פסק דין רקע וטענות הצדדים 1. זוהי תביעה כספית בגין נזקי גוף נטענים, בעילות של תקיפה, כליאת שווא, רשלנות והפרת חובה חקוקה. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, מתגוררים הנתבעים בבניין ברחוב בית לחם 8 בתל - אביב, בקומת הקרקע, נכס המצוי בבעלותו של התובע (ביחד עם אחיו), זאת בדיור מוגן. ביום 5.4.01 הגיע התובע, ביחד עם סוכן חברת הגז, מר שמעון בלאו (להלן: "בלאו"), על מנת להתקין בלוני גז בחצר הבניין, עבור דירה אחרת, אשר גם היא בבעלות התובע. התובע חיפש מקום מתאים להתקנת בלון הגז ולפתע התנפלה עליו הנתבעת בצעקות ובאלימות פיזית וכך החל לעשות גם הנתבע, בעלה, כעבור מספר שניות. הנתבעים סגרו את שער החצר על מנת לכלוא את התובע בתוכה, והכו אותו מכות נמרצות בראש, בצלעות ובבית החזה, תוך שהם משליכים אותו על בלוני הגז, אשר היו בחצר. מוסיף התובע וטוען כי לאחר שהגיעה משטרה למקום עשה עצמו הנתבע "כאילו הוא נופל", זאת למרות שהתובע לא פגע בו כלל, אלא היה שכוב על הרצפה מחמת המכות שקיבל. התובע טוען כי עקב התקיפה לא יכול היה לעבוד פרק זמן של כחודש, נגרמו לו הוצאות רבות וכן כאב וסבל ניכרים. 3. בכתב הגנתם, מפרטים הנתבעים מסכת ארוכה ומפותלת של הליכים קודמים בין הצדדים, לרבות תביעות פינוי, מטרדים, הטרדות חוזרות ונשנות וכיוצא באלה. לגופה של התביעה, טוענים הנתבעים כי התקנת בלוני הגז מתחת לחלון דירתם היתה פרק נוסף בניסיונותיהם של התובע ואחיו לרדת לחייהם ולסלקם מהדירה. לדבריהם, היה חשש של ממש לביטחונם, ולפיכך התנגדו, מסיבה בטיחותית גרידא, להתקנת בלוני הגז בצמוד לקיר דירתם. הנתבעים מכחישים כי תקפו את התובע וטוענים שהם אלו שנפגעו פיזית ונפשית באירוע ואף היו אלו שהזמינו אמבולנס וניידת משטרה למקום. עוד הכחישו את כל נזקיו הנטענים של התובע. 4. בתצהיר עדותו הראשית חוזר התובע על גרסתו הנ"ל. הנתבע מוסיף וטוען בתצהירו כי מאחר שהוא ואשתו ידעו כי מטרת בלוני הגז הינה להפחיד ולהטריד את מנוחתם, אכן צעקו על התובע ועל אחיו, משה, על מנת למנוע את התקנת הבלונים ואילו התובע ואחיו היו אלו שדחפו את הנתבעים; הנתבע נדחף לקיר, קיבל סחרחורת והתמוטט עקב "חנק נשימתי". דיון 5. המצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם. התובע השיב, בין היתר, כי "הייתי בין השער לקיר. היא [הנתבעת - א. ז.] עמדה על השער בצורה כזו ומכה, הוא מכה שנית ואני פחדתי להסתובב לקבל בפנים, כל המכות חטפתי בגב ובצלעות..." (עמ' 11 לפרוטוקול), וכן: "... שניהם דחפו אותי מהשער. גררו אותי... מהמקום שקיבלתי את המכות קרוב לשער, גררו אותי ונתגלגלתי על הבלונים. לא יודע איך נפלתי... מי שראה אותי זה שמעון הטכנאי" (עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך עדותו מציין התובע כי לא ראה מצב שבו הנתבעת מניפה לכיוונו בלון גז (עמ' 16 לפרוטוקול). בלאו הוזמן לעדות על ידי התובע. ייאמר מיד כי מדובר בעד ראיה אובייקטיבי, ללא אינטרס בתוצאת המשפט. בעדותו הסתבר כי עסק בהתקנת גז ובהוראת התעמלות, הפסיק לעסוק בהתקנת גז מזה כשנתיים וכשש שנים אין לו כבר קשר עם התובע ולא ראה אותו (עמ' 29 - 30 לפרוטוקול). בין היתר, עומת בלאו אל מול הגרסה שמסר במשטרה