פסק - דין 1. ההליך: התובעת הגישה בתיק זה תביעה בה עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה תגמולי ביטוח בגין חסר בטובין, אותם רכשה ואשר בוטחו בפני כל נזק ע"י הנתבעת. 2. העובדות הצריכות לעניין שאינן שנויות במחלוקת: א. התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ומכירה של ציוד עזר למחשבים. ב. הנתבעת הנה תאגיד ביטוחי, אשר ביטח ציוד עזר למחשב אותו רכשה התובעת (להלן: "המטען") בפוליסה ימית פתוחה מס' 162/92 (להלן: "הפוליסה") והתוספת לה (מס' 31501149/05447) (להלן: "התוספת") (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של מר שמואל שגב (להלן: "תצהירו של מר שגב")), אשר הונפקו בשם הנתבעת ע"י "יוסבי" סוכנויות לביטוח בע"מ. ג. המטען נרכש ע"י התובעת מספק הולנדי בשם DEAL - DAWIDENKO EXPORT AND LOGISTICS B.V. (להלן: "הספק"). ד. לפי הפוליסה והתוספת בוטח המטען לפי ערכו FOB בצירוף 20% על ערך זה. ה. התובעת שילמה את פרמית הביטוח בגין התוספת. ו. ביום 1.12.93 מסר סוכנו של הספק,INTEXO SCHIPHOL B.V. (להלן: "אינטקסו"), אשר במחסניו אוחסן המטען, את המטען (במלואו או בחלקו - שכן שאלה זו שנויה במחלוקת) לנהג של חברת BURLINGTON AIR EXPRESS B.V. (להלן: "ברלינגטון"), בשם Den Heuvel Reymond Van (להלן: "מר ואן דן הופל"), לשם הובלתו לשדה התעופה באמסטרדם, הטענתו על מטוס אל-על והטסתו לישראל. המטען כלל, לפי הנחזה מרשימת המשלוח (ת1/) (השנויה במחלוקת), 5 משטחים, אשר כללו 371 קרטונים, במשקל כולל של 843 ק"ג. ז. ביום 3.12.93 או בסמוך לכך, הוטס המטען (כולו או חלקו) לישראל, באמצעות אל-על, על פי שטר מטען אוירי קולקטיבי מס' 114-29809533, הנחזה כמתייחס לקבלת מטען הכולל 371 קרטונים (נספח ה' לתצהירו של מר שגב). ח. ביום 5.12.93 הגיע המטען לישראל וביום 8.12.93 נקלט במחסני ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: "ממ"ן") (בפקודת המסירה, נספח (1) לתצהירו של מר יגאל ריבון - מנהל מחלקת ביטוח ותביעות בממ"ן (להלן: "תצהירו של מר ריבון") , צויינו 5 יחידות במשקל כולל של 843 ק"ג). ט. ביום 8.12.93 הוגש לשלטונות המכס רשומון יבוא טובין לארץ, מס' 21318153 (נ3/), אשר הוכן על ידי חברת טרנס כלל בע"מ, אשר ביצעה עבור התובעת, בין היתר, את עמילות המכס. י. ביום 10.12.93 או בסמוך לכך, שוחרר המטען (לפי פקודת המסירה הנ"ל) והובל אל מחסני התובעת ולפי הנטען משנבדק נמצאו בו רק 340 קרטונים, היינו, היה קיים חוסר של 31 קרטונים (להלן: "החוסר"). יא. התובעת הודיעה לנתבעת על החוסר הנטען ובעקבות הודעה זו מונה השמאי, מר מנחם קצן (להלן: "השמאי") על ידי הנתבעת לעריכת שמאות החוסר הנטען. יב. התובעת פנתה אל הנתבעת בדרישה כי תפצה אותה בגין החוסר הנטען, בהתאם לפוליסה. הנתבעת דחתה דרישה זו, במכתבה מיום 4.4.94, בטענה, כי מאחר שהתובעת לא הוכיחה שהחוסר נגרם בגין ארוע מוגדר שארע במהלך המסע, אין הוא מכוסה על-פי הפוליסה. יג. ביום 26.2.94 הגיעה למחסני ממ"ן סחורה שכללה 208 סלילים מגנטיים (סע' 5א' לתצהירו של מר ריבון ועמ' 6 לפרטיכל, ש' 24). הסחורה נמכרה ביום 8.7.94 כסב"ן (סחורה בלתי נדרשת) (עמ' 31 לפרטיכל, ש' 16 וסע' 5א' לתצהירו של מר ריבון). 