החלטה 1. המבקשת, היא הנתבעת, הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 2.8.05 שניתן על ידי כב' השופטת ורדינה סימון. להלן תמצית העובדות : המבקשת היא בעלת מכון לבדיקת רכבים. המשיב פנה למכון כדי לבדוק רכב למטרת קניה. על סמך הבדיקה, קנה המשיב את הרכב הנדון, ואולם יומיים לאחר מכן התפוצץ מנוע הרכב. מדובר ברכב מסוג רובר שנת ייצור 1999. 2. המשיב טען בכתב התביעה כי בעקבות הבדיקה הרשלנית שביצע המבקש נגרמו לו נזקים חמורים. לטענתו, המבקשת אחראית לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהדו"ח הרשלני שהוציאה המבקשת תחת ידיה ולפיו הרכב תקין ובטוח לשימוש. 3. המבקשת טענה, כי הבדיקה שבוצעה במכון היתה תקינה לחלוטין והיא הכחישה אחריותה לאירוע. כן טענה המבקשת, כי הדוח היה אמין, ושיקף נכונה את מצבו הרעוע של המנוע. 4. בפסק דינו קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל, והוא חייב את המבקשת בתשלום סך של 9,430 ₪. בימ"ש קבע, לאחר ששמע את הצדדים, כי המבקשת התרשלה פעמיים. פעם אחת בבדיקה הרשלנית שביצעה ואשר גרמה את הנזק לרכב, ופעם שניה בדוח רשלני אשר הוציאה, לפיו הרכב תקין לנסיעה. ביהמ"ש ציין, כי גרסתו של המשיב היתה אמינה עליו, וכך קבע ביהמ"ש: "התובע ובתו העידו, שהבוחן מטעם קומפיוטסט בדק הרכב תוך שהוא מפעיל את המנוע בלחיצה מוגזמת על הגז במשך זמן ממושך 10-15 דקות, כאשר במהלך פעולה זו רעד הרכב. האמנתי לעדות זו של התובע ובתו. יצויין, כי עדותם של התובע ובתו נתמכה במכתבים, ששלחו שני אנשים נוספים, שנכחו במהלך הבדיקה: מכתבו של מוכר הרכב, שצורף לכתב התביעה והמכתב ת/2, שכתב ידיד של בתו של התובע. גרסה זו, שקיבלתי כאמינה, הובאה בפני המומחה, שמאי הרכב עידן ויקטור". כן נסמך בית המשפט על עדותו של המומחה, לפיה יש אפשרות סבירה שאופן הבדיקה היתה רשלנית, היא זו שגרמה לנזק (ראה חוו"ד המומחה). באשר לחוות דעתו של המכון, קבע בימ"ש כי המבקשת התרשלה, בכך שלא יידעה את המשיב באשר למצבו הגרוע של הרכב, ולא הסבירה לו אלו תיקונים הוא חייב לבצע באופן מידי. בימ"ש דחה את טענות המבקשת, לפיהן הדוח אמין, מאחר והמנוע סומן כ-"לא תקין". בהקשר זה האמין ביהמ"ש לעדותו של המשיב אשר טען כי הבוחן אמר לו כי קניית הרכב היא סבירה, בנסיבות העניין, וכי לא נאמר לו כי עליו לבצע תיקונים מידיים כלשהם. וכך מסכם ביהמ"ש (עמ' 2 לפסה"ד): "הנני בדעה, שטעון זה אינו מועיל לקומפיוטסט. האמנתי לתובע שהעיד, כי שאל את הבוחן אם סביר לקנות את הרכב במצבו, והנ"ל השיב לו, כי "זה סביר פחות או יותר"; האמנתי לתובע, שהעיד, שעובר לרכישת הרכב לא נאמר לו על ידי מי מקומפיוטסט, כי עליו להחליף מיד רצועת זימון; אין מחלוקת, כי לאחר הבדיקה נמסרה לתובע החוברת ת/1; בתוך חוברת זו מצוי "דו"ח מאפייני מנוע" בו נרשם לעניין זה רק: "רעש שסתומים, החלף רצועת זימון לפי הוראות היצרן" (ההדגשה שלי - ו.ס.); לא נרשם בדו"ח, כי יש צורך בהחלפה מיידית של הרצועה; ...העובדה, שלמרות שהתובע עמד בדרישות, שהועמדו על ידי קומפיוטסט בדו"ח, חל הפיצוץ, מצביעה על התרשלות מטעם קומפיוטסט בקביעת ממצאים באשר למצב הרכב ו/או במתן ההנחיות לתובע. בתעודת האחריות נקבע, כי: "ציון אחוזי הישרדות של 30% או פחות למערכת כל שהיא מבטל את אחריותנו למערכת הנ"ל". במקרה דנן, בהתאם לדו"ח ת/1, "אחוזי ההישרדות" הנמוכים ביותר היו ב"דו"ח סריקת מאפייני מנוע". נקבע בדו"ח זה, כי אחוזי ההישרדות הם 46%, כלומר הרכב היה עדיין במצב בו העניקה קומפיוטסט אחריות לתקופה שפורטה בתעודה.” 5. המבקש טוען בבקשתו כי שגה בימ"ש קמא שעה שקבע, כי הבדיקה בוצעה באופן רשלני, כיוון שסיבובי המנוע, היו הרבה מתחת לגבול המקסימלי המותר. לביהמ"ש אין את המומחיות הנדרשת כדי להחליט בנושא בעצמו. המומחה שהובא מטעם המשיב נסמך, לא על בדיקה עצמאית שלו, אלא על עדותו של המשיב ובתו, בלבד. כן טוען המבקש, כי טעה בימ"ש קמא, כאשר התעלם מהליקויים הרבים המופיעים בדוח המכון, ובייחוד מההערות לגבי הליקויים במנוע. 6. על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מכל פסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור. "התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם.” (ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ומחוות דעת המומחה. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665: ”אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות”. 7. לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיב אני סבורה שדין הבקשה להידחות. פסק הדין כתוב היטב, מנומק וממצה. בימ"ש בחר להאמין לעדותו של המשיב ושל בתו בדבר הבדיקה הרשלנית שבוצעה במכון. כן נסמך בימ"ש על דוח המכון ועל עדותו של המומחה. מסקנתו של ביהמ"ש היא סבירה ונכונה בעיני, ואין כל מקום להתערבות בימ"ש זה בפסק הדין. 8. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪. רכבבדיקת רכבמכון לבדיקת רכב