החלטה 1. מהות הבקשה ונימוקי ההתנגדות: כנגד החייב הוצאה התראת פשיטת רגל, בגין פס"ד אשר ניתן כנגדו ביום 28.7.96 בבימ"ש שלום בת"א לתשלום סכום קרן בסך של כ- 464,000 ₪. יתרת החוב בתיק ההוצל"פ נכון ליום 27.8.03, עמדה על סך של כ- 3.3 מליון ₪. לבקשה למשלוח התראת פשיטת רגל צורפה אזהרה שנמסרה לחייב על ביצוע פסה"ד וזאת מיום 13.9.04. בהתנגדות נאמר כי ההתראה הוצאה על יסוד פס"ד אשר ניתן בהעדר הגנה לפני כ- 11 שנים. חלפו 8.5 שנים ממועד מתן פסה"ד ועד לפתיחת הליכי ההוצל"פ, מהם למד החייב לראשונה על קיומו של פסה"ד ושל התביעה אשר הוגשה נגדו. החוב מבחינת הקרן שגוי ומוטעה, שכן לחייב טענות ברורות לגבי קיזוז סכומים מקרן החוב וכן סכומים אשר היה על הבנק המבקש (להלן: "הבנק") לגבות באמצעות בטחונות עוד לפני הגשת התביעה נשוא התראת פשיטת הרגל. גם הריבית אינה פורפורציונלית לחלוטין ביחס לקרן החוב בפסה"ד. חודשיים לפני הליך ההתראה שבו נקט הבנק, הגיש החייב כתב תביעה כנגד הבנק בבימ"ש שלום בת"א בת.א. 59334/07. באותו כתב תביעה העלה החייב שורה של טענות כנגד התנהלותו החמורה של הבנק מהן עולה כי דינו של פסה"ד להתבטל. החייב טען בכתב התביעה כי פסה"ד ניתן נגדו ללא מסירה כדין, כי הבנק מנוע מלפעול בגין שיהוי של 8 שנים וכי עולה מהתנהלותו של הבנק שהוא מחל למעשה על החוב. עוד נאמר כי עיתוי ההתראה מעיד על חוסר תום לב של הבנק. הסיבה לפתיחת הליכי ההוצל"פ, בו החזיק הבנק כנגד החייב במשך 8.5 שנים מבלי שננקטה כל פעולה, היתה כדי ללחוץ על החייב על מנת שיכנע לתכתיבים של הבנק בעניין אחר לחלוטין אשר לא היה קשור לחובו האישי של החייב, בעניין רכישת חברה בשם "הורים וילדים". ההתראה הוגשה במסגרת מו"מ שניהלו הצדדים כאשר הבנק מעלה תנאים חדשים לבקרים. לחייב לא היה יומו בבימ"ש והוא כלל לא היה מודע לתביעה ולקיומו של פסה"ד נשוא ההתנגדות במשך למעלה מ - 8 שנים. בהקשר זה הפנה החייב להחלטת כב' השופטת אלשייך (כתוארה אז) בבש"א 1788/01 פריאטה נ' פניציה. במקרה הנוכחי לא טרח הבנק ליידע את החייב על פסה"ד עד לפתיחת תיק ההוצל"פ. אי הידיעה היא זו שגרמה שלא יהיה לחייב יומו בבימ"ש. רק בינואר 2005 נודע לחייב כי ניתן נגדו פסה"ד בהעדר הגנה בשנת 96'. פתיחת תיק ההוצל"פ נעשתה, לטענת החייב, בעקבות פנייתו לסניף ריב"ל של המשיב בשם חברת S.B.C, אשר התעניינה לרכוש מניות חברת הוצאת לאור בשם "הורים וילדים". חברה זו היתה לקוחה של הבנק אשר היתה חייבת לו באותה עת סכום של 3.5 מליון ₪. החייב ביקש לברר את מצב החוב והגיע לסיכום להסדרתו במסגרת רכישת החברה. תוך כדי הדברות בעניין זה, מצא הבנק כי יש בידו פסה"ד הישן משנת 96' כנגד החייב. הבנק החליט לאחר 8 שנות שתיקה לשלוף את פסה"ד ולפתוח תיק הוצל"פ. מאז שנת 2005 ובמשך שנתיים וחצי נוהל מו"מ בין הצדדים, תוך כדי שהבנק קושר בין עניינו האישי