פסק דין 1. המערער יליד 1950. ועדה מחוזית מיום 9.5.99 קבעה לו 10% נכות זמנית בגין דלקת כרונית של האוזן התיכונה משמאל. (למערער נכויות קודמות בגין כאבי גב חוזרים ובגין חבלה אקוסטית עם רעש קבוע ללא ירידה בשמיעה). ועדה מחוזית נוספת מיום 27.9.00 חזרה וקבעה 10% נכות זמנית בגין דלקות כרוניות באוזן התיכונה משמאל. 2. ועדה מחוזית מיום 28.10.03 דנה בטענתו של המערער לגבי דלקות חוזרות באוזן שמאל, ציינה כי לא נצפתה עדות לדלקת חריפה בבדיקה, וכך גם בבדיקות קודמות משנת 1999 ומשנת 2000 ובהעדר ממצאים של התלקחות חריפה במהלך הבדיקות ובהעדר כל רישום על דלקות תכופות באוזן שמאל, נקבעה נכות מותאמת לצמיתות לפי סעיף 72 (ה) (3) I, בדרגה של 1%. הוועדה ציינה, כי אין מצב האוזן התיכונה מצדיק נכות מעבר ל-1% לצמיתות. 3. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה אשר דנה בערעור ביום 20.6.04 וביום 28.11.04. 4. כאן המקום לציין, כי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969 קובעות בסעיף 72 (ה) המתייחס לאוזן תיכונה, 10% נכות בשל דלקת כרונית של האוזן התיכונה עם הפרשות תכופות, דהיינו יש למצוא כחלק מהמצב המצדיק נכות זו קיומן של הפרשות תכופות באוזן התיכונה. 5. הוועדה הרפואית העליונה אשר התכנסה בשנת 2004 כאמור לעיל, ציינה, כי חוות דעת שהמציא המערער מטעם ד"ר גרינברג מיום 12.5.04, לא ציינה אם היתה או לא היתה הפרשה באוזן בזמן הבדיקה. עוד נקבע שם, כי המערער נבדק מספר פעמים אצל פרופ' גולץ (רופא מטעם קצין התגמולים) בשנת 2003, שנת 1999, שנת 2000, כשבכל הבדיקות לא נצפתה עדות לדלקת חריפה. הוועדה מצאה בתיק הרפואי של המערער בקופת חולים רק התייחסות אחת לדלקת בשנת 1996. לפיכך הופנה המערער לבדיקה קלינית במרפאת א.א.ג אצל פרופ' גולץ. גם בבדיקה זו משנת 2004 לא נמצא נקב או הפרשה באוזן שמאל. לפיכך מצאה הוועדה, כי מדובר בדלקת כרונית של האוזן התיכונה משמאל ללא דלקות תכופות. 6. המערער ערער לבית המשפט המחוזי ובהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לוועדה העליונה אשר תדון מחדש במצב האוזן השמאלית של המערער לאחר שיופנה לבדיקה לרופא אחר. כך על פי פסק דין מיום 14.3.05. 7. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדיון בענינו של המערער אשר התקיים ביום 17.7.05, 21.5.06, 2.7.06 ו-25.3.07. הוועדה הפנתה את המערער לבדיקה על ידי ד"ר הימלפרב. עוד הודיעה הוועדה למערער בישיבה מיום 17.7.05, (נוכח דיווחו כי עבר אשפוז בבי"ח רמב"ם במחלקה הנוירולוגית עקב סחרחורות וכן עבר בירור מקיף עם אשפוז במחלקת א.א.ג), כי היא מבקשת את דף היעוץ של א.א.ג ממהלך אשפוזו. בישיבה מיום 2.7.06 חזרה הוועדה וביקשה שוב את דף היעוץ מתיק האשפוז של המערער שכן עדיין לא קיבלה אותו. ד"ר הימלפרב בדק את המערער ביום 9.10.05 וכתב: "לסיכום - הצרות תעלת שמע חיצונית משמאל על רקע דלקות חוזרות כפי הנראה". הוועדה התייחסה למסמך זה וציינה, כי במכתבו של ד"ר הימלפרב "אין אזכור על הפרשה או דלקת". כמו כן התייחסה הוועדה למכתב מד"ר גולדבלום (א.א.ג) שאיננו נושא תאריך, שם מדובר על מועד שלאחר אשפוזו במחלקה הנוירולוגית ברמב"ם, דהיינו אחרי מרץ 2005. נרשם: "אוזניים תופיות שלמות" ולא מוזכר דלקת באוזן. במסמך נוסף של ד"ר גולדבלום מיום 1.9.05 נרשם: "אוזן שמאל בצורת משפך ללא דלקת חריפה ללא נוזלים באוזניים". הוועדה המתינה לקבלת דף היעוץ ממחלקת א.א.ג והודיעה למערער, כי תסיים את הדיון ללא נוכחותו. בישיבה האחרונה שהתקיימה ביום 25.3.07, בה נכח בכל זאת המערער, התקבל דף היעוץ של מחלקת א.א.ג מתקופת האשפוז במחלקה הנוירולוגית שם נרשם: "עכירות של התופית ללא נקב". לא נרשם שהיתה הפרשה. לפיכך, הוועדה לא מצאה מבחינה עובדתית, כי מדובר בדלקת כרונית של האוזן התיכונה עם הפרשות תכופות. 