פרוייקט בניה - בוררות

פסק דין

רקע

  1.      בחודש נובמבר 1999 פרסמה המועצה המקומית קריית טבעון (להלן - 'המועצה') מכרז להקמתה של בריכת שחיה בישוב. מפרם פרויקטים (1990) בע"מ (להלן - 'מפרם') זכתה במכרז, זכייה שבעקבותיה נחתם (בחודש אוקטובר 2000) חוזה בין השתיים (להלן - 'החוזה נשוא המכרז' או 'החוזה'), לפיו התחייבה מפרם לבצע את פרויקט הקמת הבריכה, תמורת סכום שבו נקב החוזה (לפי הצעת מפרם במכרז).
  2.      מפרם החלה מבצעת את העבודה עוד בטרם נחתם החוזה. עם שהתקדמה העבודה נתגלעו חילוקי דעות בין בעלות החוזה. ניסיונות שנעשו ליישב את הסכסוך לא עלו יפה. פועל יוצא מכך - ביום 5.11.2002 הודיעה המועצה למפרם על ביטול החוזה. במכתבה שביטל את החוזה נתמלאה המועצה טענות כרימון על מפרם, שלא השלימה את העבודה אף שחלף המועד להשלמתה, על שלא הגישה לה תכניות שונות שהיה עליה להגישן, על שהיא מסרבת לבצע חלק מן העבודה חרף דרישה המופנית אליה, על שום שעבודתה לקתה בליקויים רבים, ועוד כיו"ב טרוניות. המועצה עשתה גם מעשה, ומנעה את כניסתה של מפרם לאתר העבודה (במכתבה היא מציינת, כי חודש קודם למשלוח המכתב נטשה מפרם את האתר).
  3.      ביום 16.1.2003 פנתה מפרם לבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה לאכיפת שטר בוררין, ובמסגרתה ביקשה ליתן צווים זמניים. בישיבת יום 19.1.2003 מינה בית המשפט, בהסכמת בעלות הדין, את כב' השופט בדימוס פרופ' דן ביין בורר בסכסוך, ובהסכמתן הוא גם דן והכריע בבקשות ליתן צווים זמניים. בגדרן של החלטות ביניים אלו דחה הבורר הנכבד את בקשתה של מפרם ליתן בידה להשלים את העבודה. הוא מינה מומחה מטעמו (המהנדס יהושע כפירי), על מנת שיערוך 'צילום מצב' ויביע את דעתו בשאלות שהועמדו להכרעה, ולאחר שיצולם המצב - יהא בידי המועצה להשלים את העבודה בכוחות עצמה.
  4.      והמומחה כפירי אמנם הניח בפני הבורר חוות דעת מפורטת, ובה הוא מביע את דעתו המקצועית, על פי הנחיות שהנחה אותו הבורר בהחלטת המינוי. לבד מחוות דעת זו הונחו בפני הבורר תצהירים וחוות דעת מטעם שתי בעלות הדין, ובסופה של התדיינות ארוכה יצא מלפניו פסק בורר.

