על פי אחד מחוקי המס האחרים (בעניין זה, ראה: נמדר, בעמ' 788-787; יעקב פוטשבוצקי, חוק מס ערך מוסף (מהדורה שישית, תשס"א-2001), עמ' 695-694; להלן - "פוטשבוצקי"). 15. סעיף הסודיות בחוק מס קניה: כאמור לעיל, בשל הזהות המילולית שבין שני סעיפי הסודיות ותכליתן המשותפת, אין מניעה להיעזר בפרשנות הפסיקה בנוגע לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף לצורך פרשנות סעיף 19ב לחוק מס קנייה. יישום הדברים הנ"ל על המקרה שבפנינו, מוביל אותי לתוצאה לפיה אין בידי לקבל את טענות המדינה. 16. כאמור, אחד מהמקרים בהם תתאפשר הסרת החיסיון, הוא כאשר בית משפט, במסגרת הליך המתנהל על פי חוקי המס, יורה לרשויות המס להסיר את החיסיון ולגלות את המידע המבוקש. במקרים אלה, על בית המשפט לאזן בין החיסיון המוטל על המידע לבין אינטרס הגילוי שיש למבקש המידע. בהקשר זה, יש לציין כי נקודת המוצא של בית המשפט, כאשר הוא בא להחליט בעניין הסרת החסינות, צריכה להיות כי הכלל הבסיסי הוא כלל הגילוי, והחריג הוא החיסיון. לעניין זה ראה את דבריו של הנשיא אהרן ברק (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, תק-על 2004(2), 194 ,עמ' 201): "נמצא, כי הוראות הסודיות אינן משנות את הכלל בדבר גילוי. הן אך מצדיקות סודיות אם מתקיימת תכלית הוראת הסודיות, ותכלית זו גוברת על תכליות אחרות. הכלל הוא, איפוא, כלל הגילוי גם בדיני המס" (דברים דומים כתב הנשיא ברק גם בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, תק-על 2005(1), 2198 ,עמ' 2201). 17. במקרה דנן, כשבאים אנו לאזן בין החיסיון המוטל מכוח החוק לבין האינטרס שיש למבקשת בגילוי המידע המבוקש, סבור אני כי הכף נוטה לכיוון גילוי המידע, וזאת הן לאור אופיו של המידע המבוקש, הן לאור חשיבותו של המידע למבקשת והן לאור יחסי הכוחות שבין הצדדים, ולא כל שכן לאור משקלם המצטבר של שלושת הטעמים הנ"ל. אסביר את דבריי. 18. אופיו של המידע המבוקש: בא-כוח המבקשת, עו"ד דנה בן צבי (אש), הבהירה (סעיף 7 לתשובה לתגובה), כי אין לה כל עניין בפרטים מזהים לגבי היבואנים האחרים ולא במידע, כגון: היקפי הייבוא וסכומי המס המשולמים על ידי יבואנים אלה - מידע המצוי ב"גרעין הקשה" של החיסיון האמור - וכי כל בקשתה היא לדעת את אופן הסיווג של המוצרים אותם ייבאו היבואנים הללו. משכך, העובדה כי חשיפת המידע הנוגע לאופן סיווגם של אותם המוצרים, תביא - כתוצאת לוואי - לחשיפת הנתון הנוגע לשיעור המס אותו משלמים אותם היבואנים על מוצרים אלו (הסיבה שבשלה התנגדה המדינה לחשיפת המידע), אין בה כדי למנוע את חשיפתם של נתונים אלו. בעניין זה מקובלת עליי טענת המבקשת כי שיעור המס הנקבע בהתאם לצו תעריף המכס - ללא חשיפת היקפי הייבוא (דבר שאינו מאפשר לדעת מהן סכומי המס ששולמו על ידי היבואנים האחרים, ובכך לא נפגעה מטרתו המרכזית של החיסיון) - איננה מידע סודי עליו חל החיסיון, אלא מידע טכני הנקבע בהתאם לצו האמור. 