8. ב"כ המערער הפנה בענין זה לחוות דעת ד"ר גרינברג מטעמו מיום 12.5.04, שם מציין המומחה מפי הנבדק כי יש לו דלקות חוזרות שהוא מטפל בהן בעצמו בטיפות ואם הטיפול העצמי לא מצליח להפסיק את ההפרשות אז הוא פונה לקופת חולים. לא הוצג בפני הוועדה רישום מקופת חולים המלמד על קיום הפרשות כאלה מעבר לשנת 1996. ד"ר גרינברג מציין בחוות דעתו: "העובדה שברוב המקרים הנבדק מטפל בעצמו בדלקות אינה גורעת מקיומן. על כן יש להחזיר את הסעיף בתקנות על דלקת כרונית עם הפרשות תכופות ולהפכו לצמיתה". 9. למערער שלוש טענות עיקריות בערעורו שיידונו להלן אחת לאחת. 10. המערער טוען, כי הוועדה לא קיבלה את סיכום הבדיקה של ד"ר הימלפרב שקובע, כי היצרות תעלת שמע חיצונית משמאל על רקע דלקות חוזרות כפי הנראה. אלא שד"ר הימלפרב בעצמו לא חזה בדלקת ומתוך המסמכים שהוצגו לו גם לא ציין ממצא של דלקות חוזרות אלא התייחס לרקע של דלקות "כפי הנראה". לא מדובר בממצא מפורש, המלמד כי המערער סובל מהפרשות תכופות. סקירת המסמכים הרפואיים כולם מלמדת, כי משנת 1996 ואילך, מהלך של כ-10 שנים, לא קיימת בדיקה או מסמך המלמדים על קיומן של הפרשות באוזנו התיכונה של המערער, על אף שנבדק פעמים רבות על ידי רופאים רבים. הוועדה לא מצאה על בסיס הממצאים העובדתיים שעמדו בפניה, כי המערער סובל ממצב של הפרשות תכופות באוזן תיכונה משמאל. מדובר בקביעה רפואית שההחלטה בענינה שמורה לוועדה הרפואית העליונה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 11. המערער טוען, כי לא ניתנה לו שהות לעיין ביעוץ א.א.ג באשפוזו ברמב"ם לפני הישיבה האחרונה, בה נדון מסמך זה בנוכחותו. אלא שמדובר במסמך מתקופת האשפוז. המערער עצמו הוא זה שדיווח על קיום יעוץ במהלך אשפוזו במחלקת א.א.ג. המערער התבקש כבר בישיבה מיום 17.7.05 להמציא את המסמך וממועד זה ואילך ידע, כי המסמך נחוץ לוועדה. הוועדה חזרה וציינה, כי עדיין לא קיבלה מסמך זה וגם זאת בנוכחות המערער ביום 21.5.06, כך שוב בפני המערער ביום 2.7.06. ביום זה נאמר למערער, כי הוועדה תסיים את הדיון בתיק לאחר קבלת דף היעוץ ללא נוכחותו. בפועל המערער היה נוכח בישיבה בה התייחסה הוועדה למסמך. עולה מהאמור, כי המערער - · ידע גם ידע שהמסמך המסויים עליו הוא עצמו דיווח לוועדה, נחוץ לוועדה ואיננו יכול לטעון בסופו של ההליך שהמסמך לא היה בידיו. המערער אם רצה יכול היה לקבל את המסמך מראש ולהתייחס אליו. מדובר במסמכי אשפוז של המערער עצמו. · בשל כך שבפני המערער עמדה תקופה של כמעט שנתיים במהלכה יכול היה לקבל את המסמך ולהתייחס אליו, לא ניתן לטעון בדיעבד שלא ניתנה לו הזדמנות כזו. מי שמחריש תקופה של כמעט שנתיים למרות שכל העובדות בידיעתו או יכולות להיות בידיעתו, מנוע מלטעון שלא ניתנה לו הזדמנות לכך. · בנוסף יאמר, כי אין במסמך זה דבר חדשני כלשהו. כל שנאמר במסמך הוא חזרה על ממצאים קודמים "עכירות של התופית משמאל ללא נקב", וכן "אין עדות לנוזל באוזן תיכונה". מבחינה מהותית, אין במסמך זה חידוש כלשהו המצריך על פניו טענות חדשות, שלא נטענו. לפיכך, נדחית טענה זו של המערער. 12. עוד טוען המערער, כי קביעת הוועדה סותרת את עצמה. בעוד שבמסקנותיה כתבה כי היא דוחה את הערעור בענין דלקת כרונית של האוזן התיכונה משמאל עם דלקות תכופות, קבעה סעיף מותאם לפיו: "דלקת כרונית של האוזן התיכונה משמאל ללא דלקות תכופות". אין בכך משום סתירה. סעיף הנכות המבוקש על ידי המערער מתייחס לדלקת כרונית עם הפרשות תכופות. הוועדה לא מצאה ממצא של הפרשות תכופות ולכן קבעה סעיף מותאם. 13. מכל האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בעבודתה של הוועדה הרפואית העליונה, והערעור נדחה. 14. המזכירות תחזיר את התיק הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב. אוזנייםשמיעהדלקת