פסק הבורר
5.     פסק הבורר ניתן ביום 14.12.2005, והוא אוחז 81 עמוד. בפתח הפסק מציין הבורר , כי פסיקתו אינה כפופה לדין המהותי, דבר שהקל עליו לשם עשיית צדק. ועוד מציין הבורר בפתח דבריו, כי לא השתכנע בטענתה של מפרם, לפיה מלכתחילה ביקשה המועצה להכשילה, בשל כך שלא רצתה ביקרה, וכך הביאה, סופו של יום, לכישלון ההתקשרות.
6.     הבורר קבע, כי את העבודה היה על מפרם להשלים עד יום 30.11.2002, משום מכתב כלשהו שהיא הפנתה למועצה, ובו היא ביקשה להאריך את המועד להשלמת העבודה עד סוף חודש נובמבר 2002, והמועצה נענתה לבקשתה. ממסקנה זו גזר הבורר שתי מסקנות משנה: מן הצד האחד, המועצה אינה יכולה להיבנות מנזק שנגרם לה כתוצאה מאי השלמת העבודה עובר ליום המסירה המוסכם (30.11.2002); ומן הצד האחר, מפרם אינה רשאית לטעון טענות כלשהן בדבר התמשכות העבודה בגלל שינויים בתכנון וכד', ככל שטענותיה מכוונות עד ליום בו ביקשה לדחות את מועד השלמת העבודה לסוף חודש נובמבר 2002. ואשר לתקופה שלאחר שנשלח מכתב זה, בו ביקשה מפרם לדחות את המועד להשלמת העבודה מצא הבורר , כי לשתי בעלות הדין גם יחד היתה יד בהתמשכות העבודה, ולכך הוא יתן ביטוי, עת יכמת את הנזקים.
7.     פועל יוצא מן המסקנה, לפיה מפרם איחרה בביצוע העבודה, קבע הבורר , כי למועצה עמדה זכות לבטל את החוזה, בשל הפרתו בידי מפרם. את הטענה, לפיה הודעת הביטול (מיום 5.11.2002) באה לפני יום 30.11.2002 ולכן לא עמדה זכות למועצה לבטל את החוזה דחה הבורר , כיוון שנהיר היה בעיניו, שאת העבודה לא יכולה היתה מפרם להשלים עד סופו של אותו חודש, ולכן עניין לנו בהפרה צפויה מצידה של מפרם, וזו הקנתה למועצה זכות לבטל את החוזה, וכך היא עשתה, כך הבורר בפסקו.
8.     משנמצא, כי החוזה הופר בידי מפרם, היה על הבורר לקבוע את הפיצוי לו זכאית המועצה בעקבות ההפרה, ומנגד היה עליו לומר, מהם סכומי הכסף המגיעים למפרם עבור העבודה שביצעה בפועל, בניכוי התשלומים ששולמו לה עבור עבודתה.
9.     על מנת לקבוע מהו הסכום שנותרה המועצה חייבת למפרם היה על הבורר להכריע, תחילה, במחלוקת שנפלה בין בעלות הדין בשאלה, האם החוזה עליו חתמו הוא 'פאושלי', קרי חוזה שעל פיו התחיבה מפרם לספק מוצר מוגמר (בריכת שחיה על כל מערכותיה), תמורת סכום שבו נקב החוזה, או שמא על המועצה לשלם למפרם לפי כמות העבודה שבוצעה בפועל בכל פריט ופריט שבה, ועל פי מחירו של כל פריט. במחלוקת זו פסק הבורר , כי החוזה הוא פאושלי, וכי על מפרם היה לספק למועצה 'מוצר מוגמר' תמורת סכום נקוב, והמוצר - "בריכת שחיה מקורה, על כל מערכותיה, כשהיא מוכנה לשימוש, לרבות מלאכת הכנת התכנון המפורט לצורך הקמת הבריכה" (ע' 70 לפסק הבורר ).
10.     את המחיר הפאושלי נטל הבורר מתוך החוזה, ועליו הוא הוסיף סך 350,000 ₪ ומע"מ, לפי שהציע המומחה כפירי, וכך הגיע לסכום, אותו הוא כינה 'פאושלי מתוקן'.
11.     בשלב הבא היה על הבורר לקבוע את שיעור העבודה שעשתה מפרם, מתוך כלל העבודה של הקמת הבריכה, עד כי הופסקה עבודתה. שיעור זה של העבודה בפועל מכלל העבודה נטל הבורר מחוות דעתו של המומחה כפירי, שדעתו נתקבלה על הבורר במלואה כמהימנה מאוד. שיעור זה, מתוך סכום הפאושל המתוקן, הביא את הבורר לפסוק, כי עבור העבודה שעשתה מפרם בפועל היא זכאית לסך של 1,889,100 ₪ ועוד מע"מ. מן הצד האחר, למפרם שולם, במהלך ביצוע העבודה, סך כולל של 1,831,381 ₪ כולל מע"מ. על כן זיכה אותה הבורר בהפרש שבין שני סכומים אלה.
12.     נוסף על כך זיכה הבורר את מפרם בסך של 350,000 ₪ כולל מע"מ, פיצוי על שינויים שנתחוללו בתכניות במהלך ביצוע העבודה, שינויים שגרמו להתארכות העבודה מעבר למוסכם בחוזה.
13.     הבורר דחה את דרישתה של מפרם לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה, שכן היא זו שהפרה את החוזה, ולא המועצה. הוא דחה גם את תביעתה לדמי שימוש ראויים בגין שירותים למלתחות זמניים, בהם עשתה המועצה שימוש, כיוון שהחוזה נתן בידי המועצה לעשות בהם שימוש, כך למד הבורר מן החוזה.
14.     נוסף על כל הדברים הללו קבע הבורר , כי מפרם זכאית לתשלום עבור 'חדר הטרפו' (בו ארחיב להלן). הוא הוסיף עוד, כי לכאורה על חברת החשמל לשאת בעלות הקמתו, ולא המועצה. אלא שאם יוכח בפניו, ב'ראיה חד משמעית' שתונח לפניו תוך שלושה חדשים מיום שיצא פסק הבורר , כי חברת החשמל אינה חייבת לשלם את עלות הקמת חדר הטרפו, כי אז יחול החוב על המועצה.
15.     משסיים הבורר את מלאכת הדיון בתביעתה של מפרם, הוא פנה לתביעתה הנגדית של המועצה. על האיחור שבהשלמת הבריכה פסק הבורר למועצה, בתורת פיצויים מוסכמים, סך של 525,000 ₪ ועוד מע"מ.
     על כך הוסיף הבורר פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין של המועצה בעיני תושביה, פיצוי על הטרחה ועגמת הנפש שתיגרם לה כתוצאה מהוצאת מכרז חדש להשלמת בניית הבריכה, וכן פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה ושתיגרם לתושבים, על שנמנעה מהם ההנאה שבשימוש בבריכת שחיה.
16.     הבורר קיבל באורח חלקי את טענת המועצה בדבר קיומם של ליקויים בעבודה, ופסק לה באב נזק זה פיצוי בסך של 50,000 ₪.
17.     בנוסף חייב הבורר הנכבד את מפרם בעלות הנוספת שתיגרם למועצה כתוצאה מהשלמת הבריכה. בחשבו את העלות הנוספת הוא נטל את האמדן שניתן בשעתו במכרז (6.6 מיליון ₪ כולל מע"מ) וממנו הפחית את הסכום הפאושלי המתוקן (5.79 מיליון כולל מע"מ ובנוסף 350,000 ₪ ועוד מע"מ), ובהפרש (שהוא סבר כי הוא עומד על 458,500 ₪) חייב הבורר את מפרם, בצירוף 15% תקורה והוצאות משרדיות בגין הוצאת מכרז חדש (סה"כ 527,275 ₪).
18.     לבסוף פסק הבורר , כי מפרם תישא ב-65% מעלויות הבוררות, וכן תשלם למועצה שכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪ ומע"מ.
19.      ביום 15.2.2006 יצאה מלפני הבורר החלטה, שביקשה להשלים ולתקן את הפסק, לפי פניות של בעלות הדין אליו. בהחלטתו זו הוא תיקן תיקונים אחדים, כגון קביעת דרכי שערוך הסכומים שנפסקו על ידו, תוספת מע"מ לסכום הפאושלי, וכדומה. מאידך הוא דחה חלקים אחרים בבקשותיהן של בעלות הדין, בין משום שלפי שיטתו לא נפלה טעות או השמטה בקביעותיו (שאותן הוא נתבקש לשנות או לתקן), ובין משום שמדובר בקביעות מן הסוג, שאין בידו לשנותן בהליך של תיקון או השלמה של פסק בורר (עניין חדר הטרפו, ועליו ידובר בהמשך).
20.     לאחר הדברים הללו פנתה המועצה לבורר בבקשה כי יאשר תחשיב של הסכומים המגיעים לה ממפרם, והבורר נדרש לבקשתה, ובהחלטה מיום 27.2.2006 הוא שב והבהיר קביעות אחדות שלו בנוגע לשערוכים, תוספות של מע"מ וכד'.
21.     עד כאן פסק הבורר והשלמתו/תיקונו/הבהרתו, שמתוצאתו לא היתה מפרם שבעת רצון. על כן היא הגישה את בקשתה לביטול הפסק. אחר כך הגישה גם המועצה בקשה לביטול חלקי של הבורר , מטעמיה שלה.
הואיל והבורר כיהן בשעתו כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, הועבר הדיון בבקשות לביטול פסק הבורר לבית משפט זה.
הפסק יצא בטרם ניתנו סיכומי הצדדים
22.     טוענת מפרם, כי פסק הבורר יצא לפני שניתנו סיכומי טענותיה בפניו. בכך יש כדי ליתן בידה זכות לבקש את ביטולו, על שום שהוא יצא בלא שניתן לה להשמיע את טענותיה (ס' 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולהלן - 'חוק הבוררות' או 'החוק'). הוא סומכת את טענתה זו על מסכת הראיות הבאה:
23.     טוענת מפרם, כי ביום 1.9.2005 ניתן לידי גב' חנה אביסרור, מזכירתו של עו"ד אבי גולדהמר, עותק מפסק הבורר , ככל הנראה מתוך טעות. אלא שהגשתם של סיכומי הטענות לידי הבורר לא נשלמה לפני יום 16.11.2005, שאז מסרה מפרם את סיכומיה. את טענתה זו תומכת מפרם בתצהיריהן של גב' אביסרור ושל גב' איילת דקל (שצילמה את העמוד הראשון של הפסק מיום 1.9.2005 מתוך תיק הבורר ), והיא מצרפת לתצהיר את העמוד הראשון לאותו פסק מיום 1.9.2005.
24.     המועצה ראתה את טענתה זו של מפרם, ופנתה לבורר כי יסביר את פשר הדבר, והאחרון אמנם הסביר, במכתבים שהפנה לשני הצדדים, את דרכו בכתיבת הפסק, כתיבה בה הוא מתחיל עובר להגשתם של כתבי הסיכומים, על מנת שלא לגרום לבעלי הדין המתנה מיותרת עד כי יינתן הפסק, ומכל מקום, את פרק הדיון והמסקנות אין הוא מתחיל בטרם קיבל לידיו את כל הסיכומים. המסמך שהגיע לידי מפרם ביום 1.9.2005 איננו כי אם טיוטה, אחת מתוך טיוטות אחדות, ואלה עוברות שינוים רבים, הנכנסים לפסק לאחר שמוגשים סיכומיהם של הצדדים, עד כי יוצא פסק הבורר הסופי.
25.     טענתה זו של מפרם לא היתה הטענה היחידה שהיא שטחה כנגד הבורר . משום טענתה זו, ומשום טענות אחרות שהיא הפנתה כלפיו (כגון הטענה, כי הוא פסק את פסקו שלא לפי הדין המהותי), היא ביקשתני להורות על זימונו לעדות. בהחלטה מיום 16.11.2006 קבעתי, עוד בטרם אכריע בשאלה האם יש מקום לזמן את הבורר לעדות בפניי, כי אפילו אורה על הזמנתו, לא אתן לבעלי הדין לחוקרו על עניינים הנוגעים להפעלת שיקול דעתו. על כן, מתוך שלושה עניינים שבגינם נתבקשה העדתו בפניי - נותרה רק עילה אחת לזימונו, והיא זו הנוגעת לכתיבת הפסק לפני שהוגשו הסיכומים. בהחלטה זו נתבקשתי על ידי מפרם לעיין שנית, ודחיתי את הבקשה. בבקשתה לעיון חוזר הודיעה מפרם, כי אם תיוותר ההחלטה בעינה, והבורר עשוי להיחקר אך ורק בשאלת כתיבתו של הפסק עובר להגשת הסיכומים, כי אז היא תשקול לוותר על העדתו.
26.     ואמנם, בהמשך הודיעתני מפרם, כי בעקבות החלטותיי הנ"ל היא בחרה שלא לעמוד על בקשתה לזמן את הבורר לעדות. לאחר שתמה שמיעת הראיות ביקשה המועצה כי אזמן את הבורר לעדות, אלא שבבקשתה זו לא ראיתי כל טעם, ודחיתיה.
27.     רקע זה רלוונטי לענייננו על שום שבעלות הדין ביקשו, בסיכום טענותיהן בפניי, להיתמך זו בהתנהגותה של זו, בקשר עם העדתו של הבורר . לטעמי - בהתנהלותן של בעלות הדין בקשר עם העדת הבורר אין כדי להכריע בסוגיה העומדת לדיון, באשר יש בידי להכריע בה גם אם אלך לפי דרכה של מפרם. בטרם אדרש לכך אזכיר, כי המועצה ויתרה על חקירתן הנגדית של המצהירות מטעם מפרם בסוגיה זו (גב' אביסרור וגב' איילת דקל). אזכיר עוד, כי מכתביו של הבורר , ובו הוא מביא את ההסבר אודות תהליך כתיבת פסק הבורר , אינן בבחינת ראיה בפניי, ודיעה זו הבעתי באזני הצדדים במהלך ההתדיינות (במאמר מוסגר אפנה לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנותנת בידי שופט בית המשפט העליון הדן בערעור על פסלות שופט לבקש את השופט שֶיָּשַב או יושב בדין להעיר את הערותיו בטרם החלטה בערעור, ואולי ניתן ללמד מתקנה זו על האפשרות הניתנת בידי בית המשפט לבקש בורר כי יתן את הערותיו אודות עניינים מן הסוג בו עסקינן כאן, ולבקשו כי יתן את דעתו, בכתב, ובלא צורך שייחקר על הערותיו הכתובות בידי בעלי הדין. בהחלטתי מיום 16.11.2006 הצעתי לבעלות הדין ליתן את דעתן בשאלה, האם ניתן לברר עם הבורר את שארע באמצעות שאלות שתופנינה אליו בכתב, כתחליף להעדתו בבית המשפט. המשך לדברים לא היה, כאמור מעלה).
28.     מכאן לעיצומה של טענה. כאמור, את מכתב ההסבר של הבורר לא ראיתי כראיה קבילה. אלא שאין אני צריך לראיה זו כדי להכריע בסוגיה, זאת כבר אמרתי. תהליך כתיבתו של פסק בורר, ודאי כזה הניתן בידי משפטן, ודאי מי שכיהן משך שנים רבות כשופט, ניתן להשוואה לתהליך של הכרעה שיפוטית בסוגיות שבמחלוקת, בכלל, ולהעלאתה של ההכרעה על הכתב, בפרט. דעתו של השופט או הבורר מתחילה להתגבש עם קריאתן של המלים הפותחות את כתב הטענות הראשון המונח לפניו, בתחילתה של ההתדיינות ממש, והיא נמשכת לכל אורך ההתדיינות, עד העיון באחרון סיכומי הטענות, ובאופן מיוחד לאחר מכן, כשיושב השופט או הבורר בינו לבין עצמו, ושוקל בשאלות העומדות במחלוקת ומגבש את דעתו. כל עוד לא חתם השופט על פסק הדין ולא הפיצו לבעלי הדין אין לומר עליו, כי נתגבשה דעתו הסופית בהכרעת הדין. היא עשויה להשתנות במהלך כל ההתדיינות, בעקבות כל ראיה המובאת לעיונו, כל עדות שנשמעת בפניו, כל טענה המועלית מפי מי מן הצדדים, עד כי באה ההכרעה, ועולה על הכתב.
29.     תהליך זה של גיבוש עמדה בהכרעת הדין הוא תהליך שעובר במוחו של השופט או הבורר . התהליך טומן בחובו התרשמויות של השופט מן העדים, דיעות ורעיונות העולים במוחו במהלך שמיעת העדים או טיעוני הצדדים. השופט עשוי לנצור את התרשמויותיו והגיגיו בזכרונו. ואם הוא רשאי לנצור אותם בזכרונו האנושי, אין כל מניעה כי יעשה כן בכתב או בכל דרך הנצחה אחרת. דברים אלה עשויים לסייע בידו במלאכת הכרעת הדין, ודאי כך הוא כאשר ההתדיינות נפרשת על פני תקופת זמן ארוכה.
30.     תהליך דומה עשוי להתקיים בהעלאתה של ההכרעה במחלוקת על הכתב. יכולה החלטה שיפוטית להינתן מקשה אחת על ציר הזמן. ויכולה היא להיכתב לאורך זמן, וכך ללבוש צורה ולפשוט צורה, טיוטה אחר טיוטה, עד כי מגיע השופט לנוסח הסופי המוכן להשמעה באוזני בעלי הדין. אין מניעה, כי מלאכת הכתיבה תחל במהלך ההתדיינות, ואף במהלך שמיעת הראיות, לא כל שכן לאחר שמיעתן, ואף בטרם סיכמו בעלי הדין את טענותיהם. הביע על כך כב' הנשיא א' ברק את דעתו בע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. גלי אלפא תקשורת בע"מ פסקה 8 (נבו, 2005):
"על כן, השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור"... במקרה דנן פורסם מסמך שהיווה למעשה טיוטת פסק-דין. המסמך הציג את המחלוקת בין הצדדים, תוך פירוט טענות בעלי הדין. עיון בתוכנו של המסמך אף מלמד כי הוא מכריע בשני עניינים שבמחלוקת. עם זאת, המסמך אינו מכריע בתובענה כולה, לכאן או לכאן. אין בו קביעה פוזיטיבית באשר לתוצאה שתתקבל. אכן, המסמך מפרט את התרשמות בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו, אולם בכך אין כל פסול. שכן, אך הגיוני הוא כי בית המשפט יערוך תרשומת כזו בתום שמיעת העדויות, כשזיכרונו עדיין טרי, בהינתן שפסקי דין נכתבים לעיתים זמן רב אחרי מתן העדויות. הפגם במסמך אינו מצוי בעצם עריכתו, אלא בעובדה שפורסם באתר בית המשפט. על פגם זה יש להצר, אולם אין בו, לכשעצמו, כדי לפסול את בית המשפט. יוער כי במקרה דומה, בו נתגלתה לאחד מבעלי הדין טיוטת פסק-דין בטרם נשמעו כל הראיות, לא ראיתי לנכון לפסול את בית המשפט"
     ובע"א 3535/00 וינר נ' שרוט (נבו, 2001) קובע הנשיא א' ברק:
"במקרה דנן, נכתבה טיוטת פסק דין על ידי בית המשפט, בטרם בשלה העת למתן פסק דין במשפט. אכן, טיוטת פסק הדין מלמדת, כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה על סמך הראיות וטענות הצדדים, שהיו בפניו באותה עת. ואולם, כפי שאף ציין בית המשפט בהחלטתו, אין בכך כדי להצביע על גיבוש עמדה שאינה ניתנת לשינוי במקרה שיוצגו בפניו ראיות נוספות. כאמור, בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים לעתירה, שמע בית המשפט עדות נוספת מטעם המערער, וקיבל ראיות נוספות. בנסיבות העניין, אין בעצם כתיבתה של טיוטה, שנכתבה בטרם התקבלו כל הראיות, בשלב בו לא היה ברור אם ראיות נוספות יוגשו אם לאו, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי. מטעמים אלה, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות."
31.     על כל הדברים הללו אוסיף, ככל שיש בכך צורך, כי מעיון בפסק הבורר דנן ניתן להיווכח, כי עמדה בפניו מלאכת כתיבה רבה, בה הוא יכול היה להתחיל עוד בטרם ניתן כתב הסיכומים הראשון. דבריי מכוונים לכך, ש-60 העמודים הראשונים של הפסק מהווים סקירה של השתלשלות העניינים בבוררות, פריסה של טיעוני הצדדים, עניינים העולים מחוות דעתו של המומחה כפירי, ועוד כיוצא באלו עניינים, שאין בהם כל הכרעה בנקודות שבמחלוקת. כתיבה זו לוקחת את זמנה, ואין כל פסול בכך, שהבורר יחל במלאכה זו, אם אמנם זה היה סדר הכתיבה, והדעת נותנת שזה היה אמנם סדר הכתיבה. אגב דברים אלה אומר, כי מפרם לא הניחה בפניי את כל טיוטת הפסק מיום 1.9.2005, כי אם רק את העמוד הראשון, ולכן, אפילו היה ממש בטענה, כי כתיבת טיוטה מלאה, שהכריעה במחלוקת זו או אחרת, היא מעשה פסול, וכאמור דעתי אינה כזו, עדיין לא היה מקום לומר, כי הבורר לקה בליקוי נטען זה, שהרי יתכן מאוד, והדעת נותנת שכך היה, כי בטיוטה המדוברת מיום 1.9.2005 הופיעו דברי רקע, המהווים חלק מ-60 העמודים הראשונים של הנוסח הסופי של הפסק, שכיום אנו אוחזים בידינו.
32.     יתר על כן, מן העיון בפסק (בנוסחו הסופי) עולה, כי הבורר הנכבד התייחס לטיעוניהם של בעלות הדין, גם אלו שהועלו בסיכומים, שהוגשו לאחר יום 1.9.2005. מסקנה זו נלמדת מן הפרק שפורס בהרחבה רבה את טיעוני הצדדים בסיכומי טענותיהם, והן מפרק הדיון והמסקנות, הדן בעניינים שונים שעלו בבוררות. העובדה, כי מקצת הטיעונים לא זכו להתייחסות מפורשת בפסק הבורר , כטענת מפרם, אין בה כדי להצביע על כי הבורר לא נדרש לטענות, וכי אלו לא היו לנגד עיניו. בורר, כשופט, אינו מחויב בהתייחסות מפורשת לכל טענה וטענה שתעלה בפניו מפי הצדדים. שומה עליו להיזקק לכל טענה, העשויה להשליך על ההכרעה בסכסוך שהובא לפניו. אלא שגם ביחס לטענה מסוג זה, התייחסותו אינה חייבת למצוא ביטוי מפורש בפסק הדין, ובלבד שתמצא ביטוי בהכרעה שהכריע בפסק.
33.     סיכומה של סוגיה, לא ראיתי ממש בטענתה של מפרם, כאילו פגע הבורר בעיקר מעיקרי הצדק הטבעי, בכך שפסק את פסקו בטרם שמע את טענותיה במלואן. הטענה נדחית, על כן.
פסיקה על פי הדין המהותי
34.     בתת הפרק 'העקרונות לפסיקת הבורר ' שבפרק 'דיון ומסקנות' (ע' 61 לפסק) מציין הבורר :
"מאחר ובהסכם הבוררות בין הצדדים לא נקבע אחרת, הרי אין הבורר כפוף לדין המהותי ולא לסדרי הדין והראיות... אודה כי מצב דברים זה נראה לי נוח ומתאים בתיק מורכב כמו התיק הנוכחי, שכן הוא מאפשר לי יתר גמישות בהשגת המטרה של מתן פסק צודק המאזן נכונה את מכלול הנתונים המתיחסים להתנהגות שני הצדדים בפרשה זו.
מעבר לצורך יאמר כי בסעיף 11 לחוזה שבין הצדדים, הוא סעיף הבוררות, גם נאמר במפורש כי "הבורר מוסמך לפסוק בדרך של פשרה".
