בקשה לביטול צו איסור פרסום

##איך מוציאים צו איסור פרסום ?## הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון, לרבות בדרך של איסור פרסום פסק דין אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או על פי החלטת בית משפט מכוח עילות מפורשות שנקבע בחוק' (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל פ"ד נ"ג (3) 714, 719) ועוד חשוב שנדע ונזכור: מדברים אנו בחריגים, ביוציאם מן הכלל, וכנדרש מכך יש לפרשם על דרך הצימצום... ולעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון". החריג לכלל פומביות הדיון שעומד להכרעה בתיק זה הינו החריג שנקבע בסעיף 70 (ה1) (1) לחוק בתי המשפט הקובע: "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום". בהתייחסו לפרשנותו של סעיף 70 (ה1) (1) קובע כב' השופט חשין בבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל: "...עד שיחליט לאסור פרסום שמו של חשוד, חייב בית המשפט להשתכנע כי הפרסום 'עלול לגרום לחשוד נזק חמור', ולא עוד אלא שהצורך במניעת אותו נזק גובר על העניין הציבורי בפרסום. ארבעה המה יסודות שלל העניין: אחד נזק חמור לחשוד; שניים (נזק חמור לחשוד) עלול להיגרם עקב הפרסום; שלושה, העניין הציבורי שבפרסום; וארבעה, אינטרס החשוד יש להעדיפו על אינטרס הפרסום... יסוד העדפתו של אינטרס אי-הפרסום על אינטרס הפרסום, יסוד של הערכה בנסיבותיו של כל עניין ועניין, תוך בדיקת משקלם ועוצמתם היחסית אהדדי של האינטרסים המתגוששים...". לעניין הנזק החומר מציין כב' השופט חשין באותו פסק דין: "...שיקול ראש וראשון לקיומו של נזק חמור 'סוב את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של החשוד. מסגרת זו מסגרת רחבה היא ויבואו בה אישיותו של החשוד, מצבו המשפחתי, מקום עבודתו ועוד. בהתפרסם שמו של החשוד, יגרם לו על הרוב נזק אישי, משפחתי ומקצועי, אולם נאמנים לדבר החוק לא נביא במניין שיקולינו אלא נזק שניתן להגדירו 'נזק חמור'. כדי למשל, אפשר שהכף תטה אל עבר אי פרסום מקום שהחשוד סובל מבעיות נפשיות קשות ביותר... שיקול שלעניין הוא אם עבודתו של החשוד כרוכה במגע עם אנשים; שאם כן, עלול הפרסום לגרום לו נזק חמור...". ##להלן החלטה בנושא בקשה לביטול צו איסור פרסום:## החלטה כללי: 1. כנגד משיב 2 מתנהלת חקירה בחשד לשימוש במידע פנים, לשם רכישת מניות בבורסה לניירות ערך. המשיב שוחרר ממעצר ע"י כב' השופט דוריאן ביום 11/2/08. באותו יום נתן השופט צו האוסר פרסום זהותו של החשוד, זאת למרות התנגדותה של משיבה מס' 1. 2. בהחלטתו הסתמך כב' השופט דוריאן להלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון בבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל נ"ח (6), 658 וכן לפרשנות שניתנה לפסק דין תורג'מן ע"י כב' השופט מודריק בבית המשפט המחוזי ת"א בב"ש 92685/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). 3. המבקשת שלא הייתה צד בהליך שבפניי כב' השופט דוריאן, סבורה כי יש מקום לבטל או לצמצם את צו איסור הפרסום. 4. המבקשת מדגישה את חשיבות העקרון של פומביות הדיון ואת הצורך לפרש על דרך הצמצום אתהחריגים לעקרון זה. המבקשת מציינת כי בחברה דמוקרטית יש לכבד את זכות הציבור לדעת ולאפשר לעיתונות למלא את התפקיד החשוב המוטל עליה בתחום זה. 5. המבקשת סבורה כי במקרה זה קיים עניין מיוחד בפרסום שמו של החשוד, כיוון "שאמינותו של החשוד מהווה שיקול מרכזי במערכת השיקולים אותם מביאים משקיעים בחשבון". המבקשת מוסיפה וטוענת כי "לחשיפת שימוש במידע פנים חשיבות עצומה לגבי אמינות שוק ההון וצפיות המשקיעים בבורסה". 6. המבקשת טוענת עוד כי משיב 2 לא הוכיח ע"י הגשת תצהיר שיגרם לו "נזק חמור" אם שמו יפורסם. 7. ב"כ משיב 2 טוענת כי שמו הטוב של המשיב הוא הנכס היחיד שיש לו וכי פרסום שמו בשלב זה, כאשר עדיין לא ברור, אם יוגש נגדו כתב אישום, יגרום לו פגיעה בלתי הפיכה ונזק חמור לפרנסתו. המצב המשפטי: 8. עיקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". כפי שצוין בפסק דין תורג'מן עמ' 597: "וזה דבר ההלכה: ,הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון, לרבות בדרך של איסור פרסום פסק דין אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או על פי החלטת בית משפט מכוח עילות מפורשות שנקבע בחוק' (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל פ"ד נ"ג (3) 714, 719) ועוד חשוב שנדע ונזכור: מדברים אנו בחריגים, ביוציאם מן הכלל, וכנדרש מכך יש לפרשם על דרך הצימצום... ולעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון". 9. החריג לכלל פומביות הדיון שעומד להכרעה בתיק זה הינו החריג שנקבע בסעיף 70 (ה1) (1) לחוק בתי המשפט הקובע: "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום". 10. בהתייחסו לפרשנותו של סעיף 70 (ה1) (1) קובע כב' השופט חשין בהלכת תורג'מן: "...עד שיחליט לאסור פרסום שמו של חשוד, חייב בית המשפט להשתכנע כי הפרסום 'עלול לגרום לחשוד נזק חמור', ולא עוד אלא שהצורך במניעת אותו נזק גובר על העניין הציבורי בפרסום. ארבעה המה יסודות שלל העניין: אחד נזק חמור לחשוד; שניים (נזק חמור לחשוד) עלול להיגרם עקב הפרסום; שלושה, העניין הציבורי שבפרסום; וארבעה, אינטרס החשוד יש להעדיפו על אינטרס הפרסום... יסוד העדפתו של אינטרס אי-הפרסום על אינטרס הפרסום, יסוד של הערכה בנסיבותיו של כל עניין ועניין, תוך בדיקת משקלם ועוצמתם היחסית אהדדי של האינטרסים המתגוששים...". 11. לעניין הנזק החומר מציין כב' השופט חשין באותו פסק דין: "...שיקול ראש וראשון לקיומו של נזק חמור 'סוב את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של החשוד. מסגרת זו מסגרת רחבה היא ויבואו בה אישיותו של החשוד, מצבו המשפחתי, מקום עבודתו ועוד. בהתפרסם שמו של החשוד, יגרם לו על הרוב נזק אישי, משפחתי ומקצועי, אולם נאמנים לדבר החוק לא נביא במניין שיקולינו אלא נזק שניתן להגדירו 'נזק חמור'. כדי למשל, אפשר שהכף תטה אל עבר אי פרסום מקום שהחשוד סובל מבעיות נפשיות קשות ביותר... שיקול שלעניין הוא אם עבודתו של החשוד כרוכה במגע עם אנשים; שאם כן, עלול הפרסום לגרום לו נזק חמור...". ישום ההלכה למקרה שבפניי: 12. נוכח סוג ומהות עבודתו של משיב 2 אין ספק כי יהיו השלכות חמורות לחשיפת שמו וכי תפגע פרנסתו. אמון לקוחותיו בו הוא מרכיב חשוב בעבודתו של המשיב. פרסום לפיו הוא חשוד בשימוש במידע פנים שהגיע אליו בהתבסס על אמון זה עלול לגרום פגיעה חמורה בחשוד. 13. גם לאחר שקבעתי כי הרכיב של "נזק חמור" מתקיים במקרה זה, עדיין קיים הצורך לבחון האם העניין הציבורי שבפרסום עדיף על העניין שיש במניעת הנזק החמור למשיב. 14. במקרה זה קיים עניין ציבורי ממשי בפרסום. החשוד ממשיך לעבוד בתחום שבו לאמינות חשיבות מכרעת. חשוב לציבור בכלל וללקוחותיו בפרט לדעת כי הוא נחשד בפגיעה באמון. השימוש במידע פנים פוגע בשיוויון שאמור להתקיים בין משקיעים פוטנציאלים בשוק ההון ובכך גם פוגע ביעילותו ואמינותו של שוק זה. קיים אינטרס ציבורי להראות כי חשדות בתחום זה נחקרים וכי נעשים מאמצים ממשיים למנוע את התופעה. 15. נוכח כל האמור לעיל ניתן לקבוע כי הפרסום עלול לגרום נזק חמור לחשוד וכי קיים אינטרס ציבורי ממשי בפרסום. 16. כל חשוד נהנה מחזקת חפות ולכאורה ניתן לומר שכל עוד אשמתו לא הוכחה אין מקום לפרסם את שמו. גישה זו לא התקבלה בארץ ונקבע כי הכלל הוא הפרסום והפומביות והחריג הוא מניעת הפרסום. 17. להבנתי המשקל שיש לייחס לחזקת החפות חייב למצוא את ביטויו במשקלן המצטבר של הראיות שנאספו בעניינו של החשוד. ככל שמשקלן של ראיות אלה יהיה משמעותי יותר כך תגבר ההצדקה לפרסם את פרטי החשוד וככל שתהיינה הראיות חלשות יותר, כך יגבר הצורך במניעת הנזק החמור לחשוד. 18. במקרה זה עיינתי בכל החומר שנאסף עד עתה בעניינו של המשיב ומצאתי כי קיימות ראיות משמעותיות בשתיים מתוך ארבעה פרשות שנחקרו בעיינו. בשתי פרשות נוספות קיימות ראיות נסיבתיות ואחרות בעוצמה פחותה. 19. נוכח מוצקות הראיות שנאספו עד עתה בתיק ונוכח דברי ב"כ הרשות החוקרת כי יש כוונה להעביר את התיק לפרקליטות תוך פרק זמן קצר, הגעתי לידי מסקנה כי העניין שיש לציבור בפרסום פרטיו של המשיב גובר על העניין שיש באיסור פרסום שמו, ועל כן אני מחליט לבטל את הצו האוסר את הפרסום. פרסוםצו איסור פרסוםאיסור פרסוםצווים