פיצוי בגין כריתת עצים

להלן פסק דין בנושא תביעת פיצוי בגין כריתת עצים התקנת בריכת ביוב והשארת פסולת: פסק דין 1. הערעור הוא על פסק-דין מיום 20/6/04 של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת כ' ג'דעון) בתיק אזרחי 2352/01, לפיו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בגין עילות שונות, ובהתחשב בהתנהגות הנתבעת, לא ניתן צו להוצאות. הרקע: 2. המערער הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו על-ידי המשיבה (להלן: המועצה או המשיבה), עקב כריתת עצים, התקנת בריכת ביוב והשארת פסולת, הכל על חלקות אדמה שבבעלותו, ללא הסכמתו ותוך הסגת גבול, לפי הפירוט הבא: עקירת עצים: בגוש 19183 חלקה 10 - עקירת 7 עצי זית, 4 עצי שקד ו- 3 עצי תאנה - 14,000 ₪; בגוש 19181 חלקה 91 - עקירת 5 עצי זית, 4 - 5,000 ₪; בגוש 19173 חלקה 77 - עקירת 5 עצי זית, 4 - 5,000 ₪; ביוב: בגוש 19169 חלקה 25 - הסגת גבול והנחת בריכת ביוב ראשית +פסולת - 200,000 ₪; פסולת: בגוש 19173 חלקה 76 - הכנסת קו ביוב והשארת פסולת - 100,000 ₪; סילוק הפסולת על-ידי המערער - 8,990 ₪. בנוסף טען המערער, כי המשיבה הייתה אמורה לעשות עבודה של חיבור מים מאז שנת 1997, והדבר לא נעשה על ידה - נזק בסך 1,000 ₪. עוד טען המערער, כי נתן למשיבה שטח אדמה בבעלותו בגודל של 200 מ"ר, מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 25/5/99, ועד היום לא שולם לו פיצוי בגין כך, על אף שהיה על המשיבה להגיש חוות דעת של שמאי מוסמך. הפרה זו הוערכה על ידי המערער בסכום של 60,000 ₪. התביעה הכספית שהוגשה שהתבססה ברובה על הערכה. 3. לצד התביעה הכספית עתר המערער גם לצו עשה, זאת בנוגע לשיקים מוסבים, שחזרו, ובמקומם שילם המערער סכום של 1,700 ₪ ולמרות האמור, לא הוחזרו לחזקתו השיקים שחזרו ואשר תמורתם ניתנה למשיבה. 4. בכתב ההגנה הייתה הכחשה מלאה של העובדות הנטענות. פסק הדין של בית משפט קמא: 5. בית משפט קמא, בחן את טענות המערער בכל אחת מן העילות שפורטו בכתב התביעה, והגיע למסקנה, תוך פירוט הראיות שהוצגו בפניו, כי המערער לא הוכיח גרסתו, וכי הראיות שהוצגו לא היה בהן לתמוך בגרסתו. ממילא לא יכול היה בית המשפט לקבוע כל ממצא חיובי בהסתמך על ראיות אלה. בית המשפט הוסיף ובחן את הראיות שהוצגו מטעם המשיבה, ובהתבסס עליהן, שלל את גרסת המערער. בהסתמך על האמור נדחתה התביעה. אין אלא לחזור ולאשר את פסק הדין של בית משפט השלום. דיון ומסקנות: 6. כפי שהובהר התביעה במהותה נוגעת למחלוקת עובדתית, לאור ההכחשה המלאה של טענות המערער בכתב ההגנה היה על המערער להוכיח את כל העובדות המהוות את עילת התביעה, בכל אחד מן הנושאים הנטענים. כפי שפורט על ידי בית משפט קמא, הראיות שהוצגו על ידי המערער לא היה בהן כדי לבסס ממצא כלשהו. כך למשל המציא המערער מכתב דרישה ששלח למועצה בקשר לעקירת העצים (ת/2). מכתב הדרישה אינו ראייה המבססת את זכותו. הסכם להעברת מקרקעין למועצה (ת/5), שהמערער אינו חתום עליו אינו יכול להוות ראייה כי מדובר באדמות בבעלותו, ובוודאי שמסמך כזה בהעדר ראיה אחרת, אינו יכול לבסס זכות לפיצוי בגין אותן אדמות. גם קבלה לגבי פסולת שפונתה (ת/3), שאינה נושאת את שמו והיא מאפריל 1999 כאשר מדובר בעבודות שבוצעו עוד בשנת 1997, אינה יכולה לשמש ראיה על פרטי הפסולת שפונתה. הראיות המפורטות לעיל ואופן הגשת תצהיר עדות ראשית של המערער לרבות עדותו בבית המשפט, לא היה בהם כדי לבסס את התביעה שהוגשה. 7. יתר על כן, גם אילו הייתה ראשית ראיה לגבי טענות המערער - ולא זה המקרה - גם אז דינן היה להידחות, לאור הממצאים העולים מן הראיות שהציגה המשיבה. המועצה הציגה פירוט של העצים שנעקרו - נ/3-נ/4 וכן תוכנית ניקוז בגוש 19183, נ/5 - תוכנית קו ביוב - ביצוע בפועל של מה שנעשה בנוגע לגוש 19183, וכן נ/6 תוכנית מדידה של מודד מוסמך לגוש 19183 חלקה 77, בנוגע לטענת המערער כי קו הביוב נמצא בחלקתו. כמו כן הגישה המשיבה נ/9 - תכנית מודד המתייחסת לקו הביוב בחלקה 76 בגוש 19173. בראיות אלה, כפי שבצדק קבע בית משפט קמא, היה כדי לקבוע באופן חיובי, כי דין התביעה להידחות. לעניין ההסכם בדבר העברת מקרקעין, הבהיר העד כי ההסכם כלל לא נחתם עם המערער אלא עם אחיו, וכן הוכחשה הטענה כי המשיבה נגסה מאדמותיו של המערער וכי עשתה כן בהיקף של 200 מ"ר. 8. המסקנה העולה מן האמור היא, כי בית המשפט ערך בדיקה כפולה של הראיות שהוצגו על ידי בעלי הדין. האחת, בחינת ראיות המערער - בדיקה להביאה למסקנה, כי המערער לא הצליח לבסס את הגרסאות העובדתיות להן טען, והבחינה הנוספת של ראיות המשיבה - בדיקה זו, שללה לחלוטין את הטענות העובדתיות של המערער. 9. במהלך הדיון בערעור, הבהרנו כי דין הערעור להידחות, וכי משלא עלה בידי המערער להוכיח תביעתו, דינה להידחות. המערער ובא כוחו טענו, כי קיימת היכרות של מהנדס המועצה לגבי מצב הזכויות במקרקעין. על כך יש להשיב, כי גם אם הטענה נכונה, אין היא יכולה לבוא במקום ראייה במסגרת הליך משפטי, במיוחד לאור ההכחשה של המשיבה בכתב ההגנה ובצהיר עדות ראשית מטעמה. 10. המערער טען עוד, שהמועצה לא הכחישה את עובדת היותו בעלים בחלקות השונות. אכן, בעדותו בבית המשפט, לא נחקר המערער על נושא זה, ואולם הוא נחקר לגבי הפסולת הנטענת ודרך פינויה, ובית משפט קמא לא נכון היה לקבוע ממצא בהסתמך על עדות זו בלבד, ובצדק. גם אם המערער הוא הבעלים של חלקות או אחרות, אין בעובדה זו כדי ללמד כמה עצים נעקרו, ומאיזו חלקה. 11. מהנדס המועצה אישר עובדה אחת והיא, בנוגע להנחת קו הביוב בגבולות החלקה. לגרסתו, הנחת קו הביוב הייתה בהסכמת המערער. פעם אחת בלבד בקשר לגוש 19169 בצד הדרומי פנה אליו המערער במהלך ביצוע העבודות ובאותו מקרה שלחה המועצה קבלן שניקה את שטח החלקה (ישיבנ מיום 14/11/02 בעמ' 19 לפרוטוקול). מכאן שהמערער לא הוכיח כי הנחת קו הביוב בחלקת המערער לא הייתה על דעתו, ועוד, הובאה ראיה פוזיטיבית לכך, שפסולת שהייתה בחלקת המערער, נוקתה או הוצאה על ידי קבלן מטעם המועצה. בית משפט קמא, קיבל