דחיית השגה על שומות

פסק - דין 1. החלטות המשיב המהוות בסיס לערעור: המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב לדחות השגה על שומת עסקאות ושומת תשומות. בכתב הערעור נאמר כי המערערת עוסקת בענף הפחחות והצבע. למערערת הוצאה שומת תשומות הכוללת מס תשומות שנדרש על ידה ביתר בדו"ח אפריל 2005 בסך 3,500 ₪ וכן מס תשומות אשר נוכה על ידה שלא כדין, על פי החלטת המשיב, בגין רכישת רכב פרטי מסוג טויוטה לנד קרוזר (להלן: "הרכב") בסך 46,103 ₪ מדו"ח מאי 2005. כמו כן, הוצאה למערערת שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה בגין השנים 2004 - 2005, לאור ליקויים אשר נמצאו בניהול יומן עבודה. באשר לרכב נטען על ידי המשיב כי הרכב הוא רכב פרטי המופיע ברשימת כלי הרכב הפרטיים האסורים בניכוי והוא רשום על שם מנהל המערערת, מוחמד וותד (להלן: "וותד"). המערערת טענה כי הזמינה את הרכב בעקבות הזמנה שהתקבלה אצלה על ידי לקוח. הרכב לא עבר לבעלות אותו לקוח מזמין שכן הלקוח התחרט וביטל את העסקה. המערערת טענה כי הרכב מוצג באולם תצוגה בבקה אל-גרביה, שם מתנהל אחד מעסקיה של המערערת. בביקור פתע שנערך על ידי המשיב באולם התצוגה, במרץ 2005, לא נמצא הרכב באולם התצוגה. רק בשלב מאוחר יותר הוצג לראשונה על ידי וותד חוזה לכאורה למכירת הרכב לרוכשת בשם נעמי קובר (להלן: "קובר" או "הרוכשת"). למרות שוותד התבקש למסור כתובת ומספר טלפון של הרוכשת נמנע מלעשות כן, וניסיונות המשיב לאתר את קובר על מנת לאמת את טענת המכירה, לא צלחו. לאחר בדיקת מצבה הכלכלי של קובר, דחה המשיב את השגת המערערת בעניין הרכב. זאת לאחר שהזמין את מנהל המערערת לדיון בהשגה פעמיים ומנהל המערערת לא התייצב. באשר לשומת העסקאות, אשר התייחסה לעסקה של המערערת במוסך פחחות וצבע, חושבה השומה על יסוד חישוב מחזור מחלקים ועבודת חוץ וחישוב הכנסה מעבודה. חישוב הרווח בשיעור 20%, שהוא שיעור נמוך יחסית לטענת המשיב לרווח המקובל בענף, נערך על פי הצהרת המערערת בפני המשיב. המערערת טענה בהשגה כי המחזור אשר נקבע על ידי המשיב אינו תואם את מערכת הספרים ואינו משקף את תוצאות האמת וכך גם לגבי אחוזי הרווח אשר נקבעו. במסגרת ההחלטה בהשגה נקבע כי אחוז הרווח מחומרים וחלקים ומעבודות חוץ נלקחו מעדותו של מנהל המערערת, וכי על פי הנתונים שנלקחו מספרי המערערת, הרי שערך שעת עבודה אשר נלקח לצורך חישוב השומה הוא מינימלי. לאור זאת, נדחתה ההשגה. 2. נימוקי הערעור: באשר למס התשומות טענה המערערת כי בוצעה על ידה כאמור עסקת מכירת רכב בליסינג מלא ללקוחה בשם קובר נעמי. המערערת טענה כי פרטי העסקה ופרטי הרוכשת נמסרו באופן מלא למשיב. המשיב טען כי אינו יכול לאתר את הקונה והחליט לשום את העסקה על דעת עצמו. המערערת נידבה את שירותיה באיתור הקונה, אשר הביעה את נכונותה להתייצב ולהעיד בפני המשיב, וזאת בנוסף לחוזה העסקה אשר הוצג בפני המשיב. המשיב החליט