גזר דין 1. כנגד נאשמת 1 ונאשם 2 (להלן: "הנאשם 2 "), הוגש כתב אישום מתוקן ביום 21/8/02. 2. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמת 1 מסירת ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר- עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"). ואילו לנאשם 2 ייחס כתב האישום המתוקן אי הגשת 10 דו"חות תקופתיים במועדם, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) ביחד עם סעיפים 67 ו 88 לחוק וביחד עם תקנות 20 ו 23 לתקנות מס ערך מוסף התשל"ו- 1976 (להלן: "התקנות"), כאשר 2 דו"חות הוגשו באיחור והשאר לא הוגשו עד למועד הגשת כתב האישום המתוקן. 3. בכתב האישום המתוקן נטען כי נאשמת 1 הצהירה ביום 8/2/99, במשרדי המאשימה, שיש בדעתה לפתוח עסק בענף אחזקה וניקיון, למרות שבפועל לא הייתה לה כוונה לעשות כן. בעקבות הצהרה זו של נאשמת 1 היא נרשמה כעוסק מורשה במשרדי המאשימה תחת מספר ת.ז X כאשר מי שניהל בפועל את העסק, אשר נרשם על שמה, היה הנאשם 2 . במעשיה המתוארים לעיל, מסרה נאשמת 1 למאשימה ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר. בכתב האישום המתוקן נטען כי הנאשם 2 ניהל עסק בענף אחזקה וניקיון תחת מס' ת.ז של נאשמת 1, ובהיותו עוסק, לפי הגדרת סעיף 1 לחוק, חייב היה להגיש דוחות תקופתיים במועד ובדרך שנקבעו בחוק. 4. בתשובתו לכתב האישום המתוקן טען הנאשם 2 כי מגיעים להם החזרים ממס הכנסה בסך 25,000 ₪ ורק עכשיו קיבלו את האישור לכך, כאשר סכום זה יעבור למאשימה. טוען הנאשם 2 כי לדעתו חובו עומד על 100,000 ₪ לערך. טוען הנאשם 2 כי היה בשיחה עם מנהל מע"מ וביקש לשלם 1,000 ₪ בחודש, וזאת עקב מצבו שכן הוא נכה 75% וחד הורי. בקשה זו נדחתה. הנאשם 2 ביקש דחייה בעניינו וזאת כדי שיוכל לפנות לייצוג משפטי. לגבי נאשמת 1 טען הנאשם 2 כי היא בתו והוא אחראי למעשיה, לדבריו מכר את הבית ושילם חלק מחובו בידיעת המאשימה. טוען הנאשם 2 כי נאמר לו שיוכל להמשיך לעבוד כאשר התיק יהיה על שמה של נאשמת 1, וגם זה בידיעת המאשימה. טוען הנאשם 2 כי לנאשמת 1 לא הייתה כל נגיעה להפעלת העסק, והוא מבקש דחייה על מנת לבוא בדברים עם המאשימה. התובע הסכים לבקשת הדחייה על מנת לבדוק את טענת הנאשם 2 לגבי נאשמת 1. 5. ביום 11/2/03 הודתה נאשמת 1 בעובדות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן, הורשעה, ונדונה לקנס כספי בסך 1,000 ₪ ו- 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאשר עניינו של הנאשם 2 עדיין לא הסתיים. 6. ביום 2/9/03 הודה הנאשם 2 והורשע בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. לדבריו, לא עשה דבר על מנת להסיר את מחדליו, הוא הוכרז כחייב מוגבל אמצעים בהוצאה לפועל. טען הנאשם 2 כי הופנה לעו"ד מטעם הסיוע המשפטי בבאר שבע והוא זה שטיפל בענייניו בהוצל"פ. טען התובע כי כנגד הנאשם 2 תלוי ועומד מאסר מותנה של 5 חודשים מחודש מרץ 2001, ולכן מבקש לדחות את הטיעון לעונש על מנת לאפשר לנאשם 2 לברר האם הוא זכאי לייצוג משפטי. הדיון נדחה. 7. בדיון מיום 2/11/03 ביקש הנאשם 2 מבית המשפט שימנה לו סניגור מטעמו, שכן חומרת העברה בה הוא מואשם אינה מספיקה על מנת שימונה לו סניגור מטעם סנגוריה ציבורית. בקשתו של הנאשם 2 נדחתה, והובהר לו כי כיוון שהודה והורשע בעבירה כלכלית, צריך הנאשם 2 רו"ח או מקור לתשלום ולא עו"ד. לחילופין ביקש הנאשם 2 דחייה כדי שיבדוק אפשרות למינוי עו"ד פרטי, הדחייה ניתנה. 8. לאחר מספר דחיות שנבעו ממצבו הרפואי של הנאשם 2 ומרצונו של בא כוחו להשתחרר מייצוג, טען התובע כי הנאשם 2 לא עשה דבר להסדרת חובו. הנאשם 2 טען כי יש לו מחלות לב וניתוחים, ואף גילו אצלו לאחרונה סרטן הערמונית. 9. בטיעוניו לעונש טען התובע כי הנאשם 2 הורשע בת"פ 4409/97 ונידון בו ל- 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום 28/3/01 , מאסר זה חב הפעלה. טען התובע כי כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם 2 10 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד בחודשים 6/99 עד 10/01 . טען התובע כי במהלך הדחיות הגיש הנאשם 2 שני דו"חות ונותרו לו עוד 6 דו"חות להגיש כאשר סכום המס הנובע מדו"חות אלו הוא 150,000 ₪ . טען התובע כי לנאשם 2 ניתנו מספר הזדמנויות להסרת מחדליו בטרם הוגש כתב האישום ולאחריו, אך הוא לא ניצל הזדמנויות אלו ולא עשה צעד ממשי, מלבד 2 בקשות להסדר שהגיש , אחת על סך 1,000 ₪ והשנייה ע"ס 500 ₪. טען התובע כי בשל עבירות דומות הוטלו בעבר על הנאשם 2 23 קנסות מנהליים ואף הוגש נגדו כתב אישום שהומר לקנס מנהלי. טען התובע כי תלוי כנגד הנאשם 2 מאסר על תנאי כאמור, בת"פ 4469/97 אך למרות זאת לא הסיר הנאשם 2 את מחדליו עד היום. מוסיף התובע כי בתיק זה לא הסיר הנאשם 2 את מחדליו, אשר סכומם היה גבוה, ובכל זאת ביקשה המאשימה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת לאור מצבו הרפואי של הנאשם 2 . לאור מצבו הרפואי הוטל עליו בגזר הדין מאסר על תנאי וקנס בלבד. טען התובע כי עיון בכתב האישום הנוכחי מראה כי מאז משפטו בת"פ 4409/97 המשיך הנאשם 2 לעסוק באותו ענף בו עסק קודם, תחת שמה של נאשמת 1, למרות שטען כי הוא נכה 75 אחוז, אינו עובד וחי מקצבת ביטוח לאומי. בדבריו אלו הוליך הנאשם 2 שולל את בית המשפט, את המאשימה ואת ביטוח לאומי ואף זכה להקלה שלא היה מקבל אלמלא מצג השווא שהציג. טען התובע כי בפסיקות רבות נקבע שיש להחמיר עם עברייני מס שאינם מסירים מחדליהם ויש להטיל עליהם מאסרים בפועל, שכן ההיבט הציבורי צריך שיגבר על פני היבטים אישים, ובכללם מצב כלכלי, ולהטיל עונשים מרתיעים בדמות מאסר בפועל, שלא ירוצה בעבודות שירות. כמו כן נקבע כי מצב כלכלי לא ישמש מגן בפני מאסרים בפועל. טען התובע כי לאור ריבוי העבירות, חומרתן, סכום המס שנגזל, עברו של הנאשם 2 , ההזדמנויות הרבות שקיבל בעבר, הקנסות המנהליים שהוטלו עליו והתנהגותו של הנאשם 2 , מבקשת המאשימה להחמיר עם הנאשם 2 ולהטיל עליו מאסר בפועל לתקופה ארוכה, להפעיל את המאסר המותנה מת"פ 4409/97 במצטבר ולהטיל עליו מאסר על תנאי וקנס. 10. הנאשם 2 בטיעוניו לעונש טען כי היה לו בית והוא מכר אותו ונכסים נוספים לטובת החובות והעיקולים. טען הנאשם 2 כי הוא חי מקצבה של ביטוח לאומי בסך 3,000 ₪ . טען הנאשם 2 כי פנה למאשימה על מנת להסדיר חובו וכי הציע לשלם 1,000 ₪ כל חודש מתוך הקצבה, אך בקשתו נדחתה פעמיים. הנאשם 2 הציג בפני בית המשפט אישורים רפואיים על מצבו הבריאותי וביקש רחמים. מבקש הנאשם 2 לרצות את עונשו בעבודות שירות, ולצורך זה ביקש מבית המשפט שיפנה אותו לממונה על עבודות שירות. טען הנאשם 2 כי יש לו אישה וילד קטן בבית והם חיים מקצבה. טען הנאשם 2 כי אינו עומד בתשלומים של הדירה בה הוא גר . בנוסף מציג הנאשם 2 דו"ח סוציאלי מהמועצה המקומית בה הוא מתגורר. 11. אין ספק כי העבירות של אי הגשת דו"ח במועד המיוחסות לנאשם 2 , חמורות הן. לנאשם 2 מיוחסות 10 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד כאשר 4 דו"חות הוגשו באיחור, שאר הדוחות לא הוגשו עד הנה, וסכום המס הנובע מהם עומד על 150 אלף ₪ לערך. בפסיקה נקבע לא אחת כי אדם הנוטל לכיסו כספים שהיו מיועדים לקופת המדינה נחשב כגונב מן הציבור, ולכן האינטרס הציבורי צריך לגבור על כל אינטרס אישי שיש לנאשם 2 , הגם שאין להתעלם מכך לחלוטין. נקבע כי בעבירות מסוג זה ההיבט הציבורי הוא אשר מנחה את בתי המשפט, אשר מתייחסים בחומרה רבה לעבירות אלו וזה מתבטא בדרך של הענשה מחמירה ומרתיעה . נקבע בפסיקה כי קיים הבדל בין נאשם אשר ניסה במזיד להשתמט מתשלום, ואשר אתו יש להחמיר, והטיל עליו עונש מאסר בפועל לבין נאשם אשר לא הגיש דו"ח במועד, ואשר כאן יש לביהמ"ש שיקול דעת רחב יותר, ואפשרות לשקול להטיל מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. סבור אני כי בנסיבות המקרה, יש להחמיר עם הנאשם 2 ולהטיל עליו מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות. כנגד הנאשם 2 תלוי ועומד מאסר על תנאי למשך 5 חודשים אשר הנו בר הפעלה, אך עדיין לא היה בו כדי להרתיע את הנאשם 2 מלשוב ולעבור עבירות דומות. זאת ועוד, הנאשם 2 שילם בעבר קנסות מנהליים על עבירות מסוג זה, וגם זה לא מנע ממנו לשוב ולעבור את אותן העבירות בדיוק. כתב האישום מייחס לנאשם 2 עבירות שנעברו החל משנת 99 . מאז ועד היום ניתנו לנאשם 2 מספר הזדמנויות להסיר מחדליו, אך הוא לא עשה מספיק מאמצים להסירם, מלבד אותה הצעה לתשלום בסך 1,000 ₪ אשר נדחתה. אין חולק על כך כי העונש שהוטל על הנאשם 2 בת"פ 4409/97 קל הוא ואינו משקף את חומרת העבירות בהם הורשע, אך עקב מצבו הרפואי הקשה הוטל עליו מה שהוטל. גם עובדה זו לא עמדה אל מול הנאשם 2, כאשר שב ועבר את אותן עבירות בדיוק, ולכן אין מנוס מלהפעיל את עונש המאסר שתלוי ועומד נגדו. אכן מצבו הרפואי של הנאשם 2 קשה הוא, ועובדה זו לא נעלמה מעיני, אך ידועה ההלכה לפיה אין במצב רפואי כדי למנוע הטלת מאסר בפועל, שכן גם בכלא יוכל הנאשם 2 לקבל טיפול רפואי ראוי. 12. לעניין הקנס, העבירות המיוחסות לנאשם 2 כלכליות באופיין וכבר נקבע בפסיקה שהעונש המרכזי בעבירות כגון אלו הוא קנס כספי וזאת כדי שידעו עברייני המס כי אין מעשה שכזה משתלם. ידועה ההלכה כי מצב כלכלי קשה אין בכדי למנוע הטלת קנס על הנאשם 2 שעה שמדובר בעבירה כלכלית הגם שאין להתעלם ממצב זה לחלוטין. כאשר יש לזכור שבעבירות מע"מ, ברוב המקרים סכום הכסף היה בידי הנאשם 2 אשר בחר לעשות בו שימוש אחר . אכן מצבו הכלכלי של הנאשם 2 אינו טוב, הוא סובל מבעיות רפואיות, אינו עובד וחי מקצבת ביטוח לאומי אך סבור אני כי בכך בכדי למנוע הטלת קנס כספי על הנאשם 2 . 13. לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה לכאן ולכאן, אני משית על הנאשם 2 את העונשים הבאים: א. הפעלת מאסר מותנה של 5 חודשים שהוטל בת.פ 4409/97 . ב. 5 חודשי מאסר בפועל . ג. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי שתוך שנתיים בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק העונשין, לא יעבור הנאשם 2 עבירה דומה לעבירות בהן הורשע בפני. ד. עונשי המאסר ירוצו במצטבר וסה"כ ירצה הנאשם 2 עשרה חודשי מאסר. ה. קנס בסך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו. ו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים החל מיום 10/5/2005. 14. לאחר שנכתבה טיוטת גזר הדין פנה הנאשם במכתב לבית המשפט ושב וביקש כי יוטל עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. לא מצאתי שיש מקום לשנות את גזר הדין לאור האמור במכתב. זכות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 45 יום מיסיםעבירות מסמע"מ (מס ערך מוסף)