תקיפת כלב - תביעה

פסק דין 1. התובע עתר נגד הנתבע לפצותו בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו, ביום 04/06/03. 2. לטענת התובע, באותה עת הלך במדרכה הסמוכה לביתו של הנתבע, התנפלה לעברו כלבתו של הנתבע (להלן: הכלבה) במפתיע ובאופן מאיים. כתוצאה מכך נבהל, נפל ארצה ונגרם לו שבר בשורש כף ידו השמאלית. התובע טוען בנוסף, כי על אף שהכלבה היתה קשורה, היא הגיעה בעת התנפלותה עליו למרחק של 20 ס"מ מגופו. 3. הנתבע טוען כי אין קשר בין נוכחותה של הכלבה בחצר ביתו לבין נפילתו של התובע תוך כדי הליכה על המדרכה הסמוכה לבית. אין מחלוקת שבשעת התקיפה הנטענת לא נכח הנתבע בביתו. בנוסף טוען הנתבע כי בכל מקרה לא נוצר מגע בין הכלבה לתובע וכי ננקטו על ידו אמצעי הזהירות המירביים, בכדי למנוע סכנה כלשהיא מצד כלבתו לעוברי אורח. בין היתר טען הנתבע כי - מדובר בכלבה ידידותית ולא תוקפנית, הכלבה היתה קשורה בשרשרת באופן שמנע את התקרבותה לגדר החצר ולמדרכה ובנוסף הוצבו בחצר הבית שלטים גדולים המתריעים על הימצאותו של כלב בחצר. 4. נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות נפילת התובע ופציעתו בפרט ובשאלת החבות בכלל, הדיון בתיק פוצל כך שבשלב הראשון מוכרעים נושאים אלו (ראה החלטתי מיום 19/06/05). 5. סעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (הלן - הפקודה), קובע: "נזקים שנגרמו על ידי כלב [תיקון: תשנ"ב] בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". עפ"י הסעיף קיימת אחריות מוחלטת וחובת פיצוי בגין נזק גוף שנגרם על ידי כלב, ללא קשר לשאלה אם היתה או היתה התרשלות מצידו של הבעלים (ראה למשל - ת"א (ירושלים) 194/94 איילה לוי נ' יוסף פלטין ו-2 אח', תק - מח 96(4), 829). כנגד - אחריות מוחלטת זו, קיימות הגנות שנקבעו בסעיף 41ב לפקודה: התגרות הניזוק בכלב, תקיפת הבעלים, בן הזוג, הוריו או ילדו של הבעלים על ידי הניזוק או הסגת גבול במקרקעין של הבעלים על ידי הניזוק. הנתבע לא טען לקיומה של אחת מההגנות האמורות ולכן גם אם נכונות טענותיו באשר לאמצעי הזהירות שננקטו על ידו על מנת למנוע מצב של סכנה מצד הכלבה לעוברי אורח, נוכח קביעתה של אחריות מוחלטת במקרה של היזק על ידי כלב - אין בנקיטת הפעולות שהוזכרו כדי לאיין אחריות. 6. קשר סיבתי - התובע טוען כי נפילתו ופציעתו במדרכה הסמוכה לחצר ביתו של הנתבע אירעו כתוצאה מהתנפלות הכלבה עליו. הנתבע אינו חולק על עצם נפילת התובע אולם טוען כי נפילתו אינה קשורה להימצאות הכלבה בחצר, אשר בכל מקרה לא התקרבה או התנפלה על התובע. הגרסה העובדתית באשר לנסיבות התרחשות הנפילה מבוססת על עדות התובע בלבד, שהיא בבחינת עדות יחידה של בעל דין כהגדרתה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות תשל"א - 1971, ההכרעה על פיה טעונה נימוקים מיוחדים. לעומת זאת, העד מטעם הנתבע, קולקה פטרו אדריאן (להלן - אדריאן), שכנו של הנתבע, טען בתצהירו ובעדותו בפניי כי צפה ממרפסת ביתו בקומה השנייה (בבנין הסמוך לביתו של הנתבע) וראה את נפילת התובע. לטענת אדריאן, התובע אכן נפל על המדרכה, אולם לנפילה זו לא קדמו התקרבות, איום, תקיפה או אפילו נביחות מצד הכלבה (ראה סעיף 7 לתצהירו ועדותו בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 07/12/05). בנוסף, על פי עדות הנתבע, אדריאן והעד אוליניק מיכאל משה (להלן - מיכאל), מדובר בכלבה טובת מזג שאינה נוהגת לנבוח ואינה תוקפנית כלפי האורחים הנכנסים לחצר ביתו של הנתבע או כלפי אנשים העוברים במדרכה הסמוכה לחצר (ראה תצהיריהם ועדויותיהם של הנתבע אדריאן ומיכאל בעמ' 8, 7, 5 לפרוטוקול ישיבת 07/12/05). ועוד, על פי גרסת הנתבע, ביום הנפילה הכלבה היתה קשורה בשרשרת, באופן שהגביל את התקרבותה למדרכה למרחק של תשעה מטרים לפחות (ראה - סעיף 8.6 לתצהיר הנתבע והתמונות אשר צורפו כנספחים ו' ז' ח' לתצהירו). לפיכך טוען הנתבע כי לא ייתכן שהכלבה התקרבה אל התובע עובר לנפילתו, לא כל שכן למרחק של 20 ס"מ, כנטען על ידי התובע. בנוסף, על פי התיעוד הרפואי אשר צורף לתצהיר הנתבע, התובע עבר אירוע מוחי כחודשיים לפני נפילתו על המדרכה. התובע השתחרר מבית החולים ביום 13/05/03 (כשלושה שבועות לפני הנפילה), כאשר עדיין סבל מחולשה וצליעה ברגלו הימנית (ראה - עמ' 2 לטופס השחרור מבית חולים לוינשטיין, בפסקה - "מהלך ודיון"). על פי התמונות אשר צורפו לתצהיר הנתבע, על המדרכה עליה נפל התובע ישנן מהמורות. גם עובדות אלה אינן פועלות לטובת גרסתו של התובע ויש בהן כדי לתמוך את גרסת הנתבע. יתר על כן, התובע נמנע מלזמן לעדות את שני האנשים אשר היו עדים לנפילתו ועזרו לקום לאחר הנפילה ואחד מהם אף נתן לו לגרסתו כסף כדי שיפנה במונית למרפאה (ראה תצהיר ועדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 07/12/05). התובע אמנם טען בתצהירו ועדותו בפניי, כי אינו מכיר את האנשים אשר עזרו לו לאחר הנפילה, אולם, בשים לב לכך שעל פי גרסת התובע, אחד מהם אף נתן לו כסף כדי שיפנה במונית למרפאה, ראוי היה בנסיבות כי יאתר את העדים. בשים לב לאמור לעיל, הימנעותו זו של התובע מזימון העדים, פועלת אף היא לרעת גרסתו, במיוחד בנסיבות בהן אלו העדים היחידים שיכולים לחזק את טענותיו ולסתור את טענות העד מטעם הנתבע (אדריאן) בעניין זה (ראה לעניין זה - י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 1652). אשר על כן, לא מצאתי נימוקים מיוחדים להכרעה על פי גרסת התובע שלא שכנעה. 7. אשר על כן התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו במידה הנדרשת בהליך אזרחי. אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. כלבבעלי חייםאלימותנשיכת כלב / תקיפת כלבתקיפה