3. הפלוגתאות: א. נטל ההוכחה והקף ההוכחה לגבי ארוע חוסר או אבדן במטען. ב. האם ארע חוסר במטען והיכן? ג. האם החוסר מכוסה על-פי הפוליסה. ד. נזקי התובעת - גובה תגמולי הביטוח. 4. נטל ההוכחה והקף ההוכחה הנדרשים: א. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, טעתה הנתבעת כאשר דחתה את התביעה בטענה, כי "לא נמצאה הוכחה לכך כי במהלך המסע ארע ארוע כל שהוא שגרם לחוסר הנטען ע"י המבוטח… ". שכן, לטענתו, די לתובע תגמולי ביטוח, כי יוכיח שהחוסר ארע בתקופת הביטוח, מבלי שיהיה צורך להוכיח מהו הארוע שגרם לחוסר זה. ב. צודק ב"כ התובעת בטענתו זו. הפוליסה בה עסקינן, הינה פוליסה מסוג "כל הסיכונים". הפוליסה מחילה את סעיפי המכון, הקובעים את הקף הביטוח וביניהם ה- “INSTITUTE CARGO CLAUSES (A)”, הקובע, תחת הכותרת Risks Covered”": “This insurance covers all risks of loss of or damage to the subject - matter insured except as provided in clauses 4, 5, 6 and 7 below.” (ההדגשה שלי - ר.מ.) כך גם קובע נספח הפוליסהINSTITUTE CARGO CLAUSES (AIR)” ", בסע' 1 שבו. בפוליסה מסוג "כל הסיכונים", להבדיל מפוליסה המבטחת מפני סיכונים מוגדרים, העמידה בנטל ההוכחה קלה יותר: "בביטוח 'כל הסיכונים' הביטוח הוא כנגד 'אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא'. על-כן, על המבוטח להוכיח, כי נגרמו לו אובדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח, כיצד נגרמו האובדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן או הנזק ואת דרכי התרחשותם. אך הוא חייב להוכיח את עצם האובדן או הנזק." (ע"א 497/85, פ"ד מב (1) 89, 92-93). המחבר חכם-אהרון כדורי, בספרו ביטוח ימי ותביעות, (הוצאת גרפית, מהדורה שישית, תשנ"ח), 302, מבהיר: "...אולם, כאשר מדובר בפוליסה המכסה 'כל הסיכונים', אמנם גם כאן על המבוטח להוכיח כי תאונה גרמה את הנזק, אך די אם יוכיח שכאשר נכנס הביטוח לתוקפו היתה הסחורה שלמה ותקינה, וכאשר נסתיים הביטוח - נמצאה ניזוקה, והנזק הוא מסוג הנזקים המעוררים את ההנחה כי נגרמו על-ידי גורם חיצוני ולא כתוצאה מפגם מטבע הבריאה. זאת במקרה שאין ביכולתו של המבוטח להצביע על מאורע מסויים שגרם את הנזק. העובדה שפוליסה מפני 'כל הסיכונים' מכסה סיכונים כה רבים, מביאה לכך, שאין על המבוטח, אלא, להוכיח את תביעתו על דרך ההסתברות (Inference). רצה המבטח לחלוק על כך - עליו להוכיח, כי הנזק נגרם מסיכון חריג…העובדה שאין הסבר לנזק לפי כיסוי 'נגד כל הסיכונים' לא תשחרר את המבטחים מאחריות ובלבד שאין חשש לסיכון מוחרג." וראה גם: ע"א 391/89, פ"ד מז (1) 837, 851; ע"א 172/89, פ"ד מז (1) 311, 322. ג. אם כן, אין על המבוטח להוכיח את אופן גרימת הנזק או החוסר, אלא עליו להוכיח קיומו של הנזק עצמו ובענייננו, להוכיח את החוסר הנטען. היינו, עליו להוכיח כי המטען יצא מחצרי הספק ולא הגיע בשלמותו אל חצרי המבוטח (לגבי שאלת הקף תחולת הפוליסה אתייחס עוד בנפרד). 