בנק הוציא ללקוח הודעה בדבר ביטול מסגרת האשראי. להלן פסק דין בערעור בסוגיית ביטול מסגרת האשראי: פסק דין המערער הינו תאגיד בנקאי והמשיבה הינה חברה אשר היתה לקוח של המערער. חשבונה התנהל בסניפו של המערער בקרית שמונה. בחודש יולי 2002 התקיימו במשיבה, לדעת הבנק, התנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981, (להלן "החוק"), ביחס לחשבונה של המשיבה אצלו. המשיבה הוכרזה איפוא כלקוח מוגבל וכך גם חשבונה. המשיבה לא השלימה עם המהלך הזה ופנתה לבית המשפט בערעור לפי סעיף 10 לחוק שבגדרו ביקשה לבטל הבאתם במנין של 14 שיקים שסורבו. בסופו של הליך התקבל ערעורה של המשיבה באופן כזה שבוטלה הבאתם במנין של 9 שיקים שסורבו בין התאריכים 21/7/02 עד 22/7/02. (להלן יקראו שיקים אלה לשם הקיצור "השיקים"). כפועל יוצא מכך ובנסיבות הענין, נשמטה הקרקע מתחת הכרזתה של המשיבה כלקוח מוגבל וכך גם גבי חשבונה. על החלטה זו מונח בפנינו ערעורו של המערער. העובדות והנתונים הרלבנטיים שעומדים בבסיס ההתדיינות, וגם אינם שנויים במחלוקת, הם כדלהלן. למשיבה היתה מסגרת אשראי מוסכמת ומאושרת אצל המערער בסכום של 100,000 ₪. אין מחלוקת כי סכומי השיקים שנמשכו על חשבונה של המשיבה היו בתחום מסגרת האשראי המאושרת ופרעונם לא היה מביא לידי חריגה ממנה. מדוע ראה, אם כן, המערער לסרב לפרוע השיקים? מעשה שהיה כך היה. ביום 19/7/02 משך מר חמו, מנהלה של המשיבה ובעל מניותיה, שיק בסך 50,000 ₪ מחשבונו הפרטי, שמתנהל בבנק אחר, והפקידו לפרעון אצל המערערת. בד בבד לכך ובאותו יום עצמו הוא נתן הוראת ביטול לבנק הנמשך לבל יפרע השיק. שיק זה יקרא להלן "השיק". מעשה זה הניע את המערער להודיע על בטול מסגרת האשראי ולסירוב לפרוע שיקים שמשכה המשיבה ובכלל זאת את השיקים. יצויין כי גם לאחר חילולו של השיק פרעון השיקים לא היה מביא את חשבונה של המשיבה לחריגה מעבר לאשראי המאושר. נסיבות מסירתו של השיק היו כדלהלן. מר חמו פנה למערער וביקש להגדיל את מסגרת האשראי המאושרת ל- 150,000 ₪. עד אז גלשה מעת לעת יתרת החובה בחשבונה של המשיבה אל מעבר לסכום האשראי המאושר אך המערער כיבד גם שיקים אלו. אין ספק כי המערער לא היה מחוייב לעשות כן ונהג כך מתוך הפגנת רצון טוב כלפי המשיבה. עתה, ביקשו הצדדים למסד את ההסדר הוולונטרי ע"י הגדלת מסגרת האשראי המאושרת ל- 150,000 ₪. כתנאי לכך דרש המערער כי המשיבה תקדים ותקטין את יתרת החובה עד לסך של 100,000 ₪ ולאחר שזאת יעשה, כך סוכם, תגובש ותוסדר העלאת מסגרת האשראי עד לסך של 150,000 ₪. במסגרת זו מסר מר חמו לפרעון את השיק שהיה משוך כאמור על בנק אחר. כאמור בסמוך לכך ועוד טרם הוצג השיק לפרעון, הורה חמו לבנק הנמשך שלא לכבדו והוא חולל. מעשה זה נתפס ע"י אנשי המערער כהפרה בוטה של יחסי האמון בין הצדדים והם החליטו לסרב ולכבד שיקים של המשיבה שהוצגו לחשבונה ובהם השיקים בהם עסקינן כאן. המערער הוציא למשיבה הודעה בדבר ביטול מסגרת האשראי. ההודעה נושאת על פניה את התאריך 22/7/02 והודע בה על ביטול מסגרת האשראי החל מיום 23/7/02. (הודעה זו תקרא להלן "הודעת הביטול"). המשיבה טוענת כי קיבלה לידיה את הודעת הביטול ביום 23/7/02 באמצעות הפקסימיליה. ויודגש, בתכוף לפני ביטול השיק וגם לאחריו, חשבונה של המשיבה אצל המערער עמד על יתרת חובה בסך של כ- 70,000 ₪ ופרעונם של השיקים, שלא כמו שיקים שבאו אחריהם, לא היה בו כדי להגדיל את יתרת החובה שבחשבון מעבר לסכום המאושר (100,000 ₪). בידי המערער היו אז אותם בטחונות שמסרה המשיבה ואשר נתקבלו אצלו כראויים וככיסוי למסגרת האשראי המאושרת. הבטחונות כללו המחאות מעותדות בסך של כ- 82,000 ₪ וזיכויים מעותדים של כרטיסי אשראי בסך של כ- 35,000 ₪ וזאת בצרוף שיעבוד