המערער לא הציג מסמכים רפואיים המעידים על תלונות. עוד התברר כי תיקו הרפואי של המערער אבד בית המשפט פסק כי אובדן תיק רפואי בצבא, אף אם יכול בנסיבות מסוימות להעביר את הנטל לסתור את טענת הקשר הסיבתי העובדתי, אינו יכול להועיל למערער במקרה נשוא פסק הדין. להלן פסק דין בנושא אובדן תיק רפואי בצבא: פסק-דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדת הערר על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") בראשות השופטת בדימוס ר' טובי-פרידמן, אשר החליטה ביום 2.1.2007 לדחות את עררו של המערער (ע"נ 419/03). 2. המערער יליד 1957, התגייס לשירות סדיר בחודש אוגוסט 1975, והשתחרר בחודש אוגוסט 1978. בשנת 1982 שב המערער והתגייס לשירות קבע. במשך השנים עלה המבקש בדרגות; שימש כמ"פ מפקדה וכמפקד מחנה עד שהגיע לדרגת סא"ל ולתפקיד סמח"ט. 3. ביום 12.8.2002 הגיש המערער בקשה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה על-פי החוק בגין פגיעה בשמיעה, כאבי גב ופגיעה בברכיים. קצין התגמולים הכיר בפגיעה בשמיעתו של המערער כנכות על-פי החוק, אך דחה את טענות המערער בעניין כאבי הגב והפגיעה בברכיים. על החלטה זו של קצין התגמולים הוגש הערר לוועדה. במהלך הדיונים בערר הסכים קצין התגמולים להכיר בפגיעה בגבו של המערער כנכות על-פי החוק, והדיון נמשך אך ורק בעניין הפגיעה בברכיים. 4. המערער טען בתצהירים שהגיש לוועדה כי נפגע בברכיו במהלך שירותו הצבאי. בתצהיר מיום 16.7.2002 ציין כי במהלך אימון צבאי, שמועדו אינו זכור לו, נפגע מנפילה לארץ. בתצהיר נוסף מיום 14.4.2002 טען כי נפגע בברכיו בשני אירועים; האחד בעת תרגיל ברמת הגולן, שבו נדרש להסתער על בניין. במהלך ההסתערות נפל ונחבל בשתי הברכיים מאבנים שהיו על האדמה. האירוע השני אירע בפעילות בלבנון. לטענתו, רץ לנגמ"ש כדי לפנותו מהמקום שבו עמד. תוך כדי כניסה לנגמ"ש קיבל מכה מהספסל בתא הלוחמים. לתמיכה בגרסה שבתצהיר הראשון הובא גם תצהירו של מר רוני מנחם. 5. המערער לא הציג מסמכים רפואיים המעידים על תלונות בזמן אמת. בתצהיריו סיפר כי למרות הכאבים המשיך בפעילות. עוד התברר כי תיקו הרפואי של המערער אבד, ואין אפשרות לאתר מסמכים רפואיים שיכלו להצביע על תלונות של המערער על כאבים בברכיים. 6. ועדת הערר דחתה את עררו של המערער. הוועדה קבעה כי לא ניתן ליתן אמון לגרסתו של המערער כי נפגע במהלך השירות הצבאי. הוועדה הצביעה על הסתירות שבין התצהירים השונים שהגיש המערער. כן הצביעה על סתירה בין תצהיר המערער לעניין האירוע הראשון לבין תצהירו של מר רוני מנחם, בנוגע לשעת האירוע. הוועדה התייחסה גם לחוסר סבירות של הגרסה, שכן ביחס לפגימות האחרות ידע המערער לציין בדיוק רב את מועדי הפגיעה, ורק בעניין הברכיים לא זכר את המועד. כן ציינה הוועדה שהמומחה מטעם המערער התייחס לפגיעה בשנת 1987, גרסה שאינה מתיישבת עם עדויות המערער, שאינו יודע כלל מתי נפגע. הוועדה לא מצאה לייחס חשיבות לאובדן התיק הרפואי, שכן גם המערער עצמו הבהיר שלא התלונן ולא קיבל טיפול רפואי. 7. בערעור שבפנניו חוזר בא כוח המערער על טענותיו כפי שהועלו בפני הוועדה. במיוחד הדגיש כי המשיב נמנע מלחקור את המערער ועדיו על התצהירים. היעדר החקירה, כך טען, צריך לפעול כנגד עמדת המשיב ולחזק את גרסתו העובדתית של המערער. עוד טען כי היעדרו של התיק הרפואי מנע מהמערער להוכיח את אירוע הפגיעה ומועדה, ועל כן יש להעביר את הנטל לסתור את גרסתו לכתפי המשיב. 8. למרות ניסיונותיו של בא כוח המערער "להלביש" לטענותיו לבוש משפטי, ברי שהערעור כולו עוסק בשאלות שבעובדה. כידוע, סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע: התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד. די בהוראה זו כדי לסתום את הגולל על הערעור. 9. עם זאת נוסיף כי גם לגופם של דברים לא נפל פגם במסקנות ועדת הערר. למערער אין הסבר לסתירות בגרסאותיו. אין גם הסבר מניח את הדעת כיצד לא נמצא כל תיעוד רפואי לתלונות או לטיפול שעבר, שכן יש להניח כי פגיעה קשה המותירה נכות הייתה מחייבת גם טיפול רפואי במוסדות רפואיים למיניהם. 10. אבדן התיק הרפואי, אף אם יכול בנסיבות מסוימות להעביר לכתפי המשיב את הנטל לסתור את טענת הקשר הסיבתי העובדתי (ראה, למשל, פסק דיננו בע"א (חיפה) 4033/07 עופר כהן נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (לא פורסם, ניתן ביום 4.2.2008), אינו יכול להועיל למערער במקרה שבפנינו. המערער הבהיר כי לא התלונן בזמן אמת בפני הרופאים, ועל כן גם אם היה נמצא התיק, לא היו בו כל מסמכים שיכלו לחזק את גרסתו. 11. הואיל בית משפט זה אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הוועדה, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין ובשים לב לכך שבמהלך דיוני ועדת הערר הוכר הקשר הסיבתי לפגיעה בגבו של המערער, איננו מוצאים מקום ליתן צו להוצאות. צבארפואהשירות צבאי