5. האם ארע חוסר במטען: א. אליבא דתובעת, המטען שנשלח אליה כלל 371 קרטונים, אשר נארזו על גבי 5 משטחים אויריים, במשקל כולל של 843 ק"ג ובפועל, נתקבלו אצלה, כאמור, רק 340 קרטונים, על גבי 5 משטחים (כשאחד המשטחים נמוך מהשאר). להוכחת טענתה כי אכן הספק מסר, באמצעות אינטקסו (המחסן) לברלינגטון (המוביל) את המטען הנטען במלואו, כמפורט לעיל, סומך ב"כ התובעת, בין היתר, על רשימת המשלוח (ת1/), שהונפקה על ידי אינטקסו (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 19-28) ונחתמה, לאות אישור קבלת המטען הכלול בה, בידי הנהג מטעם ברלינגטון, מר ואן דן הופל וכן, על שטר המטען האוירי, שהוציאה חברת אל-על, לגבי המטען (נספח ה' לתצהירו של מר שגב). בשני מסמכים אלו צוין, כי המטען כולל 371 קרטונים. ב"כ הנתבעת התנגד להגשת המסמך ת1/ (עמ' 2 לפרטיכל, ש' 14 וכן בעמ' 8 לפרטיכל, ש' 10), בטענה, כי זה כולל עדויות שמיעה ולא נערך על-ידי העד, באמצעותו הוגש המסמך. אשר לשטר המטען האוירי, ב"כ הנתבעת הסכים לקבילותו כראיה, בכפוף להסכמת התובעת, שהוא הונפק על ידי ברלינגטון (עמ' 8 לפרטיכל, ש' 10-11). ב. אמנם, רשימת המשלוח ת1/ מולאה על ידי אינטקסו, כולל הפרטים הנוגעים למספר הקרטונים (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 29-28) ומר ואן דן הופל אך אישר בחתימתו את תוכן המסמך. מר ואן דן הופל גם הבהיר בעדותו, כי לא הוא זה שביצע את העמסת המטען על גבי המשאית, אלא אנשי אינטקסו (עמ' 3 לפרטיכל, ש' 1-2). עוד הודה עד זה, כי לא ביצע ספירה פרטנית של הקרטונים (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 29 - עמ' 5 לפרטיכל, ש' 1). יחד עם זאת, הסביר מר ואן דן הופל דרך עבודתו, בטרם חותם הוא על גבי רשימת המשלוח, באמרו: "…הייתי מסוגל לראות את כל הקרטונים, אחרת לא הייתי חותם. אני סופר את השכבות שבכל משטח ואת הקרטונים לרוחב ולאורך ומכפיל אורך ורוחב כפול מספר השכבות." (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 1-3). (ההדגשה של - ר.מ.) עוד הוסיף העד, כי אם הוא מגלה כי הקרטונים, בכל שכבה, אינם בגדלים זהים - וזאת הוא מגלה על ידי הסתכלות דרך עטיפת הניילון המקיפה את המשטח - אין הוא מסתפק בספירת מספר השכבות לאורך ולרוחב והכפלתן, אלא, במקרה כזה, הוא מפרק את יריעת הניילון העוטפת המשטח וסופר כל שכבה של קרטונים בנפרד (עמ' 4 לפרטיכל, ש' 8-18). בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי יש לתת משקל של ממש לכמות שנרשמה ברשימת המשלוח, אף אם לא נרשמה על ידי מר ואן דן הופל, אך אושרה בחתימתו, שכן, בחתימתו זו, אישר הוא כי קיבל את כמות הקרטונים האמורה ואישור כזה ניתן על ידו, רק לאחר שספר ווידא שאכן הכמות נמצאת על גבי המשטחים. לא שוכנעתי כלל ועיקר מטענות ב"כ הנתבעת לענין זה. הנתבעת לא הביאה כל ראיות לסתירת נכונות מסמך זה, אלא בא-כחה העלה דוגמאות היפותטיות לטעויות אפשריות. כמו כן, לא הוכחה הטענה בדבר התפרקות אחד המשטחים, הנזכרת במכתבה של ברלינגטון (נ4/), שכן, מדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה. ג. כפי שהובהר על ידי מר שגב בעדותו, אף אם המטען נחזה על פניו כשלם, בעת הגעתו לחצרי התובעת, שכן הניילון שעטף את המשטחים נותר שלם, אין בכך כדי להוכיח, שלא קיים חוסר, שכן: "…ביניהם היה משטח אחד שבאופן טבעי הוא בא בחצי גובה והוא נמוך מאוד מאחרים. על משטח זה, לפי הרישום של תעודת האריזה, היו אמורים להמצא הקרטונים החסרים, שנארזו בנילון נוסף. כאשר הנילון החיצוני והקרטונים החסרים נעלמו בכל זאת נשאר הנילון המקורי של המשטח הנמוך." (עמ' 18 לפרטיכל, ש' 17-21). ד. שטר המטען האוירי שהנפיקה חברת אל-על, כולל אף הוא ציון של כמות המשטחים והקרטונים. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, העובדה שבשטר המטען (נספח ה' לתצהירו של מר שגב), נרשם ”5 PALLETS MARKED ADRESS (stc. 371 cartons)", כאשר "stc" פירושו "Said To Contain", אין משמעו ששטר המטען הנדון אינו "נקי". אכן, נקבע בע"א 603/83, פ"ד מ (3) 365, 384 כי: "שטר מטען 'נקי' הוא שטר מטען, שעל פניו אין כל הסתייגות, המעידה במפורש על מצב פגום מבחינת הכמות או המצב החיצוני - כלומר פגמים שנראים על פניהם… קביעה בשטר המטען, שהמשקל אינו ידוע או נקבע על-פי הנאמר בלבד, וזאת על שום שנבצר מהמוביל לעמוד על נכונות העובדה, איננה הופכת את השטר לשטר שאינו "נקי". (ההדגשות במקור - ר.מ.). ובמקום אחר נאמר: "ההלכה היא, כי שטר מטען 'נקי' הוא עדות לכאורה לכך שהסחורה נתקבלה בהתאם לתיאור..." (ע"א 58/89, פ"ד מו (2) 613, 625). עם זאת, בע"א 603/83 הנ"ל, נדון מעמדה של הסתייגות מיוחדת בשטר מטען, זאת במובחן מהסתייגות סטנדרטית הכלולה בטופס עצמו: "מתי הסתייגות כזו אכן תהיה מועילה? כאשר על-פי תוכנה מעמידה היא את אוחז שטר המטען על כך שפרט מסוים זה או אחר מבין הפרטים שצוינו בשטר המטען באשר לתיאורו של המשלוח ייתכן שאינו נכון, ושעל-כן אל לו להסתמך על פרט זה כראיה לטיבו של המשלוח. הסתייגות זו אינה אפשרית, אם היא סטאנדארטית כמבואר לעיל, אולם היא אפשרית גם אפשרית, כאשר המדובר הוא בהסתייגות מוספת מפורשת ומיוחדת לפרט המסוים המוטל בספק." (שם, 382). ואכן, במקרה שלפנינו הוספה הסתייגות מיוחדת לעניין מספר הקרטונים בלבד. על כן יש לתת נפקות להסתייגות זו וציון מספר הקרטונים בשטר המטען לא יהווה ראיה לכאורה למספר היחידות שהוטענו (לעניין זה ר' אף עמדתו של כבוד השופט מצא בע"א 2277/92 צים חברת השיט הישראלית נ' הפניקס הישראלי (טרם פורסם), סעיף 8 לפסק הדין). אמנם, הלכות אלו התבססו כולן על שטרי מטען בהובלה ימית, עליהם חלים כללי האג שבתוספת לפקודת הובלת טובין בים. בכללים אלה נקבע, כי שטר המטען יהווה ראיה לכאורה לפרטים המפורטים בו (סעיף ||| (4) לתוספת) וכאשר עסקינן בהובלה אוירית, יש להתייחס לכללים המעוגנים באמנת וורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית. עם זאת, אף באמנה זו נקבע, בסעיף 11 (1), כי שטר מטען אוירי מהווה ראיה לקבלת הטובין כל עוד לא הוכח ההפך ובסעיף 11 (2) לאמנה נאמר, כי הצהרות בשטר המטען בנוגע למשקל וכן בנוגע למספר הצרורות, מהוות ראיה לכאורה כל עוד לא הוכח ההפך. על כן, נראה, כי גם כאשר דנים בשטר מטען אוירי, יש להזקק להלכות הנוגעות להסתייגות מועילה בשטר המטען. ה. אם כן, על כתפי התובעת מוטל הנטל, להוכיח כי המטען הוטען בשלמותו על גבי המטוס, היינו, כלל 371 יחידות כנטען. בנטל זה לא עמדה התובעת, שכן, לא הציגה כל ראיות המבססות טענה זו. יתר על כן, כפי שעולה מתצהירו של מר שגב (סע' 11 לתצהיר), לאחר הגעת המטען אל מחסני המבוטחת וההבחנה בחוסר, התקבל אצל הספק מכתב, מחברת סכיפול