בית המשפט דן בשאלה האם מתקיים קשר עסקי סביר בין ההלוואות לבין ההשקעה בקרן הנאמנות ותוכנית החיסכון. פסק דין 1. התובע, בנק לאומי (להלן: "הבנק"), מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 42,598.85 ש"ח בתוספת ריבית בשיעור כמקובל בבנק מיום הגשת התביעה, 21/12/95, ועד לתשלום המלא בפועל בגין יתרת חוב בחשבון שיקים מס' 5204041 אשר התנהל על שם הנתבע (להלן: "חשבון הנתבע"). 2. להלן עיקר העובדות הרלוונטיות בתביעה: א. ביום 7/4/93 פתח הנתבע את החשבון אצל הבנק. במקביל התנהל באותו סניף של הבנק על שם אחיו של הנתבע, מר נחום חודדה (להלן: "נחום") חשבון חוזר דיביטורי מס' 65700/24 (להלן: "חשבון נחום"). בחשבון הנ"ל פעל הנתבע אם כי בין הצדדים מחלוקת לעניין היקף פעילותו. ב. ביום 23/11/93 הועמדו בחשבון נחום שתי הלוואות על סך של 15,000 ש"ח כל אחת ובו ביום זוכה חשבון הנתבע בסך של 15,000 ש"ח. ביום 13/12/93 זוכה חשבון הנתבע בסכום נוסף של 15,000 ש"ח. שני הזיכויים הנ"ל מופיעים בחשבון הנתבע תחת הסעיף "יומן חובה/זכות" ומספרי האסמכתא שלהם זהים למספר האסמכתא של ההלוואות אשר הועמדו בחשבון נחום . ג. בשתי ההזדמנויות בהן זוכה חשבון הנתבע בסך של 15,000 ש"ח, 23/11/93 ו- 13/12/93, חוייב אותו חשבון בסכום זהה בגין פעולה בבורסה והפקדה בתוכנית חיסכון בהתאם (להלן: ''תוכנית החסכון''). הפעולה בבורסה הינה בגין רכישת קרן נאמנות של הבנק (להלן: ''קרן הנאמנות'') ד. בחשבון הנתבע הופיעו חיובים בגין פרעון הלוואה בכל 20 לחודש ו- 23 לחודש. כבר כעת יצויין כי החיוב בכל ה- 20 לחודש החל ביום 20/5/93 ובטרם הועמדו ההלוואות כאמור בס"ק (ב) לעיל בחשבונו של נחום. ה. קרן הנאמנות צברה הפסדים הואיל ובזמנים הרלוונטים היו ירידות חדות בבורסה. כמו כן, התברר כי עלות מימון הכספים שהופקדו בתוכנית החיסכון גבוהה מהתשואה אשר הניבה אותה תוכנית. 3. הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו, נציגי הבנק הציעו להעמיד בשבונו שתי הלוואות על סך של 15,000 ש"ח כל אחת (להלן: "ההלוואות") לצורך השקעה בקרן נאמנות ותוכנית חיסכון. נציגי הבנק טענו כי ההשקעה בשני אפיקים אלה כדאית, טובה ומוצלחת והתשואה אשר תתקבל הן מקרן הנאמנות והן מתוכנית החיסכון גבוהה מהריבית אשר יידרש לשאת בה בגין ההלוואות. הנתבע שוכנע במצג זה ובהתאם לכך הוא נטל את ההלוואות. הנתבע טוען גם כי הבנק חייב חשבונו שלא כדין בגין עמלת משלוח מכתבי התראה ושכר טרחת עו"ד. לטענת הנתבע, באם יבוטל חיוב חשבונו בהלוואות וכן תבוטל ההשקעה בקרן הנאמנות בתוכנית החיסכון והחיובים בעמלות ושכ"ט עו"ד, כאמור לעיל, יתרת החוב בחשבונו תקטן בהתאם. לעניין זה הגיש הנתבע חוות דעת מומחה מטעמו, מוצג נ/3. 4. מטעם הבנק הוגשו שני תצהירי עדות ראשית של מנהלת הסניף במועדים הרלוונטים לתביעה, גב' דבורה גבאי (להלן: "מנהלת הסניף"). בתצהיר הראשון, מוצג ת/1 התייחסה הנ"ל להלוואה אחת אשר ביקש הנתבע להעמיד בחשבונו (שם, עמ' 6 לתצהיר) ורק בתצהיר הנוסף, ת/2, קיימת התייחסות לשתי ההלוואות ונטען כי הן התבקשו על-ידי הנתבע (שם, סעיף 5 לתצהיר). בשני התצהירים הנ''ל לא הועלתה כל טענה, אף לא ברמז, כאילו ההלוואות הועמדו בחשבון של נחום וממנו הועברו לחשבון הנתבע. מנגד, בחקירתה טענה מנהלת הסניף, לראשונה, כי "כספי שתי ההלוואות הועמדו בחשבונו של נחום, אחיו של הנתבע, וזאת לפי בקשתו של הנתבע והועברו כל אחת בתאריך אחר בחשבונו של הנתבע נשוא התביעה ומשם נעשו ההשקעות" (שם, עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי הבנק לא הגיש את הבקשות להעמדת ההלוואות בחשבון של נחום בטענה לא משכנעת כאילו נעשו בו שיפוצים במספר הזדמנויות ומבלי להביא כל ראיה או הוכחה לעניין זה וכן בהתעלם מהעובדה כי ממועד האירועים הרלוונטים ועד למועד העלאת טענות הנתבע עברו כשלוש שנים בלבד. הדברים כאמור לעיל מלמדים לכל הפחות על חוסר הסדר בניהול סניף הבנק ואף מעלים חשד כי הבנק מסתיר מבית המשפט מסמכים רלוונטים ביותר להכרעה בתביעה. 