בעודה ממתינה לרמזור שיתחלף לירוק, חשה אישה מבוגרת חבטה חזקה מאחוריה והופלה לכביש אפיים ארצה. כתוצאה מן החבטה נחבלה בכל חלקי גופה. לטענה הסיבה לחבטה שקיבלה מאחור נבעה מן העובדה שאדם שעסק בפתיחת הסוכך בחנותו והלך אחורנית בלי להסתכל ותוך כדי כך נתקל בה ופגע בה. להלן פסק דין בנושא התנגשות בין שני אנשים ברחוב: פסק דין 1. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שארעה לתובעת, ילידת 1922, לטענתה, ביום 24.9.04 כתוצאה מפגיעת הנתבע 1 בה ברחובה של עיר. התובעת אינה טוענת לנכות צמיתה תולדת התאונה והתביעה הינה להחזר הוצאות ופיצוי בגין כאב וסבל. 2. הצדדים חלוקים באשר לאופן קרות התאונה, באשר לשאלת עצם הטלת אחריות במקרים אלו ובשאלת גובה הנזק. גרסת התובעת לאירועים 3. התובעת מתגוררת ברח' מטלון פינת רחוב עלייה בתל אביב. ביום האירוע ירדה מאוטובוס, קו 18, ברח' עליה בסמוך לרח' מטלון בדרכה לביתה. חנותו של הנתבע נמצאת ברח' עליה ממול לתחנה בה ירדה. התובעת ביקשה לחצות את הכביש לכיוון ביתה ועל כן הסתובבה עם פניה לכיוון הכביש על שפת מעבר החצייה שנמצא שם. בעודה ממתינה לרמזור שיתחלף לירוק, חשה חבטה חזקה מאחוריה והופלה לכביש אפיים ארצה. כתוצאה מן החבטה נחבלה בכל חלקי גופה. 4. לטענת התובעת הסיבה לחבטה שקיבלה מאחור נבעה מן העובדה שהנתבע 1 עסק בפתיחת הסוכך בחנותו והלך אחורנית בלי להסתכל ותוך כדי כך נתקל בה ופגע בה. 5. במועד האירוע היתה התובעת לאחר ניתוח במפרק הירך וכתוצאה מן הפגיעה סבלה מכאבים בירך , בגב ובעורף. לטענתה עד היום היא סובלת מכאבים חזקים המצריכים נטילת תרופות משככות כאבים. לתצהירה צרפה התובעת מסמכים רפואיים מקופ"ח ובהם תלונותיה והטיפולים שקיבלה מאז האירוע. ראה האמור בתצהירה. 6. בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת כי עובר לחבטה, בעת שירדה מן האורטובוס, ולפני שסבבה על עקביה לכיוון הכביש לצורך חצייתו, הבחינה בנתבע כשהוא מתעסק עם הסוכך של חנותו. 7. עוד עלה כי בעברה שתי נפילות. האחת, בביתה בעת שהחליקה ושברה את מפרק הירך . השנייה, בעת שהלכה ליד ביתה ברח' מטלון, עם נכדה על ידיה ונתקלה במרצפת בולטת. לא נגרם לה נזק ממשי ובכל זאת תבעה את העירייה וקיבלה פיצוי כלשהו. אירוע זה התרחש כעשר שנים עובר לאירוע נשוא התביעה. כשלוש שנים עובר לדיון החלה לצלוע ואזי החלה לעשות שימוש עם מקל הליכה. גרסת הנתבע 8. הנתבע טען בתצהירו כי באותו יום יצא לחזית חנותו על מנת לפתוח את הסוכך. במהלך פתיחת הסוכך הרגיש שמשהו נוגע בו מאחור. בעודו מסתובב לראות מה נוגע בו, נתקל בתובעת עם חזית גופו. לטענתו היתה זו התובעת שיצרה מגע ראשוני ביניהם. 9. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא עמד כחמישה מטרים מהרמזור. המפגש שלו עם התובעת היה בערך 2 מטרים משפת הכביש. המרחק מפתח החנות לשפת הכביש כ - 3 עד 3.2 מטרים. לטענתו הוא עמד כמטר מקו החנות בעת האירוע. 10. הנתבע תיאר כיצד הוא פותח את הסוכך וזאת על ידי משיכת חוט עם הידיים אחת אחרי השנייה. בעת פתיחת הסוכך עמד במקום ולא הלך אחרונית. 11. לטענתו כתוצאה מהסיבוב שלו התובעת נפלה. הוא הניח אותה על ספסל והציע לה מים. דיון 12. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ראיתי להעדיף את גרסת התובעת לאופן קרות האירוע. אין חולק שהתובעת הועפה לכביש כתוצאה מן המגע שבין הצדדים. אני סבורה שהנתבע נדרש ללכת אחורה בעודו פותח את הסוכך בחנותו וזאת כדי שיוכל להוסיף ולמשוך את החוט או המוט שאיתו הוא עושה שימוש לשם כך. במצב דברים זה היה הנתבע מוכרח ללכת כשגבו אל הכביש. 13. הטענה כי הנתבע נמצא כמטר מקו החנות וכשני מטרים מקו המדרכה והכביש בעת האירוע, מתיישבת פחות עם ההיגיון. יש לשער שהנתבע החל את פעולת פתיחת הסוכך כמטר מקו החנות תוך שהוא מבקש לפתוח אותו לעומק המדרכה. במצב דברים כזה עליו להימצא יותר רחוק מהסוכך והוא מרחיק והולך תוך כדי פתיחתו. על כן גרסתה של התובעת לפיה עמדה בסמוך לשפת הכביש נראית סבירה יותר בנסיבות. די שהתובעת עמדה כ - 40-50 ס"מ משפת הכביש כדי שהנתבע יפגע בה תוך כדי הליכתו אחורנית. 14. ב"כ הנתבע טוען כי אין מקום להטלת אחריות במקרים דוגמת אלה, שכן הדבר יחייב כל עובר אורך ברחובה של עיר ללכת כשעיניו בגבו. איני רואה עין בעין עם ב"כ הנתבע בעניין זה. מקום שאדם מבקש ללכת אחורה בעת שהוא יודע או יכול לצפות שבמקום עוברים אנשים, הוא חייב לוודא שהשטח פנוי ולהפנות את ראשו מידי פעם על מנת לוודא שאכן אין איש עובר במקום או שהעוברים ושבים שמו ליבם לפעולתו ונזהרו. לו הייתי מקבלת את גרסת הנתבע ולפיה עמד במקום כל אותו הזמן, כי אז יתכן היה לשקול טיעונו זה של ב"כ הנתבע. 15. ב"כ הנתבע טוען עוד כי נפילתה של התובעת נובעת מבעיותיה הרפואיות ולא מפגיעת הנתבע בה. לא ראיתי לקבל גם טענה זו. התובעת ברוב הגינותה ציינה כי אכן נפלה פעמיים כפי שצוין לעיל. לא הובאה כל עדות לפיה לתובעת ישנה בעיית שיווי משקל ונפילות רבות חוזרות ונשנות ללא כל סיבה. לשתי הנפילות של התובעת ניתנו הסברים משכנעים. מכאן שגם טענה זו ראיתי לדחות. גם אם גילה של התובעת משחק תפקיד בעוצמת הנפילה, זהו מסוג אותם דברים שהמזיק צריך להביאם בחשבון. ברחובה של עיר מהלכים גם אנשים מבוגרים. 16. ב"כ הנתבע טוען לחילופין כי לתובעת רשלנות תורמת גבוהה לעצם קרות האירוע. אכן התובעת טענה כי בעת שירדה מן האוטובוס ופניה היו לכיוון חנותו של הנתבע, ראתה אותו מתעסק עם הסוכך. במצב דברים זה היה על התובעת להביא בחשבון כי הנתבע ילך אחורנית לצורך פתיחת הסוכך ועל כן היה עליה לשים ליבה לקורה מאחוריה בעת שהסתובבה. די היה שהתובעת תעמוד במקום המרוחק חצי מטר לאורך מעבר החצייה כדי למנוע את האירוע. 17. על כן ראיתי לקבוע כי לתובעת תרומת אשם לקרות האירוע ואני מעמידה אותו על 10%. שאלת הנזק 18. התובעת טוענת להוצאות בגין נסיעות לרופאים ולבדיקות, לכאב וסבל ולהוצאות משפט. 19. ב"כ הנתבע טוען כי התובעת לא הוכיחה את הוצאותיה שכן לא צירפה כל קבלה לתצהירה. 20. מתוך המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת ברי כי התובעת נזקקה לנסיעות לצורך ביצוע בדיקות אצל רופאים בקופ"ח זמנהוף וכן לצורך ביצוע הצילומים. מתוך החומר שצורף מדובר במספר ביקורים הנפרשים על פני זמן ממושך. מאחר ולא הובאה כל חוות דעת רפואית שקושרת בין כאביה ומגבלותיה של התובעת במפרק הירך לאירוע נשוא התביעה, ראיתי להביא בחשבון כי בסמוך לאירוע נדרשה התובעת למספר ביקורים, זאת ולא יותר. מכאן שהוצאותיה של התובעת על נסיעות במוניות אינן גבוהות והן יובאו בחשבון הנזק הכללי שייפסק. 21. ראיתי לפסוק נזק כולל שמביא בחשבון שלפחות חודשיים לאחר האירוע נדרשה התובעת לתוצאותיו מבחינת הרגשתה וכאביה. על כן ראיתי לפסוק לתובעת סך של - 6,500 ₪, שסכום זה כולל בחובו גם את הוצאותיה על נסיעות. 22. סכום זה לאחר ניכוי אשם תורם עומד על 5,850 ₪. סוף דבר 23. הנתבע ישלם לתובעת סך של - 5,850 ₪ כפיצוי בגין האירוע נשוא התביעה. כן ישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ כחוק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התנגשות