אקפרס (נספח ח' לתצהירו) המודיע כי נמצאה בנמל התעופה סכיפול חבילה אחת, אשר זוהתה לפי תוכנה כאחת החבילות החסרות במטען. לכאורה, יש בעובדה זו לסתור את ההנחה (שלא קמה, בשל ההסתייגות המיוחדת) כי כל הקרטונים נמסרו לחברת התעופה, אולם, חבילה זו מעולם לא אותרה שנית ולא הגיעה אל התובעת מאוחר יותר (סעיף 11 לתצהירו של מר שגב), היינו, אין כל ראיה כי אכן היתה חבילה זו שייכת למטען. ו. ב"כ התובעת אף ניסה לתמוך את טענתו כי החוסר ארע לאחר ההטענה על המטוס, בכך, שביום 26.2.94 נמכרה במחסני ממ"ן, כסחורה בלתי נדרשת, סחורה שכללה סלילים מגנטיים. טוען ב"כ התובעת, כי סלילים אלו נכללו בהזמנות מן הספק ועל כן, הוכח, כי אף נכללו במשלוח מאת הספק. לא שוכנעתי כי הסחורה שנמכרה כסב"ן (סחורה בלתי נדרשת) במחסני ממ"ן, ביום 8.7.94, למר דינוביץ' ואשר הגיע לממ"ן ביום 26.2.94 (סע' 5א' לתצהירו של מר ריבון ועדותו בעמ' 6 לפרטיכל, ש' 24) אכן שייכת למטען החסר, שכן, לא הובאה תשתית ראייתית מספקת לכך. מר רוזנטל, בעל מניות ומנהל בתובעת גרס, כי למיטב ידיעתו אין בארץ מלבד התובעת וחברה נוספת, גופים נוספים העוסקים ביבוא הסלילים בהם עסקינן (סע' 4-5 לתצהיר עדותו הראשית ועדותו בעמ' 21 לפרטיכל, ש' 6-14). לא הובאה כל תמיכה נוספת לטענה סתמית זו. על כן, לא הוכח גם, כנטען, כי הסבירות שהסחורה האמורה נשלחה עבור יבואן אחר קטנה היא. כמו כן, לא הוכח, על ידי סימני זיהוי כלשהם, כי הסחורה שנמכרה אכן שייכת למטען החסר. מר ריבון גרס, כי לא ידועים לו סימני זיהוי כלשהם לגבי הפריטים, כגון דגם או יצרן (עמ' 6 לפרטיכל, ש' 25 - עמ' 7, ש' 1). יתר על כן, כפי שהעיד מר ריבון, סחורה הופכת לסב"ן, רק לאחר שחברת התעופה, שיודעה על המטען היתיר, לא הצליחה לזהותו, בהתאם למסמכים שברשותה (עמ' 7 לפרטיכל, ש' 13-18). אם כן, אף חברת התעופה לא שייכה את הסחורה למטען הנדון. בנוסף לכך, הודה מר רוזנטל בעדותו, כי לא בדק בעצמו את הסחורה שנמכרה כסב"ן למר דינוביץ' (עמ' 22 לפרטיכל, ש' 9-12), על כן, אף הוא אינו יכול לשייכה בוודאות למטען. ז. מכל מקום, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין הוכחת הטענת המטען בשלמותו על גבי המטוס. עם זאת, התובעת הוכיחה שהמטען כלל 371 קרטונים בעת העמסתו על גבי משאית בחצרי מחסן הספק וכי בעת הגעת המטען אל חצרי התובעת, נמצאו 340 קרטונים בלבד (סע' 8 לתצהירו של מר שגב ועדותו בעמ' 10 לפרטיכל, ש' 4-5). אשר על כן, יש לבחון האם קיימת זיקת ביטוח לארוע אבדן מטען, שהתרחש לאחר יציאתו מחצרי הספק, ובטרם הועמס על גבי המטוס. 6. הרחבת חזית: א. הטענה בדבר הרחבת חזית נטענה על-ידי ב"כ התובעת, לענין תנאי המכר, בין הספק לבין התובעת, המשליכים על זיקת הביטוח. לפי טענה זו, אין הנתבעת רשאית להעלות טענתה, לפיה הכיסוי הביטוחי חל רק מעת הטענת המטען על גבי המטוס, מאחר שנמכר בתנאי פו"ב, שכן טענתה זו מנוגדת למכתב הדחיה ששלחה אל התובעת (נספח ז' לתצהירו של מר שגב) ולנטען בכתב הגנתה. ב. אין ממש בטענת ב"כ התובעת לענין זה. תנאי המכר החלים, אליבא דתובעת, נטענו על-ידה בסע' 4 לכתב התביעה והוכחשו ע"י הנתבעת, בסע' 7 לכתב הגנתה וממילא נושא זה הנו בגדר פלוגתא. יתר על כן, התובעת זימנה לעדות את מר גואטה, בין, היתר, לצורך הוכחת תנאי המכר ואף אם היתה הרחבת חזית, הסכימה לה התובעת. בנוסף לכך, בכתב ההגנה (סע' 12,14) נטען ע"י הנתבעת, כי אין כיסוי ביטוחי לארוע החוסר הנדון. יתר על כן, טענת העדר זיקת ביטוח, בשל גרימת חוסר למטען עובר לקנית הבעלות בו על ידי המבוטח, כטענת הנתבעת, איננה כהסתמכות על תנית פטור בפוליסה, אשר חובה להעלותה בכתב ההגנה. 