צלקות לאחר ניתוח בטן

להלן פסק דין בסוגיית אחוזי נכות בגין צלקות לאחר ניתוח בטן: פסק דין 1. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: "הועדה"), מיום 25.06.06, לפיה נקבעו, בין יתר נכויותיו של המערער, נכויות ביחס לפגימות הבאות - כהגדרת הועדה: א. צלקות עדינות בפנים - 1% לפי פרט 75(ב)(1) למבחנים. ב. צלקת ניתוחית רחבה בבטן - 5% לפי פרט 75(א)(3) למבחנים. ג. מצב אחרי פציעה - ניתוח בטן עם התרופפות קלה של קיר הבטן - 10% לפי פרט 20ב' למבחנים. ד. הפרעות קלות של מערכת העיכול, המצב הכללי טוב - 10% לפי פרט 14(1)ב למבחנים. 2. לטענת המערער, שגתה הועדה בהתאמת המבחן לצלקות בפנים ובבטן ובהגדרת הפגימות הנוגעות למצבו לאחר פציעה וניתוח בטן, וממילא בהתאמת המבחנים הנכונים להן. צלקות בפנים ובבטן 3. הועדה התאימה לצלקות בפנים ובבטן את המבחן הנכון, לדעתה, לפי התקנות מתשס"ג (2003). המערער אינו חולק על ההתאמה האמורה, ככל שתקנות תשס"ג חלות בעניינו. לטענתו, התקנות הרלוונטיות לפגימות אלה הן מתש"ס (2000) אשר קבעו את דרגת הנכות לפי מבחן אובייקטיבי של שטח הצלקות. על פי מבחנים אלה, דרגות הנכות המגיעות לו הן 20% בגין הצלקות בפנים לפי מבחן 75(ב)4 ו- 10% בגין הצלקת בבטן לפי פרט 75(א)3. את טענתו זו תומך ב"כ המערער בפסק הדין בפרשת דוקטורי (רע"א 7678/98, רע"א 7679/98, רע"א 379/99 קצין התגמולים ואח' נ' גלעד דוקטורי ואח' תק-על 2005 (2) 3289). להבנתו, ההלכה העולה מפרשה זו מכוונת להחלת המבחן המיטיב ביותר עם הנכה ביחס לפגימה נשוא הבדיקה בלא כל קשר לתקנות שהיו בתוקף נכון למועד ההכרה בפגימה ו/או למועד בדיקתה על ידי הועדה. מאחר והמבחנים מתש"ס הם המיטיבים ביותר עם המערער היה על הועדה להחילם. 4. המשיב חולק על פרשנותו זו של ב"כ המערער. לטענתו, הלכת דוקטורי מכוונת לקביעת הנכות בהתאם לתקנות החלות במועד הבדיקה בועדה, אלא אם כן בנוסח החדש דרגת הנכות החדשה פחותה מקודמתה, שאז יש ליישם את דרגת הנכות שקיבל כבר הנכה לאותה פגימה בעבר, ולא להחלת התקנות המיטיבות ביותר על פני רצף תקופת נכותו של המערער. לפיכך, משנקבעה נכותו של המערער לראשונה, ביחס לצלקות, עת היו תקנות תשס"ג בתוקף, אין מקום להחלת המבחנים מתש"ס. 5. מעיון בתיק הרפואי של המערער עולה, כי נכותו של המערער ביחס לצלקות בפנים נקבעה לראשונה בועדה הרפואית מדרג ראשון משנת 2005 (7.4.05), וכי נכותו הנפרדת ביחס לצלקת בבטן נקבעה לראשונה אף היא בועדה הרפואית מדרג ראשון בשנה זו - והכל, על פי בקשה לבדיקה חוזרת שהוגשה על ידו ביום 17.11.04. עד למועד זה לא נקבעה למערער נכות בגין צלקות בפנים ונכותו בגין הצלקת בבטן נקבעה כחלק בלתי נפרד מהנכות שנקבעה לו בגין הפגימה הפנימית בבטן. נתונים עובדתיים אלה מלמדים, כי לעת הגשת בקשתו של המערער לבדיקה חוזרת (17.11.04) (בה ביקש לראשונה נכות נפרדת ביחס לצלקת בבטן) ולעת בדיקתו ומתן ההחלטה בועדה הרפואית מדרג ראשון (7.4.05), היו בתוקף התקנות מתשס"ג-2003. רוצה לומר - אין לנו ענין בנכה שנכותו נקבעה לראשונה על פי התקנות מתש"ס, ולעת בדיקתו החוזרת היו תקנות תשס"ג שהרעו עמו. ענין לנו בנכה שנכויותיו בגין הצלקות נקבעו לראשונה בשנים בהן היו תקנות תשס"ג בתוקף. 