ביטול או התליית צו הריסה מנהלי

בית המשפט פסק כי צו הריסה מנהלי נועד לשמש אמצעי מהיר ויעיל למיגור התופעה של הבניה הבלתי חוקית, כאשר היא בשלביה הראשונים. היקף שיקול דעתו של בית המשפט הנדרש לדון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי הינו צר ומוגבל למקרה שבו הוכח שהבניה בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעה עובדה מוגמרת. על תכליתו של צו הריסה מינהלי, מכוח הוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבניה עמד בית המשפט בקובעו כי סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה הקנה זכות ערעור לבית המשפט. אולם המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט. בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה שעמדה בעיקרה לפני הרשות המנהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת, למשל, אקט עונשי היכולה, לדוגמה, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים בעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המנהלי לשניים בלבד ואם מתקיים האחד מן השניים קמה לבית המשפט הסמכות להפעיל שיקול דעתו ולבטל או להתלות את הצו. שתי העילות הללו הן: (1) אם הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או (2) אם הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. לעניין הטעם הראשון: פירושם של הדברים הוא כי מסתבר על יסוד הראיות המוגשות לבית המשפט כי נפלה טעות מלפני הרשות המנהלית כאשר סברה כי המדובר בבניה חריגה לסוגיה, או, מסתבר שמאז מתן הצו נתחדשו דברים וניתן היתר לבניה שהייתה קודם לכן נטולת היתר. העובדה שהוגשה בקשה לקבלת היתר, אין פירושה עדיין כי הבניה בוצעה כדין. העילה השנייה, מהותה עניינית ולא משפטית-פורמלית ויסודה במטרתו של צו ההריסה המנהלי. המדובר בסמכות מיוחדת שהרי נקודת המוצא הראשונית של המחוקק היתה כי אין הורסים אלא על פי צו הריסה שיפוטי. הסמכות המנהלית נתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על כן, הוספה, כאמור, הסמכות להורות על פעולה מנהלית הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת. מן הבחינה הנדונה כאן, גדל ההצדק הענייני בהפעלת הסמכות ככל שהבניה מתקדמת יותר ומתקרבת לסיומה. הווה אומר, ככל שהבניה מתקרבת להשלמת מטרתה הסופית כך גם גדל החשש כי באים לקבוע עובדה מוגמרת וכך גם מתחזקת ההנחה הגלויה לעין כי אין מקום לשקול את ביטול או התלית הצו בשל כך, כביכול, שהוא אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הדברים בשטח מדברים בעד עצמם והתקדמות הבניה מצביעה בעליל על כך שאם לא יינקטו הצעדים על אתר, ישיג הבונה-העבריין את מטרתו הבלתי לגיטימית. אולם אין מקום למסקנה ההפוכה כי אם הבניה בראשיתה, הרי אין חשש לקביעת עובדה מוגמרת; גם חצי קיר ורבע גג הן עובדות מוגמרות ככל שהדבר מתייחס לבניה שבוצעה וקיומו של החשש הברור והגלוי הנובע מדירה שבנייתה הבלתי חוקית הושלמה כבר, אינו שולל קיומו של חשש זהה הנובע מתחילת הבניה. עיקרו של דבר, הסעיף אינו מדבר רק על קיום עובדה מוגמרת אלא על מניעת עובדה מוגמרת ומי שמבקש למנוע הקמת בנין שלא כדין אכן מוטב שיעשה זאת בתחילת הדברים ולא בסופם כי זו המניעה האפקטיבית. לסיכום, הן לאור האופי המניעתי של הצו והן לאור משמעותו של המושג "עובדות מוגמרות", הרי בין אם הדברים בראשיתם ובין אם הם בסופם, יכולה להתגבש המסקנה כי מתן הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הריסת מבנהצו הריסהצווים