החלטה בקשה להטלת עיקולים לפי סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (בש"א 7076/08),. בין המבקשת למשיבה התנהלו הליכי בוררות וביום 17.2.08 ניתן ע"י הבורר פסק דין, אשר חייב את המשיבה לשלם למבקשת סך של 294,202 ₪ (נכון ליום 1.9.03) וכן שכ"ט והוצאות ובסך הכל, סך של כ- 505,000 ₪. לאחר שסכום פסק הדין לא שולם, הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים על כספים וזכויות המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה אצל המחזיקים, לרבות זכויות המשיבה בכלי רכב, הרשומים על שם המשיבה במשרד הרישוי. ביום 12.5.08 ניתן צו עיקול זמני, כמבוקש, אולם בצו לא נרשם סכום העיקול. לפיכך הגישה המבקשת בקשה לתיקון הודעות למחזיק על הטלת העיקול, ע"י הוספת הסך של 505,000 ₪. המשיבה הגישה בקשה לביטול צו העיקול (בש"א 7947/08) וכן בקשה להורות כי צו העיקול פקע (בש"א 7602/08) וביום 21.5.08 התקיים דיון במעמד הצדדים. המבקשת טוענת, כי מאחר שצו העיקול לא הומצא למשיב, במסירה אישית, בתוך 3 ימים, פקע הצו. תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת, כי הסעד הזמני יפקע: "אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הסיפא של התקנה מאפשר, אם כן, לביהמ"ש, לקבוע, "מטעמים מיוחדים שיירשמו", שהסעד הזמני לא פקע, למרות האיחור בהמצאתו. אכן, בשל הפגיעה בזכויות קנין אשר יש בצווים זמניים, ראוי להקפיד הקפדה יתירה על ביצוע תקין של הליכים הנוגעים לצווים הניתנים במעמד צד אחד, כדברי כבוד השופט א. רובינשטיין ראה בבע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3), 132 ע"מ 141: "נקודה שראוי לדעתי להטמיעה גם מעבר לתיק זה, היא כי עסקינן בהליך זמני המתנהל במעמד צד אחד, שעה שלצד שכנגד אין כל אפשרות לעקוב מיוזמתו אחרי החלטות בית המשפט, והוא תלוי לחלוטין במגיש הבקשה לסעד הזמני. לפיכך, אם נפלו בהליך כזה פגמים, יש לדקדק בהם אף מעבר לרגיל, ואף אם אינם יורדים לשורשו של ההליך. דבר זה מייחד את ההליך שבמעמד צד אחד מהליכים אחרים, וכאן נודעת חשיבות רבה במיוחד להקפדה הפורמלית". עם זאת, גם "הקפדה יתירה" זו, אין משמעותה הקפדה המתעלמת מזכויות הצד שכנגד. על ביהמ"ש לערוך איזון נכון בין זכויות שני הצדדים. במסגרת איזון זה ישקול ביהמ"ש את מידת האיחור, את הסיבה לאיחור ואת הנזק שנגרם למשיב עקב המצאת הצו באיחור. בענייננו, אין חולק שהצו הזמני לא הומצא למשיב בתוך 2 ימים מהמועד בו ניתן. ב"כ המבקשת טוענת, שהצו לא הומצא למשיב, מאחר, שבשל כך שלא צויין בו סכום העיקול נכשל נסיון לבצע, על פיו, עיקול אצל אחד המחזיקים - בנק הפועלים ולכן הוגשה הבקשה לציין בצו את סכום העיקול. לאחר שהתקבלה החלטה בבקשה זו (ביום 4.5.08), הומצאה הבקשה למשיב, בפקס, בתוך 3 ימים - ביום 7.5.08 וכי מאחר שביום 8.5.08 (שהיה יום חמישי) חל יום העצמאות, הומצאה הבקשה למשיב, במסירה אישית, ביום ראשון שלאחריו - 11.5.08. סבורתני כי בנסיבות אלה, בהן ממילא לא ניתן היה לבצע את הצו קודם לתיקונו ע"י הוספת הסכום, לא נגרם למשיבה כל נזק בשל המועד בו הומצא החומר, בפועל. לאור המצאת הצו והבקשה באופן ובמועדים שצויינו לעיל, לאור כך שאין מדובר בפרק זמן ארוך ולאור הנסיבות המפורטות לעיל, מצדיקה קביעה לפיה הצו לא פקע. לגופו של ענין - ב"כ המשיבה הודיע, בפתח הישיבה, כי הוגשה על ידו, בשם המשיבה, בקשה לביטול פסק הבורר . בקשה זו לא הוגשה לבית המשפט