לאור האמור, וגם בשל הקשיים הגדולים בעריכת התחשבנות מדויקת, אפסוק לפי חומר הראיות שהוגש לי, לפי מיטב שפיטתי ועל דרך האומדן".
35.     על דברים אלה מלינה מפרם בבקשתה וטוענת, כי בעלות הדין התנו, כי הפסק יינתן על פי הדין, ומשלא עשה כן הבורר , כי אז עומדת לה זכות הביטול, בגדרו של ס"ק 24(7) לחוק הבוררות. היא תולה את טענתה בכך, שהצדדים בחרו במשפטאי מובהק, מי שכיהן שופט בית משפט מחוזי שנים רבות, וכל אלה מצביעים על רצונם של הצדדים, בעת שמינו את פרופ' ביין כבורר, כי יפסוק בסכסוך על פי הדין המהותי. לחיזוק עמדתה זו מפנה מפרם לכך, שבטיוטת הסכם בוררות שהכינו באי כוח המועצה לקראת ההתדיינות בפני פרופ' ביין (הסכם שלא נחתם סופו של דבר) ובו צוין, כי הבורר יהא קשור בדין המהותי, ללמדך כי גם המועצה ביקשה, כי הפסק יינתן על פי הדין, כך מפרם. עמדתה זו של המועצה באה לידי ביטוי גם בהערה שהעירו באי כוחה בסיכום טענותיה בפני הבורר , לפיה הוא קשור בדין המהותי. לכך מוסיפה מפרם את התנהלותם של בעלות הדין והבורר במהלך ההתדיינות, וזו מעידה על כי הצדדים התכוונו לכך, שהפסק יינתן על פי הדין, כך מסכמת מפרם את טיעונה בסוגיה דנן.
36.     ובכן, סעיף 24(7) לחוק הבוררות קובע עילה לביטול הפסק, ואלה הם יסודותיה:
"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;"
     יסודות אחדים לעילה זו, ובראשם - קיומה של התניה בהסכם הבוררות, לפיה על הבורר לפסוק בהתאם לדין. האמנם כך התנו מפרם והמועצה בהסכם הבוררות? תחילה אזכיר, כי בעלות הדין לא חתמו על שטר בוררין מפורט, שיפרוס את סמכויותיו של הבורר , ויורה לו לנהוג כך או אחרת. כל שיש לנו בכתובים הוא סעיף 11 לחוזה נשוא המכרז (להלן - 'סעיף הבוררות'), ובו הסכמה על בוררות במקרה שיתגלע סכסוך בין בעלות החוזה. סעיף בוררות זה מורה לנו כך:
"כל הסכסוכים או חלוקי הדעות שיתעוררו בין הצדדים בקשר לעניינים הנדונים בחוזה זה או הנובעים ממנו - למעט עניינים הדנים בתנאי תשלום או הנמסרים לפי חוזה זה להחלטת המהנדס - יובאו להכרעת בורר יחיד שיתמנה ע"י הצדדים ובהעדר הסכמה ביניהם על פי מינוי הבורר , יתמנה הבורר - לפי פניית אחד הצדדים - ע"י אגודת המהנדסים והאדריכלים - מחוז חיפה.
חתימת הצדדים על חוזה זה תחשב כחתימת שטר בוררין ולבורר ניתנת רשות - נוסף לסמכותו ליתן פסק דין סופי - לקבל החלטות חלקיות או צוי ביניים, או לפסוק בדרך של פשרה."
37.     לאחר שנתגלע סכסוך בין בעלות הדין, ונעשתה פניה לבית המשפט המחוזי בחיפה, נתמנה פרופ' ביין כבורר. בהחלטת המינוי הפנה בית המשפט לסעיף הבוררות, וכך ציין:
"בסעיף 11 של ההסכם בין הצדדים הוסכם כי הסכסוכים שביניהם יועברו להכרעת בורר יחיד... ובדיון היום הסכימו הצדדים שבורר זה יהיה כבוד השופט... ד"ר ביין..
אני ממנה על כן כבורר לדון בסכסוכים ובחילוקי הדעות שבין הצדדים כאמור בסעיף 11 של ההסכם."
38.     תוכנו של הסכם הבוררות, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף הבוררות, ואולי גם בהסכמה שביסוד החלטת המינוי, ניתן להשלמה, כפי שמורה לנו סעיף 2 לחוק הבוררות, לאמור:
"רואים הסכם בוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת ככל שהן נוגעות לענין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם."
     סעיף יד' לתוספת מורה לנו:
"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט."
     משני אלה מתבקש, כי מקום שאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, כי אז פטור הבורר מלפסוק על פי הדין. כוונה משתמעת שכזו אינה יכולה להימצא כאשר בהסכם הבוררות גופו מובעת כוונה מפורשת, הפוטרת את הבורר מלפסוק על פי הדין. ואמנם, כוונה שכזו הביעו הצדדים שלפנינו באורח מפורש בסעיף הבוררות שבחוזה, עת הסמיכו את הבורר לפסוק על דרך הפשרה. פסיקה על דרך הפשרה נותנת בידי הבורר לסטות מן הדין, על מנת לפשר בין הצדדים, ולעשות צדק עמם, מקום שקיים קושי לעשותו בגדרי הדין. על כן, אם נתנו הצדדים לבורר לפסוק על דרך הפשרה, כי אז יש לומר עליהם, כי הם נתנו בידו סמכות לסטות מן הדין, או, מלים אחרות, הם הסכימו, כי הוא לא יהא קשור בדין המהותי (השוו למקרה, בו נותנים הצדדים לבורר לפסוק 'על פי שיקול דעתו', שאז תהא המסקנה, כי הוא אינו קשור בדין המהותי; ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 1065 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)).
39.     דברים אלה עולים מן הכתובים, משמע מסעיף הבוררות. נראה הדבר, כי גם מפרם אינה סבורה אחרת. רוצה לומר, אף היא סבורה, כי בנקודת הזמן בה נחתם החוזה נשוא המכרז (ובו סעיף הבוררות) אכן הסכימו הצדדים לפטור את הבורר , שעתיד היה להתמנות מקרב קהילת המהנדסים והאדריכלים, מלפסוק על פי הדין המהותי. את טיעוניה מכוונת מפרם לנקודת זמן אחרת, משמע למועד מינויו של פרופ' ביין כבורר. את טיעונה יש להבין ככזה האומר, כי בעת המינוי ביקשו בעלות הדין לסטות מתוכנו של סעיף הבוררות, ולא ביקשו עוד ליתן בידי פרופ' ביין לפסוק שלא על פי הדין (נשים נא לב, כי בידי הצדדים יש לשנות מהסכם הבוררות בכל עת לאחר כריתתו, ראו נא אוטולנגי כרך א 58 ואילך).
40.     שאלה היא, האם רק בהוראה מפורשת בהסכם הבוררות עשויים בעלי הדין להורות, כי הבורר יהא 'קשור בדין המהותי'. גדר הספקות נעוץ בכך, שסעיף 24(7) לחוק הבוררות נוקט לשון 'הותנה', ומכאן עשויים אנו ללמוד, כי המחוקק כיוון לכך, שעל הצדדים לציין במפורש את כוונתם בהסכם הבוררות, על מנת שיהוו אותה 'התנייה' (לתמיכה בדיעה זו ראו נא אוטולנגי, כרך ב 1065). לבד מן ההישענות על התמיכה הלשונית שבהוראת סעיף 24(7) לחוק ('הותנה') ניתן להצדיק פרשנות זו בנימוק, כי ראוי שהבורר יידע בבירור כיצד מבקשים הימנו בעלי הדין להכריע בסכסוך שהביאו לפניו, אם לפי הדין ואם בדרך אחרת, וכיצד יידע זאת, אם הצדדים אינם מציינים במפורש בהסכם הבוררות, כי עליו לפסוק על פי הדין המהותי?
41.     אל מול דיעה זו עומדת האפשרות האחרת, ואף היא נלמדת מלשון החוק, ונסמכת על עקרונות פרשניים כלליים, ובדיעה זו אוחז אנוכי. הפירוש, שעל פיו שומה על הצדדים להורות באורח המפורש ביותר לבורר, כי עליו לפסוק בסכסוך על פי הדין המהותי, מתעלם מן הסיפא לסעיף 2 לחוק, המפנה באורח מפורש לכוונתם המשתמעת של הצדדים, שאם תהא כזו - כי אז לא תחולנה הוראות התוספת לחוק. המחוקק נקט לשון 'כוונה משתמעת', להבדיל מ'דברים מפורשים' או 'כתובים' או לשון דומה אחרת. הדרך הפרשנית, המחייבת הוראה מפורשת בהסכם הבוררות בדבר הפטרת הבורר מפסיקה על פי הדין, מתעלמת מלשון החוק, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפא לסעיף 2 הנ"ל לחוק. ההיתלות במלה 'הותנה' שבסעיף 24(7) לחוק אינה עומדת בניגוד לעמדה הפרשנית שהנני מציע, הואיל ו'הותנה' אין משמעו 'הותנה במפורש' דווקא. התנייה עשויה שתהא גם בהסכמה מכללא, משתמעת.
42.     מסקנה פרשנית זו מתיישבת גם עם עקרונות הפרשנות של חוזים בכלל, והרי הסכם בוררות הוא ככל הסכם, ולכן מתבקשת פרשנותו כדרך שמפרשים כל חוזה. הסכם יש לפרש לא רק על פי לשונו, כי אם גם על פי הגיון הדברים ואומד דעתם של הצדדים, ובלשון בית המשפט בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (191) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 311:
"חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית, אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים."
43.     אכן, ראוי הוא, כי הסכמת הצדדים תהא בהירה, על מנת שהבורר ידע כיצד עליו לפסוק בסכסוך, וטעם זה עשוי לצדד במסקנה, כי רק בהסכמה מפורשת ניתן לפטור אותו מן הדין. אלא שהבהירות חשובה שתהא בכל חוזה באשר הוא, על מנת שידעו הצדדים לחוזה את תוכן ההסכמה על פרטיה ובבהירות, אלא שלא תמיד כך הם פני הדברים, כפי שמלמד ניסיון החיים. כבכל חוזה, חשובה כוונתם של הצדדים, גם אם זו לא קיבלה ביטוי מפורש בחוזה. כשם שבכל חוזה אנו מבקשים לתור אחר כוונת הצדדים, כך בהסכם בוררות.
44.     סיכומה של נקודה, לא רק לשון מפורשת בהסכם הבוררות עשויה לחייב את הבורר לפסוק את פסקו על פי הדין. התניה שכזו, לפיה על הבורר לפסוק על פי הדין המהותי, עשויה להילמד גם מנסיבותיו החיצוניות של החוזה.
45.     מכאן לענייננו שלנו. האם בעלות הדין ביקשו לזנוח, בעת שמינו את פרופ' ביין כבורר, את הוראת סעיף 11 לחוזה, הוא סעיף הבורות, זו הפוטרת אותו מלפסוק על פי הדין? התייחסות כתובה ומפורשת מן העת ההיא ביחס לתוכן הסכם הבוררות אין לנו, כי אם אשר נאמר בהחלטת המינוי, ולשונה של זו עשויה לסבול את עמדתן של מפרם ושל המועצה כאחת. ניתן לומר, מחד, כי בית המשפט הפנה לסעיף 11 לחוזה, ומכאן שהצדדים לא זנחו את הוראות הסעיף, ובכללן הענקת הסמכות בידי הבורר לפסוק על דרך הפשרה. וניתן לסבור, מנגד, כי בית המשפט הזכיר את סעיף 11 הנ"ל אך כמקור ההסכמה למינוי בורר, כסעיף הבוררות שעל פיו הסכימו הצדדים על המינוי, בלא שתינתן כל התייחסות, על ידי הצדדים או בית המשפט, לתוכנו של סעיף 11 לחוזה, על ההוראה שבו, הנותנת בידי הבורר לפסוק על דרך הפשרה. לשון החלטת המינוי סובלת את שני הפירושים. את השאלה אם התכוונו הצדדים לזנוח את הוראת סעיף 11 עלינו למצוא, איפוא, במקום אחר.
