פסק דין א. המערער הוא רופא במקצועו. בתקופה הרלוונטית שימש כרופא ומוהל והיה עוסק מורשה על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק). המערער הורשע בבימ"ש השלום בפתח תקווה, על פי הודייתו בסידרה של עבירות על החוק וכן על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). אלה העבירות שהורשע בהן המערער: לא הנפיק חשבוניות מס, לפחות ל - 35 מבין 350 לקוחות שנבדקו, וממילא לא שילם את המס הכלול בהן שהסתכם בכ - 7,000 ₪; לא ניהל פנקסי חשבונות, כנדרש בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), תשל"ג-1973; הכין וקיים חשבונות ורשומות כוזבים, בכך שלא רשם בהם תקבולים מעסקו בסכום של כ- 250,000 ₪ וכן לא דיווח על הסכום הזה בדוחות התקופתיים שהגיש למע"מ. סכום המע"מ אותו השתמט המערער מלשלם בדרך זו עמד על למעלה מ - 36,000 ₪; המערער נקט בדרכי מירמה כגון רישום חשבונית אחת לשני לקוחות, באופן שבהעתק החשבונית שנותר ברשותו, רשם שני שמות, כך שהחשבונית נחזתה להיות חשבונית שהוצאה לשני אנשים שונים, כשהסכום ייצג תשלום רק מאחד מהם. רשם רישום חלקי של ההכנסות שנתקבלו. דהיינו: בהעתק החשבונית שבידו רשם סכום נמוך יותר מהסכום שרשם בחשבונית המקור, שנמסרה ללקוח; השמיט מהדוחות השנתיים שהגיש לפקיד השומה בשנים 1997 עד 2000 סכום כולל של כ- 200,000 ₪. הסכומים המדוייקים נקובים בסעיף 6ו' לכתב האישום; לא הגיש לפקיד השומה דוח על הכנסותיו לשנת המס 2001 ולא דיווח על הכנסותיו בשנה זו בסכום של לפחות כ- 52,000 ₪. בימ"ש קמא (כב' השופטת ל' לב-און), הטיל על המערער את העונשים הבאים: שנה אחת מאסר בפועל; שנה אחת מאסר על תנאי; קנס בסך 70,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. על הענישה, ובמיוחד על רכיב המאסר בפועל שבה, הערעור שבפנינו. ב. בהודעת ערעור מפורטת המשתרעת על 15 עמודים (וזאת מבלי להתייחס לפסיקה שצורפה אליה) טען הסניגור כי שגה בימ"ש קמא בכך שהטיל על המערער תקופת מאסר של שנה לריצוי בפועל. לטענת הסניגור, חרג בכך בימ"ש קמא מנורמת הענישה המקובלת והראויה בגין סידרת העבירות בהן הורשע המערער. על אלה שם הסניגור את הדגש: סכום השמטת ההכנסה הכוללת בו הורשע המערער בינו כ - 250,000 ₪. זהו סכום נמוך יחסית. ככלל, בסכומים מסוג זה, מטילים לעתים כופר ולא מגיעים לבימ"ש; המערער הודה מיד עם פתיחת הדיון בתיק ונטל אחריות מלאה למעשיו; נטילת האחריות לא היתה במקרה זה בגדר מילים בעלמא. המערער נקט בצעד המתחייב והסיר את המחדל במלואו, עוד לפני הטיעון לעונש בביהמ"ש; כלל הסכומים שמדובר בהם בתיק זה, מהווים 5% בלבד ממחזור עסקאותיו של המערער בתקופה הרלוונטית. בימ"ש קמא טעה (חלקית) וקבע כי מדובר ב - 10%. הפרופורציה בין הסכום שהועלם משלטונות המס לבין מחזור עסקאותיו של המערער, צריך במקרה זה לפעול לזכותו ולהצביע