להלן פסק דין בנושא לשון הרע בפרסום שנעשה תוך כדי דיון לפני שופט: פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 27.7.03 (ת"א 10513/01) שבו דחה בית המשפט תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע שהגיש המערער נגד המשיבה. 2. הרקע: (א) בעלי הדין הם עורכי דין שניהלו יחדיו חשבון נאמנות משותף שבו הפקידה לקוחתה של המשיבה סכום של 647,342 ₪ - שאותו חויבה לשלם ללקוחותיו של המערער בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: "בית הדין"). לקוחתה של המשיבה הפקידה את הסכום הפסוק כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית הדין, שחייב את לקוחתה של המשיבה לשלם ללקוחותיו של המערער את הסכום האמור. בערעור הוחזר העניין לבית הדין, ובסופו של דבר נתן בית הדין פסק דין נוסף שבו שב וחייב את לקוחתה של המשיבה בתשלום הסכום הנ"ל, שנשאר מופקד בחשבון הנאמנות המשותף. משניתן פסק הדין השני (ביום 5.6.00) שבה המשיבה ועתרה לעיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור, ובית הדין החליט שסכומי הכסף ישארו מופקדים עד להחלטה אחרת. (ב) ביום 17.7.00 עתר המערער לבית הדין בבקשה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיבה התנגדה בטענה שהסכימה עם המערער ששני הצדדים לא יגישו ערעורים על פסק הדין והתברר לה שחרף הסכמה זו הגיש המערער ערעור; לכן ביקשה לעתור להארכת מועד כדי להגיש את ערעור לקוחותיה, ולפיכך התנגדה לביטול ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע ובמלים אחרות לשחרור סכומי הכסף שבחשבון הנאמנות. המשיבה הוסיפה והודיעה לבית הדין כדלקמן (מוצג 5 למוצגי המערער, סע' 13): "בעניין זה הסתבר לח"מ, עם פתיחת חשבון הנאמנות, כי ב"כ המבקשים מצוי בקשיים כלכליים וחובות כספיים, אשר עלולים לסכן את העברתם המלאה של הכספים הנ"ל אל המבקשים עצמם". אמירה זו הייתה לעילת התביעה הראשונה של המערער שטען שהדברים כוזבים, מצבו הכלכלי איתן והדברים שכתבה המשיבה היו לשון הרע שפגעה בשמו הטוב. (ג) סמוך לאותו זמן התלונן המערער נגד המשיבה ללשכת עורכי הדין. בתגובה ששלחה המשיבה ללשכת עורכי הדין היא חזרה על טענתה שלמערער קשיים כלכליים (מוצג 6 למוצגי המערער, סע' 20). בתגובה זו ראה ורואה המערער את העילה הנוספת לתביעתו. (ד) בתביעה שהגיש המערער בבית משפט השלום העריך את נזקיו בסכום של 400,000 ₪. (ה) המשיבה, שהביעה לפני המערער התנצלות עוד לפני שהוגשה נגדה התביעה דנן, טענה, בין היתר, ששני הפרסומים אינם מקימים עילת תביעה נגדה שכן הם חוסים תחת הוראת סע' 13(5) לחוק איסור לשון הרע (להלן: - "החוק") הקובע שדברים שפרסם אדם בהליך שיפוטי או מעין שיפוטי לא ישמשו עילה לתביעה, וכן תחת הוראות סע' 15 המעניקות הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב ובנסיבות המתוארות בסעיף. 3. פסק הדין בבית משפט קמא השופטת הנכבדה דחתה את תביעת המערער בקובעה שאומנם המשיבה הוציאה לשון הרע, בשני המקרים, אולם, אין בדבריה כדי להוות בסיס לעילת תביעה נגדה בשל הוראת סע' 13(5) לחוק, ומכל מקום היתה עומדת למשיבה, בכל מקרה, הגנת תום הלב הקבועה בסע' 15 לחוק. המערער אף חוייב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 4. הערעור בערעור דנן שב המערער על טענותיו כפי שטען אותן בערכאה קמא הן באשר לתום לבה של המשיבה הן באשר לחסיון. המשיבה תומכת יתדותיה בפסק דינו של בית משפט קמא. 5. דיון והכרעה לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים ושמענו טיעוניו של המערער, שנטענו בהתרגשות רבה, סבורים אנו שדין הערעור להדחות. (א) ס' 13 לחוק קובע: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - (1) ... (2) ... (3) ... (4) ... (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" אין ספק שהפרסום שנכלל בתגובת המשיבה לבית הדין היה פרסום שנעשה תוך כדי דיון לפני שופט כמשמעות הדברים בהוראה הנ"ל. גם המכתב ללשכת עורכי הדין נשלח כחלק מהליך משמעתי שיזם המערער והפרסום שנכלל בו היה פרסום במסגרת דיון לפני גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, שהרי הטיפול בתלונה היה חלק מתהליך הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין והמוביל לקובלנה שאמורה להידון בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין שהוקם ופועל על פי חוק (השוו ע"א 6356/99 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל פ"ד נו (5) 254 (2002); ד"נ 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (לא פורסם, 7.4.2003)). (ב) נציין כי המשיבה התנצלה וחזרה והתנצלה לפני המערער הן לפני הגשת התביעה הן לאחר הגשתה, וכפי שקבע בית משפט קמא דבריה בפרסומים, גם אם עלו כדי לשון הרע, אכן נכתבו בתום לב וללא התלהמות. המשיבה נקלעה לכלל טעות כתוצאה מהודעה שהגיעה אליה בעניין עיקול והסיקה מסקנות שגויות באשר למצבו הכלכלי של המערער. משהתבררה לה הטעות, כאמור, שבה והתנצלה בפני המערער, אך הוא לא היה קשוב להתנצלויותיה. (ג) המערער הגיש לפנינו בקשה להבאת ראיות חדשות בערעור (בש"א 8345/05). אין אנו רואים להיזקק לבקשה זו, בין היתר משום שהמבקש עשה דין לעצמו וצירף אליה את הראיות החדשות בטרם ניתנה החלטה המרשה לו לעשות כן. דין הוא שאין לצרף את הראיות בטרם ניתנה החלטה המאשרת את הגשתן, ודי בכך כדי להסתייג מדרכו של המערער ולדחות את הבקשה. לפנים משורת הדין נוסיף שלא מצאנו שיש בראיות החדשות כדי לשנות מתוצאת פסק הדין דלמטה או להשפיע על ההכרעה בערעור. (ד) אנו סבורים שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא; ממצאים אלו תומכים במסקנות המשפטיות שבית משפט קמא הגיע אליהן וכאמור אין בפסק הדין טעות שבחוק. 6. סוף דבר אנו דוחים את הערעור. באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד: בשל העובדה שדבריה של המשיבה בפרסומים האמורים התבררו כמוטעים ואין ספק שהמערער נפגע מהם, גם אם אינו זכאי לפיצוי, ובשל העובדה שהמערער חויב בסכום גבוה בבית משפט השלום - אין אנו עושים צו להוצאות בערכאה זו. הפקדון יוחזר למערער. שופטיםדיוןפרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה