גזר דין הנאשמת 2, חברה פרטית להפקת אירועים ויחסי ציבור שהוקמה בשנת 1999 (להלן: "הנאשמת"), וכן, מנהלה הפעיל ובעל מניותיה, הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), עומדים לדין בצוותא בשל עבירות שביצעו לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, והוא כולל ארבעה אישומים: באישום הראשון נאמר, כי בתקופת שנות המס 2004 עד 2007, הוציא הנאשם בכזב, הן בעצמו והן בסיועו של אחר, 139 חשבוניות מס פיקטיביות של הנאשמת, בסכום כולל של 1,353,780 ₪, שהמע"מ המגולם בהן היה בסך 187,708 ₪. הנאשם מסר את החשבוניות הפיקטיביות לאנשי יחסי ציבור של מועדוני בילויים בתל-אביב, בלא שהייתה עסקה בבסיס החשבוניות, קיבל מהם בתמורה עמלה בשיעור3%-4%, וסייע להם בכך להתחמק מתשלום מס כדין. עוד נאמר בכתב האישום המתוקן, באישום השני, כי בשנות המס 2000 עד 2002, הוציא הנאשם בכזב, יחד עם אדם אחר, חשבוניות מס שסכומן 496,581 ₪, בגין תקבולים שקיבל האחר מלקוחותיו עבור עבודות שביצע. הנאשמים נמנעו מלדווח על הכנסה זו, וסייעו בכך לאחר להעלים מפקיד השומה הכנסות בסכום האמור, תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד, ובכוונה להתחמק ממס, ובמטרה שהאחר יתחמק או ישתמט מתשלום מע"מ בסך 72,153 ₪. באישום השלישי מייחסת המאשימה לנאשמים שימוש בארבעה מסמכים מזויפים, שנחזו להיראות כאישורי ניכוי מס במקור (לשנות המס 2003, 2004, 2005 ו-2007) המזכים את הנאשמת בפטור מלא מניכוי מס במקור. בעשותם שימוש במסמכים המזויפים, נאמר, מנעו הנאשמים ניכוי מס במקור בשיעור 30%. באישום הרביעי נאמר, כי במהלך פעילותה של הנאשמת בשנות המס 2000 עד 2006, הוציאו הנאשמים חשבוניות מס בגין עבידות שביצעה הנאשמת בסך כולל של 132,264 ₪, אולם, עד כה, לא לא הגישו לפקיד השומה את הדוחות הנדרשים לשנות המס האמורות, וזאת, תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, ובכוונה להתחמק מתשלום מס. עוד נאמר בכתב האישום המתוקן, כי הנאשמים נמנעו מלהגיש לרשויות מע"מ את הדוחות התקופתיים לתקופה שבין חודש יוני 2002 ועד חודש דצמבר 2003, ואת הדוחות התקופתיים לתקופה שמחודש פברואר 2004 ועד חודש יולי 2007. בכך, נטען, פעל הנאשם תוך שימוש במרמה ותחבולה, במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס, ובכוונה להתחמק הוא עצמו מתשלום מס. במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה הנאשם בשמו ובשם הנאשמת במיוחס להם בכתב האישום המתוקן. הנאשמים הורשעו בעבירות הבאות: 4 פרטי אישום שעניינם סיוע לאחר להכין או לקיים פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; 3 פרטי אישום שעניינם אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה; 9 פרטי אישום שעניינם שימוש במירמה עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; 4 פרטי אישום שעניינם הצגת מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור, לפי סעיף 220(6) לפקודה; 139 פרטי אישום שעניינם הוצאת חשבוניות מס בלא שיש עסקה לגביהן, עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; 34 פרטי אישום שעניינם אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לאותו חוק; 27 פרטי אישום שעניינם פעולה במטרה לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב1) לאותו חוק. באי כוח הצדדים הציגו הסדר טיעון עונשי, ועל פיו, ביקשו להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים, ועוד רכיב של מאסר על תנאי וקנס בצדו, לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש. על הנאשמת ביקשו להשית קנס כספי מתון בן 1000 ₪. הוסכם על הצדדים, כי עונש המאסר בן 20 חודשים ישא הנאשם בחופף לעונש מאסר בן 10 חודשים שנגזר עליו בת.פ. 2529/07 על ידי כב' השופטת גרינברג, ואשר אושר בביהמ"ש המחוזי בת"א ואף בביהמ"ש העליון. שקלתי את טיעוניהם המלומדים של התובעת והסנגור, ושמעתי את דברי הנאשם עצמו, ולאחר שבחנתי את השיקולים שהם חיוניים לקביעת עונשם של הנאשמים, באספקלריה של מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שעברו הנאשמים, החלטתי לאמץ את הסדר הטיעון. אעיר ואבהיר: בגזירת עונשו של נאשם, יש להביא בחשבון, ככלל, את מטרות הענישה, המונות, כידוע, שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה, שיקולים העומדים, על פי טיבם, ביחס ישר לאופיים של המעשים וחומרתם, לנסיבות בהן בוצעו, לתכיפות החזרה עליהם, וכן, למידת הנזק שהסבו. מן העבר השני, אמור ביהמ"ש לשקול ולהעמיד אל מול השיקולים לחומרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, נסיבות מיוחדות הכרוכות בניהול המשפט, סיכויי שיקומו של נאשם, וקיום סיכון להישנות העבירות. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ולהפעיל את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421]. למותר להדגיש, כי ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, וכן, במידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 438, 443-444] מן הכלל אל הפרט: בגזירת עונשם של הנאשמים שלפניי, כשהדגש על עונשו של נאשם 1, הבאתי בחשבון, כמובן מאליו, את כל השיקולים שמנה הסנגור המלומד בטיעוניו, הן באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות, נתוניו האישיים והמשפחתיים, מצבו הכלכלי הקשה, והחובות הכבדים בהם הוא מסובך. הבאתי בחשבון גם שיקולים הכרוכים בהליך הפלילי, כשעל אלה נימנים ההודיה המיידית, שיתוף הפעולה המלא עם החוקרים ואחר כך עם הפרקליטות; לא מעט משקל נתתי למשך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות שבאישומים השונים ומאז שנחדלו המחדלים. מן העבר האחר, ניצבים שיקולים הכרוכים בחומרת העבירות שעברו הנאשמים. די לעיין בפירוט המעשים והמחדלים שהובא בראשית גזר דין זה כדי להגיע למסקנה שמדובר במספר רב ביותר של מעשים חמורים ובוטים, שנעברו לאורך שנים, ואשר פגיעתם בקופה הציבורית קשה ביותר, ומכאן גם פגיעה באינטרס הציבור בדבר אכיפה שוויונית של חוקי המס. ניתן על ידי משקל יחסי לכל אחד מהשיקולים, ההולם את השקפתי ואת השקפת הפסיקה [ראו: ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421; ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 438, 443-444]. העונש הראוי הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים אותם יש להביא בחשבון, תוך יישום מדיניות הענישה הכללית הנוהגת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט. בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות כלכליות, ובעבירות על חוקי המס, עבירות שבוצעו אגב מרמה ועורמה כלפי רשויות המס, ואשר תוצאתן גריעת כספים מכוונת מהקופה הציבורית. בתתו משקל מכריע לשיקולים של הרתעה, גמול והוקעה, פסק בית המשפט העליון כי על בתי המשפט לנקוט בעונשים חמורים כלפי עברייני מס, משמע: עונשי מאסר בפועל וקנסות כספיים, כדי להעמיד אותם על מלוא חומרת המעשים והתוצאות; כדי לשמור על יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור; כדי לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הבהרת והוקעת השליליות שבמעשים, שביצועם קל וגילויים קשה; וכן, שלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שניצל את אמון הרשויות בו, מעל מעילה בוטה באותו אמון, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית [ראו: ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' פ"ד נח(3), 245; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 220-221; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל[. רק בדרך זו, נאמר בפסיקה, יש סיכוי לצמצום התופעה. בהתחשב בחומרת המעשים והמחדלים והצטברותם יחד, הסדר הטיעון שהוצג בפניי מקל עם הנאשם. אולם, לאור מארג השיקולים שמניתי, ובאיזון בין השיקולים לחומרה ואלה השוקלים לקולא, החלטתי, כאמור לאמץ את הסדר הטיעון, שאין בו סטייה קיצונית מעונשים שגזרו בתי המשפט בעבירות דומות. אומר מייד, הקנס שייגזר על הנאשם, יהיה פונקציה של מצבו הכלכלי הקשה תוך לקיחה בחשבון של הספק אם יוכל לעמוד בו. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: 1. מאסר בפועל בן 20 חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי העונש ביום 10.6.09 שעה: 12.00 בבית סוהר "חרמון". עונש המאסר ירצה הנאשם בחופף לעונש מאסר בן 10 חודשים שנגזר עליו בת.פ. 2529/07 בבימ"ש השלום בת"א ביום 2.12.07. בסך הכל ירצה הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל. 2. מאסר על תנאי בן 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף שהם פשע. 3. מאסר על תנאי בן 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף שהם עוון. 2. קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו. הקנס יופקד בקופת ביהמ"ש ב - 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כשהראשון בהם לא יאוחר מיום 10.8.09 וכל תשלום נוסף ב - 10 לחודש שלאחר מכן. על נאשמת 2: קנס בסך 1,000 ₪ שיופקד בקופת ביהמ"ש תוך 100 ימים מהיום. זכות ערעור משך 45 יום מהיום. מיסיםעבירות מסמאסרחשבונית פיקטיביתחשבונית