עיכוב תשלום קנס למע''מ

להלן החלטה בבקשת עיכוב תשלום קנס למע"מ: החלטה המשיב פסל את ספריו של המערער. משום כך הוא גם השית עליו קנס, בשיעור של 1% מסך כל מחיר עסקותיו, בגדרו של סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ('החוק'). על החלטה זו לפסול את ספריו מלין המערער, בערעור שהניח לפנינו. עם הגשת הערעור הוא מבקש לעכב את תשלום הקנס, עד כי יתברר ערעורו. המשיב מתנגד בתוקף לבקשה. בטרם ניזקק לגופן של טענות שטען המערער בבקשתו אנו נזכיר, כי כשעניין לנו בהטלת קנס, בגדרו של סעיף 95 לחוק, אין לעכב, ככלל, את תשלום הקנס ('הגשת ערעור או ערר אינה דוחה את תשלום הקנס אלא אם החליטו בית המשפט או הועדה אחרת'). מלים אחרות, עיכוב תשלום הקנס הוא בבחינת חריג לכלל. יוצא איפוא, לשם העיכוב אנו צריכים, במסגרת הפעלתו של שיקול הדעת שניתן לבית המשפט, לטעמים טובים שיצדיקו את העיכוב. מכאן אנו פונים לבחון את טענותיו של המערער בבקשתו/ערעורו. טענתו הראשונה של המערער מבקשת לשכנע, כי אין עליו לנהל ספרים בשיטת החשבונאות הכפולה, כפי שסבר המשיב כי עליו לעשות. טענה זו של המערער אין לה על מה שתסמוך. סעיף 2(א) לתוספת ג' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג-1973 ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו-1976 קובע לאמור: 'קמעונאי שמחזור עסקו עולה על 3,000,000 שקלים חדשים, או שבעסקו 7 מועסקים או יותר, חייב לנהל מערכת חשבונות לפי שיטת החשבונאות הכפולה…' כפי שלמדנו מתשובת המשיב, המערער אישר, בהודאתו מיום 3.1.2006, כי הוא מעסיק 8 עד 9 עובדים, ובנוסף הוא דיווח על מחזור בן כ-3.5 מיליון ש"ח לשנת 2003, וכ-4.4 מיליון ש"ח בשנת 2004. על כן הוא עומד בכל אחד משני התנאים (החליפיים, אגב), המחייבים אותו בניהול מערכת חשבונאות כפולה. בטענתו אין, איפוא, דבר וחצי דבר. 4. משמצאנו, כי על המערער לנהל ספרים לפי שיטת החשבונאות הכפולה, ומשאין בפיו טענה, כי הוא אמנם ניהל את ספריו בשיטה זו, כפי שמורה לו הדין לעשות, כי אז יש לומר, שבידי המשיב היה להשית עליו קנס. 5. טענתו האחרת של המערער מכוונת להפעלת שיקול הדעת שבהשתת הקנס, שהרי אין המשיב חייב להטיל את הקנס, כי אם נתונה בידו הסמכות שבשיקול דעת להשיתו. המערער טוען, כי מניעים זרים הם שעומדים מאחורי החלטת המשיב להטיל עליו קנס, מעשה שנועד ליתן בידי המשיב יתרון במסגרת הליכי ההשגה. ובכן, טענה זו של המערער נטענת בעלמא, ולבד מן העובדה, שאמנם מתקיימים הליכי השגה, והקנס אמנם הושת בידי המשיב בעת הזו, אין בידי המערער כל ראיה לתמוך את טענתו החמורה כלפי המשיב, בדבר קיומם של מניעים זרים להחלטתו. לו קיבלנו את הטענה, בלא שתילווה אליה ראיה תומכת של ממש, כאמור, כי אז התוצאה היתה שלילת סמכותו של המשיב, שלעולם לא יכול היה להטיל קנס בשלב זה של ההתדיינות, שהרי תמיד ניתן היה להטיח בו, כי את הקנס הוא מטיל על מנת להפעיל לחץ על הנישום במסגרת הליכי ההשגה, ושאר הליכים שבינו לבין הנישום. בלא כל ראיה לתמוך, כאמור, דין הטענה להידחות. 6. טוען המערער, כי בידי המשיב היה להסתפק בהטלת קנס, בשיעור הנופל מ-1%, שהרי המחוקק נתן בידו להשית קנס, ששיעורו המרבי - 1%. המערער לא יכול היה להצביע על נסיבות, המצדיקות הטלת קנס הנופל משיעור זה שקבע המחוקק. אדרבא, הנסיבות המפורטות בהחלטה עליה משיג המערער בערעורו מחזקת את ידי המשיב בהטלת קנס בשיעור המרבי, נוכח הפגמים הרבים שבניהול הספרים, כאשר חלק מן הספרים לא נוהל כלל, וחלקו האחר נוהל בסטייה ניכרת מהוראות הדין. 7. טענתו האחרונה של המערער מכוונת לכך, שהקנס חושָב כאחוז אחד מתוך המחזור המשוחזר שלו, ולא מתוך המחזור המדווח, כפי שלדעתו צריך היה לנהוג. טענה זו של המערער אין לה בסיס. סעיף 95(א) לחוק מורה, כי הקנס יהא בשיעור של 1% 'מסך כל מחיר עסקאותיו' של הנישום. הסעיף אינו נוקט לשון 'מסך כל מחיר עסקאותיו המדווח', ונראה שלא בכדי כך נקט המחוקק, שהרי לא מדיווחיו של הנישום, שבשל הפגמים שנפלו בהם מוטל הקנס, ראוי שייגזר שיעורו של הקנס. אילו היה ממש בטענת המערער, כי אז במקרה הקיצוני שבו לא היה מנהל הנישום ספרים כלל, ולא היה מדווח לשלטונות המס על הכנסה כלשהי, היה נשלל מן המשיב הכוח להטיל קנס בכל שיעור שהוא. תוצאה זו אינה אפשרית. פשיטא, שהקנס צריך שיוטל 'מסך כל מחיר עסקאותיו' של המערער, וסכום כולל זה יכול וייקבע בידי המשיב מתוך שחזור של מערכת הנהלת החשבונות של הנישום, לאחר חקירה וכיו"ב, כפי שנעשה בעניינו של המערער. 8. סוף דבר - בקשת המערער לעכב את תשלום הקנס - נדחית. המערער ישא בהוצאות המשיב בבקשת העיכוב בסך של 2,500 ש"ח. מיסיםעיכוב תשלוםקנסמע"מ (מס ערך מוסף)