של החייב לבין העסקה עם הורים וילדים. בין הצדדים גובשו למעשה 3 הסכמי פשרה, אולם בכל פעם העלה הבנק דרישות נוספות. באשר לפסה"ד נשוא הליכי הפש"ר, נטען כי הבנק התנהל באופן בלעדי מול הערב מר טל יגרמן אשר היה נתבע מס' 3 בתיק נשוא פסה"ד (להלן: "יגרמן"). הבנק חתם עם יגרמן על שני הסכמים לתשלום חובות כספיים. יש לציין כי כתב התביעה נשוא הליכי ההוצל"פ הוגש כנגד חברה בשם מירומית מפעלי מתכת אשקלון בע"מ, חברה נוספת בשם לונג השקעות בע"מ, החייב ויגרמן. החייב טען כי הבנק מסרב למסור פרטים על תשלומים שבוצעו על ידי יגרמן. עוד נטען כי לטובת הבנק היה רשום שעבוד על רכב בשווי של 70,000 ₪, אך הבנק לא פעל על מנת לממשו ולהקטין את קרן החוב. נטען כי סכומי פסה"ד שרירותיים ויש לקזז סכומים שונים, כגון סכום אשר שולם על ידי כונס הנכסים של מירומית בע"מ, וסכומים ששילם יגרמן לבנק. כמו כן, הועלו טענות באשר להיותו של החוב חוב אבוד מבחינתו של הבנק. החייב טען עוד כי הריבית על החוב היא ריבית נשך בשיעור של למעלה מ- 700%. החייב חזר וטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ודינו של פסה"ד להתבטל. עוד נאמר כי הבנק מעלים עובדות שונות הקשורות לקיזוז. 2. הדיון בבקשה וסיכומי הצדדים : במסגרת חקירתו הנגדית נשאל החייב מדוע אין בתצהירו טענה כלשהי באשר לעצם החוב. תשובתו של החייב היתה כי כל התצהיר שלו מבוסס על כך שהוא לא חייב שקל שכן הוא לא קיבל את פסה"ד ובמהלך 8.5 שנים לא ניהל הבנק כל הליך נגדו. החייב אישר כי הוא אכן היה ערב לחוב: "אני לא אומר שלא הייתי ערב לחוב". עם זאת, קיבל הבנק לדבריו כסף מקופת הפירוק של מירומית ומעיקולים שהוטלו על חברות הבת של מירומית. החייב טען באופן כללי כי הבנק היה אמור לקחת כסף מהחברה ומשאר הערבים. עוד ציין החייב כי כל הנכסים האישיים שלו הועברו לקופת הפירוק של מירומית. אילו היה יודע כי קיים חוב שלו על פי פסה"ד, יתכן שלא היה מעביר את הנכסים ויכול להיות שגם היה משלם חלק. החייב אישר חתימתו על מש/2, שהוא הסכם בין הבנק לבין הורים וילדים וחברת S.B.C בשמו. החייב הכחיש כי החתימה על הסכם זה זהה לחתימה על מש/3, שהוא אישור מסירה משנת 96' של כתב התביעה. החייב הוסיף כי הוא מוכן שמש/3 יבדק על ידי גרפולוג. החייב חזר על טענתו כי הבנק לא הפחית מיתרת החוב של החברה שווי של רכב ששועבד לבנק, כספי עיקולים על חברת הבת ועוד כספים שהגיעו מיגרמן. החייב אישר כי אין הוא טוען שלא הפחיתו מסכום החוב דיבידנד שהתקבל בפירוק. בסיכומי החייב צויין כי ביום 15.1.08 ניתן על ידי בימ"ש שלום, במסגרת ת.