19. על פניו אין די בנימוק זה, שכן, כפי שראינו לעיל (פיסקה 13), מקביעת בית המשפט העליון עולה כי החיסיון החל מכוח סעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף - ובענייננו מכוח סעיף 19ב לחוק מס קניה - אינו מבחין בין מידע סודי מטבעו לבין מידע אחר המגיע לרשויות המס עקב ביצוע החוק, ועל שניהם חל החיסיון. אכן, כך היא ההלכה, אולם, בעניין זה דקדוק בלשונו של החוק יש בכוחו לשנות את התמונה, שכן על פי לשונו של הסעיף, החיסיון מוטל רק על "ידיעה שהגיעה אליו (אל האדם הנדרש שלא לגלות את הידיעה, קרי: רשויות המס - מ' ד')" במסגרת ביצוע החוק, ולא על ידיעה אחרת המצויה בידי רשויות המס, מבלי ש"הגיעה" אליה, כגון: נתונים כלליים או נוהלים פנימיים (ראה: פוטשבוצקי, עמ' 693, ובפסקי הדין המצוינים שם, בהערה 94א). הבחנה זו איננה הבחנה סמנטית בלבד, ויש לה חשיבות למקרה שבפנינו, כי אופן סיווגו של מוצר מסוים, וממילא שיעור המס על מוצר זה, הנקבע בהתאם לסיווגו, איננו מידע ש"הגיע" לרשויות המס מאת הנישום, אלא מידע המצוי בידי רשויות המס מעיקרא, או ליתר דיוק מידע ה"מיוצר" על ידם. לפיכך, נראים הדברים כי החיסיון אינו חל על מידע זה. 20. לתוצאה זו יש הגיון גם מבחינה תכליתית. חשיפתם של נתונים כלליים או נהלים פנימיים אשר מצויים בידי רשויות המס מלכתחילה, כגון: קטגוריות הסיווג השונות ושיעורי המס החלים על כל אחת מהקטגוריות, אין בהם כדי לפגוע לא בפרטיותו של הנישום ולא באפשרות שלטונות המס להגיע לחקר האמת באמצעות קבלת מידע מגורמים אחרים, שהם הם הנימוקים המצדיקים את החיסיון. בהעדר תחולה והצדקה לנימוקים אלה, "בטל הטעם - בטל הדין", ולכן לא רשאית המדינה להסתתר מאחורי החיסיון האמור. 21. חשיבותו של המידע למבקשת: לנימוק בדבר אופיו של המידע המבוקש יש לצרף נימוק נוסף. נקל להבין כי כאשר המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב שאלת סיווגו של המוצר, הרי שמידע על סיווגם של מוצרים דומים יש בכוחו לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים, על כן, אין כל ספק, כי מדובר במידע רלבנטי הדרוש למבקשת, כדי להוכיח את טענותיה בדבר הסיווג הנכון של המוצר. יתר על כן, המבקשת טענה בכתב התביעה שהגישה כי המדינה הפלתה אותה לרעה על פני יבואנים אחרים המייבאים מוצרים דומים לשלה, בכך שסיווגה את המוצר שלה באופן שונה מזה של היבואנים האחרים. ברור כי ללא המידע על אופן הסיווג של המוצרים של היבואנים האחרים - מידע שאין למבקשת דרך אחרת להשיג אלא באמצעות המדינה - למבקשת כמעט ואין יכולת להוכיח את טענותיה. הרלבנטיות של המידע, וחשיבותו הרבה לצורך שפיכת אור על המחלוקת בין הצדדים, ומתן אפשרות למבקשת לנסות ולהוכיח את טענותיה, מהווים שיקול נכבד לטובת הסרת החיסיון. 22. יחסי הכוחות בין הצדדים: אין ספק כי נקודת הפתיחה של שני הצדדים בנגישות למידע וביכולת להוכיח את טענותיהם איננה זהה, וכי המדינה נמצאת במצב טוב הרבה יותר מזה של המבקשת. מצב לא מאוזן זה, הפוגע בשוויון בין המתדיינים, ניתן לתיקון על ידי הכלי הדיוני של ההליכים המיקדמיים, וביניהם גילוי מסמכים ושאלונים. 