פסק דין 1. בפנינו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישה העוררת על חיובה במס כפי שיתברר להלן. 2. בתאריך ה- 13.2.05 נכרת הסכם בין עירית טירת הכרמל לבין המועצה הדתית טירת הכרמל לפיו העניקה העירייה רשות למועצה הדתית "לחזקתה ולשמשה כברת רשות" בחלק מחלקה 51 בגוש 10725 בטירת הכרמל. העירייה הקימה על חלק החלקה הנ"ל מקווה טוהרה. החזקה והשימוש נמסרו למועצה הדתית למטרת קיום המקווה בלבד. חלק מחלקה 51 הנ"ל הופקע והוקנה לעירייה לצורך ביצוע המטרה הציבורית הנ"ל של בניית מקווה טוהרה ציבורי עליו. המבנה נבנה בעלות של 1,755,812 שקלים שנתקבלו מהמשרד לענייני דתות על שם המועצה הדתית (נספח 1 לתצהיר ת/1). ב"הסכם בר רשות" שנכרת ב-13.2.05 בין העירייה לבין המועצה הדתית מסרה העירייה את החזקה בחלק החלקה הנ"ל ובמקווה הבנוי עליה למועצה הדתית והעניקה לה ללא תשלום רשות שימוש בה כ"ברת רשות" למטרת קיום המקווה בלבד. המועצה הדתית התחייבה לשאת בהוצאות תחזוקת המקווה והשימוש בו ובכל הוצאה הכרוכה בכך (נספח 2 לתצהיר ת/1). הסכמים אלה אושרו ע"י מועצת העירייה. 3. עמדת המשיב היא כי הענקת רשות השימוש המתוארת לעיל היא בגדר "מכירת זכות במקרקעין" בהתאם להגדרה שבסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן: החוק הנ"ל) ומהווה אירוע מס החייב במס. לעומתו טוען ב"כ העוררת כי הסכמי בר הרשות אינם מהווים "מכירה" לפי הגדרת החוק ומוסיף כי משלא נקבע משך זמן מתן הרשות רשאי כל צד לסיימו במתן הודעה לצד השני ולכן אין לראות בהסכם הרשות הסכם "שתוקפו מעתה ועד עולם" כטענת ב"כ המשיב בסיכומיה. 4. סעיף 1 לחוק הנ"ל מגדיר "זכות במקרקעין" כדלקמן: "בעלות או מכירה לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים, בין שבדין ובין שביושר, לרבות הרשאה להשתמש במקרקעין שניתן לראות בה מבחינת תכנה בעלות או חכירה לתקופה כאמור". מכאן שהרשאה שמבחינת תכנה ניתן לראותה כחכירה, לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים, מהווה זכות במקרקעין על פי החוק הנ"ל. ההרשאה בעניינו מעוגנת בהסכם שנכרת עם בעלת הזכויות במקרקעין. "מכירה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הנ"ל בפסקה 1 להגדרה כ"(1) הענקתה של זכות במקרקעין, העברתה או ויתור עליה". 5. בחוזה שבפנינו לא נקבעה תקופת ההרשאה אך ניתן להסיק מהנסיבות שנפרט שהיא לתקופה שעולה על עשרים וחמש שנים. מקווה הטוהרה נבנה על חלק החלקה הנ"ל בהשקעה כספית ניכרת שהוענקה למועצה הדתית ונוצלה לבניית המקווה. מכאן המסקנה הברורה שמדובר בהרשאה שכמוה כחכירה לתקופה ארוכה ללא הגבלת זמן, העולה על עשרים וחמש שנים, וכי זו היתה גם כוונת הצדדים. השקעה ניכרת כזו כרוכה בוודאות לרשות חזקה ושימוש לתקופה ארוכה שאינה מוגבלת בזמן. ממתן הרשות ומסירת החזקה למועצה הדתית, מההשקעה מכספים שהוענקו לה בבניית המקווה, והשימוש בו לצרכי ציבור נובעת המסקנה הבלתי נמנעת כי כוונת הצדדים הייתה והינה שההרשאה לא תהא נתונה לביטול. סביר להניח שמטעם זה לא התייחסו הצדדים בהסכם לעניין ביטול הרשות. הלכה פסוקה היא בע"א 92/69 פאיז מזיאד חיר נ' מזיאד פאיז חיר חיר פס"ד כג (2) ע' 197 בע' 198: "... כי רישיון שניתן ללא הגבלת זמן אין נותן הרישיון רשאי לבטלו כאשר הצדק דורש את קיום הרישיון" (ראה גם ע"א 496/82 חזן ואח' נ' סלונים ואח' פסד לט (2) ע' 337) מהנסיבות שבפנינו כפי שפירטנו סביר להניח שהאמור יחול בעניינו. מסקנתנו היא כי המצב המציאותי הקנה למועצה הדתית זכות במקרקעין כברת-רשות וכי העוררת חייבת במסוי. 6. חוק השכירות והשאילה תשל"א 1971 מכיר באפשרות של קשירת חוזה שאילה שהיא עסקת חסד. השאילה היא זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה. בעניינו הוקנתה זכות החזקה למועצה הדתית בתמורה הבאה לידי ביטוי בהשקעה הכספית הגבוהה לבניית מקווה הטוהרה. אין מדובר אפוא בהשאלת הזכות לחזקה ולשימוש במקרקעין. נוסח החוזה מתייחס במפורש להסכם בר רשות ומביע בכך את כוונת הצדדים. נוסיף כי גם השאלה, שהיא זכות להחזיר ולהשתמש במקרקעין שלא בתמורה היא זכות במקרקעין (ראה פרידמן-כהן: חוזים כרך א' סעיף 30.10 ע' 417). מקובל עלינו כי החיוב במס חל ביום אירוע המס , קרי מועד כריתת הסכם ההרשאה בין העירייה לבין המועצה הדתית בתאריך ה- 13.2.05, כך שחיוב המס הוא לפי תעריפי המס שחלו באותו מועד לגבי עסקה זו. 7. אנו מחליטים לדחות את הערר ומחייבים את העורר לשלם למשיב את הוצאות הערר ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. חוזהמיסיםבר רשותמס הכנסה