על כך כי באשר למרבית הסכומים שהרוויח, נהג המערער כאזרח שומר חוק; המערער ידוע בתחום מקצועו. הגשת כתב האישום נגדו והרשעתו בדין לוו בפרסומים רבים באמצעי התקשורת, ועובדה זו בפני עצמה, יש בה משום ענישה; חלוף הזמן. העבירות שמדובר בהן בוצעו בין השנים 1997 עד 2001 ואנו מצויים היום בשנת 2006; המערער הוא אדם מן הישוב. לאורך כל שנותיו פעל ופועל למען הציבור או יחידי הציבור. על כך הובאו בפני בימ"ש קמא ראיות והיה מקום לתת לעובדה זו משקל נוסף על מה שניתן על ידי בימ"ש קמא; חזרה על הטיעון הפותח המהווה את נקודת המוצא לכל הטיעונים גם יחד: העונש שהשית בימ"ש קמא על המערער חורג מנורמת הענישה המקובלת. לצורך כך הוגשה לנו אסופה מכובדת של פסקי דין, בעיקר פסקי דין של בימ"ש השלום במותבים שונים, שהטילו ענישה הנופלת בחומרתה במידה רבה מהענישה שהוטלה בתיק זה. ג. שקלנו את טיעוניו של הסניגור אחד לאחד. מקובל עלינו כי הענישה לעולם היא אינדיבידואלית ואמורה לאזן שיקולים שעניינם אינטרס הציבור, מול שיקולים שעניינם נסיבותיו האישיות והפרטניות של הנאשם הספציפי שבו מדובר. לאחר שבחנו בקפידה את כל הנסיבות שעליהן הרחיב הסניגור את הדיבור, נראה לנו כי לא נוכל להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא. ענישה, לעולם היא מורכבת מנימוקים שעניינם העבירה ולעומתם נימוקים שעניינם העבריין, שעל כן נתחיל אף אנו לעניין העבירה. לא בכדי פירטנו לעיל את המגוון של העבירות בהן הורשע המערער. בגדר עבירות מס מדובר בעבירות קשות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה. אין מדובר במקרה הנוכחי רק בהשמטת הכנסות, אלא גם בנקיטת דרכי מירמה של ממש. די לנו אם נזכיר לעניין זה את האמור בסעיף א.4 ו- 5לעיל. דרך פעולתו של המערער בהקשר זה היתה עבריינית מובהקת. גם מי שאיננו מדווח על מלוא הכנסותיו, לא בנקל ינקוט בדרך זו של רישומים שונים במקור ובהעתק וצירוף שתי עסקאות לכלל עסקה אחת תוך מתן חשבונית רק לאחד משני הלקוחות. כאמור, העבירות בוצעו לאורך חמש שנים. חמש שנים הינה תקופה ארוכה הנותנת למערער הזדמנות חוזרת לשקול את דרך פעולתו. המערער לא חדל ממעשיו עד אשר נתפס בכף. לא חרטה הוליכה אותו להפסקת המעשים, כי אם "פשיטת" אנשי המס עליו וגילוי העבירה. מדובר בעבירות קשות מאוד לגילוי. רק הלשנה או בדיקה מדגמית או אקראית יכולות להביא לחשיפתן. כיוון שהסניגור שם את הדגש על היקף הסכומים שמדובר בהם, אנו רואים לומר כדלקמן: הסכום הוא אכן שיקול משמעותי לעניין הענישה. יחד עם זאת, גם מעובדות כתב האישום, כפי שהודה בהן המערער, עולה כי אין מדובר בבדיקה מלאה, אלא בבדיקה מדגמית. לכך שמדובר בבדיקה מדגמית יש השלכה גם לטענתו הנוספת של המערער, דהיינו, לפרופורציה שבין סכומי ההשמטה לבין מחזור עסקאותיו של המערער בתקופה הרלוונטית. ספק אם ניתן להגיע למימצא