פסק דין ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתיק זה ינתן לאחר הגשת סכומים ועל פי ס' 79 א' לחוק בתי-המשפט. בהודעה זו ויתרו הצדדים על שמיעת ראיות, שכן בישיבה האחרונה שהתקיימה בבית המשפט הוחלט, כי היה והצדדים לא יגיעו להסכם הפשרה, יקבע התיק לשמיעת ראיות. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים על-פי הודעתם. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת על-פי כתבי הטענות: 1. בתאריך 18.2.04 בוצע חיפוש בביתו של התובע בכפר ראמה ע"י שוטר ימ"ר גליל. החיפוש נעשה על פי צו שופט מיום 12.2.04. על פי הדו"ח, נתפסו בביתו וברכבו של התובע כדור של רובה צייד, שני תרמילים ומסמכים שונים, תיק ג'יימס בונד ובו מסמכים, שקית ניילוק ובה מסמכים, פלאפון ושני שיקים. ביתו של התובע הוא בן 3 קומות. בדו"ח נרשם כי החיפוש נערך בקשר לרכוש, מוצרי בנייה וכל דבר קשור לפלילי. הצו התייחס לרכוש חשוד כגנוב, פלטות שיש, מוצרי קרמיקה, אינסטלציה וכל חשד אחר לפלילים. התובע סירב לחתום על דו"ח החיפוש. 2. במהלך החיפוש ניזוקו פלטות ריצוף. 3. לא נמצא בחיפוש כל רכוש חשוד כגנוב או רכוש אחר קשור לפלילים (המצא כדור רובה ציד ותרמילים כשלעצמו - עדיין אין בו להראות כי מדובר במעשה פלילי של התובע). העובדות והטענות במחלוקת על-פי כתבי הטענות והסיכומים: 1. התובע, כאיש מקצוע, התבקש להסיר את המרצפות, וסרב לעשות כן. טענה זה פורטה בכתב ההגנה. בתצהיר, אשר נמסר ע"י התובע לאחר מכן, לא ניתנה כל תגובה לטענה זו (הנתבעת טוענת כי חוסר התגובה כמוה כהודאה בטענה זו, ומה עוד שבסיכומיו אישר ב"כ התובע התנהגות זו והצדיקה). 2. מספר האריחים: התובע טען, כי נשברו מספר אריחים, וגרמו לפירוק אריחים נוספים. הנתבעת, באמצעות פקד איציק שמעוני בתצהירו, הצהירה כי רק שתי מרצפות פורקו "תוך שמירה על מינימום גרימת נזק". 3. היקף הנזק: התובע צרף חוו"ד מומחה, לפיה היה צורך לרצף את כל הסלון (שם פורקו פלטות השיש) מחדש, וכן את המרפסת ופינת האוכל. מדובר בשיש איכותי ויקר שכמוהו ובאותו גוון לא ניתן להשיג, העלות היתה 73,804 ₪. הנתבעת טוענת, כי חוות הדעת אינה מקצועית, ורצופה אף טעויות חישוב. מהתמונות (לא באיכות טובה) עולה כי ניזוקו אמנם שתי פלטות בלבד, וכי למעשה התובע ריצף את כל ביתו מחדש ומנסה להוציא את העלות מן הנתבעת ללא כל הצדקה. 4. לתובע ולמשפחתו, אשר חזתה באירוע החיפוש, וחוותה חוויה טראומטית, נגרמה עגמת נפש, אותה יש להעריך ב-30,000 ₪. הנתבעת טוענת כי אין כל הוכחה לעגמת נפש זו, מה עוד שהחיפוש נעשה עפ"י צו שיפוטי. 5. לטענת התובע, הנתבעת התרשלה באופן פירוק ושבירת האריחים, כאשר לא נקטו בכל אמצעי זהירות, כמו היעזרות בכלבים, כלים מתאימים או אדם בעל ניסיון. הנתבעת טוענת, כי אין כמו התובע לאדם בעל ניסיון, ומשסרב לעזור בפירוק האריחים, אין לו להלין, אלא על עצמו. לדעת הנתבעת, סירוב התובע מהווה ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשה הפירוק לתוצאת הנזק. 6. התובע טען, כי החיפוש נעשה לעיני אשתו וילדיו. הנתבעת טוענת, כי לפי בקשת התובע, כמצויין בדו"ח, החיפוש נערך ללא עדים, ומכל מקום, פרט לתצהיר התובע, לא צורף כל תצהיר של אדם אחר, שהיה נוכח במקום, ולכן אין לטענה זו כל מקום. כאמור, הצדדים הסכימו כי פסק-הדין ינתן לפי ס' 79 א'. הנתבעת ביקשה לדחות התביעה והפנתה לפסיקה, לפיה אפשר לקבל או לדחות תביעה במלואה גם אם היתה בהסכמה זו. אמנם נכון הדבר, אך במה דברים אמורים, כאשר על פי הדין המהותי אין מקום כלל לקבל תביעה, כמו שנפסק אמנם בע.א. 1639/97, אליו הפנתה הנתבעת. כאן, אילו הוכח שהנתבעת פעלה ברשלנות, היה מקום לקבל את התביעה גם בחלקה. חשוב לציין, כי למרות שב"כ הצדדים, ובעיקר הנתבעת, ביקשו להסתמך על חומר ראיות, הרי בשעה שאיש לא נחקר על תצהירו, אפשר לצורך פסק-הדין להתחשב רק בעובדות המוסכמות. כל אחד אחד מן הצדדים לקח על עצמו הסיכון והסיכוי, כאשר בחר שלא להביא ראיות. משלא עמדו המצהירים במבחן החקירה הנגדית, לא יהא זה נכון לקבוע ממצאים עובדתיים, אלא אם הם מוסכמים. הנתבעת סבורה כי היא פטורה מכל אשם, ומעשיה חוסים תחת צילו של ס' 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה) התשי"ב - 1952, אשר זו לשונו: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית, אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". אין מחלוקת כי החיפוש נעשה תוך הרשאה חוקית - ניתן צו חיפוש ע"י שופט כדין. המרצפות הרעועות עוררו חשד בלב המשטרה שמא הן מהוות מסתור. חשד כזה אינו מופרך מעיקרו ובהעדר ראיה סותרת, ואישורו של התובע כי אכן היו המרצפות הללו מעורערות, הרי אין לייחס למשטרה חוסר תום לב ברצון לחפש מתחתן. הנתבעת מצדיקה את החשד בכך שנמצא "רכוש רב". לא מצאתי לכך סימוכין. נמצאו מסמכים רבים, אך לא נזכר כל רכוש מכל סוג שהוא, פרט לתיק ג'יימס בונד. להימצא התרמילים, הכדור של רובה הציד, יכול היה להיות נופך פלילי, אך לא נמסר כי הם של התובע, וכי אין לו רישיון להחזיק רובה ציד, לא נמסר גם כי ננקטו הליכים פליליים כנגד התובע בעקבות החיפוש. האם היתה רשלנות בפירוק המרצפות? על-פי התמונות, מדובר בשבר ולא בפירוק. האם ניתן היה לפרק את המרצפות מבלי לשברן? אין ראיה בפניי על כך. חוות הדעת מטעם התובע איננה חוות דעת אלא חזרה על גירסת התובע ללא כל התייחסות מקצועית. מר סייד לא הסביר כיצד כן היה צריך לפרק את המרצפות, הוא לא צירף כל קבלה על עלויות פירוק וריצוף מחדש לחוות הדעת, ואין לדעת על סמך מה נכתבו הסכומים. הוא לא פירט כמה אריחים ניזוקו, ולא התייחס לעניין הריצוף הקודם, אם אמנם גרם הפירוק למרצפות נוספות להתפרק. אין למעשה כל ראייה כי אמנם היה ריצוף מחדש של הדירה, לא בדמות קבלות, תעודות משלוח, תמונות וכו'. מאידך, אין צורך במומחיות לדעת שכמעט בלתי אפשרי למצוא אריחים בגוון זהה כעבור עשר שנים, ואם יש צורך להחליף מרצפות שניזוקו, יש להחליף את כל הריצוף. הפיתרון "הפרקטי לשים שטיח", אותה העלתה הנתבעת, מוטב היה לו לא הועלה. התובע סירב לסייע לאנשי המשטרה לפרק את המרצפות החשודות. אין ספק שבכך לא פעל להקטנת הנזק, אלא אף ביודעין גרם להגדלתו. האם יש בכך לפטור את הנתבעת מאחריות בכלל? לטעמי, כאשר החיפוש נעשה אחרי חומרי בנייה, קרמיקה וכו', היה צריך להיות נלווה לכוח החיפוש גם איש מקצוע, אולי אמנם הקרמיקה הגנובה נמצאת בתוך הבית כחלק ממנו? ואם לא היה איתה, וכאשר התובע סירב לסייע, היה צריך להיות ברור לאנשי המשטרה, כי עלול להיגרם נזק למרצפות, וגם ברור כי ריצוף שיש, כפי שנראה לעין, הוא ריצוף יקר יותר מריצוף רגיל, והנזק עלול להיות גדול יותר. היה על המשטרה בנסיבות אלו להזעיק איש מקצוע, ולהיעזר בו. כך לא ניתן לומר בוודאות מוחלטת כי ננקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים. לעניין עגמת הנפש: אין מקום לפסוק פיצוי, כאשר החיפוש נעשה על פי צו שיפוטי. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובעיקר ב"תרומתו" הניכרת של התובע עצמו להתרחשות הנזק, ובכך שאין בפניי כל אמדן אמיתי שהוא לגובה הנזק עצמו, הנני פוסקת כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 8,000 ₪ בלבד. סכום זה כולל החזר האגרה ושכ"ט עו"ד. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משטרהחיפוש משטרתי