פסק דין ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מיום 9.10.07, שבמסגרתה דחתה הועדה ערעור שהגישה המערערת על החלטתו של קצין התגמולים שלא להכיר בה כבעלת זכויות על פי חוק. המדובר במי שהתגייסה לצה"ל ביום 19.8.03 בפרופיל 97. המערערת שובצה לטירונות במחנה ג'וליס במסגרת מערך גיבוי לחימה. שבעה ימים לאחר גיוסה אושפזה המערערת עקב התקף פסיכוטי, ולאחר זמן שוחררה מן השירות בפרופיל 21. מחוות הדעת שהגישו הצדדים לוועדה, לא התחוור לאשורו מה גרם להתקף ממנו סבלה המערערת בסמוך לאחר גיוסה. כך, בחוות הדעת שהגיש ד"ר ליטמן בשם המערערת (המדובר בשלוש חוות דעת מימים 12.4.04, 28.6.06 ו- 10.6.07) נאמר, כי "הנסיבות הספציפיות" במהלך הטירונות וכן הפנייתה של המערערת לקב"ן ולגורמי בריאות הנפש מחוץ לצבא, לרבות הדרך המסורבלת של החזרתה לשירות, היוו את הגורם הישיר למשבר החולף שפקד את המערערת בבית החולים "הדסה", כי המדובר ב"אירוע פסיכוטי קצר שעבר רזולוציה מהירה ומלאה". רק בחקירתו הנגדית של ד"ר ליטמן לפני הועדה, ראה המומחה לאבחן את מצבה של המערערת כמצב של פוסט טראומה. עמדתו של המומחה הייתה, כי המערערת סובלת מנכות של 20% על פי סעיף 34א לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969, הדנה במצבים של הפרעות בתר חבלתיות. לא למותר לציין, כי בדיון מאוחר יותר חזר ד"ר ליטמן לאבחנה, כי המדובר באפיזודה פסיכוטית שחלפה. לעומת זאת, המומחה מטעם המשיב ראה לאבחן את המקור להתקף הפסיכוטי כ"מחלת סכיזופרניה או ממחלה סכיזואפקטיבית ומה שפחות סביר שמדובר במחלה מניו דפרסיבית" (מתוך חוות הדעת מיום 15.9.05). ד"ר בקר ראה להוסיף, כי לא היה בשירותה הקצר של המערערת כל גורם אשר ניתן לראותו כגורם דחק אשר שימש כטריגר להתקף הפסיכוטי. ועדת הערר לא ראתה להעדיף אחת מחוות הדעת על פני רעותה, וקבעה כי "לא שוכנענו כי המערערת סובלת ממחלת נפש שניתן להגדירה ושוכנענו שכעת היא א-סימפטומטית". אשר לשאלת הוכחות של דחק נפשי במהלך השירות, אשר ניתן לראותו כגורם להתקף הפסיכוטי בו לקתה המערערת, קבעה הועדה, בהסתמך על עדותו של ד"ר ליטמן, כי לא היו כל אירועי דחק או אירועים חריגים בעת שירותה של המערערת. ועדת הערעורים סמכה על עדותו של ד"ר ליטמן, אשר אמר כי עצם חוויית הטירונות היא מצב של לחץ וכי גם ניתן לייחס לעצם הגיוס משמעות של גורם דחק. עוד הפנתה הועדה לתחקיר שערך סגן אלוף שפירא, מפקד בית הספר לפיקוד בו שירתה המערערת. אשר לכך יש לציין, כי ב"כ הצדדים ביקשו לחקור את סא"ל שפירא על האמור בתחקירו, ואולם הדבר לא הסתייע לאחר שבקשת דחייה שהגישה ב"כ המשיב בעניין זה, לנוכח נסיבות שירותו של סא"ל שפירא, נדחתה. אשר על כן הגיעה ועדת הערעורים למסקנה, כי לא עלה בידי המערערת להרים את הנטל ולהוכיח קיומו של קשר סיבתי בין פגיעתה הנטענת לבין השירות. על כך ערעורה של המערערת בפנינו. עמדתה של המערערת היא, כי אף אם לא התחוור טיבו של האירוע הנפשי שחוותה בעת השירות, אשר הביא לשחרורה מן השירות בפרופיל 21, הרי שעדיין יש להכיר בו כאירוע שנגרם בזמן השירות ועקב השירות. ב"כ המשיב מבקשת לקיים את החלטתה של וועדת הערעורים. לאחר שנתנו דעתנו לטענות ב"כ הצדדים לפנינו, בכתב ובעל פה, אנו סבורים כי יש לדחות את הערעור. אכן, נפל פגם באופן התנהלותה של ועדת הערעורים אשר סמכה על תחקירו של סא"ל שפירא ולא איפשרה לב"כ הצדדים להעידו. ואולם, גם אם נתעלם מן האמור באותו תחקיר, עיון בתצהירה של המערערת לפני הועדה, כמו גם בחוות הדעת של ד"ר ליטמן מעלה, כי לא ניתן לאתר כל גורם דחק אובייקטיבי במהלך שירותה הקצר של המערערת. ודוק: אין די בדחק סובייקטיבי, אשר אין חולק כי המערערת חוותה אותו. כעולה מתצהירה ומחקירתה הנגדית, לא נמנעה שינה מהמערערת, אשר שמרה כל לילה, לדבריה, 40 דקות, וקשייה להירדם היו סובייקטיביים בשל ריבוי המטלות שהוטלו עליה. לדבריה, "הרגשתי שיותר מידי הוטל עלי עומס. ניסיתי להתמודד עם הכל. הייתי נכנסת למיטה ולא מצליחה להירדם" (בעמ' 3 שורות 13-14). כאמור, לצורך הכרה בקשר סיבתי בין השירות לבין הפגימה, ככל שיש כזו, יש צורך בהוכחתו גם של דחק אובייקטיבי. ד"ר ליטמן לא הצביע בעדותו על גורם אובייקטיבי כל שהוא, הקשור בדרך זו או אחרת לשירות הצבאי הקצר של המערערת, וכך גם המערערת עצמה (עמודים 7-8 לפרוטוקול מיום 13.2.06). לאור האמור, צדקה הוועדה בדחותה את הערעור. לא הוכח כי היה למערערת או שיש לה כיום מחלה. בהיעדר נכות, אין לקבוע קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מצב הדחק לבין השירות (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002)). למעלה מן הצורך נדגיש ונציין, כי רשמנו לפנינו גם את החלטתה של הוועדה וגם את הודעתה של ב"כ המשיב, כי אם, חלילה, יחזרו ויתגלו אצל המערערת תופעות פסיכוטיות, תהא רשאית לשוב ולפנות אל המשיב, אשר יבחן את טענותיה בדבר הקשר הסיבתי של אלה לשירותה הצבאי והקצר. בשולי פסק הדין ברצוננו לציין את הערכתנו הרבה למערערת על המוטיבציה הגבוהה שגילתה לפני השירות הצבאי ובמהלך שירותה הצבאי הקצר, אשר נקטע בשל אירוע מצער שאירע לה. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התחום הנפשיצבאפסיכוזהשירות צבאי