פסק דין בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובעת , לטענתה בעקבות נפילה בעת בקשה לחצות כביש , עת ירדה מהמדרכה לכביש , נפלה ונחבלה . התובעת ילידת 1922 , תושבת רמת אפעל , בתחום האחריות המוניצפלית של הנתבעת 1, טוענת בכתב התביעה שהגישה כי : " ביום 9.8.99 בשעה 16:30 או בסמוך , הלכה התובעת ברחוב משגב עם בגבעתיים , בבואה לחצות את הכביש ירדה התובעת מהמדרכה לכביש ורגלה נתקלה בסדק רחב בכביש האספלט , אשר נוצר כתוצאה משקיעת הכביש במקום בו קיימת תעלת ניקוז מי גשמים. כתוצאה מכך נפלה התובעת והוטחה בעוצמה על הרצפה , תוך שנגרמו לה חבלות קשות בכל חלקי גופה ובמיוחד בקרסול רגל שמאל ..." התובעת מיחסת לנתבעת 1 את האחריות לאירוע התאונה בה נפגעה, יען כי : " ... הנתבעת מספר 1 ידעה ידוע היטב בדבר קיומו של המפגע הבטיחותי בכביש בגינו נפגעה התובעת , ואת אחריותה לביצוע תיקונים ושיפורים מיידיים, ו/או היה עליה לדעת אודות מפגע זה מתוקף חובותיה ותפקידה כרשות מקומית , והדברים מדברים בעד עצמם " כן טוענת התובעת בכת התביעה כי בהיות הנתבעת 1 הבעלים ו/או המחזיקה ו/או הממונה על שטח בו אירעה התאונה הרי שהיא חבה באופן מוחלט או מוגבר של אחריות כלפי הציבור הפוקד את המקום לרבות חבות של חובת זהירות כלפי התובעת.... התובעת מגייסת לעזרתה גם את הוראות סעיף 235 לפקודת העיריות, ואת סעיף 41 (בלי לזכירו במפורש ) לפקודת הנזיקין, הנתבעת 1 מבוטחת ביטוח אחריות כלפי צד ג' , אצל הנתבעת 2. כתב ההגנה הוגש מטעם שתיהן בכתב ההגנה הוכחשו כל טענותיה של התובעת הן ביחס לאחריות הנתבעת 1 לאירוע, הן לתחולתו של סעיף 41 , ובכלל הוכחשה חבות כל שהיא מצד הנתבע 1 לתאונה , אשר אגב ,גם היא הוכחשה ע"י הנתבעות. להוכחת תביעתה הגישה התובעת רק את עדותה שלה בתצהיר , וכן הגישה תרשים המקום בו אירעה התאונה , ותמונות המקום בו אירעה . התובעת לא הביאה עדות נוספת, ובא כוח הנתבעים "מסתער" על הטענה כי התובעת לא הביאה עדים נוספים לתמוך בגרסתה, ומבקש להסיק מכך כי הימנעות מהבאת עד שניתן היה להביאו מעדיה על כך שאותו עד לא היה תומך בגרסת התובעת, כפי שנקבע בהלכות בית המשפט העליון . סבורני כי אין מקום להפליג למרחבים רחוקים , ולדחות את התביעה רק בגלל שהתובעת לא הביאה עדים נוספים . עדים נוספים במקרה אשר לפני יכלו לתמוך בגרסתה של התובעת לעצם אירוע התאונה , ומקום האירוע . עדים נוספים לא יכלו להוסיף על התמונות אותן הגישה התובעת מטעמה להוכחת שאלת האחריות. בשאלת עצם אירוע התאונה ,התובעת עשתה עלי רושם חיובי ביותר. אשה אנטלגנטית, בהירת מחשבה, בעלת משנה סדרוה, ואם כי הנה בת 83 ביום מתן העדות, והתאנה אירעה 6 שנים לפני מתן העדות, התובעת העידה בצורה ברורה, בוטחת מסודרת, וצלולה. לא הייתי זקוק לעדות נוספת כדי לקבוע כי אכן האירוע בו טוענת התובע כי נפגעה , אכן קרה, וכי היא נפגעה עת נפלה במהלך ירידה מהמדרכה אל הכביש . אך בכך אין די . על התובעת נטל הראיה גם להוכיח לא רק את עצם אירוע התאונה , וזה הוכח, אלא גם עליה להוכיח את ארבעת האלמנטים הדרושים כדי לזכות בתביעה לפיצוים לאמור : א- קיומה של חובת זהירות( מושגית וקונקרטית) ב- הפרתה ג- גרימת נזק ד- הקשר הסיבתי בין ההפרה והנזק שנגרם. לטעמי התובעת כשלה בהוכחת האלמנט השני, קרי הפרתה של חובת זהירות ,מצד הנתבעת 1 כלפיה. בפסק דיני בת.א. 207238/02 ישי נ' עירית גבעתיים ,(צורף לסיכומי הנתבעות) סקרתי את חובת הזהירות שחבה רשות מקומית כלפי המשתמשים ברחובותיה ומדרכותיה, על שני מרכיבי חובת הזהירות, קונקרטית ומושגית, ואין צורך לחזור על כך בהרחבה גם כאן. יש חובה מושגית של רשות מקומית כלפי המהלכים ברחובותיה שלא יהיו מפגעים ומכשולים, שיגרמו לתאונות ונזקים למשתמשים ברחובו אלו . חובה זו כמובן אינה בלתי מוגבלת ואינה חלוטה, והיא חייבת להימדד בקנה המידה של סבירות, וציפייה . ראה בענין ע"א 144/60 מדינת ישראל- חואטי פד"י ט"ז (1) עמוד 203 האם במקרה אשר לפני הוכיחה התובעת כי אותה חובת זהירות הופרה.? כאמור, בכתב התביעה טענה התובעת כי "בבואה לחצות את הכביש ירדה התובעת מהמדרכה לכביש ורגלה נתקלה בסדק רחוב בכביש האספלט..... כתוצאה מכך נפלה ." לצורך הוכחת קיומו של הסדק שגרם לנפילת התובעת הגישה היא את התמונות של מקום האירוע . במהלך עדותה הצביעה התובעת על שני מקומות אפשריים בהם נתקלה ונפלה . מקום אחד (תמונה א' ) , מצביעה התובע על מקום בו מסתיים משטח ניקוז מי גשמים מביטון המוצמד לאבן שפת הכביש והמדרכה והמשכו אספלט ,ובמקום שני (תמונה ב' ) הצביעה על שפת תעלת ניקוז מי גשם הניגרים ממרכז הכביש לעבר צדדיו ומשום מוזרמים לאורך אבן שפת המדרכה אל הקולטנים . עיינתי חזור ועיין בשתי התמונות, ולא מצאתי כי קיים כל מפגע, או סדק עליו דברה התובעת בכתב התביעה , או צורה אחרת של בליטה או שקיעה המהווה מכשול או מפגע למשתמשים בדרך. בתמונות, אבן השפה,תעלת הניקוז , ומשטח האספלט נראים תקינים לחלוטין . זאת אני רואה מהתרשמות אישית, מתוך ידע כללי , וניסיון חיים. אין בפני חוות דעת של מומחה , לפיה צורת האספלט או תעלת הניקוז או אבן השפה, הונחו בצורה לא נכונה, בניגוד לסטנדרד המקובל, או בצורה רשלנית, שגרמו לנפילת התובעת. ישנם מקרים , והמקרה אשר לפני , אחד מהם הוא, שהשופט רשאי להשתמש בידע והשכלה כללית, שלו , ניסיון החיים, והבנה במושכלות ראשונים של אורחות החיים כדי להגיע למסקנה נכונה מתוך התבוננות בחומר הראיות שהוצג בפניו, במיוחד אם מדובר בתמונות בצבע . לא על כל רעיון, או טענה, או פיסת מידע בתחום מקצועי כל שהוא, חייב בעל דין להביא חוות דעת של מומחה. בית המשפט הנו "מומחה" גם בדברים הכי בסיסיים בחיים הסובבים אותו ומותר ואף עדיף להותיר בידי השופט להכריע על פי הבנתו, השכלתו, דרכי חשיבתו, והשקפת העולם שלו. לא בכדי, נקבע כי גם חוות דעת של המומחים, הנן כלי בידי השופט להגיע להחלטה הנכונה ביותר לפי שיקול דעתו, שתמיד הוא אשר יכריע ולא חוות הדעת המנוסחת ע"י מומחה או מומחה כביכול, בבחינת "זאת ראה וקדש " עיון בתמונות שהוגשו ע"י התובעת , הספיק לי להגיע למסקנה אליה הגעתי וחבל היה להוציא הוצאות על חוות דעת שגם אם היתה מוגשת כזו, ובה היה נטען כי אבני השפה, תעלת הניקוז והאספלט כפי שהם נראים בתמונה , מהווים מפגע או פגם, סביר שלא הייתי מקבל אותה. אינני רואה מקום לסקור את כל הפסיקה עליה התבססו שני באי כוח בעלי הדין, ו/או את זו המוזכרת בפסק דיני בענין ישי הנ"ל , ודי אם אומר שאני מאמץ את כל ההלכות שנקבעו בענין זה . התובעת לא הוכיחה את הטענה כי צורת הכביש , אספלט, תעלת הניקוז, ואבן השפה של המדרכה כפי שאלו נראים בתמונות שהוגשו מטעמה יש משום מפגע המהווה הפרת חובת הזהירות המושגים של הנתבעת 1 כלפי התובעת. המקומות עליהם הצביעה התובעת נראית נורמליים לחלוטין , והתובעת לא הצליחה להוכיח אלמנטים של רשלנות מצד הנתבעת 1, וגם אם היה "סדק " כזה או אחר בחיבור שבין האספלט לתעלת הניקוז, אין כל ראיה כי דווקא אותו סדק הוא שגרם לנפילתה של התובעת . אני דוחה את התביעה . התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט , כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 7500 ₪ ומע"מ כדין . תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילהכביש