להלן פסק דין בנושא שיק שלא עבר זמנו וחולל: פסק דין המערער, שהינו קבלן בנין, משך את השיק נשוא ההליך כאן לפקודת אחד ושמו מוחמד נזאל (להלן יקרא "נזאל"). המערער מסר השיק לנזאל במסגרת התמורה שהגיעה לאחרון בגין עבודה שביצע עבורו. נזאל הסב השיק וסיחר אותו למשיב. המשיב בתורו סיחר אותו לאחד, עלי סירחאן אשר מצידו סיחר אותו בהמשך לסוחר מהשטחים המוחזקים. האחרון הציג השיק לפרעון אך הוא לא נפרע בשל הוראת בטול אשר ניתנה על ידי המערער לבנק הנמשך. השיק נשא מאותה עת את הכיתוב "ה.ב.". אין מחלוקת שמשמעות הכיתוב מעידה על כך שניתנה הוראת ביטול, משמע השיק חולל. משכך ארע הוחזר השיק לאותו סירחאן שמצידו העביר אותו למשיב. המשיב, אשר קיבל חזרה לידיו השיק לאחר שחולל כאמור, הגיש אותו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. המערער הגיש התנגדות לביצוע השיק. בהסכמה נתקבלה ההתנגדות וההליך הועבר לבירור בבית משפט השלום. נקבע כי תצהיר ההתנגדות יהווה את כתב הגנתו של המערער. לאחר שנשמעו הראיות החליט בית משפט קמא, בפסק הדין שניתן על ידו, לקבל התביעה כנגד המערער, משמע הוא התיר את המשך ביצוע השיק. על פסק דין זה הוגש הערעור שמונח עתה בפנינו. לשיטתו של המערער מן הדין היה לקבל את טיעוניו ולדחות התביעה. המשיב ביקש לדחות הערעור. לצורך מתן פסק הדין כאן בחנו את טענות הצדדים בעיקרי הטיעון ובכתבי הסיכומים שהוגשו מטעמם ולהלן מסקנותינו. בטרם נמשיך ונפרט נימוקינו נציין כי המערער ראה לנכון לצרף להודעת הערעור את נזאל כמשיב נוסף חרף העובדה שהוא לא היה כלל בעל דין בפני בית משפט קמא. צירוף זה נעשה שלא כדין ואנו מתעלמים הימנו. נדבך עובדתי חשוב שיש להציגו כאן נוגע לטענת ההגנה שבפי המערער שהרי אין הוא חולק כי משך השיק לפקודת נזאל. לטענתו השיק הוא האחרון בסדרה של שיקים שמסר לנזאל כתמורה עבור העבודה שזה ביצע עבורו בקבלנות. לטענתו על נזאל היה להמציא לו חשבוניות מס בגין השיקים הקודמים שנמסרו וכן אישור משלטונות מס הכנסה בדבר פטור מניכוי מס במקור. משלא כך נהג נזאל, כך דברי המערער, הוא הורה על בטול השיק. המשיב מצידו הגיש את עדותו הראשית בתצהיר וכן צירף כראיה מטעמו תצהיר עדות ראשית שעשה נזאל. בתצהירו מכחיש נזאל את טענת המערער וטוען כי הוא אינו עובד כעצמאי. התמחותו בבנייה באבן והוא נתבקש על ידי המערער לבוא ולבצע עבורו עבודת בנייה ולגייס לשם כך (עבור המערער) עובדים נוספים המתמחים במקצוע זה תוך שהוסכם כי הוא, המערער, יהיה למעסיקם של הבנאים ואף ינפיק למשיב ולשאר העובדים תלושי שכר, כשכירים. לטענתו הוא לא התחייב אי פעם להמציא חשבוניות מס או אישור מאת שלטונות מס הכנסה וממילא הוא לא הפר כל התחייבות כלפי המערער והאחרון לא היה רשאי לתת הוראת ביטול לשיק. המערער נחקר על תצהירו במהלך הדיון אך בא כוחו נמנע מלחקור את נזאל על תצהירו שלו. בית משפט קמא התייחס לשיק כאל שיק משורטט וכאילו נרשם עליו כי אינו סחיר. מסקנה זו ביסס בית המשפט על העובדה כי על גבי השיק מוטבע הרישום "למוטב בלבד" כשמשני צדדיו נמתחו קווים. ברי שבית המשפט נתפס כאן לכלל טעות. עיון בשיק מגלה כי הרישום הנ"ל בוטל על ידי מושך השיק עצמו, המערער, וכך גם מאשר בא כוחו. בטיעונו בפנינו, בראש דבריו בעיקרי הטיעון, מסביר הטוען כי ההגבלה בדבר סחרותו של השיק בוטלה ולטענתו, גם בסיכומיו, סחרותו של השיק לא הוגבלה וכי הוא היה ונותר בגדר שיק סחיר. מבחינה זו אכן חלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא אלא שעדיין לשיטתנו, ועוד ביתר שאת, מסקנתו הסופית הינה נכונה. לית מאן דפליג כי השיק נמסר חזרה למשיב לאחר שחולל עקב הוראת הביטול. לא נטען ואין בעניננו הוכחה כי המשיב שב ושילם תמורה במעמד קבלת השיק בשנית באותו שלב ולפיכך ברי כי הוא אינו יכול להיות אוחז כשורה ועל ענינו חלה הוראתו של סעיף קטן ה' לסעיף 35 לפקודת השטרות [נוסח חדש] שזה לשונה: "שטר שלא עבר זמנו וחולל, כל הנוטל אותו בידיעה שחולל נוטלו בכפוף לכל פגם שבזכות הקנין שהיה בו בשעת חילול, אבל שום דבר האמור בסעיף קטן זה לא יפגע בזכויותיו של אוחז כשורה". השאלה הטעונה הכרעה הינה אם כן אם אחיזתו של המשיב בשיק נגועה בפגם או במום קניני. (על מהותו של זה ראו בסעיף 28 (ב) לפקודה וכן בספרו של דר' זוסמן "דיני שטרות" מהדורה חמישית, שם בעמוד 263). ההכרעה בסוגיה זו תיבחן לנוכח ההגנה שבפי המערער והאם היה בה כדי להועיל לו כלפי תביעתו של נזאל עצמו-הנפרע אילו היתה מופנית כזו נגדו. כזכור בפי המערער טענה אחת ויחידה ולפיה על נזאל היה להמציא לו, טרם פרעון השיק, חשבוניות בגין סדרת השיקים ואישור על פטור מניכוי מס במקור. מחלוקת זו הינה בעלת פן עובדתי בלבד. בית משפט קמא נדרש לטענתו זו של המערער ודחה אותה. הוא עשה זאת לאחר ששמע את עדותו של המערער, אל מול גירסתו החולקת של נזאל בתצהירו, ולאור העובדה שב"כ המערער נמנע מלחקור כלל את נזאל על תצהירו. לא ראינו כל מקום להתערב בהחלטה זו שכולה במישור העובדתי ולפיכך קביעה זו נשארת על כנה גם בפנינו. משכך הם פני הדברים נותר המערער ללא הגנה כלפי הנפרע נזאל עצמו ומכאן גם לא כלפי המשיב האוחז כיום בשיק. לא נעלמה מעינינו טענתו של ב"כ המערער, המבקש דווקא "להעלות" את המשיב למעמד של אוחז כשורה אלא שאם כך נעשֵה דין הערעור יהיה להידחות מקל וחומר. מסקנתנו הינה אם כן כי אין מקום להתערב בתוצאה שנקבעה בבית משפט קמא ודין הערעור להידחות וכפועל יוצא מכך יש להתיר למשיב להמשיך בבצועו של השיק בלשכת ההוצאה לפועל. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב הוצאות התדיינות זו בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. שיקים