התנגשות אוטובוס ומשאית

פסק - דין בפני תביעה בגין נזק שנגרם למשאית מסוג סקניה השייכת לתובעת העוסקת, בין היתר, בהובלות בעבודות מנוף. לטענת התובעת, ביום 11/8/02, בסביבות השעה 08:00, בעת שהרכב עמד בחניה בעבודת מנוף ברחוב דבורה הנביאה בתל אביב, באופן שאינו מפריע למעבר כלי רכב בכביש, עבר אוטובוס של הנתבעת ופגע ברגל מיצב שמאל של מנוף המשאית. כתוצאה, לטענת התובעת נגרמו לרכב נזקים עפ"י דו"ח שמאי בסך 5,730 ₪. בנוסף נגרם לתובעת הפסדי הכנסה כתוצאה מהשבתת המשאית לצורך תיקון בסך 21,560 ₪ ושכ"ט שמאי שהיא שילמה בסך 700 ₪. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לפיצוי ומשנדחתה דרישתה הגישה את התביעה שבפני. לטענת הנתבעת עבדה המשאית בכביש וחסמה חלק ממנו. לפיכך נאלץ נהג האוטובוס לעבור בנסיעה איטית בינה לבין הנתיב הנגדי תוך שהאוטובוס עולה בחלקו על אי תנועה. כשהיה האוטובוס במקביל למשאית השתחררה הרגל של המשאית שפותחת את המנוף ופגעה בשמשה האחורית של האוטובוס. נהג האוטובוס ראה כיצד הכניס נהג המנוף את הרגל חזרה ואז השתחרר האוטובוס והמשיך בנסיעה. לפיכך טוענת הנתבעת כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג התובעת. התובע הגישה חו"ד של השמאי, מר זריהן יצחק שערך בדיקה ראשונה ביום 12/9/02, בדיקה שניה ביום 17/9/02 לפני פירוק ובדיקה שלישית ביום 11/10/02 לאחר פירוק הרגל לגורמים ותהליכי הייצור. עפ"י חוות דעתו נגרם לרכב נזק בסך 5,730 ₪ ללא מע"מ. הנתבעת הגישה חו"ד של השמאי, מר יהודה דרומר שנערכה על סמך השוואת הנזק שנגרם לאוטובוס עפ"י חוות דעתו של השמאי ז'ק חיים והצילומים שערך, לבין חו"ד השמאי על נזקי המשאית וצילומי הנזק. מסקנתו בחוות הדעת הינה כי: "סימני הפגיעה הישירה בחלק התחתון של הרגל ההידראולית גרמו עיקום במוט הבוכנה. מצב כזה נוצר כאשר רגל התמיכה מורמת מעל הקרקע על מנת לשנות מיקום המשאית בתמרון להנפת משא ופוגע במדרכה או מכשול אחר. אין בנזקים אשר נגרמו באוטובוס כדי לגרום עיקום כלשהו לרגל הבוכנה ובוודאי לא לקורת התמיכה למעט גרוד צבע אם קיים כזה". בעקבות זאת הגישה התובעת חו"ד משלימה מיום 22/5/05 בה מתייחס השמאי מטעמה לחוות דעתו של מר דרומר. לדעתו, מסקנתו של מר דרומר לפיה הפגיעה הישירה בחלקה התחתון של הרגל ההידראולית גרמה לעיקום במוט הבוכנה ומצב זה נוצר כאשר רגל התמיכה אינה במצב של מגע עם הקרקע, מופרכת. לדעתו, הפגיעה ברגל התמיכה, היתה בחלקה העליון צד שמאלי בבוכנה הרוחבית, והעיוות במוט הבוכנה אינו מפגיעה ישירה אלא תוצאה שיכלה להיווצר רק כאשר רגל התמיכה במצב סגור ובמגע עם הקרקע. עפ"י חוות דעתו, בעת הבדיקה הראשונה שביצע לרכב נמצאה רגל התמיכה במצב סגור. לפיכך מקום הפגיעה ברגל התמיכה בחלקה העליון בגובה שבערך 150 ס"מ מהקרקע תואמת את סימני הפגיעה באוטובוס. בעקבותיה הוגשה תוספת לחוות דעתו של מר דרומר ולפיה: "אין ספק כי הצהרתו של בעל הרכב כי המנוף היה במצב עבודה במקום הארוע נכונה היא והרגל היתה במגע עם הקרקע. אולם המגע של האוטובוס עם קורת התמיכה לא גרמו לכיפוף בוכנת הרגל מאחר והיתה כפופה זמן קודם לכן ועיקומה זה לא הפריע לעבודת המנוף כאמור גם בחודשיים שלאחר קרות המקרה". התובעת זימנה לעדות את רואה החשבון שלה. כמו כן העיד מר דוד בן משה