6. מבחינה זו, ההפניה להלכת דוקטורי אינה ממן הענין, שהרי אין מחלוקת, גם על פי הלכת דוקטורי, ואליבא דכל השופטים כולל דעת המיעוט, דרגת נכותו של נכה נקבעת, לראשונה, על פי מצבו לעת בדיקתו זו. ודוק: ב"כ המערער איננו מכוון להחלת המבחנים שהיו בתוקף בעת פציעתו של המערער, פציעה שהצלקות שנגרמו לו הן חלק ממנה, אלא לתקנות משנת 2000 שאין מקום להחילן על פני רצף תקופת נכותו של המערער. לפי התקנות משנות ה-70 הרלבנטיות לעת הפציעה, הנכות לצלקות בגוף נקבעת כחלק מהפגימה הפיזית (מבחן 75(1) אז) ואילו ביחס לצלקת בפנים נקבעה הנכות ל- 0% לצלקת שטחית ולא מכוערת. 6. לפיכך נדחה הערעור בנקודה זו. מצב אחרי פציעה - ניתוח בטן עם התרופפות קלה של קיר הבטן 7. ב"כ המערער אינו חולק על התאמת מצבו של המערער בגין פגימה זו תחת פרט 20 למבחנים. טרונייתו היא שהיה על הועדה לשבצו תחת פרט קטן ג' המעניק 20% ולא תחת פרט ב' המעניק 10%. לטענתו סובל המערער מבקעים בבטן ומכליאת מעי בהם, על בסיס יומיומי, מצב המתאים לשיבוץ הנטען על ידו. 8. ככלל, סיווגה של פגימה תחת פרט זה או אחר הינו ענין של הועדה לענות בו ולא לנו להתערב בקביעותיה. במה טעתה אם כן הועדה? בהתעלמה מממצאים, בדיקות וחוות דעת מטעם המערער המלמדים על מצבו האמור. 9. עיינתי בפרוטוקול הישיבה של הועדה. לא מצאתי התייחסות עניינית של הועדה לכל אותם ממצאים, מכתבים וחוות דעת שהונחו בפניה. הועדה בבדיקתה שלה הגיעה אמנם למסקנה שאין בקע אך נמנעה מלהתמודד עם כל אותם "חומרים נוגדים" שהצביעו על קיומם של בקעים. הועדה פטרה עצמה במילים "הועדה עיינה היטב בחוות דעת של.... ולמרות הכתוב בהם הועדה איתנה בדעתה כפי שפורט לעיל". לטעמי אין די בכך כדי לעמוד בחובת ההנמקה בענייננו, בפרט נוכח המספר הרב של הבדיקות, המכתבים וחוות הדעת ותוכנם המצביע על קיומם של בקעים. על הועדה היה להסביר, ולו בקצרה, מדוע אין בכל אלה כדי לשנות את דעתה. אציין, כי כבר במכתב משנת 1988 צויינה עובדת קיומם של 2 בקעים וכן גם במכתבים שונים מ-2004 ואף בדו"ח סיכום מידע רפואי מ-2006 שמאשר אף הוא "כליאת לולאות בתוך בקעים פנימיים". פענוח ה- C.T, אליו מפנה ב"כ המשיב, מלמד שעל אף שלא מודגמות לולאות מעי הבולטות דרך הפגמים בבטן הקדמית (כלומר שלא ניתן למשש אותן קלינית) אין אפשרות לשלול בקעים אינטרמיטנטים (פנימיים) באזורים אלה. את כל אלה היה על הועדה לבחון ולשקול אל מול ממצאיה הקליניים ולהסביר על מה ולמה נותרה איתנה בדעתה. 10. לפיכך, יש להורות על השבת עניינו של המערער, בכל הנוגע לפגימה זו, לועדה לדיון מחודש. הפרעות קלות של מערכת העיכול 11. המערער אינו חולק על התאמת המבחן הקבוע בפרט 14(1) לפגימה האמורה. חולק הוא על שיבוצו תחת פרט קטן (ב) ומכוון לפרט קטן (ה) ולחילופין (ד). 12. עיינתי בהחלטת הועדה. הועדה נדרשה לפגימה הנדונה אל מול חוות דעתו של פרופ' רטן מטעם המערער. הועדה נדרשה לפגימה זו בהרחבה ומגיעה למסקנה כי אין לשלול את האפשרות שהתסמונת אליה מכוון המערער נובעת מדלקות של המעי הגס והרקטום (נושא שלא נבדק), שאם קיים אינו קשור לניתוח שעבר. הועדה גם מתעמתת עם חוות דעתו של פרופ' רטן בנושא זה ומתייחסת אליה. בנסיבות אלה, המחלוקת שבפני הינה מחלוקת רפואית-מקצועית שהוכרעה על ידי הועדה, תוך התייחסות נאותה והנמקה מספקת. לא לנו להתערב בזה. סוף דבר 13. עניינו של המערער יוחזר לדיון בועדה בכל הנוגע לטענותיו בנוגע לפגימה - מצב אחרי פציעה - ניתוח בטן עם התרופפות קלה של קיר הבטן. על הועדה להתייחס לכל טענות המערער בנוגע לאפשרות קיומם של בקעים. יתר רכיבי הערעור נדחים. ניתוחצלקתבטן