ודאי בנושא זה. מכל מקום, גם אם אנו יוצאים מנקודת הנחה כי אכן מדובר ב- 5% בלבד, החשיבות איננה בקביעת האחוז המדוייק, אלא בכך שמדובר בפעילות שיטתית שהתמשכה, כאמור, על פני שנים רבות. ד. כללית, הפיצול בין עסקאות עליהן דיווח ושילם את המס לבין אותן עסקאות שהועלמו מעיני שלטונות המס, פועל לחובתו של המערער. המערער נטל לעצמו את החירות להחליט עד היכן "יתחלק" ברווחיו עם רשויות המס כאזרח שומר חוק, ומהיכן ישאיר את מלוא רווחיו לעצמו. זוהי אמירה בוטה, מפורשת שאינה מתיישבת עם הנורמטיביות שלה טוען המערער. האמור לעיל נכון במיוחד באשר לעבירות על החוק, שהרי מדובר בסכומים אותם גבה המערער עבור שלטונות מע"מ, ולמרות זאת הותיר אותם בידו. ה. העובדה שמדובר בעבירות קשות לגילוי מצביעה על כך שיש צורך בענישה מרתיעה ואפילו מרתיעה במיוחד, שיהיה בה תמרור אזהרה לכל מי שחושב ללכת בדרכו של המערער. בגדר הרתעה הדגש הוא, מטבע הדברים, על המאסר בפועל. ענישה כספית, גם כאשר מדובר בקנס גדול, לא תמיד מעבירה את המסר בקול ברור וצלול, כפי שנדרש ממנה. כאשר מדובר בענישה כספית, העבריין הפוטנציאלי יאמר לעצמו כי הסיכון שלו הוא צפוי יכול להתבטא בהפסד הרווחים שעשה בדרך של הונאת שלטונות המס ואולי סכום נלווה אליו. זהו סיכון מחושב, שאותו ניתן לספוג ואין בו הרתעה מספקת, במיוחד אצל אנשים בעלי יכולת כלכלית. עבריינים פוטנציאלים צריכים לדעת כי לא רק כיסם יינזק, אלא חירותם תילקח מהם, וזהו הסיכון שהם צריכים להעמיד אל מול עיניהם, כל אימת שהם עומדים בפני הצורך לדווח דיווחי אמת, לשלם מס אמת ולנהוג כפי שהחוק מורה להם. ו. הציבור במקרה זה הוא כל אותם משלמי מס הנאנקים תחת העול ועדיין משלמים מס אמת. ציבור זה צריך לדעת כי הוא איננו מופקר ואיננו נושא על גבו גם את עולם של משתמטי המס למיניהם. ז. בקו התפר שבין העבירה לעברייין, ועד שאנחנו מגיעים לדיון בגורמים לקולא שאותם פירט הסניגור, אנו רואים להעיר כי לא היתה מחלוקת על כך שהמערער לא פעל מתוך מצוקה. עבירות מס לעיתים קרובות נעברות מתוך מצוקה כלכלית, כגון עסקים שנקלעו למשבר, הסתבכות עסקית וכיוב'. מצוקה זו איננה מכשירה כמובן את ביצוען, ואיננה מונעת הטלת עונשי מאסר, לרבות מאסר בפועל בגינן. עדיין, יש לה השלכה מסוימת ותוך הקפדה על אותו עיקרון שעליו הרחיב הסניגור את הדיבור, קרי, ענישה אינדיבידואלית - המצוקה נלקחת בחשבון לעניין הענישה. המערער, כאמור, הינו רופא. ההכנסות המפורטות בכתב האישום רובן ככולן הגיעו לידיו מעיסוקו הנוסף כמוהל, שבו עשה שימוש בידע הרפואי שלו. הדרך שבה פעל המערער מצביעה על תאוות בצע, הא ותו לא. בטיעונו בפנינו, אמר המערער עצמו כי הוא לא כבש את יצרו. אמירה זו מגמדת, ואיננה נותנת ביטוי נכון למעשים. אמירה מסוג זה הולמת מצב שבו לא עמד אדם בפני פיתוי נקודתי והניח ליצרו לגבור עליו. במקרה