46.     מפרם הפנתה, בטיעונה, לנסיבות שונות (אותן פרסתי למעלה), מהן ניתן ללמוד, כי הצדדים התכוונו לכך, שהבורר יהא קשור בדין המהותי, חרף האמור בסעיף הבוררות. לפי טעמי, אף שכל אחת מן הנסיבות עשויה לשקול את משקלה לטובת התמיכה בעמדה זו, הרי שהתבוננות על תמונת המצב בכללותה מביאתני לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי מפרם להוכיח, כי הצדדים סטו מהוראה מפורשת וכתובה בחוזה, משמע הסיפא להוראת סעיף הבוררות. בעת שנתמנה פרופ' ביין לבורר היו בעלות הדין מיוצגות בידי עורכי דין. בנסיבות שכאלה אנו רשאים לדרוש רמה גבוהה יותר של הוכחה מאת מפרם, שתשכנע כי הצדדים ביקשו לסטות מהוראה כתובה בסעיף הבוררות, שכן אנו רשאים להניח, כי עורכי הדין יודעים את הדין, ובכלל זה את הוראת סעיף 2 לחוק הבוררות, המחילה כברירת מחדל את הוראות התוספת, ובכלל זה את הפטור מפסיקה על פי הדין. אנו רשאים להניח, כי עורכי הדין יודעים את תוכנו של סעיף 11 להסכם, לפיו רשאי הבורר לפסוק על דרך הפשרה, ואם רצונם לשנות מהוראה זו, יש בידיהם ליזום את השינוי. אכן, הצדדים מינו משפטן, שופט בדימוס, והם עשו כך אף שסעיף הבוררות נתן בידיהם למנות מהנדס או אדריכל, אלא שבעובדה זו אין כדי להרים את הנטל ולשכנע, כי הצדדים ביקשו לסטות מסעיף הבוררות, כאשר מפרם היתה מיוצגת בידי עורכי דין בעת הדיון אצל בית המשפט המחוזי, ועורכי הדין ידעו, מן הסתם, אודות סעיף הבוררות ותוכנו, שהרי הם שהפנו את בית המשפט לסעיף 11 להסכם, הוא סעיף הבוררות, ותוכנו של זה כלל, כאמור, הסמכה של הבורר , שאך זה עתה התמנה, כי יפסוק על דרך הפשרה (לדיעה, לפיה אין במינויו של בורר שהוא משפטן, ואף שופט בדימוס, כדי להוליך למסקנה בדבר קשירתו לדין המהותי, ראו נא ת.א. (נצ') 676/88 א.ש. שבו ושות' בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"מ תשמ"ט(2), 480, מפי כב' השופט ת' אור).
47.     מפרם מצביעה עוד על כך, שעורכי הדין של המועצה הכינו בשעתם טיוטה של הסכם בוררות, וזו כללה הוראה, המחייבת את הבורר לפסוק על פי הדין. אלא שטיוטה זו לא נחתמה, ועובדה זו עשויה לפעול דווקא נגד עמדתה של מפרם, שכן הטיוטה וההוראה הנ"ל המופיעה בה מלמדות, כי נושא זה של קשירת הבורר לדין המהותי עמד לנגד עיניה של לפחות אחת מבעלות הדין (קרי המועצה), ובכל זאת לא הוסכם עליו, סופו של יום, ובעלות הדין לא שינו מהוראת הסיפא לסעיף הבוררות.
48.     מפרם ביקשה להיתמך בהערה שהעירו ב"כ המועצה בסיכום טענותיהם, כאילו הבורר קשור בדין המהותי. טענה זו אין בידי לקבל. מקובל עליי ההסבר שבא מפי עורכי הדין, כי מדובר בטעות קולמוס, בהשמטה של המילה 'לא', משמע התכוונו לומר, כי הבורר 'לא קשור' בדין המהותי, שהרי הם הפנו להוראת חוק הבוררות על התוספת שבו, שבברירת המחדל שלה פוטרת את הבורר מלפסוק על פי הדין.
49.     גם בהתנהלותם של בעלות הדין ושל הבורר במהלך הבוררות לא ראיתי משום הויתור שויתרו הצדדים על הסיפא לסעיף הבוררות. אכן, כל הבוררות כולה התנהלה כשם שמנהלים משפט, כשהכל מדקדקים בקלה כבחמורה, בסדרי הדין, בדיני הראיות וגם בדין המהותי (כפי שבא הדבר לידי ביטוי בהחלטות ביניים). אלא שבכך לא היה כדי להסיק, כי הבורר , שהנחה עצמו לאורך כל הדרך, וגם בפסק הסופי, לפעול על פי הדין המהותי, לא יכול היה לסטות ממנו במקום שהיה בו כדי לעשות צדק עם הצדדים, וליתן לו יתר גמישות בקביעת הפיצוי שטענה לו מי מבעלות הדין, כפי שהסמיכוהו בעלות הדין בסעיף הבוררות.
50.     סיכומה של סוגיה, לא שוכנעתי, כי הצדדים התנו, כי הבורר יפסוק בסכסוך על פי הדין המהותי. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי במסקנתי זו לא כיוונתי לכך, שהבורר פסק את פסקו כשהוא מנתק עצמו מן הדין המהותי, ומתעלם ממנו כלא היה. אדרבא, עיון בפסק מגלה, כי כל סוגיה מן הסוגיות שעלו בו זכתה לניתוח משפטי על פי הדין המהותי כפי שהבינוֹ הבורר , לעתים תוך הבאת מובאות מן הדין (חקיקה ופסיקה). במאמר מוסגר אעיר, כי כאשר בורר אינו מחויב לפסוק על פי הדין, ובכל זאת מוצא לנמק את פסקו כשהוא קובע מהו הדין וכיצד יש ליישמו, פסק בית המשפט, כי אין תחולה לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות (המ' (ת"א) 1271/77 סולב מפעלי רהוט ועץ של סולל בונה בע"מ נ' טל, פ"מ תשל"ח (1) 417)).
51.     סוף פרק, הנני דוחה את טענת מפרם, זו שנשענה על העילה הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות.
הפיצוי שנפסק למועצה
52.     כפי שפרשתי למעלה, הבורר הנכבד פסק לטובת המועצה פיצוי בארבעה ראשים:
א.      סך 525,000 ₪ ועוד מע"מ כפיצוי מוסכם בגין האיחור בהשלמת הבניה.
ב.     סך 150,000 ₪ פיצוי עבור הפגיעה במוניטין של המועצה בעיני תושביה, פיצוי בשל הטרחה שתיגרם בהכנת מכרז חדש לשם השלמת הבריכה, ועגמת נפש שנגרמה לתושבים בשל אבדן ההנאה מבריכה.
ג.      סך 458,500 ₪ פיצוי עבור עלות השלמת הבריכה בידי המועצה, בתוספת 15% מסכום זה כתקורה והוצאות משרדיות עבור הוצאת מכרז חדש.
ד.      סך 50,000 ₪ פיצוי עבור ליקויים בעבודתה של מפרם.
(סדר הופעתם של ארבעה סעיפים אלה ישמש אותי בהמשך, כְּשֶאַפְנֶה אליהם כַּפיצוי בסעיף הראשון, השני וגו').
53.     ארבעה סעיפי פיצוי אלו עניינם בשני ראשי נזק: הראש האחד - איחור בהשלמת העבודה, ובגינו ניתן פיצוי בשלושת הסעיפים הראשונים; והראש השני - ליקויים בעבודה, והפיצוי בגינו הוא נושאו של הסעיף הרביעי.
54.     הפיצוי בראש הנזק השני (ליקויים בעבודה) איננו עומד על הפרק, ומכל מקום, פסיקתו היא בגדרי סמכויותיו ושיקול דעתו של הבורר , שבראש נזק זה הלך אחרי המומחה מטעמו, ושקל את שיקוליו, ובהם אין כל מקום להתערב. לא כך הוא ביחס לראש הנזק שעניינו איחור בהשלמת העבודה, העומד במרכז בקשתה של מפרם, ובכך ארחיב בהמשך.
55.     הפיצוי בסעיף הראשון מבין הארבעה דלמעלה עניינו, כאמור, פיצויים מוסכמים שנקבעו בחוזה בגין איחור במסירת העבודה (ובהם ארחיב בהמשך). אלא שבנוסף לפיצויים המוסכמים פסק הבורר פיצויים עבור אותו איחור בהשלמת העבודה. פסיקה זו אינה עומדת, לכאורה, בקנה אחד עם הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - 'חוק התרופות'), המורה לנו:
(א)     הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; ...
(ב)     הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה...
     רוצה לומר, משנקבעו פיצויים מוסכמים בחוזה, זכות עומדת לנפגע לדרוש פיצויים כגובהם של הפיצויים המוסכמים, או, לחילופין, ובלשון החוק, 'במקומם', פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 וגו'. אין הוא זכאי גם לפיצויים המוסכמים וגם לפיצויים אחרים לפי סעיפים 10-14 לחוק התרופות. והנה בענייננו פסק, כאמור, הבורר למועצה הן פיצויים מוסכמים והן פיצויים לפי סעיפים 10-14 לחוק התרופות.
56.     כאמור, פסיקה זו היא בבחינת כפל פיצוי, ועל כן מנוגדת, לכאורה, לדין המהותי, ומפרם ביקשה להיתלות כמעט בכל אחת מן העילות שקובע חוק הבוררות על מנת להביא לביטולה מעיקרא, אלא שידי קצרה מלסייע בעדה, כשכל שיש לפנינו הוא טעות, לכאורה, ביישום הדין המהותי, ואפילו היה הבורר קשור בדין המהותי, עניין היה לנו בטעות, שאין לתקנה בגדרי העילות הקבועות בחוק הבוררות, לא כל שכן כאשר הבורר שלפנינו לא קשור היה בדין המהותי. לא אדרש לכל אחת ואחת מן העילות שנטענו בהקשר זה מפי מפרם. אסתפק בכך שאומר, כי הטעות בה עסקינן אינה עולה כדי חריגה מסמכותו של הבורר , באשר הוא הוסמך להכריע בסכסוך נשוא החוזה, וכך הוא עשה. לא יכולתי לראות בפיצוי הכפול גם בבחינת פסיקה המנוגדת לתקנת הציבור, באשר עילה זו מיוחדת למקרים מסוג אחר, שענייננו איננו נמנה עליהם.
57.     מאותם טעמים ממש לא יכולתי לשעות לטענתה של מפרם, לפיה הבורר פסק כפל פיצוי, כאשר במסגרת הסעיף השני מבין הארבעה שמניתי (פגיעה במוניטין וכו') הוא פסק, בין היתר, עבור טרחה שתיגרם למועצה בעקבות הכנת מכרז חדש להשלמת בנית הבריכה, ושב ופיצה את המועצה באותו אב נזק ממש גם בסעיף השלישי, כאשר נתן בידה תוספת של 15% מעלויות השלמת הבריכה, בגין הוצאות וכד' עבור הוצאת מכרז חדש. לכל היותר עניין לנו בטעות שנפלה מלפני הבורר , ובכגון דא אין מקום להתערב.
58.     עם זאת, יש מקום להתערבות במספר קביעות של הבורר בתוככי הסעיפים הראשון עד השלישי, ולכך אקדיש את השורות הבאות, ותחילה - שיעורם של הפיצויים המוסכמים שנפסקו, שלפי הבנתי נפסקו תוך חריגה מסמכותו של הבורר .