א. 11018/96, צו המורה על עיכוב כל הליכי ההוצל"פ בגין פסה"ד נשוא התראת הפש"ר. לאור הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, לא ניתן להגיש התראה בגין פס"ד אשר הוצאתו לפועל עוכבה כדין. לגופו של עניין, חזר וטען החייב כי הבקשה הוגשה על ידי הבנק על יסוד פס"ד בהעדר הגנה אשר ניתן כנגד החייב לפני 11 שנים, כאשר במשך 8.5 שנים לא ננקטו הליכי הוצל"פ בגין פסה"ד. החייב ידע לראשונה על קיומו של פסה"ד רק בעת שנפתחו נגדו הליכי ההוצל"פ. לחייב לא היה יומו בבימ"ש ויש לאפשר לו להתנגד לתביעה. כמו כן ,יש מקום לברר את טענתו של החייב במסגרת ת.א 11018/96, כי הוא איננו זוכר שהומצא לו כתב התביעה המקורי וכי קיימת בעיה מהותית באישור המסירה אשר הציג הבנק. החייב חזר וטען באשר לחוסר תום הלב שבנקיטת ההליכים ולטיעוניו לעניין גובה החוב - סכום בלתי ידוע, ריבית בשיעור של למעלה מ- 700% וטענות קיזוז שיש לקחת אותן בחשבון. מדובר לדבריו בשיהוי משמעותי. עיתוי הגשת פסה"ד להוצל"פ נועד על מנת ללחוץ על החייב כדי שיכנע לתכתיבים של הבנק בענין אחר לחלוטין, הוא עניין הורים וילדים. החייב הסכים להגיע להסדר, אולם הבנק העלה טענות שונות ושינה את התנאים. החייב פעל בתום לב ויש לאפשר לו למצות את ההליכים המשפטיים כנגד הבנק. בסיכומי המשיב נאמר כי כנגד החייב ניתן פסה"ד בהעדר בקשת רשות להגן וכל טענותיו של החייב שעילתן לפני 7 שנים התיישנו. אין למעשה מחלוקת על החוב. החייב היה דירקטור של החייבת העיקרית, מירומית, שהיא חברה ציבורית אשר היתה בזמנו במהלך של הנפקה בבורסה. החייב ידע על תביעת הבנק ואף השתתף בניסיון להסדיר את החוב, כפי שעולה מפרוטוקול דירקטוריון מירומית מיוני 96', מוצג מש/1. הוכחת החוב של הבנק אושרה על ידי מפרק מירומית ואף חולק דיבידנד לאחר מכן. אין מקום אם כן להתכחשותו של החייב לחוב של מירומית כלפי הבנק. החייב גם אישר בחקירתו כי הוא היה ערב לחוב. טענתו היא כי הבנק קיבל כסף ממפרק החברה והיה על הבנק לגבות את החוב מהחברה ומיתר הערבים. התביעה אותה הגיש החייב כנגד הבנק נמחקה. במקומה הגיש החייב במסגרת ת.א. 11018/96 בקשה לביטול פסה"ד, כאשר הטענות זהות בעיקרן לטענות המועלות בהליך הנוכחי. גם בהליך זה אין ממש וביטול פסה"ד נועד לכשלון: חתימת המבקש מצויה על אישור המסירה מש/3. הבנק טען כי לא צריך להיות מומחה על מנת לקבוע כי חתימת המבקש על אישור המסירה מש/3 בשנת 96', זהה לחתימתו על מש/2 בינואר 2007. בפני בימ"ש גם מצוי תצהיר פקיד המסירה אשר יהווה חלק מראיות הבנק בהליך הביטול. כמו כן, קיים עקרון הידיעה שכן החייב , בהיותו בעל שליטה ודירקטור במירומית, ידע על ההליכים אותם מנהל הבנק כנגד מירומית וערביה. החייב ידע על פסה"ד בינואר 2005 גם לפי גירסתו, כאשר קיבל את האזהרה מההוצל"פ. למרות זאת, לא נקט החייב בהליך כלשהו עד שהגיש את התביעה בת.