פסק דין 1. התובע, כעולה מכתב תביעתו, הוא יליד 29.7.77. עוד בצעירותו, בהיותו בן 10 שנים, הוא הצטרף לאגודת "הפועל" חדרה והחל לשחק ככדורגלן בקבוצת הילדים, ולימים בקבוצת הנוער והבוגרים של אגודה זו, היא הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת"). לטענת התובע הוא היה מעורב בשתי תאונות במסגרת משחקיו הנ"ל. התאונה הראשונה הייתה ביום 29.10.94 (להלן - "התאונה הראשונה") והתאונה השניה הייתה ביום 27.9.97 (להלן - "התאונה השניה"). כתוצאה מתאונות אלו נגרמו לו נזקי גוף. 2. הנתבעים 2-5 (להלן - "הנתבעים"), כנטען על ידי התובע, היו נושאי תפקידים אצל הנתבעת במרוצת השנים. לשיטת התובע, הן הנתבעת והן הנתבעים הפרו את הוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988, והתקנות שעל פיו, שחייבו לבטחו בביטוח מתאים שיזכה אותו בתגמולי ביטוח בעקבות התאונות האמורות. הדבר הסתבר לתובע במכתב מיום 19.7.98 בו נמסר לפרקליטו דאז על ידי רכז ענף הכדורגל ב"הפועל" כי "הנ"ל לא מופיע ברשימות שהוגשו על ידי 'הפועל' חדרה, בתאריכים 29.10.94 ו- 27.9.97". לשיטת התובע אילו היה מבוטח כאמור הוא היה זכאי לתגמולי ביטוח בסך 162,000 ₪. לנוכח רשלנותם הנטענת של הנתבעים, והפרת חובה חקוקה, בהעדר ביטוח כאמור נגרם לו נזק זה. מכאן תביעתו. 3. הנתבעת לא התגוננה בפני התביעה. לנוכח זאת, אף לאחר עיון בתצהיר אימות שנדרש ליתן התובע, ניתן פסק דיני החלקי כנגדה, על פי התביעה. לעומת זאת כל הנתבעים התגוננו בפני התביעה והעלו שורה של טענות-סף. הנתבעים סבורים היו כי ככל שהייתה הפרה או רשלנות היא הייתה של הנתבעת בלבד, ולא שלהם. הם טענו, כל אחד בדרכו, כי במועדים הרלוונטיים לא שימשו כבעלי תפקידים אצל הנתבעת וגוללו את האחריות בעניין זה, האחד על משנהו. לא אדרש כאן למכלול טענות אלו. לעומת זאת כל הנתבעים טוענים להתיישנותה של התביעה. הדברים פורטו בבקשה בכתב של הנתבע 2 בתיק בש"א 6020/06, בבקשה בכתב של הנתבעים 4-5 בתיק בש"א 21296/05 ובכתב הגנתו של הנתבע 3. החלטתי להידרש תחילה לסוגיה זו בלבד. עיינתי בנתונים ובטענות שבפניי. בסופה של דרך אכן בדעתי לקבוע, כעתירת הנתבעים, כי תביעת התובע התיישנה. כתוצאה מכך מתחייבת דחיית תביעת התובע על הסף, כנגד הנתבעים. 4. טענת ההתיישנות נטענה באורח מפורש על ידי כל הנתבעים בכתבי ההגנה. לכאורה, לנוכח העולה מפסק דינו של כב' השופט שפירא ב-בר"ע (חי') ציון חב' לביטוח בע"מ נ' יוסי ג'נאח ואח', יכולה לעמוד לרועץ לתובע העובדה שלא הגיש כתב תשובה. שהרי, כעולה מספרו של זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה רביעית), "אם נטענה בכתב ההגנה טענת התיישנות, הרי אם ברצון התובע לטעון שמירוץ ההתיישנות הופסק מסיבה המוכרת בחוק - עליו להגיש, לעניין זה, כתב תשובה" (עמ' 223, 212). לא אדקדק עם התובע בעניין זה עד תום. ברי כי כבר בסעיף 29 לכתב התביעה התמודד התובע עם טענת התיישנות צפויה זו. שם נרשם "כי מאחר והעובדה שהוא לא בוטח כדין וכהוראות החוק נודעה לו רק בתאריך 19.7.98, לכל המוקדם, לא חלה התיישנות של העילות המפורטות בכתב תביעה זה, שכן לא חלפו 7 שנים מאז המועד בו נודע לו על העובדות המהוות את עילת התובענה, דהיינו, הפרת החובה החקוקה, ורשלנותם של הנתבעים 1-5". 