פיצויים מוסכמים מעבר לתקרה המוסכמת
59.     ובכן, במערכת החוזית שנכרתה ביניהן הסכימו בעלות הדין על פיצויים מוסכמים בגין איחור בביצוע העבודה. הסכמה זו באה לידי ביטוי בשני סעיפים: בסעיף 6(ב) לחוזה נאמר:
"אם לא ישלים הקבלן את העבודה ומסירתה למזמין עד למועד הקבוע בפסקה (א) לעיל, ישלם הקבלן למזמין סכום של 2500 ₪ ... לכל יום איחור, בתורת דמי נזיקין קבועים ומוסכמים מראש..."
     ובסעיף 36.3 לנספח ג' לחוזה ('תנאים כלליים מיוחדים') הוסכם:
"מותנה בזה במפורש כי עבור כל יום פיגור בהשלמת העבודה במועד, יחויב הקבלן בקנס 2500 ₪/יום כמצוין בתנאי החוזה ועד גבול 10% מהיקף חוזה זה. את סכומי הפיצויים האלה המוסכמים מראש, ינכה המזמין מתוך התשלום..."
     עולה משני אלה, כי הצדדים קבעו פיצויים מוסכמים לנזקי האיחור בהשלמת העבודה, בסכום שלא יעלה על 10% מהיקף החוזה. שאלה ראשונה שנשאל היא, האם הבורר פסק את שיעור הפיצויים המוסכמים בתוככי גבולות אלה. אלא שאף אם נגיע לכלל מסקנה, כי הבורר חרג מהסכמה זו, ופסק למעלה מן התקרה בת עשרת האחוזים שנקבעה בחוזה, עדיין יהא עלינו לומר האם בחריגה זו מן ההסכמה חרג הבורר גם מגדר סמכויותיו, כמשמעות הדבר בס"ק 24(3) לחוק הבוררות, כי אז בכך יש משום עילה להתערבות בפסק.
60.     ובכן, בכללו של דבר, גדרי סמכותו של הבורר נקבעים בהסכם הבוררות. אלא שבמקרה שלפנינו, כל שיש בידינו הוא סעיף בוררות חסר כל פירוט של ממש, וממנו לבדו לא נוכל להיבנות על מנת לקבוע את תוכן הסכמתם ביחס לשאלה, כיצד על הבורר לנהוג בהכריעו בסכסוך. על מנת לקבוע מהו שהסכימו לו בעלות החוזה בנושא זה שומה עלינו להתחקות, איפוא, אחר אומד דעתן, וליתן מענה לשאלה, האם הן ביקשו לגדור את סמכויותיו באופן שלא יוכל לפסוק אלא לפי שהגדירו בחוזה, או שמא יש בידו לפסוק גם מעבר למגבלות שהן עצמן הציבו בפניו בתניות שהתנו בחוזה. לפי הבנתי את החוזה בו עסקינן, החיבור המתבקש מסעיפי הפיצויים המוסכמים עם סעיף הבוררות מוליך למסקנה, כי בעלות הדין ביקשו לגדור את פסיקתו של הבורר בגבולות שהן הציבו בסעיפי הפיצויים המוסכמים. מלים אחרות יש לראותן כמי שהתכוונו לכך, שעל הבורר יהא לכבד את סעיפי הפיצויים המוסכמים, שנקבעו באותו חוזה עצמו. ואם כך עשו, כי אז על הבורר היה ללכת בעקבות הסכמתם, ואם חרג מהסכמה זו, הרי זו חריגה מסמכות, כמשמעה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות. עמדה על כך פרופ' ס' אוטולנגי (שם, כרך ב 1021) לאמור:
"כשם שסמכות הבורר משתרעת על כל תנאיו של החוזה, ככל שיש להם נגיעה לסכסוך שבפניו, כך גם החריגה מהסכם הבוררות מתייחסת לכל תנאיו של החוזה. לכן גם פסיקת ריבית, למשל, שלא לפי האחוז שנקבע בחוזה למקרה של הפרתו, תיחשב לחריגה מסמכות מצד הבורר ."
     בפוסקו את הפיצוי המוסכם היה, איפוא, על הבורר , לנהוג כפי שביקשוהו הצדדים, משמע שלא לחרוג מתקרת הפיצויים המוסכמים. על מנת לקבוע, האם הבורר פסק בגבולות הסמכות שקבעו לו הצדדים בנושא הפיצויים המוסכמים שומה עלינו לקבוע תחילה מהן גבולות הפיצויים המוסכמים עליהם הוסכם בחוזה, וביתר פירוט - מהי תקרת הפיצויים המוסכמים, שלפי הפירוש הנכון של החוזה הוסכם עליה בין בעלות הדין.
61.     ראינו, כי תקרת הפיצויים המוסכמים נקבעה כדי 10% מ'היקף החוזה'. אלא שהתיבה 'היקף החוזה' לא זכתה להגדרה מפורשת בחוזה. ובכל זאת יש, לטעמי, בידינו לצקת תוכן לתיבה זו, מתוך הגדרה אחרת שהגדיר החוזה, ודבריי מכוונים לסעיף 4 לחוזה, שאמד את 'סכום החוזה' לסך של 5,791,500 ₪ כולל מע"מ. השאלה היא, האם הבסיס לגזירת תקרת הפיצויים המוסכמים צריך שיהא סכום החוזה כולל מע"מ, או שמא יש לעקר מן הסכום האמור את המע"מ. בעיניי אין כל טעם ראוי לגזירתם של פיצויים מוסכמים מתוך סכום המס. אינני רואה מדוע על מפרם, אף שהפרה את החוזה, לשאת בפיצויים מוסכמים, שיחושבו כ-10% מתוך תמורת העבודה שיקבלו מן המועצה, ובתוספת 10% מתוך סכום המע"מ. מפרם, ככל עוסק, אינה כי אם כעין 'צינור' להעברת כספי המע"מ לשלטונות המס. בנסיבות אלה אינני רואה, כי בעלות החוזה התכוונו לכך, שתקרת הפיצויים המוסכמים תיגזר מתמורת החוזה, בנוסף לסכום המע"מ.
62.     סכום החוזה (5,791,500 ₪) עומד, בניכוי המע"מ (17%), על סך של 4,950,000 ₪. 10% מסכום זה עומדים על 495,000 ₪, וזוהי תקרת סכום הפיצויים, שמעליה לא מוסמך היה הבורר לפסוק לזכות המועצה. עם זאת, על מנת לתקן את המעוות אין מקום לבטל את החיוב בפיצויים המוסכמים בכללם, כי אם להעמיד את הפיצויים המוסכמים על סכום התקרה.