הנוכחי מדובר, כאמור, בשיטתיות, תכנון, תחכום ובזמן ארוך. התובעת הפנתה אותנו, בין היתר, לאותם פסקי דין שמשווים בין מי ששולח ידו לקופתו של הפרט לבין מי ששולח ידו לקופת הציבור. ההשוואה הפכה זה מכבר למושכלות יסוד בתחום זה ואיננו רואים לחזור על כך. מקובלים עלינו לעניין זה דבריה של כב' השופטת קמא, לרבות ההפניה לפסה"ד המנחה, שממנו נלקחה ההשוואה (ע"פ 522/82 עזאם נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 411). ח. באשר לנימוקים לקולא שהעלה הסניגור: פעילותו החיובית של המערער לאורך השנים, לרבות מעשי צדקה אותם פירט הסניגור, צריכים בוודאי להיזקף לזכותו. הזדמן לנו כבר לומר מספר פעמים, כי אדם קונה לעצמו את כרטיס הביקור שלו לאורך כל חייו, ובבוא עת פקודה - גם מעשיו הטובים צריכים להילקח בחשבון. אלא שנראה לנו כי העונש שהוטל מאזן גם נתונים אלה, כמו גם את הסרת המחדל שנעשתה יום אחד לפני הטיעונים לעונש בבימ"ש קמא. ט. בגדר נתונים אישיים הדגיש הסניגור את הפגיעה במעמדו של המערער, את הפרסום הרב שהפרשה זכתה לו בזמנו, וכפועל יוצא מכך, את הפגיעה בפרנסתו. הדעת נותנת כי חשיפת הפרשה גרמה למערער עוגמת נפש, אנו מוכנים לקבל כי פגעה במעמדו ובמוניטין שרכש לעצמו. אלא שעל כך צריך היה המערער לחשוב בזמן אמת, קרי עובר לביצוע העבירות. מטבע הדברים קיים מיתאם בין גובה התהילה לעומק הנפילה. איננו סבורים כי מיתאם זה יכול להביא להקלה משמעותית בעונש, בעבירות מסוג העבירות שעבר המערער. י. באשר לנורמת הענישה כפי שהיא משתקפת בפסיקה: הפסיקה, במיוחד בנושאי ענישה, היא בבחינת הפוך והפוך בה דכולי בה, וכל צד נאחז בפסקי הדין המשרתים את מטרתו. במבט כולל - איננו סבורים כי שנה מאסר בפועל, יש בה חריגה מרמת הענישה המקובלת. עבירות המס, הפכו זה מכבר למעין "ספורט לאומי" המקובל על כל שכבות הציבור. הקלון שבהן נעלם ואיננו. אנו מוצאים עצמנו שוב ושוב משתאים כיצד אנשים נורמטיביים בכל מישורי חייהם האחרים, שהיו מוכנים לסכן את חייהם למען המדינה במלחמות ישראל וכיוב' - אינם מהססים לרמות את המדינה בעיניים פקוחות, ככל שהדבר אמור בעבירות המס. הפסיקה נותנת על כן ביטוי לצורך להילחם בתופעה, ועונשי מאסר של ממש, המרוצים מאחורי סורג ובריח, הם הכלל, ולא היוצא מן הכלל. בגדר פסיקה מן השנים האחרונות, די אם נפנה לרע"פ 2092/04 קשקוש עטאללה סאלם נ' מדינת ישראל, דינים עליון סז 367 וכן רע"פ 996/02 בן טולילה נ' מדינת ישראל, דינים עליון סא 252, שם, בגין עבירות מאותו סוג ואולי אף קלות יותר באופיין, הוטלו עונשי מאסר לתקופות דומות. לא שמענו על נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה מהכלל דלעיל. כשהמדובר ב - 312 עבירות שביצע המערער - הצורך במתן ענישה הולמת מגמד את השיקולים האחרים. אנו דוחים את הערעור. מיסיםרפואהעבירות מסעוסק מורשה