5. ב"כ התובע משלים וטוען כי עילת התביעה לא נולדה במועדי התאונות, ובנתון לכך שבעת התאונה הראשונה היה התובע קטין. אכן הוא מודה כי אילו עילת התביעה הייתה בגין רשלנות הנתבעים המיוחסת להם בגין גרימת נזקי הגוף לתובע, באשר לתאונות עצמן, נכון היה לקבוע את תחילת מירוץ ההתיישנות ממועד קרות הנזק ו/או גילויו. ואולם עילת תביעתו של התובע היא שונה. היא נסמכת על הפרת חובה חקוקה ורשלנות מצידם של הנתבעים, שלא פעלו בהתאם להוראותיו המפורשות של חוק הספורט. עילה זו, כך לשיטתו, נולדה רק ביום 19.7.98, משהתגלתה לו עובדת אי-הביטוח. לכן משעה שהוגשה התביעה ביום 14.7.05, היא לא התיישנה הגם שנהיר שהיא הוגשה ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות. 6. הנתבעים טוענים, בין השאר, כי יש לדחות התביעה על הסף לנוכח הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הקוצב תקופת התיישנות בת 3 שנים. עתה נזכור כי התובע הוא יליד שנת 77. התאונה הראשונה ארעה לו בעת שהיה קטין ביום 29.10.94, והוא היה לבגיר ביום 29.7.95. לפיכך הוא אמור היה להגיש תביעה בגין ביטוח תאונות האישיות שלו עד ליום 29.7.98. לנוכח זאת, ובהתעלם מיתר הנתונים, לנוכח העובדה שלא הגיש תביעה נגד מבטחתו בתקופה האמורה, נהיר כי לא נגרם לו כל נזק. שהרי המבטחת הנטענת הייתה ממילא דוחה תביעתו של התובע, מטעמי התיישנות. כך אף באשר לתאונה השניה מיום 27.9.97, שהתביעה בגינה אמורה הייתה להיות מוגשת ביום 27.9.00. נתון זה אף הולך ומתעצם שהרי לכל הדעות, ולו לשיטת התובע, כבר ביום 29.7.98, הוא אמור היה להתוודע לכך שאין לו ביטוח. 7. לא אדרש לבחינה של טיעון זה שהרי אם אכן ידע התובע שאין לו ביטוח, ממילא הוא לא אמור היה להגיש תביעת-סרק נגד מבטחת, בהעדר ביטוח, אם באשר לתאונה הראשונה ואם באשר לתאונה השניה. ואולם דווקא הנתון האמור מוליכני להיענות לטענת ההתיישנות בעיקר לנוכח טיעוניו הנכוחים של ב"כ הנתבעים 4 ו- 5. 8. שהרי, כך בדעתי לקבוע, עילת התביעה של התובע, לא בעילת הנזיקין אלא בעילת הדרישה לתגמולי ביטוח, נולדה ביום התאונה הראשונה. אין ספק כי נזקי הגוף של התובע התגבשו באותה עת, לנוכח פגיעתו שהסבה לו נזקי גוף מובהקים. אין ספק כי במועד זה אמור היה התובע, כאדם סביר, לדעת כי הוא אמור להיות מבוטח, ככדורגלן, מכוח חוק הספורט. לנוכח העובדה שביום התאונה הראשונה היה התובע קטין, מיוחסת ידיעה זו לו מיום שהיה לבגיר, דהיינו ביום 29.7.95. מיום זה, למירב, החלה לרוץ תקופת התיישנות בת שבע שנים, לנוכח הרשלנות הנטענת באי עשיית ביטוח, וברי כי התביעה הוגשה בחלוף כ- 10 שנים, משהוגשה ביום 14.7.05. כך, אף לעניין התאונה השניה. שהרי ידיעתו של התובע אודות הרשלנות בהעדר הביטוח שלו, לעניין התאונה הראשונה, אף משליכה לעניין התאונה השניה. ושמא, על דרך קל וחומר. משעה שקבעתי את ידיעתו המיוחסת של התובע לעניין העדר הביטוח באשר לתאונה הראשונה, אין סיבה שלא לקבוע ידיעתו המיוחסת כאמור אף לעניין התאונה השניה. 9. עתה נזכור ונשמור כי לטענת התובע ביום 19.7.98 נודע לו כי אין לו ביטוח. תשובה זו ניתנה במענה למכתבו של פרקליטו הקודם, עו"ד גופמן, מיום 24.6.98. והרי מזדקרת השאלה מה מנע מפרקליטו הקודם של התובע, ומן התובע עצמו, לשגר את המכתב האמור שנים רבות לפני המועד האמור. על כך משיב, ובצדק, ב"כ הנתבעים 4 ו- 5, ודבריו מקובלים עליי: "הרי ישנם שני מצבים. או שיש לשחקן שנפגע ביטוח או שאין לו פוליסה כזו. המשיב (הוא התובע - ש.ל.) הרי טוען כי נודע לו שאין לו פוליסה רק ב- 19.7.98. משמע, עד למועד זה הוא חשב שיש לו פוליסה. אם כך, הרי שהיה עליו להזדרז ולתבוע את נזקיו בתוך 3 שנים מיום היוולד העילה, בשל כך כמובן שתקופת ההתיישנות על פי חוק הביטוח היא רק בת 3 שנים" (עמ' 5 לתשובתו בתיק בש"א 21256/05). מנגד, אם במועד התאונה סבר שהוא אינו מבוטח, משמע ידע כבר אז שאין לו ביטוח, לא צריך היה בא-כוחו לשלוח מכתב בירור ביום 24.6.98. ממילא, בזמן-אמת, ידע התובע על רשלנות הנתבעים הנטענת לבטחו, וממילא נולדה לו כבר אז עילת התביעה. 10. לנוכח נתונים אלו רווח והצלה עשויים היו לעמוד לעזרו של התובע אילו התקיימו נסיבות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, המורה כי אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". עתה נחזור ונזכור כי התובע לא טען להתקיימותן של נסיבות אלו, לא בגדר כתב תשובה שלא הוגש, אף לא בגדר סעיף 29 לכתב תביעתו בו יכול היה לנסות ולהקדים תרופה למכה ולטעון את הטענה האמורה. נהיר לחלוטין כי לא יעלה על הדעת כי מירוץ ההתיישנות יתחיל רק במועד שרירותי כלשהו, יהא מאוחר אשר יהא, בו הסתבר לתובע כי אין לו ביטוח. שומה עליו לטעון, ואז אף להוכיח, כי מועד גילוי העילה התגלה ביום מסוים מאוחר זה אף "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". אין בפי התובע כל טענה, וממילא אין כל ראיה, על התקיימות הנסיבות האמורות. ועל מנת להפיס את הדעת, ככל שהייתה נטענת הטענה, ספק אם היא הייתה מתקבלת על דעתי. כך אף קבע כב' השופט שפירא בפרשת ציון חברה לביטוח בע"מ הנ"ל, שבה הוא אימץ פסיקה קודמת בה נקבע כי "הדעת נותנת כי אילו היה (התובע שם - ש.ל.) פונה עוד לפני כן אל עורך דין היה יודע קודם לכן על קיומה (או העדרה - ש.ל.) של הפוליסה. פניה להיוועצות אצל עורך דין, או פניה למוסד שבין כתליו נפגע המערער, היא בגדר פעולה מתבקשת שעל הנפגע בתאונה לנקוט בזהירות סבירה כדי לברר את זכויותיו" (עמ' 7). 11. וכך בנדוננו. לא נטענה כל טענה, וממילא לא הובאה כל ראיה, על שום מה פנה התובע לפרקליטו הקודם מתי שפנה ועל שום מה פנייתו המאוחרת אליו בחלוף שנים רבות מתיישבת עם "סיבות שלא היו תלויות בו", ואף ש"בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". בהעלם ראשון, כדורגלן סביר אמור לדעת על עובדת הביטוח שלו, וממילא הוא אמור לדעת על הרשלנות בהעדר הביטוח שלו, בזמן-אמת. 12. לנוכח כל אלו בדעתי לדחות על הסף את תביעת התובע כנגד הנתבעים. בפסיקת שכר טרחת עורך דין יילקחו בחשבון סכום התביעה, השלב המוקדם של מתן פסק הדין והאבחנה בעניין הזכייה באשר לטרחתם של הנתבעים בטיעונים בפניי. 13. לפיכך, הנני דוחה על הסף את תביעת התובע כנגד הנתבעים 2-5. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, לנתבע 3 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ולנתבעים 4 ו- 5 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים האמורים בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה לב"כ הנתבעים, לפי העניין. כדורגלדיני ספורטקטינים