שוטף על נכסי המשיבה וערבות אישית של בעלי מניותיה. מתן השיק ומתן הוראת הביטול בגינו, נתפס ע"י המערער כמעשה שלא יעשה וכצעד שנגוע בחוסר תום לב שאף העלה בפני אנשי המערערת את החשש שמא יש בכך כדי ללמד על ערכם ו"שוויים" של שאר הבטחונות שהמשיבה מסרה למערער. לפיכך, ראה עצמו המערער בן חורין להפסיק לאלתר את מתן האשראי למשיבה, גם בתחום מסגרת האשראי המאושרת. בית משפט קמא קבע כי בנסיבות שנוצרו עקב ביטול השיק התעורר חשש מוצדק בלב אנשי המערער כי גם יתר השיקים המעותדים, שהיוו את עיקר מניינם ובניינם של הבטחונות, לא יעמדו במבחן ביום סגריר ולפיכך הוא, המערער, היה רשאי להפסיק את מתן האשראי. אלא מאי? בית משפט קמא הוסיף וקבע כי לאור ההוראות הכלולות בסעיפים קטנים 2(ג) ו- 3(ג) לכלל מספר 33 מכללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992, היה על המערער למסור למשיבה הודעה בדבר שינוי מסגרת האשראי לפחות 3 ימי עסקים ממועד השינוי ומכיוון שהודעת הביטול נמסרה למשיבה ביום 23/7/02, היא נכנסה לתוקף לא לפני יום 25/7/02 ומכאן שהשיקים, שסורבו בימים 21/7/02 ו- 22/7/02, סורבו שלא כדין ולפיכך יש לגרוע אותם ממניין השיקים הרלוונטים. צודק ב"כ המערער בטענתו כי לכלל מספר 33 מתוך הכללים דלעיל אין רלוונטיות לענין שהרי הוא מעיד על עצמו ומתוכו כי הוא עוסק ב"שינויים שאינם מיוחדים להסכמים ספציפיים" ואילו המחלוקת שבין בעלי הדין כאן נוגעת כל כולה להסכם הספציפי שבין המערער לבין המשיבה. יחד עם זאת, עדיין שותפים אנו לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. מעשה משיכתו ומסירתו של השיק וביטולו באותה נשימה, נעשה כפי הנראה על מנת ליצור מראית עין זמנית של הקטנת היקף החריגה מהאשראי המאושר וזאת בדרך לגיבוש ההסדר החדש בדבר הגדלת. חוסר תום הלב שעמד לכאורה מאחורי מעשה זה, אכן היה בו כדי להצדיק תגובה ומענה הולמים מצד הבנק עד כדי ביטול ההסכם בדבר מתן האשראי בכללותו, אלא שזו לא היתה תוצאה אוטומטית מהפרת ההסכם ע"י המשיבה. גם אם נחיל על היחסים בין בעלי הדין את דיני החוזים הכלליים, כבקשת המערער, וגם אם נראה בנסיבות שנילוו לפרשת השיק כי ענין לנו עם הפרה יסודית של ההסכם מצידה של המשיבה, הפרה שהקנתה למערער את הזכות לבטל ההסכם, עדיין היה רשאי המערער להבליג על ההפרה ומעשה הביטול היה אופציונאלי בידו ומימושו צריך היה להעשות ע"י מעשה גלוי בדרך של מתן הודעת ביטול וראו על כך את סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, שאז גם נכנס הביטול לתוקף. לענין זה נפנה לדבריה של המחברת שלו בספרה "דיני חוזים", מהדורה שניה בעמוד 558, שם אנו מוצאים את הקביעה כי הודעת הביטול היא קונסטיטוטיבית. כל עוד לא קיבלה המשיבה את הודעת הביטול היא לא היתה חייבת להניח שהמערער יבחר בדרך הביטול של ההסכם למתן אשראי. יש לזכור שמעשה השיק לא נגע ישירות למסגרת האשראי המאושרת אלא לנסיון ולרצון להגדילו. עד שבוטל היה ההסכם בדבר מסגרת האשראי שריר וקיים ובמסגרתו היתה רשאית המשיבה להניח ובאופן סביר, כי ההסכם קיים ועל-פי חובתו יכבד המערער משיכות יתר עד לסך של 100,000 ₪. בכל הנוגע לשיקים, שכזכור הגיעו לפרעון לפני קבלת הודעת הביטול וחלקם עוד בטרם הוצאת ההודעה, ואשר פרעונם היה בתחום מסגרת האשראי המאושרת, עלה בידי המשיבה להוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 10(א)(3) לחוק ולפיכך, יש לבטל את הבאתם במניין של השיקים במניין השיקים שסורבו ע"י המערער. התוצאה אליה הגענו איפוא, כי דין הערעור להדחות. בנסיבות הענין אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה את הוצאותיו של הערעור בסך של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. אשראי