23. וכך כתבתי בעבר בסוגיה דומה בבש"א 7970/04 סגל שיר נ' שירותי בריאות כללית: "הכלים הדיוניים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, ככל שהדבר ניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה. עקרון זה של השוויון בין בעלי הדין, הוא, בעיני, עקרון על, שמקומו הגיאומטרי, אם היה נחקק חוק יסוד: שפיטה, שידון בענייני השפיטה לגופא (ולא רק במוסדות השפיטה, כפי שכיום ממוקד עיקר עניינו של חוק יסוד: השפיטה), הוא באותו חוק יסוד. כבסיס לעקרון היסודי האמור, מן הראוי שישמשו דבריו של הרמב"ם,הלכות סנהדרין, פרק כא, הלכה א: "מצוות עשה לשפוט השופט בצדק. שנאמר 'בצדק תשפוט עמיתך' (ויקרא, יט, טו), אי זהו צדק המשפט? זו השוויית שני בעלי דינין בכל דבר."ו 24. באופן דומה, כתבתי גם בב"ש 4024/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' רוזנשטיין (פיסקה 36) את הדברים הבאים: "סבור אני, כי, כעיקרון, זכות הפרט (הנמצא בהליך מינהלי, אזרחי, פלילי או אחר מול המדינה), להיות במצב שווה עם יריבו - ובמיוחד כאשר זו המדינה - ככל שמדובר בהחזקת מסמכים. שיטה משפטית שבה בידי המינהל, או בידי רשויות אכיפת החוק, מצויים מסמכים שאין לפרט, המתמודד עם המדינה, זכות לעיין בהם, פגומה היא, ושיטתנו במדינתנו - אינה כזו". (עוד על חשיבותו של עקרון השוויון בין בעלי הדין והשלכותיו בסוגיית ההליכים המיקדמיים, ראה: שם, בפיסקה 37; בש"א 3637/05 עזבון המנוח מוחמד שואהין נ' מדינת ישראל, פיסקאות 11-8; להלן - "פרשת שואהין"). 25. במקרה דנן, אין כל ספק כי אי מתן תשובות לשאלון על ידי המדינה, מעמיד את המבקשת במצב נחות באופן משמעותי מבחינה דיונית אל מול המדינה, דבר המהווה שיקול נכבד לטובת הסרת החיסיון. לאחר הסרתו ולאחר קבלת התשובות לשאלון, יעמדו בעלי הדין - הפרט והמדינה - במצב שווה, פחות או יותר, וכך ניתן יהיה להתחיל את ההליך השיפוטי בתיק העיקרי. 26. איזון השיקולים השונים: אני סבור כי צירופם של שלושת השיקולים שהובאו לעיל (אופיו של המידע המבוקש, חשיבותו של המידע למבקשת ויחסי הכוחות בין הצדדים), ובייחוד הצורך לנהל הליך באופן הוגן ושיוויוני בין הצדדים, מצדיק את הסרת החיסיון המוטל על חלק מהמידע שבידי המדינה. עליי להדגיש כי דבריי אלו נוגעים לשאלות בשאלון של שתי הקבוצות הראשונות של השאלות (ראה לעיל, פיסקה 5), קרי: הבקשות השונות של המבקשת לפירוט טובין אשר סווגו תחת ארבעת פריטי המכס השונים שהוצגו לעיל, וכן בקשת פרטים הנוגעים לסיווגם והרכבם של טובין ספציפיים המיובאים על ידי נישומים אחרים (שאלות 18-17, 12-5, 3-1). אשר לשתי הקבוצות השניות של השאלות, בהן אדון לקמן. 27. האם הרכב המוצר הוא סוד מסחרי: אחת הטענות שהעלתה המדינה כנגד בקשת המבקשת בחלק מהשאלות כי המדינה תציין את "הרכבו של המוצר", היתה הטענה כי היא אינה רשאית לחשוף פרט זה, שכן הרכבו של מוצר הוא סוד מסחרי, אשר מוגן על ידי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן - "חוק עוולות מסחריות"). על טענה זו ענתה המבקשת כי היא לא ביקשה את "הנוסחה הסודית" של המוצרים אלא רק את הרכבם, כפי שהדבר מופיע על גבי אריזת המוצר, דבר הגלוי לעין כל. לטענתה, מידע גלוי זה, איננו סוד מסחרי, ועל כן אין כל מניעה כי המדינה תגלה אותו. 28. אין ספק שהצדק עם המבקשת. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע שההגדרה של "סוד מסחרי" היא זו: "'סוד מסחרי', 'סוד - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". מכיוון שהרכב המוצר המצוי על גבי אריזת המוצר גלוי לעין כל וניתן לגלותו בנקל, ברור כי מדובר במידע שהוא "נחלת הרבים", ועל כן הוא איננו מוגדר כ"סוד מסחרי". לאור האמור, אני דוחה את טענת המדינה בנקודה זו. 29. סייגים להסרת החסינות: בהתאם לשיקולים שהועלו לעיל, הסרת החסינות תיעשה בכפוף לסייגים הבאים, בהם נדון, בקצרה, עתה. 30. אופי המידע: הנגזרת מהשיקולים שהועלו לעיל כהצדקה להסרת החסינות, היא אופיו של המידע, אותו נדרשת המדינה לגלות. אסביר את דבריי: א. השאלות שהציגה המבקשת למדינה בשאלון הן שאלות רחבות ביותר. חלק מהמידע שמנסה המבקשת לקבל מהמדינה באמצעות השאלון, אין לו ולא כלום עם ניסיונה לבסס את טענותיה, ועל כן, הרציונלים להסרת החיסיון בנוגע למידע זה - לא קיימים. מידע שביקשה המבקשת מהמדינה אודות צורת האריזה או תכולת האריזה של מוצרים שונים, אין לו ולא כלום עם ניסיונה של המבקשת לבסס את טענותיה בדבר הסיווג הנכון של המוצר או של טענת ההפליה, ועל כן, ביחס לפרטים אלו אין הצדקה להסרת החיסיון, והוא ימשיך לחול. ב. בהתאם להצהרת המבקשת עצמה, בשאלות הנוגעות למוצרים של נישומים אחרים (שאלות 11-9), ומתוך הבנה כי חשיפת מידע אודות נישומים אחרים היא עניין בעייתי המצוי תחת "הגרעין הקשה" של החיסיון, המידע היחיד אותו ניתן ומוצדק - לאור השיקולים דלעיל - לגלות, הוא פרט המכס אשר תחתיו מסווגים המוצרים המוזכרים בסעיפים אלה והרכבם, וזאת ללא מסירת כל מידע מזהה הנוגע לחברות המייבאות מוצרים אלה, היקפי הייבוא שלהן, סכומי המס ששילמו וכל פרט כיוצא בזה, אשר עליו ימשיך החיסיון לחול. 31. מורכבות השגת המידע: אחד מטיעוני המדינה כנגד גילוי המידע, היה הטיעון לפיו לאור המידע הרב שהתבקש על ידי המבקשת, גילוי המידע יידרוש מהמדינה שעות עבודה רבות לאיסוף המידע, והדבר יטיל נטל כבד ביותר על המדינה. בטענה זו נדון להלן בנפרד (פיסקאות 41-37). המסקנות אליהן נגיע שם, יהוו סייג נוסף לגילוי המידע המבוקש. דיונים פנימיים של הרשות 32. הקבוצה הרביעית של השאלות בשאלון שהציגה המבקשת למדינה (לעיל, פיסקה 5), כללה מספר שאלות כלליות של המבקשת לגבי המדיניות של רשויות המס (שאלות 15-13, 4). כך למשל ביקשה המבקשת - ביחס לפרט המכס 2208.90.21 - כי המדינה תצרף "כל פרוטוקול וועדה, פרוטוקול דיון, תכתובת וכדומה, בנוגע למיסוי פרט מכס זה" (שאלה 4.1), וכן כי המדינה תפרט את כל שיקולי המיסוי העומדים ביסוד פרט מכס זה. ביסוד שאלה זו - ושאלות דומות - עומדת טענת המבקשת כי דיוני הרשות בשאלת סיווגם של פרטי מכס הנוגעים לפרשה שבפנינו, הם בעלי חשיבות רבה ויש בהם כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים. יתר על כן, המבקשת טוענת כי יתכן ויש גם תוקף פרשני לדיונים אלו, ומכאן חשיבותם הרבה. מנגד, המדינה טוענת כי המידע המבוקש כלל אינו רלבנטי למחלוקת שבפנינו, שכן, לדיונים פנימיים של הרשות אין השלכה פרשנית על דברי חקיקה. יתר על כן, וזה עיקר, המדינה טוענת כי על פי סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - "חוק חופש המידע") המדינה רשאית לסרב לגלות פרוטוקולים של דיונים פנימיים ותכתובות פנימיות. במקרה דנן, טוענת המדינה חיוב המדינה לחשוף דיונים פנימיים שלא הבשילו לכדי עמדה רישמית של המדינה עלול ליצור מצג מטעה בדבר עמדת המדינה, ולפגוע בהליך קבלת ההחלטות, בשל החשש כי הגורמים השונים - הנוטלים חלק בתהליך קבלת ההחלטות בדבר סיווג פריטי המכס השונים - יירתעו מלהביע את עמדתם. כנגד טענה זו עונה המבקשת כי בשונה מסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, המונה רשימת מקרים בהם אסור לרשות למסור מידע, סעיף 9(ב) לאותו החוק (עליו המדינה מסתמכת) מותיר את העניין לשיקול דעתה של הרשות אשר "אינה חייבת" למסור מידע במקרים המנויים בסעיף, אך גם אינה מנועה מלעשות כן. המבקשת טענה כי במקרה דנן ההימנעות ממתן תשובות נעשה באופן גורף וסתמי, ללא שהופעל שיקול דעת, ועל כן פונה המבקשת לבית המשפט בבקשה להורות למדינה לחשוף את המידע המבוקש. 33. קודם לדיון בטענות הצדדים, ברצוני להעיר כי אנו מצויים בבקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך אזרחי ולא בעתירה על פי חוק חופש המידע (עתירה שהיתה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לעניינים מינהליים, על פי סעיף 17(א) לחוק חופש המידע). עם זאת, כבר קבעתי בעבר כי מידע הנמצא במסגרת החריגים שאין לגלותם על פי חוק חופש המידע, כי אז גם אין לגלותו במסגרת הליך אזרחי בין הצדדים. וכך כתבתי בפרשת שואהין (פיסקה 17): "אין כאן המקום להאריך, אך, על פני הדברים, נראה לי כי במסגרת ההרמוניה הפרשנית, ראוי לפסוק כי בכל עת שמידע נמצא במסגרת אותם חריגים שאין לגלותם על פי חופש המידע, כי אז אין לגלותו גם במסגרת הליך אזרחי בין הצדדים, שכן הטעם לחיסיון על פי דומה לאותם כללי חיסיון שהתפתחו בפסיקה ביחס לאי במסגרת הליכי המסמכים (ראה לעניין אחרון זה את פסק דינה של השופטת ט' שטרסברג כהן ברע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39). ניתוח מעין זה נעשה בהחלטתה המקיפה של שופטת בית משפט השלום, ד"ר מ' אגמון-גונן (ת.א. 22938/97 מינהל מקרקעי ישראל נ' שמעון שרביט), שצורף לסיכומי הטענות של המדינה". 