אחוזי נכות בגין כריתת הסהרון הפנימי של הברך

להלן פסק דין בנושא כריתת סהרון מדיאלי בברך: פסק דין א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, מיום 4.9.06, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין מ.א. כריתת הסהרון הפנימי של ברך שמאל, מתוך דרגת נכות כוללת של 20%. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המערער, יליד 1952, הוכר כנכה על פי חוק הנכים בגין מצב אחרי פציעה במינסקוס של ברך ימין. במהלך השנים עמדה דרגת נכותו של המערער, על שיעור 10%. בוועדה רפואית חוזרת מחודש אפריל 94', הועלה שיעור הנכות ל- 20%. ביום 21.10.01, הכירה הוועדה הרפואית המחוזית, בפגימה בברך שמאל, כפגימה מוסבת על פי תקנה 9, ונקבעה למערער נכות בשיעור 1%. לימים, חלה החמרה במצב ברך שמאל, אשר בגינה עבר המערער כריתה חלקית של הסהרון הפנימי. בעקבות הניתוח שעבר המערער, הגיש המערער תביעה, בגין החמרה במצבו. בוועדה רפואית מדרג ראשון, מיום 16.11.05, נקבע כי שיעור נכותו של המערער בברך שמאל, היא 10%, אולם מתוכם רק 5% יש לשייך לפגיעה המוכרת, ואילו 5% הנותרים, יש לייחס לשינויים ניווניים מתקדמים בברך, שאינם קשורים לפגיעה המוכרת. על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה, אשר קיבלה את עמדת המומחית מטעם המערער, ד"ר הגר פטיש, וקבעה כי שיעור הנכות בברך שמאל הוא 20%. יחד עם זאת, קבעה הוועדה הרפואית העליונה, כי רק 10% נכות קשורים הם לנכות המוכרת, ואילו 10% אינם קשורים לנכות המוכרת. על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה, הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, "משאימץ קצין התגמולים, את קביעת הוועדה הרפואית העליונה מיום 21.10.01, כי הפגימה בברך שמאל מוכרת כולה כפגימה מוסבת על פי תקנה 9, ולא חלק על ההכרה המלאה בנכות, כמשתקף מהודעתו למערער (נספח ה) אין הוועדות הרפואיות (שנדרשו לדון בנכותו של המערער בזמנים מאוחרים) רשאיות או מוסמכות לפתוח מחדש את קביעת המשיב מ- 30.10.01, להכיר בפגימה בברך שמאל כמצב של נכות מוסבת מלאה ("גרימה") ולקבוע לאחר מכן מצב של נכות מוסבת חלקית ("החמרה")" (הדגשות במקור - י.ש.) (סעיף 10 לכתב הערעור). לטענת המערער, כאמור, אימץ קצין התגמולים את קביעת הוועדה, משקצין התגמולים הוא שהודיע למערער על הנכות שנקבעה. וכך משלא השיג קצין התגמולים על ההחלטה להכיר בפגימה בברך שמאל כנכות מוסבת מלאה, אין הוועדות הרפואיות האחרות, מוסמכות לפתוח מחדש את ההחלטה בשאלת הקשר הסיבתי ולטעון לחלקיות הקשר. גם לגופם של דברים, טוען המערער כי לא היה כל מקום לקבוע החמרה חלקית על חשבון השירות, משהשינויים הניווניים ברגל שמאל, מקורם בפגיעה ברגל ימין והעברת משקל הגוף לרגל שמאל. לטענת המערער, קבעה המומחית מטעמו כי אין בסיס לקביעת הוועדה הרפואית מיום 16.11.05, הקושרת את מחצית הנזק לשינויים ניוונים טבעיים "מכיוון שלא קיימת כל הוכחה כי אכן היו מתפתחים שינויים כאלו, לולא הוטל עומס חריג על ברך שמאל, עקב מצב ברך ימין" (עמ' 3-4 לחוות דעתה מיום 16.1.06 של ד"ר הגר פטיש). לטענת המשיב, דין הערעור להדחות, מן הטעם שהוועדה הרפואית מוסמכת לקבוע כי החמרה מסויימת איננה נתנת לייחוס מלא לפגימה מוכרת, וכך גם בענייננו. ד. דין הערעור להדחות. אין כל ספק כי אצל המערער נמצאה פגימה מוסבת בברך שמאל, על רקע הנכות המוכרת בברך ימין. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טיעונו של המערער, ככל שעניינו קביעת שיעור הנכות וסמכויות הוועדות הרפואיות. אתחיל ואומר כי בכל האמור לגבי ההכרה בנכות המוסבת על פי סעיף 9, הגורם המוסמך היחיד להחליט בענין הנכות המוסבת הן הוועדות הרפואיות, על פי ההלכות שנקבעו זה מכבר, בע.א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן ואח' פד"י מה(5) 375 ( פסק דין חריטן). ההחלטות שמתקבלות בגין קביעת הנכות המוסבת ושיעורה, לא נתנות על ידי קצין התגמולים, למרות שקצין התגמולים הוא זה אשר, כדרך שגרה, מדווח לנכים, על תוצאות הדיון בוועדות והחלטות הוועדות. הוועדה הרפואית היא זו המוסמכת לקבוע האם המדובר בנכות אשר מבחינה רפואית קשורה קשר בלתי אמצעי לנכות המוכרת, כולה או חלקה. החלטה זו, מבוססת על ידע רפואי ולא על קביעות משפטיות. קביעת הוועדה בענין זה, אין בה משום קביעה בדבר אופי הפגימה, כ"גרימה" או "החמרה", אשר בידוע הוא כי קביעה זו אינה מצויה בסמכות הוועדות הרפואיות. על פי תקנה 9 מוטלת על הוועדה הרפואית חובה לבדוק את הסיבות שהביאו לפרוץ המחלה - הפגימה הנוספת והאם היא נובעת "באופן בלתי אמצעי" מהפגימה המוכרת. כפועל יוצא מקביעה זו, מוסמכת הוועדה, כמובן, לקבוע קשר סיבתי חלקי של הנכות המוסבת לנכות העיקרית, זאת מן הטעם "שהרי הקביעה האם הפגימה הנוספת נובעת באופן בלתי אמצעי מהנכות העיקרית, מגלמת גם את הסמכות לפגוע כי הפגימה הנוספת איננה נובעת במלואה מהנכות העיקרית..." (ע"א 1456/00 אליהו חן נ' משרד הבטחון (ט"פ)). ה. וגם בענייננו כך. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה תחילה למערער נכות מוסבת בשיעור 1%. לימים, החמיר מצב ברך שמאל, והוועדות הרפואיות מצאו לקבוע כי רק חלק מהפגימה, במצבה החמור, יכול להחשב כנכות המוסבת לפגימה המוכרת. החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, כמו גם החלטת הוועדה הרפואית העליונה, ניתנה בסמכות, בתחום הרפואי הנתון לסמכות הוועדות הרפואיות, ואינני סבורה, כלל ועיקר, כי יש לקבל לענין זה את טענת המערער, כי המדובר בקביעה שאיננה בסמכות הוועדה הרפואית לדרגותיה. כמו כן, אין בידי לקבל את השגת המערער כנגד שיעור הנכות, 10%, באשר המדובר בקביעה רפואית מובהקת, שערכאת הערעור לא תתערב בה. ו. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ברכייםנכותאחוזי נכות