פסק דין א. עובדות התובעת ילידת 30.12.1924, אלמנה, נפלה ונחבלה ביום 9.3.04, במהלך יציאתה מרכב בו נהג נכדה, הנתבע 2 (להלן: "התאונה"). הנתבעת 1 היתה המבטחת של הרכב (להלן: "הנתבעת"). ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים וולפסון, כשהיא סובלת משבר בין - תת טרוכנטרי בירך ימין. ביום 10.3.04 בוצע שחזור סגור של השבר בקיבוע פנימי באמצעות מסמר PEN, וביום 18.3.04 שוחררה התובעת מבית החולים (נספח ב' לת/3) והועברה על ידי בנה להמשך טיפול ב"מגדלי הים התיכון" בבת ים עד ליום 5.7.04. ביום 3.8.04, בעקבות נפילה חוזרת של התובעת, אושפזה בבית חולים וולפסון עד ליום 5.8.04 (נספח ז' לת/3). הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד. מטעם בית משפט מונה פרופסור תום הילל, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו הראשונה מיום 28.7.05 קבע המומחה כי השבר מחובר עם התמוטטות האזור הטרוכנטרי ובליטה של שני המסמרים הצוואריים הצידה מתוך קנה עצם הירך . עקב בליטת המסמרים מועמדת התובעת לניתוח, ועל כן מצבה אינו סופי ויש לחזור ולבדוק אותה חצי שנה לאחר הוצאת המסמרים. ביום 1.8.05 עברה התובעת ניתוח להוצאת בורג בולט והחלפת בורג אחר בצוואר הירך , ובעקבותיו נבדקה פעם נוספת על ידי המומחה אשר קבע בחוות דעתו מיום 4.6.06 כי השבר מחובר באופן מלא. קיימת אי סדירות של העצם באזור הקורטקס של הטרוכנטר הגדול, נמצא קיצור של 3-4 ס"מ ברגל שמאל וקיימת הגבלה קלה בתנועות מפרק ירך ימין. בשל קיצור הרגל קבע המומחה כי נכותה הצמיתה של התובעת היא בשיעור 10%, על פי סעיף 47 (5) ג' לתקנות המל"ל, ועקב אי הסדירות של העצם באזור הטרוכנטר הגדול, עם כאבים המתאימים לבורסיטיס טרוכנטרית 10% על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל. סה"כ נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת - 19%. הצדדים ויתרו על חקירת המומחה. ב. גובה הנזק 1. הוצאות רפואיות בעבר הנתבעת מסכימה להחזר הוצאותיה הרפואיות של התובעת בגין רכישת גרביים אלסטיות, מקל הליכה ותרופות על פי קבלות שצורפו לתצהיר התובעת. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת החזר הוצאות הדיור של התובעת ב"מגדלי הים התיכון", לרבות הטיפולים הפיזיותרפיים אשר ניתנו לה במהלך השהייה שם. לטענת הנתבעת, "מגדלי הים התיכון" אינו נחשב בית חולים שיקומי או סיעודי, אינו מוכר ככזה על ידי משרד הבריאות, ועל כן העברתה של התובעת להמשך טיפול על דעת בני משפחתה, ללא כל המלצה לכך מצד בית חולים וולפסון (מכתב השחרור מיום 18.3.04), ותיאום עם קופת חולים, מהווה הפרה של חובת הקטנת הנזק, כך גם לגבי הטיפולים הפיזיותרפיים אשר ניתנו באופן פרטי במהלך השהייה שם. אני דוחה דרישת התובעת להחזר עלות השהייה ב"מגדלי הים התיכון", אשר אינו מוכר כבית חולים ואינו נמנה על נותני השירותים שבהסדר עם "שירותי בריאות כללית", מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994, והתקנות שעודכנו מכוחו. במכתב השחרור מבית חולים וולפסון אין המלצה להתאשפז במקום כלשהו, לרבות ב"מגדלי הים התיכון", ואף בנה של התובעת בחקירתו הנגדית הודה כי החליט על דעת עצמו לאשפז את אמו ב"מקום יותר מכובד", וכי המקום אינו בית חולים אלא מקום החלמה (פרוט' מיום 7.11.07, עמ' 10 ש' 11-8). מכוח עקרון הקטנת הנזק, חובה על ניזוק אשר עומדת לרשותו אפשרות לקבל טיפול רפואי ברמה נאותה, ובמסגרת השירות הציבורי לבחור באפשרות זו (ע"א 357/80, יהודה נעים נ' משה ברדה פד"י לו (3) 762). מכוח אותו עקרון אני גם דוחה את דרישת התובעת לקבל החזר עבור טיפולים פיזיותראפיים, אשר ניתנו לה במהלך שהייתה ב"מגדלי הים התיכון", שכן יכלה לקבל טיפולים אלה במסגרת קופת חולים. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1000 ₪ בגין הוצאותיה הרפואיות של התובעת. 2. הוצאות רפואיות לעתיד המומחה לא התייחס בחוות דעתו להוצאות רפואיות מיוחדות של התובעת, ומשהוצאות אלה לא הוכחו, וממילא זכאית התובעת לכיסוי הוצאותיה במסגרת קופת החולים, על כן אני דוחה דרישתה לפיצוי בפריט נזק זה. 3. הוצאות ניידות בעבר ובעתיד בשל פגיעתה הקשה של התובעת ברגליה, אני מחייבת את הנתבעת לפצותה בסכום גלובאלי בסך 20,000 ₪. 4. עזרת זולת לעבר לטענת התובעת, היא זכאית להחזר עלות העסקתה של עובדת זרה אשר עובדת אצלה מאז שחרורה מ"מגדלי הים התיכון" ביום 5.8.04. התובעת העידה כי עובר לתאונה ניהלה אורח חיים עצמאי, טיפלה במשק ביתה, לרבות אירוח בני משפחתה, ובעקבות התאונה ותוצאותיה הפכה לשבר כלי והיא נזקקת לעזרה סביב השעון ברחצה, הלבשה, קניות וניקיון הבית. בתמיכה לעדותה צירפה התובעת את החוזה עם חברת "עמית שירותי סיעוד" ואף בנה חזר על האמור לעיל בעדותו הראשית (סע' 15 לת/2). לטענת הנתבעת, היזקקותה של התובעת לעזרה מוגברת נובעת מחמת שלל תחלואיה ופרי גילה המתקדם, ולא על רקע נכותה האורטופדית. התובעת, אישה מבוגרת אשר סובלת מתחלואים נוספים. יחד עם זאת, מהתיעוד הרפואי שצורף, לרבות תיק המוצגים שהוגש מטעם הנתבעת, עולה כי חלק ניכר ממגבלותיה קשור לתאונה. לא מצאתי לפצות את התובעת בגין עלות העסקתה של עובדת זרה "סביב השעון", שכן, אינני סבורה שנכותה האורטופדית מצדיקה הענקת עזרה בהיקף כזה. על כן, בהתחשב בנכותה של התובעת, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בפריט נזק זה בהיקף של 7 שעות שבועיות מעבר לעזרה המוענקת לה על ידי המל"ל. בסה"כ סך של 38,000 ₪. 5. עזרת זולת לעתיד אין להתעלם מהנכות שנקבעה לתובעת, בעיקר בהתחשב בעובדה שעם השנים נכותה תקשה יותר על תפקודה. על כן, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובאלי לעתיד בסך של 68,000 ₪ בגין פריט נזק זה. 6. כאב וסבל אין חולק כי התובעת שהתה בבית חולים וולפסון במשך 12 יום. השאלה היא האם יש לקחת בחשבון בקביעת הנזק הלא ממוני את תקופת אשפוזה ב"מגדלי הים התיכון" לצרכי שיקומה. לטענת הנתבעים, "אשפוז" ב"מגדלי הים התיכון" אינו בגדר אשפוז המקנה לתובעת פיצויים על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות"). תקנה 2 (א) (1) לתקנות, מורה לבסס את החישוב על "מספר הימים שבו היה ניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה". ימי האשפוז מהווים אינדיקציה מכאנית וטכנית לקביעת הכאב והסבל. את הביטוי "מאושפז" יש לפרש כמשמעותו בלשון בני אדם, ועל פי משמעות זו, מי שמוחזק בבית חולים ונתון להשגחה רפואית, הרי הוא "מאושפז" באותו בית חולים, בין אם חלה הטבה או הרעה במצבו הרפואי, ובין אם מצבו נשאר סטטי (ע"א 235/78, חנה הורנשטיין נ' יצחק אוהבי ואח', פד"י לג' (1) 346, ע"א 589/89, שרה רקוביצקי נ' יאיר יעקובוב ואח', פד"י מז' (1) 726, ת.א 1635/96, סוארקה סעיד ואח' נ' מגדל ואח', (מחוזי י-ם לא פורסם). ככל שמדובר במוסד האשפוז, נוקטת התקנה בלשון רחבה וניתן לקבוע ש"מגדלי הים התיכון" הוא בגדר מוסד לטיפול בחולים. במהלך השהייה במקום קיבלה התובעת טיפול והשגחה רפואית, כך העידו התובעת ובנה ועדויותיהם לא נסתרו, ועל כן ניתן לקבוע כי התובעת היתה "מאושפזת" על פי אותו סעיף (ע"א 235/78, הורנשטיין נ' אוהבי, לג (1), 346. ראה גם רע"א 5000/06, רוני סנגור נ' המאגר הישראלי לביטוח (לא פורסם)). נוכח האמור לעיל, יש לראות בשהותה של התובעת ב"מגדלי הים התיכון" כ"אשפוז" לצורך חישוב הנזק הלא ממוני. בהתחשב בגילה של התובעת, נכותה ותקופת אשפוזה למשך 122 יום, זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, בסך של 59,743 ₪. ג. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל בניכוי התשלום התכוף כשהוא משוערך ונושא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום ועד ליום פסק הדין. על היתרה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ובתוספת הוצאות משפט. יציאה מרכב / ירידה מרכבנפילהשברירך