פסק דין 1. ביום 5.6.06 הכניסה הנתבעת רכב מסוג מזדה (להלן-"הרכב"), לצורך תיקונו במוסך המנוהל על ידי התובעת. עם קבלת הרכב פתחה התובעת כרטיס הזמנת תיקון ובו נרשם כי קיימת בעיה ברדיאטור (מצנן) המחייבת החלפתו. לאחר שהוחלף הרדיאטור בחדש, הנפיקה התובעת חשבונית על סך 1,574 ₪, אותם נדרשה הנתבעת לסלק. שבוע ימים לאחר מכן הובא הרכב למוסך התובעת בשנית, בטענה כי הרדיאטור שהורכב אינו תקין. הרדיאטור הוחלף באחר, וזאת על אף שלטענת מנהל התובעת הוסבר לנציג הנתבעת כי אין כל בעיה ברדיאטור שהותקן, וכי התחממות הרכב הינה תוצאה ישירה של לחץ פנימי במנוע, הגורם להתחממות יתר. לטענת התובעת, נדרשה הנתבעת לטפל במנוע בהקדם. ביום 3.9.06 הוכנס הרכב למוסך התובעת בפעם השלישית מן הטעם שאינו מתניע כלל. לאחר בדיקה התברר כי נגרם נזק למנוע הרכב, המחייב שיפוץ ראש מנוע. עבור תיקון זה הנפיקה התובעת חשבונית על סך 9,300 ₪, אלא שחשבון זה לא סולק. משלא הועילו דרישות התובעת לפרעון החוב האמור, הוגשה התביעה המונחת בפניי. 2. הנתבעת טענה כי התיקון השלישי שנדרש, ואשר כלל שיפוץ ראש מנוע, נבע עקב נזילה ברדיאטור שהותקן על ידי התובעת. לדברי הנתבעת, הואיל והתחממות המנוע נגרמה כתוצאה ישירה מכך שהרדיאטורים שהותקנו ברכב היו פגומים, וכיוון שהנזק שנגרם למנוע אירע בעיצומה של תקופת האחריות, היה מובן וברור לשני הצדדים כי עלות תיקון מנוע הרכב תוטל כולה על התובעת. יתר על כן, גם הטיפול שביצעה התובעת במנוע הרכב התברר, לטענת הנתבעת, כרשלני וגרם למנוע נזקים בלתי הפיכים. עקב כך הכניסה הנתבעת את הרכב למוסך אחר שהמציא לידה הצעת מחיר לגבי תיקון המנוע. בסופו של דבר, ולאור העלויות הכבדות הכרוכות בכך, החליטה הנתבעת למכור את הרכב ללא מנוע, וזאת תמורת 21,000 ₪. יצוין כי מחירו של הרכב, במחירון הרכבים המשומשים, עמד אותה עת על סך 43,000 ₪. בגין הפסדיה ונזקיה הגישה הנתבעת תביעה-שכנגד, שעמדה במועד הגשתה על סך של 26,000 ₪. 3. אין חולק כי בחודש ספטמבר 2006, כשלושה חודשים לאחר ביצוע התיקון הראשון שכלל את החלפת הרדיאטור, הכניסה הנתבעת את הרכב לתיקון במוסך המנוהל על ידי התובעת. תיקון אחרון זה כלל שיפוץ ראש מנוע עקב התחממות יתר שגרמה נזקים למנוע הרכב. הטענה לפיה שני התיקונים קשורים זה לזה וכי התקלה המאוחרת ברכב נעוצה בתיקון הקודם שעשתה התובעת, הינה טענה הדורשת מומחיות. על מנת להוכיח טענת הגנה זו שומה היה על הנתבעת להמציא חוות דעת מקצועית או להוכיח בראיה מבוססת אחרת כי אכן ההתחממות מנוע הרכב מקורה בתיקון הלקוי שנעשה על ידי התובעת. טענה זו לא זו בלבד שהיא טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת, אלא שהיא הטענה העומדת ביסוד התביעה שכנגד שהגישה. עדותו של העד מטעם הנתבעת לעניין זה, אין בה די על מנת להרים את נטל ההוכחה, שכן לא מדובר בעדות מומחה שנדרש לחוות דעתו המקצועית לגבי השאלה העיקרית השנויה במחלוקת. 4. יתר על כן, עד הנתבעת, מר טל שר שלום, אישר בחקירתו הנגדית כי בין התיקון הראשון בחודש יוני 2006 ועד לתיקון האחרון בחודש ספטמבר אותה שנה, הספיק הרכב לגמוע מרחק של 9,972 ק"מ (ראו: עמ' 11 ש' 20 לפרוטוקול). אילו אכן היה מדובר ברדיאטור שאינו תקין, הנוזל וגורם להתחממות של המנוע, לא ברור כיצד הצליח הרכב, חרף תקלה זו, לנסוע מרחק כה גדול. עובדה זו מקשה עוד יותר על קבלת גרסתה של הנתבעת. 5. גם הטענה לפיה סיכם נציג הנתבעת בעל פה עם מנהל התובעת כי תיקון המנוע ייעשה ללא כל חיוב בתשלום, לא הוכחה. למותר לציין כי טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שכבר ביום 6.9.06, מייד עם ביצוע תיקון המנוע, הוציאה התובעת חשבונית. הדעת נותנת כי אילו אכן מדובר היה בעבודה הנעשית במסגרת אחריותה של התובעת, ללא חיוב בתשלום, לא הייתה אותה חשבונית מוצאת כלל. יתרה מזו, מעיון בחשבונית הנ"ל עולה כי העבודות והחלפים כלל לא התייחסו לרדיאטור שהותקן ברכב. אילו הייתה טענת הנתבעת נכונה, לפיה מקור התקלה היה ברדיאטור שנזל, ניתן היה לצפות לתיקון הרדיאטור, אם לא החלפתו כליל. העובדה שתיקון או החלפה כאמור אינם מפורטים בחשבונית, מחזקת אף היא את טענת התובעת, לפיה התקלה במנוע הרכב לא הייתה קשורה כלל לתיקון הרדיאטור שנעשה חודשים אחדים קודם לכן. 6. משהוכנס הרכב לתיקון וזה בוצע על ידי התובעת, ובהעדר כל ראיה לכך שהתיקון היה לקוי או פגום, מן הדין לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא התמורה המגיעה בגינו. לפיכך, הנני מקבל את התביעה במלואה ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום, סך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 700 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אלא אם כן סולקו תוך 30 יום, כאמור. תיקון רכב