במהלך שרותו של המערער בשרות בתי הסוהר, נפל המערער ממגדל שמירה בגובה של כ-4 מטרים, איבד את הכרתו ואושפז בבית חולים. להלן החלטה בנושא תאונה של סוהר: החלטה א. מסגרת הערעור בפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 26.8.97 לפיה במסגרת עיון נוסף נדחתה תביעתו של המערער לשנות מקביעות קודמות של המשיב, אשר בגדרן נקבע כי אין קשר בין תלונותיו על כאבים בגב תחתון ובברכיים ובין תנאי שרותו ו/או האירוע משנת 1968. במסגרת כתב התשובה שהגיש המשיב, התייחס המשיב גם לתלונותיו של המערער לגבי כתף ימין וטען כי למערער לא נגרמה נכות בכתפו הימנית בשנת 1968. בעלי הדין הסכימו בישיבת יום 26.12.00 כי הדיון בערעור יוגבל לבחינת טענותיו של המערער באשר לקשר סיבתי בין הפגימות לגבי כתף ימין וע"ש מותני ובאין האירוע משנת 1968. 2. האירוע משנת 1968 והחלטות המשיב 2.1 במהלך שרותו של המערער בשרות בתי הסוהר, נפל המערער ממגדל שמירה בגובה של כ-4 מטרים, איבד את הכרתו ואושפז בבי"ח אסף הרופא. לגרסתו, כמפורט בתצהירו מיום 15.12.99, בעקבות החבלה האמורה חש בכאבים עזים בראשו, גבו, בכתף ימין ובכתף שמאל. 2.2 מאז האירוע האמור (ואירוע נוסף משנת 1975 שאינו רלבנטי לערעור זה), נכנס המערער ויוצא בשערי קצין התגמולים והועדה הרפואית. בסופו של יום, הוכרה אצל המערער פגימה שלאחר שבר בגוף חוליה 7D (חוליה גבית). 2.3 טענתו של המערער לנכות בכתף ימין נבדקה ע"י ד"ר אלחלל אשר בחוו"ד הרפואית מיום 18/10/90 קבע כי לא קיימת נכות בכתף ימין ובברך שמאל הקשורה לתנאי השרות. בעקבות בדיקה זו הוציא המשיב מלפניו, ביום 19.11.91, החלטה לפיה אין נכות בכתף ימין ובברך שמאל הקשורה בחבלה הנ"ל. אין חולק בפניי כי המערער לא השיג על החלטה זו. 3. ראיות חדשות 3.1 ביום 11.9.96, חזר המערער ופנה למשיב בתביעה, המתבססת על ראיה חדשה, ובגדרה תבע הכרה בנכות בע"ש מותני ובכתף ימין. הראיה החדשה עליה התבסס המערער הינה חוו"ד מיום 3.4.96 של מומחה מטעמו, ד"ר ערן לין. 3.2 כמתועד בחוו"ד האמורה, התרשם ד"ר לין בבדיקה הקלינית מהגבלת תנועה בהנעת כתף ימין ורגישות מפושטת על פני מפרק הכתף. אשר לעמוד השדרה המותני, הניבה הבדיקה הקלינית שערך ד"ר לין ממצא של רגישות מפושטת לניקוש, הגבלה קלה בכיפוף לפנים והתארכות ע"ש גבי מותני ב-6 ס"מ לאורך החוליות 1S-1T. בדיקה נוירולוגית של הגפיים התחתונות נמצאה תקינה. 3.3 בחוו"ד, תיעד ד"ר לין גם ממצאים שהודגמו בבדיקות הדמייה, כדלקמן: צילום כתף ימין - ללא ממצא פתלוגי במפרק הכתף עצמו, הודגמה הסתיידות קלה באזור הטוברזיטי הגדולה של עצם הזרוע. צילום ע"ש מותני: סטיית ציר קלה משמאל בגובה המרווח הבין חולייתי 5L-4L, גובה תקין של המרווחים; אוסטאופיטים קטנים בשוליים הקדמיים של גופי החוליות במרווח 5L-4L וכן, שינויים ניווניים בשתי הברכיים ובע"ש מותני תחתון. 3.4 בהתייחסו לאירוע בפרק סיכום ומסקנות, מחווה ד"ר לין: "היות ובנפילה עם חבלה בעמוד השדרה החבלה אינה נקודתית אלא על כל פני ע"ש הגבי והמותני, הרי עצם ההכרה בחבלה בע"ש גבי... מצביעה על כך כי יש להכיר גם בנכות בע"ש מותני". ובאשר לכתף הוא טוען: "ניתן אם כן לייחס את ההגבלה הקיימת בתנועות הכתף הימנית עם הנכות הנובעת מכך - לחבלה משנת 1968". 3.5 ד"ר ליובשיץ אשר הגיש חוו"ד מטעם המשיב, חלק על עמיתו וטען כי שלל נכות בע"ש מותני עוד בשנת 1993, באשר לא מצא כל נכות הקשורה לגב התחתון וכי תלונותיו של המערער על כאבי גב וכאבי ברכיים הופיעו כ-15 שנה לאחר מועד החבלה ולפיכך, אין סבירות הגיונית לקשר של גרימה או החמרה. 3.6 אשר לנכות הנטענת בכתף ימין, סמך ד"ר ליובושיץ את ידיו על חוות דעתו של ד"ר אלחלל, אשר במהלך בדיקתו בשנת 1990 מצא מפרק כתף תקין, ללא כל נכות. 4. דיון וממצאים 4.1 בעדותו בפנינו (ישיבת יום 26.12.00), העיד המערער כי אינו זוכר היכן נפגע בשנת 1968; ".... הרגשתי כאבים בכתף ימין ולא יכולתי להרים את רגל שמאל, אני זוכר כי מאז החבלה בשנת 1968 אני כל הזמן סובל מן הגב... הכאבים האלו מלווים אותי באותה עוצמה מאז החבלה ועד היום" (שם בעמ' 2 - ההדגשה שלי - מ.ב.ח). אולם, בהמשך עדותו נקלע המערער לסתירה: "בשנת 1975 קרה משהו אך זה חיזק את מה שהיה בשנת 1968 נפלתי בתהום... הכאב נעשה חמור יותר מאז הפגיעה בשנת 1968..." (שם בעמ' 3 - ההדגשה שלי - מ.ב.ח). 4.2 במהלך חקירתו בפנינו (ישיבת יום 26.12.00), הסכים ד"ר לין כי בהנחה שהבדיקה של ד"ר אלחלל (בכתפו של המערער) הייתה תקינה ונכונה כי אז אין למצוא קשר סיבתי בין חבלה משנת 1968 ובין תוצאות בדיקתו הקלינית משנת 1995. בחוו"ד מיום 18.10.90 (מסמך 92 בת"ר), ציין ד"ר אלחלל: "בבדיקה: כתף ימין; אין דפורמציה בכתף, אין דלדול בשרירי חגורת הכתף תנועות הכתף חופשיות הכוח בשרירי הגפה הימנית העליונה תקין". ולמטה מזה בפרק הדיון: "כיום אין כל הגבלה בתנועות הכתף ואין נכות בכתף ימין הקשורה לתנאי השרות". 4.3 משעומת ד"ר לין עם רישום זה, הוא חזר בו למעשה מטענתו באשר לדיותה של הבדיקה הקלינית שערך ד"ר אלחלל ומסכים כי הוא מפרש את ממצאי הבדיקה כפי שצוטטו לעיל: "כנתון המתייחס לטווח תנועה מלא" (עמ' 4). 4.4 יתר על כן, בהמשך עדותו (שם בעמ' 5) מבהיר ד"ר לין: "מתוך הנחה שיש חבלה גם בכתף יכול להיות שהנכות בשנת 95' נובעת גם מהחבלה בשנת 75' או רק ממנה או יתכן כי דובר בנכות שנבעה כולה משנת 68' או כולה משנת 75'. יכול להיות שהחבלה בשנת 75' גרמה להחמרה זמנית לנכות משנת 68' ואפשרות אחרונה של שילוב של שני האירועים כתורמת לנכות שנקבעה בשנת 75'. כל מה שאמרתי כעת מתאים גם לגבי נכות ע"ש מותני". 4.5 עיננו הרואות כי ד"ר לין בעצמו מתקשה לייחס את "הנכות" הנטענת בכתף דווקא לחובת האירוע משנת 1968. עובדה זו כמו גם הודאתו העקיפה לפיה הממצא שהופק בבדיקה הקלינית של ד"ר אלחלל מיום 18.10.90 (ממצא בדבר טווח תנועה מלא בכתף), שולל קיומה של נכות. 4.7 בעדותו (ישיבת יום 18.3.02), אישר ד"ר ליובושיץ כי לעניין הכתף, סמך את ידו על ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר אלחלל (שם בעמ' 2). 4.8 ב"כ המערער טענה כי אין להשתית כל ממצא על חוו"ד של ד"ר אלחלל באשר זו לא הוגשה במסגרת ההליך הנוכחי וכי המשיב לא זימן את ד"ר אלחלל לחקירה. אין בידנו לקבל עמדה זו: חוו"ד של ד"ר אלחלל מצויה בתיק הרפואי והמשיב נסמך עליה בהחלטתו מיום 19.11.91 (מסמכים 107,108 בת"ר), על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא הפכה לחלוטה (בכפוף לסייג של ראיה חדשה). לו רצה המערער להסתייג ממסקנותיו וממצאיו של ד"ר אלחלל שומה היה עליו לזמנו ולחקרו. 4.9 בנתון לכך אנו פוסקים כי לא עלה בידי המערער לשאת בנטל הראייה המוטל עליו, גם אם נקבל, בבחינת ההנחה המיטיבה ביותר עם המערער, כי בבדיקתו של ד"ר לין הודגמו ממצאים קליניים לקיומה של נכות בכתף - אין בכך - כפי שעולה מעדותו של ד"ר לין בעצמו - כדי לבסס ממצא לפיו יש לייחס את הנכות האמורה לאירוע משנת 1968. די בכך כדי לדחות את הערעור לגבי הנכות הנטענת בכתף. 5. אשר לנכות בע"ש מותני 5.1 לכתב הערעור, צורף בין היתר כנספח יב' רישום של רופא צבאי מיום 2.2.76 שם תועדה אנמנזה לפיה סובל המערער מכאבי גב מסיביים אחרי מאמץ מזה 7 שנים ובדיקה קלינית מאותו יום, שנערכה על ידי אורטופד, הדגימה הגבלה בתנועת ע"ש מותני, ולסג שלילי וכן, צוינה בדיקה נוירולוגית תקינה. 5.2 תיעוד זה לא נסקר אמנם בחוו"ד של ד"ר לין, אולם, עצם צירופו במסגרת הראיות החדשות שהגיש המערער למשיב - חייב התייחסות של המשיב ויועצו הרפואי (ד"ר ליובושיץ) - אך, אלו התעלמו מן המסמך. 5.3 בעדותו בפנינו, הסכים ד"ר לין כי הזמן בין האירוע משנת 1968 לבין מועד הצילום של ע"ש מותני (1982) מחליש את הזיקה הסיבתית. לא זו אף זו, ד"ר לין הודה כי אין בידו לשלול קשר בין השינויים הניווניים (אשר הודגמו בצילומי הרנטגן) ובין כאב הגב המותני והסכים כי שכיחות השינויים הניווניים, שאינם קשורים בטראומה, עולים עם עליית הגיל (שם בעמ' 6). 5.4 בחוו"ד מיום 1.7.93 (מסמך 135 בת"ר), תיעד אמנם ד"ר ליובושיץ תלונות על כאבים והגבלת תנועה מותנית, אך, שלל ממצאים בבדיקה קלינית וסיכם את חוו"ד לאמור: "לנ"ל יש כאבי גב וברכיים על רקע קונסטיטוציונלי". 5.5 בהינתן כי בשנת 1976 היה המערער כבן 37 שנים וכי על פי הרישום מיום 2.2.76 חש בכאבי גב מזה כ-7 שנים (דהיינו, מאז גיל 30), לא סביר בעיננו לזקוף את כאבי הגב שהסתמנו אצלו בגיל כה צעיר, לחובתם של שינויים ניווניים פרי תהליך הזדקנות טבעית. לעומת זאת, במעבר הזמן בין כשנה בלבד מאז האירוע משנת 1968 ועד לתחילת הסתמנות כאבי הגב, יש כדי להעיד על סמיכות זמנים שבין אותו אירוע והפצעת תסמיני נכות (כאבי גב והגבלת תנועה מותנית) עד כדי מילוי הדרישה של הוכחת הקשר הסיבתי. 5.6 יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותו של המערער לפיה החמירו הכאבים מאז הפגיעה הנוספת בשנת 1975 (עמ' 3 לפרוטוקול), כמו גם מן האפשרות בה הודה ד"ר לין ולפיה השינויים הניווניים שהודגמו בחוליות המותניות של המערער, כבר בצילומים משנת 1982, יכולים להיות מוסברים כבלתי תלויים בטראומה. 5.7 על יסוד כל השיקולים שפרטנו, אנו פוסקים כי נכותו של המערער בע"ש מותני הוחמרה תוך כדי ועקב האירוע משנת 1968 וכי שיעור ההחמרה הנזקף לאירוע הנ"ל הוא 40% מכלל דרגת הנכות שתיקבע. 6. סוף דבר 6.1 הערעור לגבי פגימת הכתף נדחה. הערעור לגבי פגימת ע"ש מותני מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל. 6.2 לאור התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את המשיב לשפות את המערער בגין הוצאות עריכת חוו"ד של ד"ר לין עד לסך של 5,000 ש"ח. מעבר לכך ישא כל צד בהוצאותיו. הודעה זכות הערעור. בית סוהר / כלאמאסרשב"ס (שירות בתי הסוהר)