7. תחולת הפוליסה: א. הפוליסה והתוספת העניקו לתובעת כיסוי ביטוחי לגבי המטען "ממחסן למחסן", כפוף לתנאי הפוליסה ותנאי המכר בינה לבין הספק. תחולת הפוליסה על ארוע נטען מותנית, בין היתר, בשאלה, באיזה מועד עברה הבעלות במטען לידי התובעת. כלומר, על מנת שתתקיים זיקת ביטוח כנדרש, על התובעת להוכיח כי בעת ארוע החוסר, היה המטען בבעלותה (ראה: בספרו הנ"ל של כדורי, עמ' 142-144, 147). ב. לטענת ב"כ התובעת, תנאי העסקה עם הספק כללו, מכירת המטען בתנאי "EX-WORKS", היינו, הבעלות במטען עוברת לקונה עם יציאתו מחצרי הספק (ספרו הנ"ל של כדורי, עמ' 319) ובמקרה דנן, חצרי אינטקסו. ביסוס לטענתו זו, מוצא ב"כ התובעת בכך, שהתובעת נשאה בהוצאות הובלת המטען מחצרי הספק אל שדה התעופה וכן בכך, שבאישורי ההזמנות (ת3/ א'-ז'), בתחתית המסמכים, מצוין "Ex Warehouse" (מונח בעל משמעות זהה ל - Ex Works). עיגון נוסף לעמדה זו מוצא ב"כ התובעת, במכתב שנשלח מטרנס-כלל בע"מ, החברה שביצעה את עמילות המכס עבור התובעת, המאמת בדיעבד את תנאי המכר (ת10/) וכן במכתב שנשלח מהספק עצמו (ת9/). ג. מנגד, טוען ב"כ הנתבעת, כי תנאי המכר במקרה דנן היו F.O.B. (Free on Board), היינו, הבעלות בממכר עוברת אל הקונה מרגע המצא הממכר על המטוס ולכן, אין לתובעת זיקת ביטוח למטען, אם אבדנו ארע, לפני העמסתו למטוס: "עד לרגע הגעת הסחורה לאניה, יש אך ורק ליצואן ענין (זיקת ביטוח) בסחורה, שכן עד אז היא רכושו ונמצאת באחריותו. לפיכך יש למוכר בלבד זיקת ביטוח בסחורה במשך העברתה ממחסנו ועד רגע הטענתה על האניה, ורק אחר כך עוברת זיקת הביטוח לקונה. אין בעצם העובדה שהקונה כבר עשה ביטוח 'ממחסן למחסן' כדי לאפשר לקונה לגבות פיצויים מהמבטחים שלו או לפצות את המוכר על נזק שנגרם לסחורה במשך העברתה ממחסן המוכר לאניה." (ספרו הנ"ל של כדורי, עמ' 317). את טענתו סומך ב"כ הנתבעת על שניים. ראשית, רשומון היבוא, שהוצג על ידי התובעת (נ3/) שנערך על ידי עמיל המכס, מר ויקטור גואטה, בו, במסגרת תנאי המכר, נרשם - "פוב". שנית, הטענה, כי התובעת לא נשאה בהוצאות הובלת המטען מחצרי הספק אל שדה התעופה. זאת מסיק ב"כ הנתבעת מכך, שבחשבונית שהונפקה על ידי טרנס כלל בע"מ (נ1/) מצוין אך ורק סעיף הובלה אווירית ואין אזכור של הובלה יבשתית וכן מכך, שההפרש בין הסכום הנקוב בחשבונית האמורה, לבין סכום דמי ההובלה הנקוב ברשומון היבוא (נ3/), מותיר סכום המהווה את עמלת הסוכן, עבור שירותיו של עמיל המכס, כלומר, לא נותר סכום שניתן ליחסו להובלה היבשתית. עוד טוען ב"כ הנתבעת, כי חשבונות הספק, שהם מסמכים יסודיים לעסקה, אינם מציינים את תנאי המכר והנוהג בענף מכר הטובין הבינלאומיים הוא, תנאי מכר פו"ב. מוסיף הוא וטוען, כי לנוהג זה יש אף עיגון בכך, שהתובעת עצמה טוענת כי ביטחה את המטען לפי ערך F.O.B.+ 20% וכך היא אף מחשבת את תגמולי הביטוח אותם היא תובעת. בנוסף לכך, טוען ב"כ הנתבעת, התובעת לא מצאה לנכון להעיד איש שיאמת את טענתה בדבר תנאי המכר, ואף מר שגב בעדותו לא עשה כן, שכן כפי שהעיד בעצמו, אינו זוכר את פרטי העסקה במדויק (עמ' 12 לפרטיכל, ש' 28-30). על כן, לטענת ב"כ הנתבעת, אין אף לתת משקל של ממש לטענתו של מר שגב, כי הוא "קונה את הסחורה אקס-וורק" (עמ' 9 לפרטיכל, ש' 26). ד. לאחר שקילת הראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי שוכנעתי, במידת השכנוע הדרושה במשפט אזרחי, כי תנאי המכר שבין התובעת לבין הספק היו, תנאי "Ex Works", כנטען ע"י התובעת ולא תנאי F.O.B. כנטען ע"י הנתבעת. ומכאן, שהבעלות במטען עברה לידי התובעת בעת מסירתו ע"י אינטקסו לברלינגטון. מאחר ששוכנעתי כאמור, כי המטען נמסר שלם לברלינגטון ונמסר חסר כשהגיע לידי התובעת, משמע, כי בקטע זה של המסע, נגרם בו האבדן ובנסיבות אלה, אבדן זה מכוסה לפי הפוליסה והתוספת. אנמק. ה. לכאורה, בנקל יכולה היתה התובעת להוכיח את תנאי עסקת המכר בינה לבין הספק. דא עקא, כי הוכח, שהעסקאות נעשו באופן, שבעקבות הזמנת טובין ע"י התובעת (טלפונית וכד') היה הספק ממציא לה הזמנה (דוגמת ת3/ א' - ז') וחשבוניות (דוגמת אלו שצורפו לכתב התביעה). על גבי טפסי ההזמנה נרשם במפורש ע"י הספק Ex warehouse”", אולם, מאחר שמדובר במסמך שיצא תחת ידי הספק והנתבעת התנגדה להגשתו, כראיה לאמיתות התוכן, והתובעת לא הצליחה לזמן לעדות את הספק, שכן חדל לפעול, נוצר מצב, כי אין בידי התובעת מסמך בכתב קביל להוכחת טענתה בדבר תנאי המכר. שוכנעתי, כי לא היה כל מחדל באי זימונו של הספק, שכן, הדיון התקיים ארבע שנים לאחר ביצוע העסקה ומנהל התובעת אף נסע במיוחד להולנד לאתר עדים להוכחת תביעת התובעת, ברם, איתר רק את נהג ברלינגטון שקיבל המטען מאינטקסו. באופן, שאי זימונו של הספק, בנסיבות המקרה, להצגת המסמכים המוכיחים את תנאי העסקה, לא תעמוד לחובת התובעת. עם זאת, העובדה שאין התובעת יכולה להציג את המסמך המצביע על תנאי ההתקשרות, לא יכול להכשיל את תביעתה, שכן, תנאי העסקה היו ידועים ומוסכמים בין התובעת לבין הספק וגרסת מר שגב, לפיה מדובר בתנאי EX WORKS"" (עמ' 9 לפרטיכל, ש' 4 מלמטה) אמינה עלי וניתן להסתפק בה. מצאתי גם תמיכה לאמונתי בגרסה זו במספר דברים. השמאי שמינתה הנתבעת, מר מנחם קצן, ביקש בשלב מסוים, כי התובעת תמציא לו אישור מהספק, בדבר תנאי המכר שבין הצדדים. בעקבות זאת, המציאה התובעת את מכתב הספק מיום 15.2.94 (ת9/), בו הוא מאשר, כי תנאי ההתקשרות בינו לבין התובעת היו תנאי ex works”" )על גבי מסמך זה מופיעים מס' הפקס והטלפון של הספק והשמאי יכול, לו רצה, לברר אצלו פרטים). אלא מאי, שבמהלך שמיעת הראיות, שינתה הנתבעת טעמה ולגבי מכתב שנתבקש על-ידה עצמה (באמצעות שלוחה השמאי), היא התנגדה להגשתו כראיה לתכנו, שכן, לא הוגש באמצעות עורכו. יצויין, כי השמאי קצן, במסקנותיו נשוא חוות דעתו, כלל לא כלל הסתייגות לתנאי המכר הנטענים, כפי שבוטאו במכתב ת9/. הוא הדין במכתב הדחיה מטעם הנתבעת, בו לא נכללה כלל התייחסות לתנאי המכר הנטענים ע"י התובעת, אשר היו ידועים לה. בנסיבות אלה, הייתי רואה בהתנגדות הנתבעת