5. בתצהירי עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית טען הנתבע כי ההלוואות הועמדו בחשבון שלו (שם, סעיף 19 ו-26 לתצהיר נ/2 וכן עמ' 15 שורה 10 לפרוטוקול הדיון) ,אולם, לדברים אלה לא מצאתי אסכמתא בדפי החשבון מהם עולה כי ביום 15/4/93 הועמדה הלוואה אחת בסך של 15,000 ש"ח ואין כל זכר להלוואה שניה. במאמר מוסגר יצויין כי ההלוואה מיום 15/4/93 אינה יכולה להיות אחת משתי ההלוואות הואיל ובסעיף 16 לתצהירו ציין הנתבע מפורשות כי הפניה אליו לקבלת הלוואה לצורך השקעה בקרן הנאמנות הייתה בסוף שנת 1993. בנסיבות העניין, על אף האמור בסעיף 4 לעיל, לאור ההתאמה בין סכומי ההלוואות שהועמדו בחשבון של נחום, מספרי האסמכתא שלהן ומועד זיכוי חשבון נחום בגינם עם הסכומים, מספרי האסמכתא ומועדי זיכוי בחשבון הנתבע, אני מקבל גרסת הבנק לעניין זה. 6. בסעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א -1981 נקבע כדלקמן: "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי". ב- ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988 בע"מ), פד"י נד(2) עמ' 145, קבע בית המשפט כי התניית שירות בשירות האסורה על פי דין בהתאם לסעיף 7 לחוק הבנקאות מבוססת על שני מרכיבים: ראשית, כי הבנק התנה מתן שירות כלשהו בקניית שירות אחר ושנית, העדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי (שם, עמ' 155). ב- ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י נג(1) עמ' 577, קבע בית המשפט כי לצורך קיום התניית שירות בשירות צריכה להתקיים קורלאציה, התאמה, בין שני השירותים שאם לא כן אין להסיק התניית שירות בשירות (שם, עמ' 586). 7. בחקירתה הודתה מנהלת הסניף מפורשות כי ההלוואות הועמדו לצורך השקעה בקרן נאמנות ובתוכנית החסכון ולעניין זה העידה באומרה: "הבנק הסכים להעמיד את שתי ההלוואות לצורך השקעת הכספים שלהם או בקרן נאמנות או בתוכנית החיסכון ואם הוא היה מבקש לעשות שימוש אחר בכסף הוא היה צריך להביא בטוחה מתאימה'' (שם, עמ' 12 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). כן העידה מנהלת הסניף באומרה: "בכל מקרה, היה על הנתבע לכסות את ההלוואות שלקח ובאם הפדיון המתקבל ממימוש ההלוואות נמוכה מההתחייבויות בהתאם להלוואות היה עליו לכסות את ההפרש" (שם, עמ' 11 שורה 26 לפרוטוקול הדיון). לאור המצוטט לעיל, מתחייבת המסקנה כי מתן ההלוואות היה מותנה בהשקעה בקרן נאמנות ובתוכנית חיסכון וכי למטרה בלעדית זו הסכים הבנק להעמיד אותן. כן מתחייבת המסקנה כי הבנק ראה בכספים אשר הופקדו בקרן הנאמנות ובתוכנית החיסכון כביטחון להחזר ההלוואות. בנסיבות העניין, מתקיים התנאי הראשון בסעיף 7 לחוק הבנקאות, לפיו, הבנק התנה מתן שירות בשירות. 8. נשאלת כעת השאלה האם מתקיים קשר עסקי סביר בין ההלוואות לבין ההשקעה בקרן הנאמנות ותוכנית החיסכון. ב- ע"א 7085/98 ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נו(6) עמ' 493 התייחס בית המשפט לדרישת הבנק לפתיחת תוכנית חיסכון כנגד מתן אשראי וקבע כי לבנק אינטרס כפול בפתיחת תוכנית החיסכון: להגדיל את רווחיו באמצעות העמדת כספי תוכנית החיסכון לרשות הבנק לתקופה מוגדרת ולהשתמש בכספי התוכנית כביטחון להחזר האשראי (שם, עמ' 509). בפסק הדין נקבע שכאשר תוכנית החיסכון ממומנת באמצעות כספי הבנק עצמו אין לראות בה בטחון אמיתי ובהתאם לכך נשלל הקשר העסקי הסביר בין העמדת האשראי לבין פתיחת תוכנית החיסכון (שם, עמ' 510). 9. מן הכלל אל הפרט. אף בענייננו קרן הנאמנות כמו גם תוכנית החיסכון מומנו באמצעות כספי הבנק באמצעות העמדת ההלוואות בחשבון הנתבע. אי לכך, אין לומר כי השקעות אלה מהוות בטוחה להחזר ההלוואות כפי שסבר הבנק ומנהלת הסניף בעדותה ומכאן אין לומר כי קיים קשר עסקי סביר בין השניים. בכך מתקיים התנאי השני כקבוע בסעיף 7 לחוק הבנקאות ועל כן יש לומר כי במקרה דנן הייתה התניית שירות בשירות האסורה על פי דין. 10. בחקירתה העידה מנהלת הסניף באומרה: "אני חושבת שהנתבע אכן פנה אליי וביקש למכור את קרן הנאמנות שהייתה על שמו וכן לפדות את תוכנית החיסכון. תנאי לכך היה על הנתבע לשלם את ההפרש בין התמורה שהייתה אמורה להתקבל למימוש (צ"ל ממימוש- ר.ח.) שני אלה לבין ההתחייבויות בהתאם להלוואות שנטל הנתבע לעצמו" (שם, עמ' 11 שורה 22 לפרוטוקול הדיון). יש לראות בחומרה רבה התנהגות זו של הבנק באמצעות מנהלת הסניף. לא יעלה על הדעת כי באם מימוש קרן הנאמנות ותוכנית החיסכון אינם מכסים מלוא יתרת חוב ההלוואות, יסרב הבנק לממשם ובכך הפער בין שניהם עלול לגדול מיום ליום. היה על הבנק בנסיבות העניין, להיעתר לדרישת הנתבע ובכך להקטין נזקיו מהמשך הפקדת הכספים בקרן הנאמנות ובתוכנית החיסכון. 11. בתצהירו וכן בחוות דעת המומחה מטעמו טען הנתבע לעניין חיוב חשבונו בעמלות שלא כדין בגין משלוח מכתבי התראה ושכ"ט עו"ד. ב"כ הנתבע לא התייחס לעניין זה בסיכומיו ועל-כן מתחייבת המסקנה כי הנתבע נטש טענותיו לעניין זה. מכל מקום, טענות הנתבע לעניין זה נטענו בעלמא וללא כל הנמקה. 12. הנתבע העלה טענות הגנה אך ורק לעניין העמדת ההלוואות לצורך השקעה בקרן נאמנות ותוכנית החסכון וכן לעניין חיוב חשבונו בעמלות ושכר טרחת עורך דין. מאידך, בחוות דעת המומחה מטעמו נעשה חישוב ושחזור של פעולות שבוצעו בחשבון בניירות ערך וקופות גמל. למותר לציין כי אין כל משמעות לחישובי המומחה הנ''ל מבלי שהעלה הנתבע כל טענה בנדון. בהתאם לכך יש להתעלם מאותם חישובים באופן מוחלט. 13. בסעיף 5(ב) לחוות דעתו התייחס מומחה הנתבע לחיוב חשבון התובע בריבית ''הנהוגה בריבית חח''ד'' בסך של 1,032.21 ש''ח. לא אזקק לטיעון זה וזאת משני טעמים, כמפורט להלן: א. חשבון הנתבע הינו חשבון שיקים (חש''ק) ועל כן הריבית הנהוגה בחשבון חח''ד אינה רלוונטית למקרה דנן. ב. משקבעתי כי יש להתעלם משחזור מומחה הנתבע לעניין פעולות בניירות ערך וקופות גמל, לדבר נפקות גם לעניין חישובי הריבית. מאחר ומומחה הנתבע לא הבחין בין המרכיבים השונים בשחזור אשר עשה, אין לדעת מהו הסכום שיש לקחת בחשבון מתוך הפרשי הריבית האמורים. 14. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהפחית מסכום התביעה סך של 19,706 ש''ח ליום הגשתה. 15. לסיכום, הנתבע ישלם לתובע סך של 22,892.85 ש''ח בתוספת ריבית קונטוקורינטית בשעור של 26.4% לשנה או בכל שעור אחר שיהיה נהוג אצל התובע בחשבונות חש''ק על הסכום הנ''ל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. הריבית תתוסף לקרן משך כל שלושה חודשים או לפי בחירת התובע משך כל תקופה הפחותה משלושה חודשים המותרת על פי דין ותישא אף היא ריבית בשעור האמור. כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכר טרחת עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. השקעותהלוואה