פיצויים לתושבי קריית טבעון
63.     מכאן אני בא לנושא השני, בו מצאתי עילה להתערבות בפסיקת הבורר , ודבריי מכוונים לפיצוי בסעיף השני מבין הארבעה שמניתי למעלה. את סך 150,000 ₪ שפסק הבורר בסעיף זה הוא העניק למועצה, בין היתר, בגין עגמת הנפש שתיגרם לתושבי קריית טבעון, על שנמנעה מהם ההנאה שבשימוש בבריכת השחיה, בשל האיחור שהשלמת בנייתה. פסיקה זו לטובת תושבי הישוב, שלא היו צד להליך, היא בבחינת חריגה מסמכותו של הבורר . הבורר לא הוסמך לפסוק בסכסוך שבין מפרם לבין תושבי הישוב. ומשבכל זאת הוא פסק לטובת התושבים פיצוי, הוא חרג מסמכותו. על כן, מסך 150,000 ₪ הנ"ל יש לנכות את החלק שיוחד לפיצוי בגין הפגיעה בתושבים. דא עקא, הבורר לא פרש מהו אותו חלק, המיוחד לפיצוי התושבים. דרך אחת ליישב את הדבר היא להשיב את הדיון לבורר כי יתן את דעתו לסוגיה. דומני, כי ניתן לילך גם בדרך אחרת. אזכיר, כי את פסיקת הפיצוי בסעיף זה עשה הבורר על דרך האומדנא, כשהוא מציין שלושה מרכיבים לפיצוי, בלי לקבוע משקל שונה לכל אחד מהם. רשאים אנו להניח, כי כל אחד מן השלושה הוא בעל משקל זהה. לכן, על מנת 'לעקר' את מרכיב הפיצוי לתושבי הישוב, ניתן לנכות שליש מסך 150,000 ₪. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, כפי שכינהו הבורר , יעמוד איפוא על 100,000 ₪, במקום 150,000 ₪.
עלויות השלמת בריכה השחיה
64.     נושא שלישי שיש ליתן עליו את הדעת הוא טעות קולמוס שנפלה אצל הבורר . דבריי מכוונים עתה לפסיקה בסעיף השלישי מבין הארבעה שלמעלה, זה שעניינו עלויות השלמת הבריכה. את חישוביו בסעיף פיצוי זה עשה הבורר על ידי שנטל את האמדן במכרז, שעמד על 6.6 מיליון ₪ כולל מע"מ, וממנו הפחית את הסכום הפאושלי המתוקן (5.79 מיליון כולל מע"מ, ועוד 350,000 ₪ + מע"מ = 6,201,000 ₪ כולל מע"מ). ההפרש בין שני סכומים אלה איננו עומד על 458,500 ₪ כולל מע"מ כפי שציין הבורר , כי אם על 399,000 ₪ כולל מע"מ. על סכום זה יש להוסיף 15% תקורה וכו', כפי שפסק הבורר , ואנו מגיעים כדי סך 458,850 ₪ כולל מע"מ. את הפסק יש לתקן, איפוא, בסעיף זה, ובמקום 527,275 ₪ שפסק בסעיף זה (שהם 458,500 ₪ כולל מע"מ, בתוספת 15% תקורה וכד') יש לפסוק לטובת המועצה סך 458,850 ₪ כולל מע"מ.
     במאמר מוסגר אציין, כי תיקון זה של טעות קולמוס נתון בידי בית המשפט, כשם שהיה בידי הבורר עצמו לעשותו, בגדר הסמכויות הנתונות לו בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות (אוטולנגי כרך ב 886-887).
קביעת הפיצוי - הצהרתי או מחייב
65.     מפרם מבקשת לשכנע, כי קביעותיו של הבורר ביחס לסכומי הכסף השונים לא היתה פסיקה אופרטיבית, כזו שחייבה אותה לשלמם למועצה, כי אם בבחינת הצהרה בלבד היתה.
     טענה זו טוב היה לה אלמלא נטענה. היטב עולה מפסק הבורר , כי הבורר נתכוון לחייב את בעלות הדין בסכומים שפסק לכל אחת מהן, ולא להצהיר הצהרה בעלמא, שאין מאחוריה חיוב. אין לי כי אם לדחות את הטענה.
חדר הטרפו
66.     כזכור, המועצה הגישה אף היא בקשה לביטול פסק הבורר , ועתירתה מופנית לביטול חלק אחד שבו, זה שעניינו 'חדר הטרפו'. אנו מדברים בחדר כלשהו במתחם הבריכה, ובו עתיד להימצא שנאי של חברת החשמל. בעת כתיבת פסק הבורר לא היה נהיר, אם חברת החשמל נושאת בתשלום עלויות הבניה של חדר הטרפו. על כן פסק הבורר , בעמוד 77 לפסק:
"אין מחלוקת שלמפרם מגיע תשלום בגין בניית חדר הטרפו. לכאורה מי שחייב לשאת בהוצאות אלה היא חברת החשמל ולא טבעון. אך אם תובא בפניי ראיה חד משמעית כי חברת החשמל אינה חייבת או אינה מוכנה לשלם, תוכל מפרם לחזור אלי בבקשה לפסוק לה את הסכום המגיע לה בגין פריט זה וזאת תוך 90 יום מהיום."
וראיה שכזו אכן הוגשה לבורר, אלא שבעלות הדין לא הביאו לידיעתי אם נעשתה פעולה נוספת בידי הבורר לאחר שנמסרה לידו ראיה זו.
67.     ראינו, כי הבורר סבר, ש"אין מחלוקת שלמפרם מגיע תשלום בגין בניית חדר הטרפו". אלא שמחלוקת שכזו קיימת גם קיימת, והמועצה היתה (ועודנה) בדיעה, כי מפרם כלל לא בנתה את חדר הטרפו, ולכן אין היא זכאית לכל תשלום עבורו. היא פנתה על כן לבורר בבקשה לתקן את פסקו בהתאם. אלא שהפוסק דחה את בקשתה וקבע, כי אם חלה טעות עובדתית בפסיקתו, הרי שאין הוא מוסמך לתקנה, על שום היותה בבחינת שינוי מהותי של הפסק, אותו אין הוא מוסמך לעשות, בגדר סעיף 22 לחוק הבוררות.
68.     על כך מלינה, כאמור, המועצה, בבקשתה לביטול חלקי של הפסק, ושלל טענות בפיה, והן מבקשות להיתלות בעילות אלו או אחרות מתוך העילות המנויות בסעיף 24 לחוק. צר לי, אך לא ראיתי בכל הטענות הללו משום ביסוסה של עילה לביטול הפסק. אפילו שגה הבורר בפסיקתו זו, עניין לנו בשגגה בקביעת עובדה, על פיה מפרם היא שבנתה את חדר הטרפו בעוד שלא כך היה (כטענת המועצה). זו היתה בדיוק הסיבה לכך, שהבורר לא ראה עצמו חופשי לשנות מקביעתו, משראה אותה, לכל היותר, בבחינת טעות שבעובדה. ואף המועצה, במסגרת טיעוניה אצל הבורר , בניסיון לשכנעו לשנות את פסקו, סברה כי מדובר הוא בטעות בקביעת עובדה.
69.     לאחר דברים כלליים אלה שאמרתי אדרש עתה לשלל טענותיה של המועצה בנושא חדר הטרפו, ותחילה הטענה בדבר חריגה מסמכות. היא טוענת, תחילה, כי הבורר חרג מסמכותו, הואיל ועניין חדר הטרפו לא ניתן להכרעתו. היא טוענת, כי תמורת בניית החדר לא נדרשה בבוררות, וכי חדר הטרפו לא נכלל כלל בהסכם הבוררות. לכן לא היה הבורר מוסמך להכריע בעניינו.
     טענה זו של המועצה אין בידי לקבל. אכן, חדר הטרפו לא נכלל במפורש בחוזה נשוא המכרז. אלא שהחוזה מדבר על אפשרות להרחבת החוזה (עבודות נוספות, שינויים וכד'), והוספת חדר הטרפו היא בבחינת הרחבה שכזו, ולכן יש לראותו כחלק בלתי נפרד מן העבודות שהחוזה חל עליהן. יתר על כן, כפי שעולה מעמדת המועצה (ראו למשל ס' 20.2 לבקשתה לביטול חלקי), עניין חדר הטרפו עלה במהלך עבודות הבניה, ובעלות הדין הסכימו (זו עמדתה, עליה חלקה בשעתה מפרם), כי הוא יהווה חלק בלתי נפרד מן העבודה שעל מפרם לבצע. אם זו היא עמדת המועצה, כי אז אני מתקשה לקבל את טענתה, כי על חלק זה של העבודה לא חל סעיף הבוררות שבחוזה נשוא המכרז. כל הסכסוך שנתגלע בין בעלות הדין בקשר עם העבודה שבבריכה, על קרביו, הובא בפני הבורר להכריע בו, ואם עמדת המועצה היא, שבניית חדר הטרפו היא חלק בלתי נפרד מן העבודה, כי אז בידי הבורר היה להכריע גם בשאלה זו, לפי שהניחו לפניו בעלות הדין, בעת שמינוהו כי יבור בסכסוך. יתר על כן, סעיף הבוררת קובע, כי 'כל הסכסוכים... שיתעוררו בין הצדדים בקשר לעניינים הנדונים בחוזה זה או הנובעים ממנו...' יעברו להכרעת בורר. על כן, אפילו לא היה חדר הטרפו חלק מן העבודות שבחוזה, המחלוקת לגביו נמסרה לידי הבורר , בהיותו 'נובע' מן החוזה בבירור.
70.     וגם בטענתה של המועצה, לפיה תמורת בנייתו של חדר הטרפו לא באה לידי ביטוי בתביעתה של מפרם בפני הבורר , אין כדי לשכנע. התביעה כללה נספחים, שהפנו לכתבי כמויות למיניהם, ובהם עבודות נוספות. ואפילו לא נאמר במפורש, כי עבודה זו או אחרת (כגון תכנון, חפירה, עבודות עפר, בטון וכד') מיוחדת היא לחדר הטרפו, אין בכך כדי להוציאו מכלל תביעתה של מפרם, באשר כתבי כמויות אלו לא הבחינו בין חלקים שונים של העבודה.
     סיכומה של נקודה, חריגה מסמכות לא היתה בפסיקתו של הבורר אודות חדר הטרפו.
71.     מטעמים דומים עליי לדחות גם את טענתה של המועצה, זו הנשענת על עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) ('לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיתיו'). טענה זו נשענת על כך, שחדר הטרפו לא היה מן המחלוקות שנמסרו לבורר, וממילא לא ניתן לה להביא ראיות ולהשמיע טענות בעניינו. משמצאתי, כי עניינו של חדר הטרפו עמד בתוככי המחלוקת, יכולה היתה המועצה לטעון בעניינו ולהביא ראיות. יתר על כן, בפני הבורר הוגש תצהירו של מהנדס המועצה, הטוען כי מפרם לא ביצעה את חדר הטרפו. רוצה לומר, לא זו בלבד שהמועצה ידעה, כי חדר הטרפו הוא מן הנושאים שבמחלוקת, אלא שגם הביאה ראיות בעניינו.
72.     גם טענתה של המועצה, כאילו הפסיקה בנוגע לחדר הטרפו נוגדת את תקנת הציבור (עילה על פי סעיף 24(9) לחוק) אין לה על מה שתסמוך. היא מבקשת לבסס טענה זו על ההנחה, שמפרם לא ביצעה את העבודה, והנה היא זוכה לתמורה בגין עבודה שלא עשתה. אלא שהנחה זו אינה מבוססת, שכן הבורר קבע קביעה עובדתית אחרת. לא סטיה מתקנת הציבור יש לנו, כי אם, לכל היותר, טענה בדבר טעות שבעובדה שנפלה מלפני הבורר בפסיקתו, ובכגון דא אין בידי להתערב.
73.     העילה האחרונה בה מבקשת המועצה להיתלות, זו הנזכרת בס"ק 24(10) לחוק ('קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד'), נועדה למקרים חריגים במיוחד, דוגמת תרמית שהשפיעה על הבורר בפסיקתו. אינני סבור, כי פסיקתו של הבורר בעניין חדר הטרפו נופלת לגדרם של מקרים חריגים אלה, עד כי תעמוד הצדקה להתערבות בטעות העובדתית הנטענת מפי המועצה.
74.     אלא שאליה וקוץ בה (מבחינתה של מפרם), שכן הבורר הנכבד לא קבע מהו הסכום שזכאית לו מפרם עבור הקמת חדר הטרפו, לאחר שתציג בפניו את 'הראיה החד משמעית' וגו'. על כן, אפילו דחיתי את בקשתה של המועצה להתערב בקביעתו של הבורר , הרי שאין בידי לאשר את פסיקתו של הבורר בנושא חדר הטרפו, שכן אין לצדה כל סכום שהוא. הדרך בה מבקשת מפרם לאשר את הפסק בנקודה זו, משמע לחייב את המועצה בתשלום הסכום שהיא (המועצה) שילמה לקבלן אחר שבנה (לטענת המועצה) את חדר הטרפו, אינה דרך בה יש בידי בית המשפט ללכת, במסגרת הדיונית בה אנו מצויים. עם זאת, יש בידי להשיב את הדיון לבורר, על מנת שישלים את פסקו ויקבע את הסכום, שעל המועצה לשלם למפרם עבור בניית חדר הטרפו. בכך לא אמרתי, כי הבורר מחויב לפסוק לטובת מפרם סכומי כסף, עבור עבודה שהיא לא עשתה, כי אם קבלן אחר. לא על ידי אמידת שווי עלות העבודה, כגון על ידי נטילת הסכום ששילמה המועצה לקבלן אחר (כטענתה) עבור בניית החדר, יבוא הבורר לידי פסיקת הסכום המגיע למפרם. בגדרו של הפסק המשלים יהא על הבורר לפסוק, על פי ראיות שיביאו בפניו בעלות הדין, מהי העבודה שעשתה מפרם בבניית חדר הטרפו, ומהו שווייה של עבודה זו, ושווי זה יתוסף לסכומים המגיעים למפרם.
שאר טענות של מפרם לביטול הפסק
75.     לבד מן הסוגיות אליהן נתתי את דעתי למעלה פרסה מפרם שורה של טענות נוספות, אותן אין אני מקבל. בקליפת אגוז אדרש לאלו עתה.
76.     טוענת מפרם, כאילו פסיקת הפיצוי לטובת המועצה מבססת עילה לביטול הפסק על פי ס"ק 24(9) או 24(10) לחוק. טענות אלו אין בידי לקבל. את דבריי אודות הפיצוי פרסתי למעלה, ודומה כי יש בהם כדי ליתן מענה לכלל הטענות הנוגעות לפיצוי, בלי שאדרש לעילות שבסעיפים הקטנים שנזכרו בפסקה זו.
77.     גם את טענתה של מפרם, כאילו הבורר לא הכריע בסוגיות שנמסרו להכרעתו (ס"ק 24(5) לחוק), אין בידי לשעות. לא אדרש לכל אחת ואחת מטענות המשנה בטיעון זה של מפרם. די לי כי אומר, כי פסיקתו המפורטת מאוד של הבורר הכריעה בסכסוך בכללו, ותוך כך נדרש הבורר לסוגיות ולסוגיות משנה לרוב. איננו צריכים להתייחסות מפורשת לכל אחת ואחת מן הטענות שמעלה כל אחד מבעלי הדין על מנת ללמוד, כי הבורר הכריע בכל המחלוקות. כזו היא, לשם ההמחשה, טענת מפרם, כאילו הבורר לא נזקק לטענתה, לפיה היה מקום להפחית מן הפיצוי המוסכם. אכן, לא נאמר מפורשות בפסק, כי הבורר לא מוצא להפחית מסכום הפיצוי המוסכם. אלא שישנה קביעה מפורטת אודות הפיצוי המוסכם, וממנה יכול אתה להסיק, כי הבורר מצא שלא להפחית מן הפיצוי המוסכם.
סיכום
78.     אשר להפרש שעל המועצה לשלם למפרם בין שווי העבודה שבוצעה בפועל לבין הכספים ששולמו לה:
     שווי העבודה שבוצעה: 1,889,100 ₪ ועוד מע"מ. שיעור המע"מ בעת הרלוונטית עמד על 17%. שווי העבודה שעשתה מפרם עומד, על כן, על סך 2,210,247 ₪ כולל מע"מ.
     סך כל הסכומים שקיבלה מפרם מהמועצה עומד על 1,831,381 ₪, כולל מע"מ
     ההפרש עומד, איפוא, על סך של 378,866 ₪ כולל מע"מ. סכום זה על המועצה לשלם למפרם. הסכום ישא, לפי שקבע הבורר , הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה, מן 'המדד היסודי' (כך כונה, בסעיף 4(ב) לחוזה, מדד תשומות הבניה של חודש נובמבר 1999, שפורסם ביום 15.12.1999) ועד ליום 14.12.2005 (מועד מתן פסק הבורר ). מיום מתן פסק הבורר ועד ליום התשלום בפועל ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
79.      המועצה תשלם למפרם, כפיצוי עבור שינויים בתכנון, סך של 350,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.12.2005 ועד ליום התשלום בפועל.
80.      מפרם תשלם למועצה, בתורת פיצויים מוסכמים בגין האיחור בהשלמת העבודה, סך 495,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.12.2005 (לפי שקבע הבורר בהחלטתו מיום 15.2.2006).
81.     מפרם תשלם למועצה סך 100,000 ₪, פיצוי עבור פגיעה במוניטין של המועצה ופיצוי בשל טרחה בהכנת מכרז חדש. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.12.2005 (לפי שקבע הבורר בהחלטתו מיום 15.2.2006).
82.     מפרם תשלם למועצה סך 458,850 ₪ כולל מע"מ, פיצוי עבור השלמת הבריכה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ל'מדד היסודי' עד ליום 14.12.2005, וממועד זה ועד לתשלום בפועל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
83.     מפרם תשלם למועצה, בתורת פיצוי על ליקויים בעבודה, סך 50,000 ₪ כולל מע"מ, ואלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.12.2005 ועד לתשלום בפועל.
84.     לסיכום, הנני מאשר את פסק הבורר לפי הפירוט שפרטתי למעלה. בנוסף הנני מאשר את שֶפָּסַק הבורר בעמוד 80 לפסק בפרק הסיכום, אודות הוצאות הבוררות ושכר טרחת עורכי הדין.
85.     אשר לחדר הטרפו, הנני משיב את הדיון לבורר הנכבד, על מנת שישלים את הפסק ויקבע מהו הסכום, לו זכאית מפרם תמורת הקמתו, ככל שהיא הקימתהו.
86.     לפי תוצאות ההליך שלפניי, ובו מצאתי לקבל חלקית את בקשתה של מפרם, ודחיתי את בקשתה של המועצה, הנני מחייב את המועצה לשלם למפרם שכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪ ומע"מ. בנוסף תישא המועצה באגרת המשפט ששילמה מפרם בהגשת בקשתה לביטול פסק הבורר .