ראייה זו, ואין מקום להתערבותה של ערכאה זו. 12. ועוד, יש להבחין בין עצם הזכות לפיצוי לבין קביעת שיעורו. תביעה לפיצוי על בסיס הערכה, ללא צירוף חוות דעת מומחה, ובכלל העמדת הערכה של הפיצוי על סכומים גבוהים שאין כל קשר ביניהם לבין העלויות בפועל - ראה סכום הפיצוי המבוקש בגין השארת הפסולת, לבין הקבלה על הפסולת שסולקה - יש בהם להעיד, שתביעת המערער אינה מבוססת גם לא בנושא שיעור הפיצוי הנתבע. 13. על דרך הזהירות, במהלך הדיון לפנינו, ועל אף שלא הוגשה בקשה להבאת ראיות נוספות, התרנו למערער להציג לנו את כל המסמכים שהיו לו ואשר יש בהם, לגרסתו לתמוך בתביעתו. עיון קצר באלה, מעלה כי חלקם של המסמכים כלל אינו נוגע לערעור דנן, וחלקם האחר של המסמכים הם העתקים של המסמכים בתיק זה. כפי שהובהר, מכתבים של המערער אל המועצה אינם בגדר ראייה לזכויות המערער, אלא ראיה כי המערער התלונן בקשר לכך. חשבונית על העברת פסולת לאחר - אפילו שמדובר באח, מבלי להתייחס למיקום הפסולת, אינה ראייה. גם התנהלות פסולה של רשות במהלך ההליך המשפטי, אינה יכולה לבוא במקום ראייה. 14. המערער טען בפניננו, כי בית משפט קמא התיר הבאת ראיות מטעם המועצה בשלב מאוחר של ההליך ולאחר שהיה על בית משפט ליתן פסק דין בהעדר סיכומים. על טענה זו יש להשיב במספר אופנים: לעצם התנהלות המועצה, יש לחייבה בהוצאות או לפחות לשלול ממנה חיוב לזכותה בהוצאות, ואכן כך נהג בית משפט קמא. ואולם, לעצם הטענה, הרי - שכפי שהערנו במהלך הדיון - גם אלמלא ניתנה למשיבה הזכות להציג ראיותיה, דין התביעה היה להידחות, לאור העדר ראיות ולאור ההכחשה בכתב ההגנה. גם אי התייצבות בעל דין לדיון - ובהנחה שזה היה המצב לגבי המשיבה - אינה מזכה אוטומטית את בעל הדין שכנגד בפסק דין לזכותו, ורשאי ואולי אף חייב בית המשפט להורות לתובע להציג ראיותיו המבססות תביעתו (ראה תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התקנה מבהירה, שאם הנתבע לא התייצב "רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;"(ההדגשה אינה במקור - ההרכב). משמע, העדר התייצבות אינו בא במקום חובת בעל הדין להוכיח תביעתו. המערער, כאמור, לא עמד בנטל הראייה. לפיכך, דין התביעה להידחות. 15. השאלה הנוספת שעמדה בפנינו היא, אם לאור דחיית התביעה בשלב זה של הערעור, יש מקום לחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בערעור. הגענו לידי מסקנה, שאין לעשות כן, במיוחד לאור התנהלות ההליך בבית משפט קמא, והארכת הדיונים שלא לצורך. ככלל, כל בעל דין נדרש לנהל הליך משפטי ענייני, וללא הארכת דיונים שלא לצורך. חובה כזו מוטלת במיוחד על רשות מינהלית כלפי הפרט. מן הטעמים האמורים ועל אף שבערעור הוגשו מטעם המועצה עיקרי הטיעון במועד, לא ייעשה צו להוצאות. התוצאה: 16. אשר על כן אנו מורים על דחיית הערעור, אין צו להוצאות נוספות. הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקידו. הפקדון אם הופקד יוחזר למפקידו. שימור עציםפיצוייםעקירת עצים / נזק לעצים