פסק דין בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 7.5.06 לפיה נקבעה למערער נכות בשיעור 15% כדלקמן: תסמונת בתר חבלתית לפי פרט 34 א' (א) - 5%. חבלה אקוסטית לפי פרט 72 - 10%. הערעור מתמקד בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה למערער בגין התסמונת הבתר חבלתית. המערער, פדוי שבי שירת במלחמת יום הכיפורים ביחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ונשבה בשבי המצרי. הועדה הרפואית המחוזית, כמו גם הועדה הרפואית העליונה, קבעו את נכותו הנפשית של המערער לפי פרט 34 א' (א) דהיינו "הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין". המערער טוען כי מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידו, ובמיוחד מחוות דעתו של ד"ר רון לוי ומהדו"ח הפסיכוסוציאלי עולה כי נכותו גבוהה לאין שיעור, ולפחות מגעת לכדי "הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי". לכאורה, מדובר בערעור רפואי טהור, המתייחס כולו לשיעור הנכות שנקבע ע"י הועדה, אשר מצוי כולו בסמכות הועדה הרפואית. יחד עם זאת, עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית העליונה, בחוות דעתו של הפסיכולוג ד"ר רון לוי מיום 12.8.04 ובדו"ח הפסיכוסוציאלי מיום 22.7.04 שהוכן ע"י אגף השיקום במחוז ת"א, מעלה כי אין מדובר בטענות הקלוטות מהאויר. בפני הועדה הרפואית התלונן המערער על כי אינו הולך לבדו לשרותים ציבוריים, כי אינו נכנס לבדו למסעדה או לקניון, כי כאשר נכנס לבית קולנוע הוא בודק פתחי מילוט וכי הוא מתעורר באמצע הלילה מכיוון שהוא חולם שהוא במקום סגור. משכך, מצאה הועדה לנכון לציין רק מימצא אחד: "מציין על קושי בכניסה לשרותים ציבוריים מידי פעם, ועל כל מקום ציבורי, ואכן מגיע למקומות אלו מלווה בבני משפחתו או חברים". לעומת זאת, מחוות הדעת של ד"ר רון עולה כי המערער סובל מבדידות קיצונית, מבעיות תקשורת עם אנשים שבסביבתו, מהסתגרות ומהימנעות שיטתית מהיחשפות לסביבה. מחוות הדעת אף עולה כי קשה להבחין בבעיותיו של המערער מחמת "סיגנונו המאופק והנעים" והקושי שלו לחשוף את התופעות הפוסטראומטיות המאפיינות את חיי היום יום שלו. גם מהדו"ח הפסיכוסוציאלי שנערך על ידי אגף השיקום עולה כי המערער מתמודד עם התופעות הפוסטראומטיות בשיטת "ההתנתקות" ובכל פעם שהוא חווה קושי מסויים הוא נוקט ב: "בריחה והתנתקות גם בעולם החיצוני וגם בעולמו הפנימי...". עוד מודגש בחווה"ד כי מאחר והמערער הינו "אדם צנוע, המסתפק במועט, אינו תובעני ובעל דרישות מועטות", הוא מתקשה להחצין את רגשותיו ולתאר את סבלו, ועל כן לצורך הערכה אמיתית של מצבו, דרוש "מהלך אקטיבי עוקף הגנות". הסברים אלו מתיישבים עם התרשמותה של הועדה הרפואית, אשר מטבע הדברים מסקנותיה עולות מפגישה אחת, מן הסתם אף לא ארוכה, עם המערער. משהמערער התקשה לבטא את בעיותיו ונותר "חייכן ומסביר פנים" התרשמה הועדה הרפואית העליונה, כי קביעת הועדה הרפואית המחוזית, בדבר פגיעה מזערית, הולמת את מצבו. ככלל, בית המשפט איננו מתערב בקביעות רפואיות, בהערכת מצב רפואי ובשיעור הנכות, אולם כאשר קיים פער משמעותי בין האמור במסמכים שיצאו תחת ידי הרופאים המטפלים לבין מסקנות הועדה, לא מן הנמנע לבחון את מסקנות הועדה בחינה נוספת. כך למשל נקבע בע"א(י-ם) 5478/04 יאיר סוויסה נ. קצין התגמולים: "קיים פער משמעותי בין האמור במסמכים שיצאו תחת ידי הרופאים המטפלים לבין מסקנות הועדה. בנסיבות אלה אין די בכך שהועדה תקבע שאין היא מקבלת את דעת הרופאים המטפלים. עליה לנמק, גם אם בקצרה, מדוע נדחית עמדתם. דרישה זו קיימת ביתר שאת כאשר מדובר בבחינת מצב נפשי. הנכה מופיע בפני הועדה לפרק זמן קצר. מנגד, רופאיו המטפלים פוגשים בו בדחיפות... הרופאים המטפלים מדווחים על עניינים עובדתיים כאלה ואחרים... במצב דברים זה יש לצפות שהועדה תנמק מדוע לדעתה נתונים עובדתיים אלה אינם רלוונטיים לקביעת דרגת הנכות". אין חולק, כי המערער נפל בשבי המצרי. אין צורך להכביר מילים על תלאותיו וסבלו בתקופה זו העולים מהתיק הרפואי על נספחיו. העובדה שהמערער מתקשה בשיתוף הזולת עם מצוקותיו, נותר סגור ומפנים את בעיותיו תוך שהוא שומר על ארשת נעימה ונינוחה, אינה אמורה לעמוד לו לרועץ, שעה שמחוות הדעת ומהדו"ח הפסיכוסוציאלי עולות גם עולות הפרעות שמידתן גדולה, לכאורה, ממידה "זעירה", כפי שנקבע על ידי הועדה. משכך, יש להחזיר את התיק לועדה על מנת שתבדוק את המערער פעם נוספת, תתייחס בבדיקתה לממצאי חוות הדעת והדו"ח הפסיכוסוציאלי, ותנמק מדוע קבעה למערער נכות בשיעור כפי שקבעה והאם לא מן הראוי להעריך את מצבו כהפרעה נפשית עם הגבלה גבוהה יותר מזו שנקבעה בפועל, תוך מתן תשומת לב לעובדה לפיה מתקשה המערער לתאר בפני הזולת את מצוקותיו. הועדה אף תתן דעתה להמלצת הדו"ח הפסיכוסוציאלי לפיה דרוש "מהלך אקטיבי עוקף הגנות" לצורך בחינה אמיתית של מצבו של המערער. הערעור מתקבל. התיק מוחזר לועדה לצורך בדיקתו הנוספת של המערער, כאמור לעיל. התחום הנפשירפואהפוסט טראומה