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק בוררות

  2. תקנות הבוררות

  3. ערעור בוררות

  4. תניית בוררות

  5. מוסד הבוררות

  6. הסכם בוררות

  7. הארכת בוררות

  8. הליך בוררות

  9. ביטול הליכי בוררות

  10. עורך דין בוררות

  11. הסכם - בוררות

  12. מה זה אבעיה ?

  13. בוררות - חובת הנמקה ?

  14. אישור פסק בוררות

  15. תיקון פסק בוררות

  16. פרשנות פסק בוררות

  17. בוררות בין שכנים

  18. סיכול פניה לבוררות

  19. בוררות בנושא ליקויי בניה

  20. עיקול זמני בוררות

  21. סעיף 23 לחוק הבוררות

  22. נטישת הליכי בוררות

  23. ערעור בעניין בוררות

  24. סעיף בוררות חוקת ההסתדרות

  25. איגוד ערים - בוררות

  26. סעיף 29 חוק הבוררות

  27. סעיף 5 לחוק הבוררות

  28. סעיף 29 לחוק הבוררות

  29. בוררות בין עורכי דין

  30. סעיף 24 לחוק הבוררות

  31. פרוייקט בניה - בוררות

  32. טעות גלויה בפסק בוררות

  33. חובת בוררות - צו מניעה

  34. הסכם בוררות לאחר סכסוך

  35. אישור פסק בוררות רבנים

  36. תיקון טעות בפסק בוררות

  37. בקשה לאישור פסק בוררות

  38. בקשה למתן הנחיות בהליך בוררות

  39. סעיף 24(4) לחוק הבוררות

  40. הפרת זכות סירוב ראשונה

  41. שימוש במקרקעין - בוררות

  42. עיקולים לפי חוק הבוררות

  43. ביקורת שיפוטית - בוררות

  44. ערובה לביצוע פסק בוררות

  45. הסכם בוררות בית דין רבני

  46. סעיף 24 (10) לחוק הבוררות

  47. הפרה מתמשכת של התחייבות

  48. בקשה לאשר פסק בוררות חלקי מוטעה

  49. סעיף בוררות בהסכם מייסדים

  50. חקירה נגדית בהליך בוררות

  51. פיצויי פיטורים מוגדלים - בוררות

  52. תניית בוררות בית דין רבני

  53. חלוקת רכוש משפחתי - בוררות

  54. קניית דירה בשוויץ - בוררות

  55. פרשנות תניית בוררות בהסכם

  56. התנגדות הסתדרות פיטורים - בוררות

  57. טופס בקשה להזמנת עד לבוררות

  58. פסק דין הצהרתי – ביטול הסכם בוררות

  59. העברת תיק בוררות בחזרה אל בית משפט

  60. פסק בוררות מנוגד לתקנת הציבור

  61. תנאי הסכם על בוררות בעניין שכר טרחה

  62. טענות בנוגע לאופן ניהול בוררות

  63. ההבדל בין פסק ביניים לבין החלטה

  64. בית דין רבני בוררות - דיני עבודה

  65. סעיף 24(3) לחוק הבוררות - חריגה מסמכות

  66. בקשה לאישור פסק בוררות ובקשה לביטול הפסק

  67. החלטת ביניים - סעיף 23 לחוק הבוררות

  68. טופס הודעה על בקשה לאישור פסק בוררות

  69. תיקון פסק בוררות לאחר אישור ע"י בית משפט

  70. בקשה לאשר עיקול זמני במסגרת בקשה לאישור פסק בוררות

  71. עיכוב הליכי בוררות למרות פגמים בהתנהלות המבקש

  72. בקשה לאישור הסדר בוררות - סעיף 350 ו 351 חוק החברות

  73. תביעת השבה של סכום ששולם ביתר במסגרת הליכי בוררות

  74. חלפו מעל 45 יום בין מתן פסק הבוררות לבין הגשת הבקשה לביטולו

  75. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון