פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע טוען בתביעתו, כי ביום 05/06/91' בעת שהיה תלמיד בביה"ס היסודי אלכנדי בכפר דבוריה, הוא נפל ארצה ונפגע בלסת ונשברו לו 2 שיניים מס' 12 ומס' 15, וכל זאת בעת ששיחק בחצר ביה"ס. התובע צירף לכתב תביעתו חוו"ד מומחה לניתוחי פה ולסת, ד"ר מונדר חאג' ובה פירוט הטיפולים שצריך לעבור התובע והטיפולים שיזדקק להם בעתיד וכן את עלותם. הנתבעות טענו, כי התאונה אירעה בנסיבות שאינן מטילות חבות עליהם. הנתבעים צירפו חוו"ד רפואית של מומחה בתחום ריפוי שיניים ורפואת הפה ד"ר מ. פינדלר, אשר חווה דעתו כי חלק מהליקויים הם כתוצאה מהזנחה ובגין החלק האחר חווה דעתו מהם סכומי העלות. מאחר והיו הבדלים משמעותיים בין חווה"ד, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו לשיקום הפה את ד"ר אילן תירוש. מומחה זה קיבל בעיקרו את חוות דעתו של ד"ר מונדר חאג', אך באשר להחלפת הכתרים קיבל את דעתו של ד"ר פינדלר. עלות הטיפולים, כולל העתידיים, עפ"י חווות דעתו של מומחה ביהמ"ש הוא 27,000 ₪. נסיבות התאונה : בסע' 3 לתצהיר עדותו הראשית מפרט התובע את נסיבות האירוע : "כאשר הייתי בחצר בית הספר אלכנדרי בכפר דבוריה (להלן: "בית הספר") עת שיחקתי בריצה בחצר בית הספר עם תלמידים אחרים רגלי נתקעה באחד הסדקים הרחבים ו/או הבורות שבאספלט חצר בית הספר ונפלתי בחוזקה רבה לעבר תלמיד שהיה מולי ואחר כך נפלתי ארצה..." עוד הוסיף התובע בסעיף 4 לתצהירו כי : "בחצר בית הספר היו הרבה סדקים נרחבים ו/או בורות ו/או שקיעה של הזפת..." בחקירתו הנגדית אומת התובע עם טופס תביעה שהוגש ע"י הוריו ובו כתוב כי נפגע כתוצאה מהתנגשות עם תלמיד אחר. התובע טען, כי לא כך היו הדברים. לתובע הוצג שאלון ותצהיר תשובות לשאלון. בשאלה 13 נדרש התובע לפרט את נסיבות האירוע. בתשובה לכך הצהיר התובע : "בעת שהייתי בחצר בית הספר, מעדתי ו/או החלקתי והתנגשתי עם תלמיד אחר בעוצמה רבה ונפלתי ארצה." התובע נשאל על תשובתו זו וחזר והעיד כי לא התנגש עם אף אחד. עוד נשאל התובע כיצד ידע המומחה מטעמו ד"ר מונדר על נסיבות האירוע, כאשר הוא מציין כי האירוע קרה כתוצאה מהתנגשות עם תלמיד אחר. תשובתו היתה, כי הוא סיפר לד"ר מונדר שנפל בבית הספר, אך הוא אינו יודע מהיכן ד"ר מונדר לקח את עניין ההתנגשות עם תלמיד אחר. יודגש כי גם בכתב התביעה המקורי וגם בכתב התביעה המתוקן לא הוזכרו כלל סדקים או בורות במגרש המשחקים. הוצגו לתובע תשובות לשאלון של נתבעת 1 וגם בהם השיב התובע לשאלה 40, כי הוא התנגש בחוזקה עם תלמיד אחר. התובע השיב כי האירוע היה לפני 16 שנים והוא לא זוכר בדיוק, אך הוא זוכר שנפל על הרצפה. התובע חזר על גרסתו כי סיפר הן לעורך דיניו והן למומחה מטעמו, כי רגלו נתקלה באחד הסדקים ועקב כך הוא נפל. התובע גם לא זכר לאיזה סדק נכנס ואיזו רגל נכנסה לסדק. התובע זכר כי בבית הספר היו 2 מגרשים, אך לא זכר באיזה מהם נפל. התובע הוסיף, כי בעת נפילתו לא היה אף מורה בחצר. עוד מאשר התובע כי בא כוחו הסביר לו על מה הוא חותם בעת שחתם על תצהיר תשובות לשאלון. אביו של התובע ג'ג'יני סאלח העיד אף הוא. עד זה אינו יודע כיצד נפגע בנו אלא רק מעדות שמיעה. גם אבי התובע אומת עם חתימתו על התביעה לחברת הביטוח מספר ימים לאחר האירוע שבו נרשם, כי בנו התנגש עם ילד אחר, אך תשובותיו היו כי אמרו לו שצריך לחתום והוא חתם. גם אבי התובע אינו יודע באיזה מגרש נפל התובע. לדבריו המומחה העתיק מהמסמכים את נסיבות האירוע. אחותו התאומה של התובע, גב' סחניני מדיחה, בתצהיר עדות הראשית הצהירה כי רגלו של אחיה נתקעה באחד הסדקים בחצר ביה"ס והוא נפל. עוד הצהירה, כי בחצר היו סדקים נרחבים ובאחד מהם נחבלה רגלו של התובע. בחקירתה הנגדית השיבה, כי היא היתה בחצר בעת שהתובע נפל, וכי המדובר בחצר