נפילה במסיבת ריקודים

אישה טענה כי כשהגיעה למסיבת ריקודים חדר האוכל של הקיבוץ במקום היה מזנון לשירות עצמי וכן רחבת ריקודים. היא קמה לרקוד ובמהלך הריקוד החליקה על דבר מה ונפלה. לאחר נפילתה חשה התובעת שמכנסיה רטובות מדבר מה. פסק דין מבוא: 1. זוהי תביעה בגין נזקי גוף אשר הוגשה על ידי התובעת, ילידת 1953, כנגד קיבוץ יקום (להלן: "הנתבע 1"), ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") וטנגו מועדון לילה בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"). 2. יצויין כי הנתבעת 2 היתה בכל הזמנים הרלבנטיים המבטחת של הנתבע 1 בגין נזקי צד ג'. 3. הנתבעים 1 ו-2 הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת 3. 4. חרף העובדה שהן כתב התביעה והן ההודעה לצד השלישי נמסרו לנתבעת 3, לא הגישה הנתבעת 3 כתב הגנה לתביעה ולהודעה לצד השלישי ואף לא התייצבה לדיונים שהתקיימו, לרבות לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4/2/07. 5. התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית ולא טענה לנכות רפואית צמיתה. 6. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4/2/07 נשמעה עדותה של התובעת ועדותו של מר זאב זיתון, מנהל חדר האוכל של הנתבע 1. נסיבות התאונה: 7. התובעת תיארה בכתב התביעה בסעיף 5 את גרסתה ביחס לנסיבות התאונה. לדבריה, הגיעה ביום 17/7/04 למסיבת ריקודים שאורגנה על ידי הנתבעת 3 בחדר האוכל של הנתבע 1. במקום היה מזנון לשירות עצמי וכן רחבת ריקודים. התובעת קמה לרקוד ובמהלך הריקוד החליקה על דבר מה ונפלה. לאחר נפילתה חשה התובעת שמכנסיה רטובות מדבר מה. בהסתמך על גרסה זו טענה, איפוא, התובעת כי הנתבע 1 אחראי לנזקיה בהיותו בעל המקרקעין ומשלא נקט בצעדים כלשהם להבטחת שלום המשתתפים באירוע. כן טענה התובעת כי נפילתה נבעה מחמת רשלנות הנתבעת 3 אשר לא דאגה לשמור על רחבת ריקודים נקיה משיירי אוכל לנוכח קיומו של מזנון בסמוך. לפיכך טענה, איפוא, התובעת כי הנתבעים 3-1 אחראים ביחד ולחוד לפיצוי התובעת בגין נזקיה. 8. בסעיף 7 לתצהירה הוסיפה התובעת וציינה כי לאחר נפילתה ובטרם פינויה באמבולנס לבית חולים מאיר הבחינה בשאריות סלט אשר ככל הנראה נפלו לאחד האורחים ברחבת הריקודים. 9. בתעודת חדר המיון מיום 17/7/04 תועדו נסיבות התאונה כדלקמן: "נפלה הערב ונחבלה בעכוז". 10. התובעת פנתה לד"ר א. ויזל, מומחה בכירורגיה, להמשך טיפול ביום 19/7/04 ופירטה את נסיבות התאונה כדלקמן: "לפני 3 ימים נפלה במועדון בקיבוץ יקום ונחבלה בגב התחתון באיזור הסקרום. נבדקה בבית החולים מאיר כפר סבא ללא ממצא מיוחד". 11. בתאריך 20/7/04 פנתה התובעת לנוירולוג צבי באום ולפניו ציינה לראשונה כי "החליקה לפני 4 ימים על פני רצפה רטובה ונחבלה בגב תחתון ובאיזור הסקרום". התמורות בגרסת התובעת: 12. מהסקירה שצויינה לעיל עולה, איפוא, כי גרסתה של התובעת ביחס לנסיבות התאונה ידעה תמורות. בעוד שבסמוך לאירוע הסתפקה בציון נפילתה, הרי כארבעה ימים לאחר התאונה ציינה לראשונה כי החליקה על פני רצפה רטובה וכך אף צויין בסעיף 5 בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת לראשונה כי הבחינה אף בשיירי סלט בסמוך למקום נפילתה. 13. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי ציינה הן בחדר המיון והן אצל ד"ר ויזל את פרטי האירוע בדייקנות שעה שבשלב זה תיארה התובעת את האירוע כאירוע נפילה בלבד. בהמשך עדותה בעמ' 11 לפרוטוקול ניסתה התובעת ליתן הסבר מדוע העלתה לראשונה את הגרסה בדבר נפילה על פני רצפה רטובה רק ארבעה ימים לאחר התאונה אצל ד"ר צבי באום ביום 20/7/04 והשיבה: "ש. למה רק ביום 20/7/04 אצל ד"ר וייזל (צ.