בעת ביצוע צניחה במהלך שירות מילואים בצבא, נפצע המערער בגבו ואובחן כסובל משבר דחוס בחוליה 1L, ובגין תאונה זו הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). להלן פסק דין בנושא תאונת צניחה בצה"ל: פסק דין בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות סגן הנשיא כב' השופט (בדימוס) ר. חרסונסקי, מיום 7/12/06, בתיק ע"נ 293/06, שלפיו נדחה הערר שהגיש המערער על החלטתו של המשיב שדחה את בקשתו לעיון נוסף לפי סעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום). המערער הוא יליד שנת 1940, גוייס לשירות סדיר בצה"ל ביום 28/5/58 ושוחרר מן השירות ביום 31/1/61. באוגוסט 1975, בעת ביצוע צניחה במהלך שירות מילואים, נפצע המערער בגבו ואובחן כסובל משבר דחוס בחוליה 1L, ובגין תאונה זו הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). טענת המערער היא שעוד במהלך אשפוזו בגין התאונה הנ"ל הוא חש בצמאון, השתנה מרובה ודחק נפשי. כשנה ומחצה לאחר מכן החל המערער לסבול ממחלת הסכרת. בשנת 1977 הגיש המערער את תביעתו למשיב בגין מחלת הסכרת ואולם תביעתו זו נדחתה. המערער הגיש ערעור (264/81) בצירוף חוות דעת רפואית של פרופ' רוזנפלד בדבר קביעת קשר בין הסכרת לבין מצבו באשפוז הנ"ל, ואולם ועדת הערר דחתה את ערעורו. בהמשך חזר המערער ופנה אל המשיב בבקשה לדון בעניינו מחדש, אך בקשותיו נדחו מאחר ולא הוצגה ראיה חדשה. בשנת 1998 הגיש המערער ערעור נוסף על החלטת המשיב שלא לעיין מחדש בהחלטתו, וזאת בקשר לחוות דעתו של הרופא ד"ר קנטר, ובאשר לטעות ברישומי בית החולים שכאילו אמו סבלה מסכרת טרם מותה (ע"נ 344/98). במסגרת אותו ערעור הוגשה חוות דעתו של ד"ר רז מטעם המערער ואולם גם ערר זה נדחה. המערער הגיש ערעור לבית משפט זה (ע"א 2554/02) אך הערעור נדחה ונקבע כי אין להאמין למערער כי סימפטומים של הסכרת הופיעו עוד בזמן אשפוזו עקב התאונה הנ"ל. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון נדחתה. המערער חזר ופנה למשיב (פעם רביעית) בבקשה לעיון נוסף לפי סעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) כשהוא מתבסס על חוות דעתו של פרופ' י. ג. ברוק, וזאת כ"ראיה חדשה" מטעמו, ואולם המשיב דחה את בקשתו בנימוק שחוות הדעת של פרופ' ברוק איננה בגדר "ראיה חדשה". מסקנת הועדה בפסק דינה היתה שהשוואת חוות הדעת אשר הוגשו בתיק זה לחוות דעתו של פרופ' י. ג. ברוק איננה מצביעה על כך שמדובר ב"ראיה חדשה". לפי קביעתה של הועדה, אין בחוות דעת זו של פרופ' ברוק משום חידוש אלא חזרה על אותן מסקנות שכבר נדונו ונדחו. הועדה קבעה כי היה צורך להביא ראיה רפואית חדשה מבחינת תוכן הדברים, ולא רק מבחינת הצורה וכדבריה של הועדה: ”אי אפשר לפתוח דיון מחדש על סמך חוות דעת רפואית שאין בה חידוש מבחינת התוכן, לכן אין מדובר בראיה חדשה כלל וכלל....”