34. מבלי להיכנס למחלוקת שבין הצדדים, ולשאלה האם סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע חל בענייננו אם לאו (ביחס לסעיף זה ראה את הדברים שכתבתי בעת"מ 454/01 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' משרד התחבורה, פיסקאות 89-78. דברים אלה אושרו בבית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על פסק דיני (ראה: פסק דינו של השופט (כתוארו אז) אליעזר ריבלין עע"ם 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות בע"מ, לו הסכימו השופטים סלים ג'ובראן ואסתר חיות), אני סבור, כי פתרון פרקטי למקרה שבפנינו יהיה כי המדינה תגיש בפניי את החומר המבוקש, ולאחר שאעיין בו, אחליט האם אכן קיימת הצדקה לגילוי החומר. סמכות לפתרון כזה אני מוצא בקל וחומר מסעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, המעניק לבית המשפט סמכות של שיקול דעת, הבאה במקום שיקול הדעת של הרשות הציבורית (ביחס לסעיף זה ראה דברים שכתבתי בפרשת חברת החדשות הנ"ל, בפיסקאות 91-90, 31; ובערעור בבית המשפט העליון, שם, בפיסקה 21). לנוכח האמור, המדינה תגיש בפניי תוך 30 יום את החומר המבוקש בשאלות 4, 15-13, ולאחר שאעיין בחומר אחליט האם ישנה הצדקה לגילוי החומר למבקשת. במסגרת החלטתי זו, אתייחס לפסיקה שהובאה בסוגיה זו, כולל פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין חברת החדשות, וכן לפסק הדין שהגישה המבקשת לפני ימים ספורים (עע"מ 7024/03 גבע נ' יעל גרמן, ראש העירייה הרצליה). גילוי חומר משפטי 35. הקבוצה השלישית של השאלות בשאלון שהציגה המבקשת למדינה (לעיל, פיסקה 5), כללה בקשת פרטים בנוגע לקיומם של חוקים, תקנות, נהלים או הנחיות שונות העוסקים באלכוהול כמרכיב בטובין (שאלות 23-19). המדינה טענה כי החוק וההנחיות המינהליות של המדינה מפורסמים ברבים, והמבקשת יכולה לפתוח את ספר החוקים ולעיין שם, ועל כן אין זה מתפקידה של המדינה במסגרת שאלון "לעשות את העבודה" בעבור המבקשת ולחפש את כל המידע המשפטי הזה בעבורה. מנגד, המבקשת טענה כי לא מדובר בבקשת מידע משפטי, אלא בציון עובדתי בדבר קיומם של חוקים, תקנות או הנחיות מינהליות כפי המבוקש. 36. בנקודה זו אין באפשרותי לקבל את כל טענות המבקשת. כידוע, מטרת השאלון היא לחשוף בפני הצד השני מידע עובדתי שאין באפשרותו להשיג, ובכך לצמצם את הדיונים ולחסוך זמן שיפוטי. רציונל זה אינו תקף ביחס לשאלת קיומם של חוקים, תקנות או הנחיות מינהליות המפורסמים ברבים כאשר אין למבקשת כל קושי של נגישות למידע. לנוכח האמור, אני דוחה את בקשת המבקשת ביחס לשאלות האמורות, ככל שמדובר בהנחיות שפורסמו ברבים. אומנם, בא-כוח המדינה, עו"ד יורם הירשברג, סגן פרקליט המדינה, כתב בסעיף 40 לתגובתו כי "גם ההנחיות המינהליות של המשיבה מפורסמות ברבים", ברם, אם יש ברשות המדינה הנחיות מינהליות שלא פורסמו ברבים או שלא ניתן לאתרם באינטרנט, על המדינה להמציאם למבקשת. לפיכך, במסגרת התשובה לשאלות בקבוצה הנ"ל, רשאית המדינה להשיב על כל שאלה כי מדובר בחוק, בתקנה או הנחיה שפורסמה ברבים (ובמקרה אחרון זה - לנקוב במקום הפירסום) וכי אין צורך לפרטה. אך, כאמור, אם ההנחיה לא פורסמה, כי אז על המדינה להשיב על השאלה הרלבנטית. אני מציע, כדי למנוע "סיבוב שני" של התדיינות סביב סוגייה זו, כי המדינה יחד עם התשובה לשאלון תצרך את צילום ההנחיות המינהליות הללו ותשלחם למבקשת. מורכבות השגת המידע 37. אחת הטענות המרכזיות של המדינה כנגד השאלות שהוצגו לה על ידי המבקשת בשאלון, היתה הטענה כי היענות לבקשת המבקשת תדרוש ממנה מאמץ של מאות שעות עבודה לצורך איסוף החומר, מיונו והגשתו למבקשת, כי המבקשת ביקשה חומר בדבר מוצרים שונים אשר יובאו לישראל במהלך השנים האחרונות. חומר זה אינו מצוי באופן מרוכז ומפורט בידי המדינה (שכן, לטענת המדינה, 95% מהרשימונים במכס לא עוברים ביקורת). משכך, טענה המדינה, יש בדרישה מהמדינה להשיב על חלק ניכר מהשאלות בשאלון זה כדי להכביד באופן משמעותי על המדינה, ולדרוש ממנה ליצור מסמכים חדשים שאינם קיימים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מתחת ידי בית המשפט העליון בכל הנוגע להליכי הגילוי המוקדם (ראה את פסק דינו של כב' השופט אשר גרוניס ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נימן בע"מ נ' אייזנברג אליו הפנתה המדינה). 38. מנגד, המבקשת טוענת כי היא לא מבקשת את כלל החומר המצוי בידי המדינה אלא רק מספר מצומצם של נתונים, באופן שאינו דורש מהמדינה לאסוף כל חומר אלא להשתמש בחומר המצוי כבר בידיה (אותם 5% של רשימונים שכן עוברים את ביקורת המכס). כן טענה המבקשת כי היא אינה מבקשת מהמדינה לערוך את החומר שבידיה אלא לתת את המידע כמות שהוא באופן גולמי, ועל כן המדינה אינה נדרשת להשקיע שעות עבודה כדי למסור את המידע. המבקשת חזרה והדגישה את החשיבות הרבה של המידע המבוקש לצורך בירור המחלוקת שבין שני הצדדים. 39. בנקודה זו אני סבור שיש צדק הן בטענות המבקשת והן בטענות המדינה. אכן, איסוף הפרטים הנוגעים לכל המוצרים אשר יובאו לישראל תחת פרט מכס מסוים במהלך השנים האחרונות, ידרוש מהמדינה השקעת שעות עבודה רבות, הרבה מעבר לגבול הסביר במסגרת שאלון. מנגד, אין גם כל ספק כי יש צדק בדברי המבקשת בדבר חשיבותם הרבה של נתונים אלה לצורך ביסוס טענותיה, כפי שהוסבר לעיל. 40. דומה כי הפתרון הסביר במקרה זה הוא כפול: ראשית: המידע המבוקש יומצא מתוך החומר המצוי כבר בידי המדינה, קרי: מתוך אותם 5% של רשימונים שהמדינה מודה שעברו ביקורת ומצויים בידיה, וכך המדינה לא תידרש לאסוף חומר שאינו מצוי בידיה. שנית: לצמצם את היקף המידע שהמדינה תידרש להציג במסגרת התשובות לשאלון. כאמור, הרציונל מאחורי דרישת המבקשת את המידע המבוקש הוא הרצון להשוות את המוצר שלה למוצרים אחרים, ולהצביע על השוני הקיים, לטענתה, בסיווג המכס של המוצרים ובהפלייתה לרעה. לצורך הוכחת טענה זו, המבקשת אינה נדרשת למידע בדבר כל המוצרים אשר יובאו תחת פרטי מכס מסוימים במהלך השנים האחרונות, ודי בכך - מבחינת מאזן ההסתברויות - שתוכיח בפני בית המשפט כי מספר מוצרים (נניח חמישה מוצרים) שהרכבם דומה למוצר שלה סווגו תחת פרטי מכס שונים מזה שהמוצר שלה סווג, כדי שתוכיח את טענותיה. 