והוא ייחד טיעוניו לשאלת ההכבדה. בתצהיר אשר צורף לבקשה ואשר נעשה ע"י מר זאב שוורץ (להלן: "שוורץ"), נטען כי יש לו יסוד סביר להניח כי המשיבה עלולה לנקוט בצעדים שיכשילו ביצוע פסק הדין, לרבות הברחת נכסים, כי חשש זה מתחזק לנוכח העובדה שהמשיבה מודעת לחובותיה ואינה משלמת אותם, למרות פסק הבוררות וכי גם מחצית שכר הבורר , המוטלת על המשיבה, שולם ע"י המבקשת ולא הוחזר לה ע"י המשיבה. כן נטען, כי העיקולים המבוקשים הם הדרך היחידה לגבות כספים מהמבקשת וכי מאחר שמדובר בעיקול ברישום בלבד הוא לא יגרום נזק למשיבה. ב"כ המשיבה לא ביקש לחקור את מר שוורץ, אשר תצהירו צורף לבקשה וטען, כי התצהיר אינו ממלא אחר הדרישה, לפיה על המבקשת להוכיח הכבדה וכי לא הונחה כל תשתית ראייתית, כנדרש, לטענות המבקשת לפיהן המשיבה עלולה לנקוט בצעדים שיכשילו את התשלום וביניהם הברחת נכסיה, אלא מדובר בטענות בעלמא. לבקשה לביטול צו העיקול צורף תצהיר שנעשה ע"י מר אלי כהן (להלן: "כהן") ובו הוכחשו טענות מר שוורץ בתצהירו ונטען שהן טענות שקריות. כן נטען שהמשיבה הינה חברה פעילה, רווחית ובעלת מוניטין רב, כי בידי המשיבה המשאבים לשלם את סכום פסק הבורר וכי צווי העיקול גרמו פגיעה קשה במוניטין שלה. עוד נטען בתצהיר, כי לפי מיטב ידיעת מר כהן המבקשת היא זו שמצויה "בקשיים כספיים גדולים" וכי התקבלו אצל המשיבה, כמחזיקה, עיקולים על כספים שיגיעו למבקשת. סבורתני שיש להיעתר לבקשה וליתן צו עיקול זמני, כמבוקש. התנאים למתן צו עיקול סוכמו, לאחרונה, ברע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (2007) באופן דלהלן: "תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997). לענין זה רלבנטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (ראו עניין מרגליות, וכן רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ' ICC Industries, שם פורטו שיקולים באשר להכבדה. לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען." קיומו של התנאי הראשון - ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, אינו שנוי במחלוקת, לאור קיומו של פסק הבוררות, לזכות המבקשת. אשר לתנאי השני - חשש להכבדה: המבקשת טוענת, כי המשיבה מתחמקת מתשלום חובה במשך שנים וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי היא עלולה לנקוט צעדים שיכשילו את התשלום, ביניהם הברחת נכסים. אמנם, לתצהירו של מר שוורץ לא צורפו מסמכים, אולם הוא לא נחקר על תצהירו והאמור בו לא נסתר. מר כהן אומר בתצהירו, כי החברה פעילה ורווחית, אולם לא צורף על ידו כל מסמך, התומך בכך, כאשר, מנגד - המשיבה לא שילמה את חלקה בשכר הבורר , ללא שניתן לכך כל הסבר. לאור טענת מר שוורץ בתצהירו, לפיה המשיבה מודעת לחובתה לשלם אולם מתחמקת, מזה שנים, מחובה זו, יש משמעות לכך שהבקשה לביטול פסק הבורר לא הוצגה בפניי ולכך שהמשיבה לא הראתה כי יש, לכאורה, ממש בטענותיה כנגד פסק הבורר . בכך יש כדי לתמוך, במידת מה, בטענתו הנ"ל של מר שוורץ. בהקשר לכך יש לזכור, כי העילות לביטול פסק בורר הינן מצומצמות ובדרך כלל הסיכויים לביטול הפסק אינם רבים. משלא הונחה בפניי ההזדמנות לבדוק אם יש ממש, ולו לכאורה, בטענות המשיבה לביטול הפסק, לא נסתרה טענתה זו של המבקשת. לענין הטלת עיקול, לאחר מתן פסק בורר והתחשבות במאפיינים המיוחדים של בקשה לביטול פסק בורר ובמידת ההתערבות של בתי המשפט בפסקי בורר, ראו: רע"א 4758/05 דוד אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ (2005). זאת ועוד - מדובר בסכום כסף ניכר, המגיע היום לכדי חצי מליון ₪ ואף למעלה מכך וכבר נפסק, כי הכבדה על פסק הדין, אינה בהכרח הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעיתים "גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה כגון 'כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" - רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC Industries Inc (2007); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר(2007). עוד יש לומר, כי "להוכחת רכיב ההכבדה בסעד של עיקול זמני די ב'חשש סביר', ועוצמת ההכבדה הנדרשת היא של הכבדה 'רגילה', כך שמדובר ברף הנמוך ביותר במסגרת הסעדים הזמניים - ראה טבלת "תוחלת ההכבדה" של סוגי הסעדים הזמניים בספרו של דודי שורץ 'סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות' (הקריה האקדמית אונו, תשס"ז) בעמ' 360" - בר"ע (חיפה) 1935/07 - יוסף דניאל נ' מנסור בסתוני . תק-מח 2007(3), 2385 ,עמ' 2386. סבורתני כי מכל האמור לעיל, כמו גם העובדה שמדובר בחברה פרטית, עולה, אכן, חשש להכבדה, במידה הדרושה לצורך מתן צו עיקול, כמבוקש. פרמטר נוסף, אותו יש לבחון במסגרת בקשה כגון זו, הוא מאזן הנוחות. לענין זה טוענת המשיבה, לאיתנות כלכלית, אולם, לטענתה, העיקול פוגע במוניטין שלה אצל הבנקים ואצל לקוח חשוב (בז"ן), עוד טוענת המשיבה, כי דווקא המשיבה היא זו אשר נתונה בקשיים כספיים גדולים ואילו המבקשת טוענת שהליך הבוררות התנהל קרוב לשנתיים, בטענה כי המשיבה מנסה, כל העת, להכשיל התשלום המגיע למבקשת וכן, כי ללא הטלת העיקולים, לא תהא בפניה דרך לגבות את המגיע לה. בכל עיקול יש כדי להכביד, במידה כזו או אחרת, על הבעלים של הנכס, או הזכויות, המעוקלים. בענייננו, לאור כך שטענתה היחידה של המשיבה היא לפגיעה במויניטין שלה ולאור האמור לעיל, סבורה אני שהמאזן נוטה לטובת המבקשת. דווקא טענתה של המשיבה, לפיה המבקשת מצויה "בקשיים כספיים גדולים", מצביעה על הנזק הפוטנציאלי הגדול יותר, אשר ייגרם למבקשת אם לא תצליח לגבות את סכום פסק הבוררות מהמשיבה. לפיכך אני מורה, כי העיקולים הזמניים, אשר הוטלו, במעמד צד אחד, יעמדו בתוקפם עד למתן פסק הדין בבקשה לביטול פסק הבוררות. צו העיקול הזמני חל, איפוא, על נכסי המשיבה, דלהלן: א. כל הכספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה, ו/או על זכויות ו/או על נכסים הרשומים ו/או שייכים למשיבה ונמצאים אצל המחזיקים כמפורט להלן: (1) כספים ו/או זכויות לקבלת כספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה מאת המחזיק מס' 1. (2) כספים ו/או זכויות לקבלת כספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה מאת המחזיק מס' 2. (3) כספים ו/או זכויות לקבלת כספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה מאת המחזיק מס' 3. (4) זכויות המשיבה בכלי רכב, הרשומים אצל המחזיק 4, ככל שהם רשומים על שם המשיבה, כלהלן: (א) רכב מסוג מזדה לנטיס מ.ר. 27-315-64. (ב) רכב מסוג שברולט מ.ר. 65-507-28. (ג) רכב מסוג ביואיק מ.ר. 13-294-16. העיקול הינו עד לסך של 505,000 ₪. בנסיבות הענין ולאור קיומו של פסק הבוררות, אינני מחייבת בהפקדת ערבויות, או ערבונות, מעבר לכתב התחייבות, אשר הופקד עם הגשת הבקשה. הוצאות הבקשה, בסך 5,000 ₪, לפי התוצאות בבקשה לביטול פסק הבוררות. יישוב סכסוכיםעיקולבוררות