שלפני הכתות, יש גם חצר מתחת לביה"ס. העדה היתה קרובה לאחיה וראתה כיצד הוא נפל בסדק שרוחבו 10 ס"מ. לאחר חקירה נגדית נמרצת השיבה העדה, כי היתה התנגשות עם ילד אחר, אבל היא היתה בכתף ולא בפה, העדה לא ראתה את רגלו של אחיה נכנס לסדק למרות שהיתה קרובה אליו, אבל ראתה סדק. מטעם הנתבעים העיד מר רותם זהבי, שהינו ממונה ארצי לבטיחות במוסדות חינוך במשרד החינוך. עד זה הצהיר בתצהיר עדות הראשית, כי : "מבנה מוסד החינוך, אחזקתו, תחזוקתו ושמירתו של המבנה, אינם באחריות משרד החינוך, אלא באחריותה המלאה של הבעלים על המבנה, קרי הרשות המקומית או התאגיד." בחקירתו הנגדית השיב, כי אם יש מפגע על ביה"ס לפנות לרשות המקומית. עד נוסף מטעם הנתבעות היה מוחמד עזאיזה, שביום האירוע היה מנהל ביה"ס אלכנדי בדבוריה. עד זה בתצהיר עדותו הראשית הצהיר, כי בביה"ס קיימים 2 מגרשים והמגרש שבו נפל התובע היה תקין ולא היו בו בורות או סדקים או מפגעים אחרים. עוד הוסיף כי האחריות לאחזקת המבנה והחצרות היא של המועצה המקומית. עד זה העיד כי על כל מפגע שהוא מוצא או שמדווח לו הוא מודיע למועצה. הוא לא זוכר שדווח על מפגע לאחר התאונה. עד נוסף היה מר סחניני חוסני, שעובד כמורה בביה"ס במשך 21 שנים. הוא מאשר כי לא ראה את התאונה. אין הוא יודע מי מילא את הטופס שבו שמו מופיע כעד לתאונה. הוא העיד כי היתה התנגשות בין שני תלמידים. על התאונה נודע לו מתלמידים שאמרו שהיתה התנגשות. העד ראה את התובע ואת התלמיד עמו התנגש התובע שוקי לובני. בחצר לא היתה שום בעיה ואם היתה היה מדווח למנהל. עד נוסף היה מזכיר המועצה מר מוחמד דרוויש. כאשר יש מטרד הוא יוצא לבדוק, אך כאן לא היה מה לבדוק כי היתה התנגשות בין שני תלמידים. העד בדק האם היתה דרישה לתיקון. היו דיווחים של המנהל על מפגעים והם תוקנו. ניתוח הראיות : נטל הראיה חל על התובע להוכיח, כי אמנם נפל כתוצאה מהתקלות רגלו בסדק במגרש המשחקים. גרסתו של התובע שונתה בראיות ובעדות מספר פעמים. עפ"י כתב התביעה, התובע נפל ארצה ונפגע. וכן גם עפ"י כתב התביעה המתוקן. אין כל פירוט כיצד נפל התובע. בתצהיר תשובות לשאלון באה גרסה, לפיה התובע מעד והחליק והתנגש עם תלמיד אחר. בתצהיר עדותו הראשית ציין, כי רגלו נכנסה לסדק וכתוצאה מכך נפל ונפגע. למעט עדות התובע לא הובאה ראיה נוספת על נסיבות הנפילה. המומחה מטעם התובע באנמנזה מציין, כי התובע נפגע כתוצאה מהתנגשות עם תלמיד אחר. גם בתביעה שהגיש אביו של התובע מצויין, כי הפגיעה היתה כתוצאה מהתנגשות. התובע, התעקש בעדותו על כך, שלא התנגש כלל עם תלמיד אחר. לאחר חקירה נמרצת השיב, כי הדבר היה לפני 16 שנה והוא לא זוכר אלא שנפל על הרצפה. אחותו של התובע בחקירתה הנגדית אישרה כי התובע התנגש עם תלמיד אחר, אך רק בכתף ולא בפניו. יש גם בכך כדי לפגום בגרסת התובע, שהתעקש כי לא היתה התנגשות כלל. לא הובאה כל ראיה, כי הילדים בחצר התנהגו באופן פרוע, שחורג ממשחק רגיל של ילדים בביה"ס. מנגד, גם המנהל וגם העד מטעם הרשות המקומית העידו, כי לא היו ליקויים, בורות או סדקים במגרש המשחקים ולא דווח על מפגע כזה. לנוכח הראיות אני מגיע למסקנה כי התאונה אירעה כתוצאה מהתנגשות של שני תלמידים ולא כתוצאה ממפגע בקרקע מגרש המשחקים. כאמור לא הוכח כי היה משחק פרוע או חריג, גם לא בעדותה של אחות התובע שהיתה סמוך אליו. ניתוח משפטי : אין מחלוקת כי חלה חובת זהירות מושגת לתלמידים המשחקים בחצר ביה"ס. האם חלה חובת זהירות קונקרטית במקרה נשוא התביעה שבפניי ? המדובר בסיכון רגיל של משחק ילדים בחצר ביה"ס, סיכון כזה אין בו כדי לקבוע כי היתה והופרה חובת זהירות קונקרטית. לפיכך אני דוחה את התביעה. סיכומו של דבר : אני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. דיני חינוךתאונות בבית ספרשבירת שינייםשינייםבית ספר