לדחות את ההשגה בטענה כי קובר היא גרושה + 6 ילדים שאינה עובדת ולכן אין בסיס לטענה בדבר מכירת הרכב. באשר למס העסקאות, טענה המערערת כי שומת העסקאות על יסוד מחזור של 330,590 ₪ בגין שנת 2004, ועל יסוד מחזור של 198,345 ₪ בגין שנת 2005 - אינה עומדת בשום יחס לרווחים אשר השיגה המערערת (סכום המס שנדרש הינו 89,919 ₪ קרן בלבד). השומה התעלמה, לטענת המערערת, מהעובדה כי ההפסדים גברו על הרווחים וכי מדובר במנהל חברה שאינו בקיא בשוק ובתחום העיסוק של המערערת. המערערת העסיקה 5 פועלים ורכשה ציוד. אולם, כמות הלקוחות ביחס להוצאות אשר הוציאה המערערת לא עמדה בפרופורציה וההכנסות לא כיסו את ההוצאות. נטען כי החלטת המשיב מתעלמת מנתונים אובייקטיביים וכי הבסיס לחיוב הוא מוגזם ומנופח. עוד נטען כי אין זה הוגן שהמשיב ישום את המערערת מבלי להתחקות אחר האמת וללא קשר למציאות. 3. דיון והחלטה: א. שומת תשומות: הוראת תקנה 14 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות"), קובעת כי מס תשומות בגין רכישת רכב פרטי לא יהיה ניתן לניכוי, אלא אם "(ב) הוראות תקנה משנה (א) (הקובעות את איסור הניכוי - ד.ק.) לא יחולו במקרים הבאים: ... (2) היבוא או הרכישה נעשו - (א) בידי עוסק שעיקר עסקו מכירת רכב, לרבות רכב פרטי משומש, לגבי רכב שאין בו שימוש ואינו מיועד לשימוש לבד ממכירתו במהלך העסק;". הרכב מסוג טויוטה לנד קרוזר, אשר בגין רכישתו ניכתה המערערת מס תשומות, מופיע ברשימת כלי הרכב הפרטיים האסורים בניכוי. לאור זאת, מקובלת עלי טענת המשיב כי המערערת לא היתה רשאית לנכות את מס התשומות הגלום ברכישת הרכב, אלא אם הרכב היה מיועד למכירה במהלך העסק ואינו מיועד לשימוש אחר כפי שקבוע בתקנה 14(ב) לתקנות. המחלוקת בין הצדדים איננה באשר לרישום סוג הרכב כרכב פרטי, אלא בקשר לטענת המערערת כי מדובר בעסקת ליסינג עבור לקוחה וכי לאור זאת יש לראות בעסקה כעסקה הנכנסת בגדר הוראת תקנה 14 (ב) (2). מקובלת עלי גם טענת המשיב כי לשאלה האם הרכב מיועד למכירה במהלך עסקיה ואין לו שימוש אחר, אין תשובה בפנקסי המערערת ולכן נטל ההוכחה הוא עליה. ראה רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מס ערך מוסף, פד"י נ"ז (4) 891. המערערת עצמה טוענת בסעיף 7 לסיכומים כי המחלוקת אינה פנקסית, אלא שקביעת המשיב נעשתה בניגוד לעובדות אשר הוצגו בפניו. יש לבחון אם כן את אותן עובדות אשר נטענו על ידי המערערת, כעובדות התומכות בטענה שמטרת הרכב היתה מכירתו בעסקת ליסינג לקובר. בתצהירו של עד המשיב, מר רונן אלעד (להלן: "אלעד"), נאמר כי הרכב עצמו רשום על שם מנהל המערערת. לדבריו, טענה המערערת בתחילת הביקורת כי הזמינה את הרכב בעקבות הזמנה שהתקבלה אצלה על ידי לקוח וכי הרכב לא עבר לבעלות אותו לקוח שכן הלקוח התחרט. בתמיכה לטענות אלה הציגה המערערת למשיב טופס הזמנת רכב על ידי הלקוח וכן טופס ביטול עסקה. מסמכים אלה צורפו כנספחים