להצגת מסמך, שנתבקש על ידה עצמה, מבלי שהציגה ראיה או טענה כנגד נכונות תכנו, משום חיזוק לגרסת מר שגב, לענין תנאי המכר הנטענים. ולענין תום הלב מצד הנתבעת, בנסיבות אלה, מוטב שלא אתייחס. עוד תמיכה לגרסת מר שגב ניתן למצוא, בעדותו של מר ויקטור גואטה, עמיל מכס, אשר טיפל במטען הנדון עבור התובעת, מטעם חברת טרנס כלל בע"מ. לפיו, טרנס כלל בע"מ (אשר ביצעה עבור התובעת השילוח ועמילות המכס) גבתה מהתובעת את דמי ההובלה מן הספק אל שדה התעופה, בנוסף לדמי ההובלה האוירית ואלו נרשמו בשטר המטען במסגרת "Disbursement". ברוח זו גם אישרה טרנס כלל בע"מ במכתבה ת10/. גם מר שגב אישר בעדותו, כי התובעת שילמה גם את עלות ההובלה היבשתית ממחסן הספק אל שדה התעופה (עמ' 14 לפרטיכל, ש' 18-21). לא מצאתי כל סתירה בכך שההוצאות הללו כונו בחשבונית טרנס כלל בע"מ (נ1/) כ"עמלת סוכן". נראה, כי הכוונה להוצאות ששולמו למשלח בחו"ל (שכונה "סוכן") בגין הפעולות שביצע עד להטענת המטען על מטוס אל-על ואלה כללו הובלה ממחסן איטקסו ועד לרשות אל-על. שוכנעתי גם מן ההסבר שנתן מר גואטה לענין הסיבה שברשומון היבוא (נ3/), במסגרת תנאי המכר נרשם - "פוב" (סע' 10-11 לתצהירו). ו. אם כן, מן המקובץ עולה, כי תנאי המכר בין התובעת לבין הספק היו EX WORKS, היינו, הבעלות במטען עברה לידי התובעת, עם מסירת המטען ממחסן אינטקסו לברלינגטון. לפיכך, מאחר שהחוסר נגרם אי שם בין מועד מסירת המטען לברלינגטון (בשלמותו) ועד הגעתו לחצרי התובעת, יש לקבוע, כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח "קיומה של זיקת ביטוח כלכלית בפועל (ולא עתידית) ברכוש המבוטח, בזמן האירוע שגרם לאבדן/נזק." כן הוכיחה כי "הנזק נגרם מסיכון מבוטח ובתוך תקופת הביטוח." (ראה: ספרו הנ"ל של כדורי, 302, 295 בהתאמה), שכן, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח, כי התקיים ארוע המכוסה על ידי הפוליסה (ע"א 497/85, פ"ד מב(1) 89, 92; ע"א 224/78, פ"ד לג(2) 90, 93). 8. שיעור הנזק: שוויין של 31 היחידות מן המטען שאבדו, בהתאם למפורט בחשבוניות ספק 301123, 301124, 301125, 301126, 301127, 301145, מסתכם בסכום בש"ח השווה ל - 34,085.07 גילדן הולנדי. המטען בוטח, כאמור, על פי ערך פו"ב, בתוספת 20%. על כן מסתכם שווי המטען החסר, על פי הפוליסה בסכום בש"ח השווה ל- 40,902 גילדן הולנדי. ב"כ הנתבעת לא חלק בסיכומיו על שיעור נזק זה. 9. בסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 69,779 ש"ח, ליום 10.12.93, שהוא סכום תביעתה; ב. סכום המחצית הראשונה של אגרת המשפט, ליום 27.4.95 (בתיק לא נמצא אישור על תשלום זה אשר יש להניח שבוצע ולכן לא ננקב הסכום); ג. סך של 1,298 ש"ח, ליום 27.3.97, בגין המחצית השניה של אגרת המשפט; ד. ההוצאות שפורטו בת4/ - ת8/, כערכן בש"ח, לפי השער היציג של המטבע המתאים, ליום הוצאתן; ה. סך של 702 ש"ח, בגין שכר עדים, למועד הוצאתם; ו. סך של 20,000 ש"ח, בצירוף מע"מ , להיום, בגין שכ"ט עו"ד; ז. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה ורבית חוקיים מרביים, החל מהמועדים הנקובים לצדם ועד מועד תשלומם בפועל. אין מקום לנטען בסע' 9 לסיכומי התובעת, נוכח ניסוח סע' 16 לכתב התביעה. יבוא