א. 50334/07 בשנת 2007, תביעה אשר נמחקה כאמור לעיל. באשר לטענה בדבר עיכוב הליכים, הרי שהעיכוב ניתן במעמד צד אחד כאשר הוא מותנה בהפקדת ערבות בנקאית. החייב לא טען בסיכומיו כי הפקיד את הערובה. בית המשפט גם התלה את החלטת עיכוב הביצוע עד לקבלת עמדת הבנק, אשר תוגש תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. לכן, מדובר בעיכוב הליכים זמני בלבד אשר איננו בגדר עיכוב הליכים כמשמעו בפקודת פשיטת הרגל. עוד נאמר כי עיכוב הליכים אין בו כדי למנוע התראת פשיטת רגל. באשר לטענת הקיזוז - החייב חזר בו מטענתו כי לא הפחיתו מסכום החוב את הדיבידנד אשר קיבל המפרק מחברת מירומית. באשר לאי מימוש בטוחה, חלה התיישנות ובכל מקרה מדובר בשעבוד על רכב ששויו הוא כ- 70,000 ₪. הרכב, אשר הבנק ניסה לאתרו על מנת לממשו, לא אותר כאשר החייב עצמו היה בעל שליטה בחברה והרכב היה בשליטתו. באשר לעיקולים אשר הוטלו על חברות הבת, על הטענה חלה התיישנות והטענה היא סתמית שכן לא ניתנו לגביה פרטים מלאים. באשר לכספים שהגיעו מיגרמן - אין כל מקום לטענה כי יגרמן שילם 600,000 ₪ בגין חובות מירומית ואין לטענה זו כל אסמכתא. טענת הפרעון מתייחסת על פניה לתקופה שקדמה להסדר. אין גם מקום לטענה שהיה הסדר, שכן החייב עצמו אומר בחקירתו כי לא הגיע להסדר עם הבנק. באשר לריבית, הרי שטענה זו אינה תוקפת את נכונות שערוך החוב. שאלת הפחתת הריבית אינו עניין להליך ההתראה. נושא זה אמור להיבדק על ידי הנאמן בפשיטת הרגל. 3. דיון והחלטה: אין לחייב שבפניי טענה של ממש באשר לעצם חובה של מירומית לה ערב או טענה כנגד ערבותו. טענתו העיקרית של המבקש היא כי הבנק פעל בחוסר תום לב, בעת שהמתין כ- 8.5 שנים עד שפתח בהליכי ההוצל"פ בגין פסה"ד שניתן במעמד צד אחד לפני כ- 11 שנים. עוד טען המבקש כי איננו זוכר שקיבל עותק מכתב התביעה באמצעות מסירה אשר בוצעה על ידי הבנק וכי לא ידע על קיום פסה"ד. לאור זאת, הוגשה על ידו בשלב ראשון תביעה בה ביקש החייב להצהיר על בטלותו של פסה"ד. תביעה זו נמחקה כאמור והחייב ביקש, במסגרת התיק בו ניתן פסה"ד נשוא הליכי התראת פשיטת הרגל, כי פסה"ד יבוטל ואף ביקש את עיכובו. מקובלת עלי טענתו של הבנק כי עיכוב הביצוע של פסה"ד הוא עיכוב זמני. עם זאת, אם בסופו של דבר יעוכב ביצוע פסה"ד, לא ניתן יהיה לפתוח בשלב זה בהליכי פש"ר כנגד החייב וזאת על פי הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. אין לקבל בעניין זה את טענת הבנק, כי שאלת עיכובו של פסה"ד רלוונטית אך ורק לפי הוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת רגל, בעת בקשת כינוס נכסים, שכן סעיף זה מתייחס לערעור התלוי ועומד על פסה"ד ולא לעיכוב ביצוע. סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל קובע במפורש כי : "נושה שהשיג נגד חייב פס"ד חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל... התראת פשיטת רגל". לכן, אם בסופו של דבר יקבל ביהמ"ש את בקשתו של החייב לעיכוב הליכי פסה"ד נגדו, לא ניתן יהיה לנקוט כנגדו בהליכי פשיטת רגל כל עוד אותו עיכוב יהיה בתוקף. יתרה מזאת, בנסיבות העניין שבפניי נראה כי יש מקום לעכב את הליכי הפש"ר עד אשר תינתן החלטה לגופה בבקשת הביטול, אותה הגיש החייב בעניין פסה"ד נשוא הליכי ההוצל"פ, גם אם לא יעוכבו ההליכים. מדובר כאמור בפס"ד אשר ניתן לפני כ- 11 שנה, כאשר הבנק פתח בהליכי הוצל"פ לאחר 8.5 שנים מיום שניתן פסה"ד. בחקירתו הנגדית לא נסתרה טענתו של החייב, כי הליכי ההוצל"פ נפתחו במהלך מו"מ אשר התנהל בין הבנק לבין החייב בנושא מסחרי אחר אשר שייך לרכישת חברה בשם "הורים וילדים". אין גם מקום לקביעתו החד משמעית של הבנק בסיכומיו, על פיה אין ממש בהליך הבקשה לביטול פסה"ד וכי ההליך נועד לכשלון ידוע מראש. ההחלטה בעניין זה נתונה לבית המשפט אשר בפניו הוגשה הבקשה ואין מקום לקביעה של בימ"ש זה באשר לסיכויי הבקשה. יש לציין כי במסגרת אותה בקשה לביטול הועלו למעשה טענות זהות לטענות שהועלו בבקשה שבפניי. התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי יש לעכב את הליכי הפש"ר עד למתן החלטה בבקשת ביטול פסה"ד אשר הוגשה על ידי החייב. עם זאת, יש להבהיר כבר עתה כי אם לא יבוטל פסה"ד על פי בקשתו של החייב בבימ"ש שלום, לא תעמוד לחייב טענה כלשהי כטענת התנגדות. טענתו בדבר הריבית הינה טענה המתייחסת לגובה הסכום ולא לעצם קיומו של חוב על פי פסה"ד אשר ניתן כנגד מירומית, כאשר החייב אישר את ערבותו. כמו כן, התברר במהלך הדיון כי טענותיו של החייב בעניין הקיזוז הקיים לו כנגד תביעת הבנק, אינן טענות מבוססות. החייב אישר כאמור כי סכום הדיבידנד אשר קיבל הבנק במסגרת הפירוק של מירומית הופחת מהחוב. הסתבר גם כי הבנק פעל למימוש השעבוד שהיה לבנק על הרכב, למרות טענות החייב כי הבנק לא פעל על מנת לממש אותו. הסתבר עוד כי לא ניתן היה לממש את הרכב שכן לא ניתן היה לאתר אותו. יש בהחלט מקום לטענתו של הבנק, כי לחייב אמור היה להיות מידע רלוונטי באשר למקום הימצאו של הרכב בהיותו בעל השליטה בחברה ומי שהרכב היה בשליטתו. באשר לעיקולים על חברות בת, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לטענה זו. גם טענתו של החייב באשר לתשלום שבוצע על ידי יגרמן ולא הופחת מהחוב, איננה מבוססת. יתרה מזאת, מקובלת עלי טענתו של הבנק, כי מתוך מסמכי החייב עולה שטענת הפרעון מתייחסת לתקופה שקדמה להסדר עם מירומית בשנת 2002. גם טענתו של החייב כי הגיע להסדר עם הבנק, התבררה כלא נכונה, שכן החייב אישר במהלך חקירתו "אני לא אומר שהגעתי להסדר עם הבנק". מכל האמור לעיל, עולה כי אין בפי החייב טענת התנגדות לגופה כנגד הליכי הפש"ר. כמפורט לעיל, יעוכבו הליכי הפש"ר עד לקבלת החלטה בבקשתו של החייב לביטול פסה"ד. היה ויבוטל פסה"ד - תתקבל התנגדותו של החייב. היה ולא יבוטל פסה"ד - תידחה ההתנגדות. הצדדים ידווחו לבימ"ש על החלטת בימ"ש שלום בעניין בקשתו של החייב לביטול פסה"ד. התיק יקבע לתזכורת פנימית בעוד 45 יום. ההוצאות יקבעו בהתאם לתוצאות ההליך. פשיטת רגל