א' 1- א' 3 לתצהיר. מעיון במסמכים אלה עולה כי טופס ביטול ההזמנה כביכול איננו תואם את תוכנו. הטופס עצמו הינו טופס הזמנה אשר מפרט באופן ברור את התוספות שהוזמנו על ידי הרוכש. רק בסופו של הטופס ישנה הפניה בכתב יד להסכם ביטול שאיננו מצורף לטופס. יתרה מזאת, המערערת הזמינה את הרכב מהסוכנות ביום 22.9.04, בעוד שהלקוח הזמין את הרכב לכאורה רק ביום 18.9.05. בנסיבות אלה, קשה ביותר לקבל את טענת המערערת כי כאשר הוזמן הרכב על ידה מהסוכנות, נעשתה ההזמנה עבור לקוח אשר רכש את הרכב לכאורה רק שנה לאחר מכן. מתוך עדותו של אלעד עולה כי נמסר לו שהרכב מוצג בתצוגה בבקעה אל גרבייה לאחר ביטול העסקה. כפי שכבר ציינתי לעיל, נערכה על ידי המשיב ביקורת פתע והרכב לא היה בתצוגה. אלעד העיד כי בתחילה נאמר לו על ידי מנהל המערערת כי הרכב נמצא אצל אביו, ורק לאחר שהזדהו בפניו נציגי המשיב, טען שאביו יצא עם לקוח לעשות בדיקה לרכב. הסברו של ב"כ המערערת בענין זה במסגרת חקירתו הנגדית של אלעד, היה כי לא הזדהו בפני מנהל המערערת. "באתם ושיקרתם ולא הצגתם את מי שאתם. איך אתה יכול לסמוך את ידיך על הטענות האלה, יכול להיות שהוא לא רצה לחשוף היכן הרכב" (עמ' 8 לפרו'). הסבר זה אינו מסביר את השוני בגירסה. השוני אינו מתייחס למיקום הרכב, שכן בשני המקרים נאמר כי הרכב מצוי אצל אביו של וותד. השוני מתייחס למטרת השימוש. לפני שהזדהו אנשי המשיב נאמר כי הרכב ברשות מנהל המערערת, ורק לאחר שהזדהו אנשי המשיב - נאמר כי הרכב נמצא בבדיקה לצרכי העסק. יתרה מזאת, טענתו של מנהל המערערת באשר לקיומה של קובר, עלתה לראשונה במסגרת עדות שנגבתה ממנו בפני המשיב. יש לשים לב כי מועד ההסכם לכאורה נרשם בתאריך המוקדם במספר ימים בלבד למועד ביקורת הפתע. באותו שלב הוצג חוזה להסכם מכירה מימונית מיום 23.5.05, בו צוין מספר תעודת הזהות של הרוכשת. עפ"י עדות המשיב, לא נמסרו לו פרטי הרוכשת וניסיונות המשיב לאתר אותה עלו בתוהו. באשר לסכום אשר נקוב בחשבונית שהוצאה לכאורה לקובר, מדובר בסכום של 50,000 ₪, לגביו טען מנהל המערערת כי התקבל במזומן. המערערת טענה כאמור במסגרת הערעור כי הציעה את שירותיה לעזור באיתור הרוכשת. עם זאת, במסגרת הזמנת העדים אשר הוגשה על ידי המערערת, לא נמצא שמה של קובר. כמו כן, טענה המערערת בכתב הערעור כי הרוכשת הביעה את נכונותה להתייצב ולהעיד בפני רשויות המשיב ולאשר את ביצוע העסקה. טענה זו התבררה כלא נכונה, שכן במסגרת חקירתו הנגדית של מנהל המערערת נאמר על ידו כי מאז העסקה כלל לא שוחח איתה. לאור עדות זו, אין לקבל כאמינה את עדותו מיד לאחר מכן כי המערערת ביקשה מקובר להתייצב בפני המשיב באותו מועד שבו נדרש מנהל המערערת להתייצב לחקירה במע"מ. עדות זו בדבר העדר הקשר עם קובר אינה עולה גם בקנה אחד עם העובדה כי אותה רוכשת לכאורה נותרה חייבת בגין הרכב סכום של כ- 310,000 ₪, כפי שעולה מהודעתו של מנהל המערערת בפני