41. אני מודע לחשש שאולי עשוי להתעורר אצל המבקשת כי המדינה תבחר להציג מבין כלל המוצרים המיובאים דווקא את אותם חמישה מוצרים השונים מהמוצר שלה, ובכך תסכל את ניסיון ההוכחה שלה. אולם הפתרון לכך לא מצוי בהטלת חובה על המדינה לגלות את כלל החומר - דבר המטיל מעמסה כבדה מדי עבור המדינה - אלא להורות למדינה לבחור את אותם חמישה מוצרים אשר ביחס אליהם היא כן תידרש לגלות את המידע, באופן אקראי וללא כוונת מכוון. יש להניח ולקוות כי המדינה תנהג בתום לב ובהגינות, כפי שניתן לצפות מכל רשות ציבורית ושלטונית. התשובה לשאלה 16 42. שאלה 16 נוסחה על ידי המבקשת, במילים הבאות: "האם נכח נציג מטעם מדינת ישראל בכינוס שהתקיים בבריסל בין 18-7 לנובמבר 1994 בעניין השיטה ההרמונית. אם לא, מדוע". תשובת המדינה היתה זו: "נציג מטעם רשות המיסים השתתף בדיונים שהתקיימו בבריסל". בבקשה טוענת המבקשת (סעיף 70 לבקשה) כי תשובה זו היא לאקונית, והיא מלינה על כך כי המדינה לא פירטה מיהו הנציג, מה היתה עמדת המדינה והאם יש מסמכים בעניין זה. אינני מקבל טענה זו של המבקשת. התשובה התייחסה בדיוק לנוסח השאלה. טענת המבקשת בדבר רצון לקבל מידע המתייחס לשם הנציג, עמדת המדינה והאם יש מסמכים בעניין זה, לא עלו מן השאלה, ולכן המדינה לא היתה חייבת לנדב מידע מעבר למה שנשאלה. לפיכך, טענת המבקשת בעניין זה - נדחית. התוצאה 43. התוצאה המעשית העולה מכלל הדברים האמורים לעיל היא זו: א. ביחס לשאלות 18-17, 12, 8-5, 3-1 בשאלון (בהן הוצגו בקשות לפירוט טובין אשר סווגו תחת פרטי המכס הבאים: 2208.90.21; 13.02.1920; 21.06.9099/6; 30.04.3990/8), המדינה תשיב על השאלות בשאלון בכפוף לסייגם הבאים: ראשית, המדינה אינה נדרשת להשיב על השאלות הנוגעות לצורת האריזה של המוצרים או תכולתן (פיסקה 30(א) לעיל). שנית, ביחס לכל אחד מפרטי המכס הנ"ל המדינה נדרשת לפרט את הפרטים הנדרשים ביחס לחמישה מוצרים בלבד אשר ייבחרו על ידה באופן אקראי מתוך המידע המצוי ברשותה, קרי: 5% של הרשימונים אשר עברו ביקורת (פיסקה 40 לעיל). ב. ביחס לשאלות 11-9, המדינה תשיב על השאלות בשאלון, ותציג אך ורק את סיווגם של המוצרים האמורים ואת הרכבם כפי שמופיע על גבי אריזת המוצר, ללא כל מידע נוסף הנוגע ליבואנים. ג. ביחס לשאלות 15-13, 4, המדינה תגיש לפניי תוך 30 יום את החומר המבוקש ולאחר עיון בחומר אחליט האם קיימת הצדקה לגילויו של החומר למבקשת (פיסקה 34 לעיל). ד. ביחס לשאלות 23-19, המדינה נדרשת לענות על שאלות אלו על פי אמות המידה שפורטו בפיסקה 36 לעיל. ה. המדינה פטורה מלהשיב תשובות משלימות לשאלה 16, ודי במה שהשיבה. ו. כל המוטל לביצוע על ידי המדינה ייעשה תוך 30 יום. 44. אני מורה למדינה להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי. 45. מאחר וקיבלתי את מרבית טענות המבקשת, אני מחייב את המשיבה (המדינה) בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ללא קשר וללא תלות בתוצאות ההליך העיקרי. 46. באי כוח הצדדים יציעו לבית המשפט תוך 10 ימים תאריכים חילופיים לקיום קדם משפט נוסף בתיק זה. סודיותמיסים