לגבי תיקון המשאית, הזמן שנגרם לצורך כך והסיבות להימשכות התיקון. בנוסף העיד השמאי מר יצחק זריהן בחקירה נגדית ממושכת. עת/4, מר דוד סימון, שהיה נהג המשאית בעת התאונה העיד על מקום עמידתה, מצב הרגליים וכל יתר נסיבות התאונה ונחקר ארוכות. השמאי יהודה דרומר נחקר על חוות דעתו וכן העיד מר יחזקאל דוד נהג האוטובוס. הן השמאי מטעם התובעת והן השמאי מטעם הנתבעת עמדו על דעתם ומסקנותיהם בחקירתם הנגדית, וכל אחד משני הנהגים נותר אף הוא בגרסתו. בהתחשב במחלוקת שבין המומחים ובהסכמת הצדדים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט השמאי מיכה זכאי. בחוות דעתו הגיע, בין היתר למסקנה כי הוא מקבל את הערכת הנזק של 5,730 כנזק שאירע כתוצאה מהאירוע. עם זאת קבע כי לצורך ביצוע התיקונים היה על המשאית לשהות במוסך לא יותר משלושה ימים. כמו כן העריךכי בהיעדר ראיות לעניין ההכנסה הממוצעת של המשאית הן כמשאית רגילה והן כמשאית מנוף, כי יום עבודה של משאית רגילה עומד על סכום של 1,500 ₪ ושל משאית מנוף בסכום של 2,000 ₪, וכי ההכנסה הממוצעת היא 1,750 ₪ ליום, בהפחתת הוצאות נחסכות בשיעור 20%, דהיינו: הכנסה ממוצעת של 1,400 ₪, ולשלושת ימי ההשבתה 4,200 ₪. הצדדים סיכמו בע"פ והסכימו כי יינתן פסק דין על סמך החומר שבתיק ועל פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לטענת התובעת יש לפסוק את הפסד ההכנסות מהשבתת המשאית על סמך התקופה בה היתה בפועל במוסך ולא את התקופה שבה ניתן היה באופן תיאורטי לתקן את הנזק. כמו כן לטענתה היא זכאית למלוא הוצאות המשפט, גם אם בסופו של דבר לא הוכיחה את כל רכיבי התביעה. במיוחד כך כאשר הנתבעת הכחישה את האחריות וכן את הנזק שנגרם בתאונה. לטענת הנתבעת, האחריות לאירוע מוטלת על מפעיל המשאית והמנוף. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת "נפחה" את סכום התביעה, בעיקר בהתייחס לנזק שכתוצאה מהשבתת המשאית והמנוף. לפיכך לטענתה, לא רק שלא מגיעות לתובעת הוצאות אלא שיש לפסוק הוצאות לנתבעת. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי האוטובוס פגע ברגל המייצב שהיתה נייחת, וכן למסקנה כי כל הנזקים המפורטים בחו"ד השמאי מטעם התובעת נגרמו בתאונה זו שהיתה באחריות נהג האוטובוס. מנגד הגעתי למסקנה כי היה על התובעת לתקן את המשאית במהירות הראויה, תוך 3 ימים, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, וכן קיבלתי את הערכת המומחה מטעם בית המשפט לגבי הפסד ההכנסות שנגרם לתובעת בגין השבתת המשאית. אני סבורה כי כל אחד מהצדדים "תרם" את חלקו להליכים, ובהתאם קבעתי את ההוצאות כמפורט להלן. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 5,730 ₪ בגין הנזק שנגרם למשאית וכן 700 ₪ שכ"ט שמאי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11/9/02 ועד למועד התשלום בפועל. הפסד הכנסה בגין השבתת המשאית בסך 4,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26/9/02 ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות משפט לרבות חלק יחסי של האגרה, כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין, וכן הוצאות העדים במלואם, כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות משפט) בתוספת מע"מ כדין. התנגשותמשאיתאוטובוס