המשיב, אשר צורפה כנספח ח' לתצהיר המשיב. המשיב ערך כאמור בדיקה באשר לזהות הגב' קובר ומצא כי היא איננה עובדת, אין לה תיק ניכויים, היא אם חד הורית ויש לה ששה ילדים. בנתונים אלה וללא הסבר אחר, קשה אכן לקבל כסבירה את הטענה על פיה נרכש הרכב על ידי קובר. העד מטעם המשיב נחקר גם באשר לניסיונות המשיב לאתר את הרוכשת. אלעד נשאל האם ניסו להביא אותה לחקירה, ותשובתו היתה "כן, ניסינו לאתר את הטלפון שלא דרך העוסק, לא היה לנו במאגרים כלשהם, ניסינו להתקשר למספר הטלפון שהעוסק נתן לנו, הטלפון לא היה זמין. ביקשנו ממנו פעמיים נוספות לתת לנו טלפון עדכני, הוא אמר שהוא לא משיג אותה, הוא ינסה לתת לנו טלפון אחר אבל הוא לא חזר אלינו. משרד הפנים זה מאגר נתונים שיש לי במחשב, ולא איתרנו אותה". (עמ' 7 לפרו'). מקובלות עלי גם טענות המשיב, באשר לאי האמינות העולה מגרסת המערערת לענין התשלום בגין הרכב אשר בוצע לכאורה על ידי קובר. בהודעה בפני המשיב (נספח ח' לתצהיר המשיב) העיד מנהל המערערת כי מכר את הרכב בסכום של 350,000 ₪, וכי קיבל מקדמה של 50,000 ₪ ותשלום חודשי של 10,000 ₪ כולל מע"מ החל מיום 25.6.05. עפ"י החוזה אשר הוצג על ידי המערערת, אמורה היתה קובר למסור שטר חוב בגין יתרת הסכום, אולם שטר החוב לא הוצג במהלך הדיון. בחקירה הנגדית טען מנהל המערערת כי התשלום של 50,000 ₪ בוצע במזומן, אולם לא הוצגה הפקדה במזומן בחשבון המערערת. עוד הסתבר כי וותד עצמו לא ראה שהתשלום התבצע, אלא טען כי הרוכשת שילמה את הסכום במזומן לאביו. עדותו של עד המשיב, על פיה לא דווחה החשבונית אשר הוצגה למשיב בשלב ההשגה בגין מכירת הרכב לקובר במסגרת דיווחה למשיב, לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית ומכאן גם ברור כי לא שולם המס שגלום בה. לכל הנסיבות אשר פורטו לעיל, יש גם להוסיף את העובדה כי הרכב עצמו נרשם על שם מנהל המערערת בעת הרכישה ונותר רשום על שמו לפחות עד יום 26.10.06, כפי שעולה ממש/1. מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום לקבל את טענת המערערת על פיה נרכש הרכב על מנת שימכר במהלך עסקיה. לכן, אין המערערת זכאית לנכות את מס התשומות בגין רכישתו. ב. שומת העסקאות: לאור דרישת הניכוי של מס התשומות בגין הרכב הפרטי, יש מקום לקביעת המשיב כי דוחות אשר הוגשו על ידי המערערת אינם נכונים או מלאים, ואינם נתמכים בפנקסי חשבונות על פי הוראת החוק. המשיב רשאי במקרה כזה לערוך שומה לפי מיטב השפיטה. אלעד ציין במסגרת תצהירו ליקוי נוסף שנמצא בספרי המערערת, שהוא ליקוי בניהול יומן עבודה (ספר רכב). בביקורת אשר נערכה על ידי המשיב במוסך המערערת היו בטיפול 7 רכבים. אולם, רק 6 מהם היו רשומים בספר הרכב שבו אמורים להרשם כל הרכבים שעברו טיפול במוסך. יש לציין כי למרות הליקויים כאמור לעיל, לא נפסלו ספרי המערערת. מקובלת עלי עמדת המשיב, כי ההכנסה המדווחת של המערערת לוקה באי סבירות, כפי שפורט בסעיף 27 לתצהירו של אלעד. המערערת דיווחה בתקופה הרלוונטית על ערך מוסף שלילי - בשנת המס 2004 דיווח המערערת על ערך מוסף של מינוס 9%, ובשנת המס 2005 דווח על ערך מוסף של מינוס 555%. דרך החישוב של המשיב לצורך השומה פורטה באופן מדויק וברור במסגרת תצהירו של אלעד. לשם מציאת המחזור ערך המשיב הפרדה בין הכנסות המערערת מהחלפת חלקי מכוניות ומעבודות חוץ, לבין הכנסות המערערת מעבודה, כפי שפורט בסעיף 21 לתצהיר. חישוב המחזור מהחלפת חלקים ומעבודות חוץ נעשה על ידי הכפלת ההוצאות המדווחות של המערערת בספריה בגין מרכיבים אלה, בשיעור רווח של 20%. שיעור רווח זה נמסר למשיב על ידי מנהל המערערת עצמו במסגרת הודעתו אשר צורפה כנספח ח' לתצהיר מטעם המשיב (עמ' 2 להודעה, שורות 20-26). מקובלת עלי עדותו של אלעד בתצהירו, כי מדובר בשיעור רווח נמוך יחסית לרווח המקובל בענף המוסכים על פי תדריך כלכלי. באשר לחישוב המחזור מעבודה, אמד המשיב את מספר ימי העבודה שבתקופת השומה והכפיל אותם במספר העובדים במוסך ומספר שעות עבודה ביום, ואת התוצאה הכפיל ברווח לשעת עבודה. מספר העובדים ומספר שעות העבודה ביום נקבעו גם הם עפ"י דברי מנהל המערערת בהודעתו, בעמ' 2 שורות 16-19 (4 עובדים ו- 8 שעות עבודה ביום). הרווח משעת עבודה הועמד על 80 ₪. התחשיב אשר נערך על ידי המשיב לא נסתר בדרך כלשהי במסגרת חקירתו הנגדית של אלעד. אלעד הבהיר בחקירה הנגדית כי באשר למחיר של שעת עבודה, נלקח סכום מינימום אשר כמעט לא קיים בארץ, שכן עפ"י תחשיבים של תדריך ענפים לשנת 2001 שעת עבודה ממוצעת היא בין 150 ל- 200 ₪. לדבריו, "לקחתי 80 ₪ רק מתוך התחשבות כדי לסתור טענה שתבוא אחר כן שהם מורידים מחירים כי לא היתה עבודה וזה עסק חדש. לכן בהשגה קיבלתי את הנתונים. באף מוסך אין 80 ש"ח". "ש. יתכן בכל זאת שיש מוסכים שכן עובדים מתחת לרף של 80 ₪. ת. לא. גם לא בגדה. עבדתי 10 שנים כחוקר בגדה. רק אם זה שחור בגדה אולי" (עמ' 9 לפרו'). עדותו של המשיב באשר לדרך חישוב השומה לא נסתרה אם כן בחקירה הנגדית, והיא מקובלת והגיונית גם לגופה, במיוחד לאור העובדה כי חלק ניכר מהנתונים נלקחו מספרי המערערת עצמה. בהקשר זה יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי השומה חושבה בקשר לפעילות מהמוסך בלבד, מבלי שנלקחה בחשבון העובדה כי עפ"י הודעתו של מנהל המערערת - בוצעו על ידי המערערת פעולות נוספות כגון תיווך רכבים, מכירת רכבים ושירותי גרירה. אין גם מקום לטענת מנהל המערערת כי לא היתה עבודה ולא היו רווחים, שכן הוא איננו בקי בתחום העיסוק של המערערת. במהלך חקירתו הנגדית של מנהל המערערת, הסתבר כי גם בעבר עסק בשירותי חילוף ותיווך רכבים וגררים. אין לכן לומר כי תחום הרכב הוא תחום זר וחדש למנהל המערערת. התוצאה מכל האמור לעיל היא שיש לקבל את שומתו של המשיב. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםהשגה על שומה / ביטול שומהשומה