. המערער טוען כי הועדה התעלמה מן העובדה שסעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) מהווה סטיה מעקרון מעשה בית-דין, וכן טוען כי הועדה לא יישמה באופן נאות את ההלכה המשפטית הנוהגת כפי שחזר עליה בית המשפט העליון ב-רע"א 2563/03 בן חור נגד קצין התגמולים, תק-על 2006 (2) 1218, בעמ' 1226, מיום 4/5/06, שם נקבע כי "הלכת מרידור" שרירה וקיימת וכל חוות דעת רפואית היא בגדר "ראיה חדשה". לטענת המערער, חוות הדעת של פרופ' י. ג. ברוק מהווה ניתוח רפואי מעמיק שלא עמד קודם לכן בפני המשיב, ולכן היה על הועדה לקבוע כי מדובר ב"ראיה חדשה". המשיב מצידו תומך בפסק דינה של הועדה וסבור שאכן היה צורך להביא ראיה רפואית חדשה מבחינת התוכן ולא רק מבחינת הצורה. המשיב מציין שאין בחוות דעתו של פרופ' ברוק חידוש לא מבחינה רפואית ובוודאי לא מבחינה עובדתית. חוות הדעת של פרופ' ברוק מסתמכת על אותה גירסה עובדתית שעמדה כבר בעבר בפני המשיב ובפני המומחים הרפואיים השונים ובפני ערכאות שיפוטיות שונות, גירסה שנדחתה בשני גילגולים שקדמו לערעור זה, ולכן אין כל חידוש בחוות הדעת מבחינה עובדתית. גם מבחינה רפואית, כך טוען המשיב, חוות דעתו של פרופ' ברוק מפנה למסקנות המומחים שהביעו את עמדתם בתיק זה וכבר היו ידועות הן למערער, הן למשיב והן לערכאות השיפוטיות שדנו בעניינו, ולכן, אין המקרה שבפנינו עונה על דרישת החוק והפסיקה בנושא "ראיה חדשה". בדיון שהתקיים בפנינו היום שמענו את טיעוניהם של באי כח שני הצדדים. ב"כ המערער עמד בטיעוניו על כך שועדת הערר שגתה בכך שלא ראתה שקיים חידוש בחוות דעתו של פרופ' ברוק, דהיינו, בחוות דעתו של פרופ' ברוק נאמר שגם בהנחה שגירסתו העובדתית של המערער לא הוכחה (בכל הנוגע לטענתו בדבר הצמאון, ההשתנה המרובה והדחק הנפשי שחש באשפוזו עקב תאונת הצניחה), הרי גם אז קיימת סבירות להתפתחות מחלת הסכרת בשיעור שבין 18% - 30%, וזאת בשים לב לפער של שנתיים וארבעה חודשים בין תאונת הצניחה לבין הופעת הסכרת. לטענת ב"כ המערער חידוש זה קיים בחוות הדעת של פרופ' ברוק ולא עמד בפני שום ערכאה אחרת. על טענה זו ענתה ב"כ המשיב כי החידוש בחוות הדעת של פרופ' ברוק הוא רק צורני אך לא מבחינת התוכן. לאחר ששקלנו את טענותיהם של שני הצדדים, סבורים אנו שצדקה הועדה במסקנתה. אכן מבחינה פורמלית, וכפי שנקבע ברע"א 2563/03 בן חור נגד קצין התגמולים (מיום 4/5/06), חוות הדעת החדשה שהגיש המשיב עשויה היתה לשמש "ראיה חדשה", ואולם, אין די בכך שתוגש חוות דעת חדשה, כל עוד אין בחוות דעת זו משום חידוש בתוכן האמור בה, או בהבאת מידע חדש או נתונים חדשים שלא נבחנו קודם לכן על ידי המשיב ו/או על ידי הערכאות הקודמות. תמימי דעים אנו עם הועדה שאין באמור בחוות דעתו של פרופ' ברוק חידוש כלשהו מבחינת התוכן, ולכן צדקה הועדה משדחתה את הערר שהגיש המערער על החלטתו של המשיב שדחה את בקשת המערער לענין סעיף 35 של חוק הנכים (תגמולים ושיקום). לפיכך, אנו דוחים את הערעור ובנסיבות הענין אין צו להוצאות. צבאתאונות ספורטתאונות צניחהצה"ל