ל. ד"ר באום) דיברת על החלקה ועל רצפה רטובה? ת. אני לא יודעת להבדיל בין נפילה, החלקה, מכה. בשבילי הכל זה אותו דבר. ש. אבל העובדה היא שביום 20/7/04 ידעת להבחין? ת. בשבילי זה הכל אותו דבר. ש. אז למה ביום 20/7/04 עברת מנפילה להחלקה? ת. אני חשבתי שזה היינו הך". סבורני כי ההסבר שבחרה התובעת ליתן להתפתחות גרסתה וביחס לסיבת נפילתה אינה משכנעת ויש בה מידה לא מבוטלת של התממות, מה גם שגרסה זו נסתרת מתוכה, שכן התובעת שינתה את גרסתה ובחרה ארבעה ימים לאחר התאונה לשנות את גרסתה ביחס לנסיבות התאונה ובפועל וכעולה מהתיעוד הרפואי ידעה להבחין בין אירוע של נפילה ובין אירוע של החלקה על פני רצפה רטובה. עולה, איפוא, כי עם חלוף הזמן "השתפרה" הגרסה עד שלבסוף בתצהיר עדותה הראשית העלתה התובעת את הטענה כי החליקה על שיירי סלט במקום נפילתה. המנעות מזימון עדים: 14. זאת ועוד, על פי עדותה הגיעה התובעת מחיפה למקום האירוע ביחד עם שתי חברותיה חוה וראשל. אף אם חברותיה לא רקדו ממש בסמוך לתובעת בעת נפילתה, הרי ניתן להניח כי כאשר נפלה התובעת ושכבה על הרצפה מיהרו אלה להגיע לעברה על מנת להושיט לה עזרה ובודאי היו מודעות לנסיבות נפילתה של התובעת. התובעת אמנם הגישה בתאריך 26/10/06 בקשה לזימון הגב' ראשל רביבו לעדות ואולם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4/2/07 העידה התובעת בעצמה וביקשה לוותר על עדותה של הגב' ראשל רביבו כעדה מטעמה. כן נמנעה התובעת לזמן לעדות את בן הזוג עמו רקדה בעת שנפלה. התובעת נמנעה, איפוא, מלזמן עדים אשר היו נוכחים באירוע ויכלו לתמוך בגרסתה. המנעות מזימון עדים מהותיים פועלת לחובתו של בעל דין. המנעות זו יוצרת חזקה שעדים אלה לו זומנו לא היו תומכים בגרסתה של התובעת ואכן הלכה היא כי: "המנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה". ראה לעניין זה ע"פ 728/84 שמעון חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3), 617; ע"פ 437/82 סלומון אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 85; י. קדמי, "על הראיות", חלק ב' (דיונון) בעמ' 922-917 וכן ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח', פ"ד מט(1), 450, 459-458. עדות יחידה של בעל דין: 15. עדותה של התובעת נותרה, איפוא, עדות בעל דין יחיד אשר לא נתמכה בראיות נוספות בכל הנוגע לנסיבות נפילתה, על כל המשמעויות הנובעות מהוראת סעיף 54א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. 16. סבורני כי על רקע השינויים בגרסת התובעת כמפורט לעיל ולאור המנעות התובעת מלזמן עדים מהותיים להוכחת גרסתה, לא ניתן לבסס על פי עדותה של התובעת בלבד את גרסתה לפיה החליקה התובעת על רצפת האולם בשל שאריות סלט שהיו ברחבת הריקודים. אי לכך, לא הוכיחה התובעת ברמת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי את טענתה כי החליקה על גבי שיירי סלט שהיו במקום וסבירה יותר גרסתה הראשונית של התובעת שניתנה בסמוך למועד האירוע ועל פיה נפלה התובעת במהלך הריקוד. וכאמור, התובעת העידה בעמ' 10 לפרוטוקול כי בחרה לרקוד ריקוד קצבי כשהיא נועלת נעלי עקב ועל פי גרסתה היא מעדה שבועות מספר לפני התאונה בדרכה לעבודה וכפי שהתברר מאוחר יותר אף נפלה שבועיים לאחר התאונה בדרכה לעבודה (עמ' 13 לפרוטוקול). לנוכח קביעתי זו לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפילתה נגרמה כתוצאה ממעשה רשלנות כלשהו מצידם של הנתבעים ו/או מי מהם ולא הוכח על ידה קיומו של סיכון בטיחותי חריג כלשהו שגרם ו/או תרם לנפילתה. לפיכך לא ניתן, איפוא, לייחס אחריות כלשהי לנתבעים 3-1 לאירוע נפילתה של התובעת ואין מנוס מלדחות את התביעה. סוף דבר: 17. משלא הוכחה התשתית העובדתית העומדת בבסיס התביעה לא ראיתי מנוס מלדחות את התביעה. כן מתייתר, איפוא, הצורך לדון בשאלת האחריות, הרשלנות התורמת וגובה נזקיה של התובעת. 18. פועל יוצא מקביעתי זו, שאף ההודעה לצד השלישי נדחית בזאת. 19. הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 20. בנסיבות העניין ומאחר וההודעה לצד השלישי לא התבררה, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת אגרה. תאונת ריקודיםנפילה