ביום 16.4.01 (נספח לתצהיר התובע). באותה הודעה נרשם מפיו כי "נתבקשתי על ידי מרדכי מגן להתקין מ"ע גז בקומה 3 בבניין ברח' בית לחם... יצוין שעבדתי ע"פ רישיון... מצאנו מקום למכלים בחזית הצפונית של הבניין. לאחר שהורדתי את המכלים לחצר החל מגן לפנות את הלכלוך שהיה שם מהקיר. לפתע אישה יצאה מקומת הקרקע צעקה שהמכלים לא יעמדו בחצר שלה. הבלון ששוקל קרוב ל - 40 ק"ג הונף על ידי החשודה ואני הייתי בהלם מכוחה של החשודה ואז היא ניגשה אל המתלונן והחלה להרביץ לו כאשר הוא עומד עם הגב אליה. אמרתי לו תעשה משהו הוא השיב שמדובר באישה משוגעת זאת היתה ממש בושה. אז יצא גבר ללא חולצה והוברר לאחר מכן שהוא בעלה של החשודה. הוא תפס את המתלונן ואז חשבתי שהמתלונן מאבד את ההכרה... כאשר הגיעו השוטרים בעלה של החשודה נשכב על הרצפה כאילו קרה לו משהו... ש. האם המתלונן הרים יד ונגע במישהו מהשניים? ת. לא. זה מקומם אותי. הוא אפילו לא ניסה למנוע את האלימות". בחקירתו הנגדית הבהיר בלאו כי הנפת וזריקת הבלון על ידי הנתבעת אירעה לפני שהתובע התקרב למקום (מה שמסביר את העובדה שהתובע עצמו לא ראה זאת) (עמ' 32 לפרוטוקול). כאמור, העד דבק בתיאור האירוע ועדותו בהחלט הותירה רושם אמין. אני מתקשה לקבל את הטענה, שלפיה טרח מתקין הגז הן לעבור עבירה פלילית של מסירת ידיעה כוזבת למשטרת ישראל והן עבירה פלילית של עדות שקר, כל זאת ללא אינטרס נראה לעין. 6. הנתבע, בעדותו, חזר והכחיש תקיפה כלשהי או הרמת ידיים מצידו או מצד אשתו וטען כי כל שעשו היה לשכב ולהישען על הארון כדי שלא יזיזו אותו וישימו במקומו את בלוני הגז (עמ' 39 - 40 לפרוטוקול). עדותו לא הותירה רושם אמין במיוחד. הנתבעת לא העידה. 7. נטל ההוכחה המוטל על תובע במשפט אזרחי הוא זה של מאזן ההסתברויות. התובע עמד בנטל זה. עדותו בדבר הרמת הידיים והכאתו בידי שני הנתבעים נתמכת, כאמור, בעדותו של מתקין הגז ואני מעדיף אותה על פני זו של הנתבעים (אין לתת משקל מכריע לעובדה שהתובע לא טרח מבעוד מועד להחתים את העד על תצהיר עדות ראשית, מאחר שאין המדובר בגרסה חדשה או מפתיעה, שהרי גרסתו של העד פורטה באותה הודעה שנמסרה למשטרה ושצורפה לתיק מוצגי התובע). יש לקבוע, על כן, כי התובע הותקף על ידי הנתבעים. הנזק 8. רב רובם של נזקי התובע כלל לא הוכחו. לתצהירו צורפו, אמנם, מספר אישורי מחלה, על מנת לבסס את הטענה של היעדרות מן העבודה למשך מרבית חודש אפריל. עם זאת, צירף התובע תלושי שכר לחודשים ינואר - יוני בלבד; מוזר הדבר שלא צורף תלוש לחודש אפריל, שממנו ניתן היה ללמוד על חלקיות היקף המשרה באותו חודש (שהרי הספיק לעבוד בו מספר ימים לפני האירוע), על היקף דמי המחלה, שבוודאי שולמו לו, וכיוצא באלה. יש לזכור כי המדובר בעסק אינסטלציה המצוי בבעלות התובע ואחיו. לאור זאת, וחרף אישורי המחלה, אין הוכחה מספקת לפגיעה בשכר בפועל. התובע זכאי, על כן, לפיצוי מסוים בגין כאב וסבל ולהחזר מסוים של ההוצאות שנגרמו לו בגין האירוע (לתצהיר צורפו קבלות בשיעור של כמה עשרות שקלים). סוף דבר 9. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום כולל של 3,000 ₪. בהתחשב ביחס בין הנתבע לנפסק - ישא כל צד בהוצאותיו. משפט פליליאלימותגזתקיפה