להלן פסק דין בנושא שוכר דירה בפשיטת רגל: 1. תביעה זו הוגשה כתביעה לפינוי הנתבע מהדירה בדרך הים 69 בחיפה (גוש 10908 חלקה 9) עקב אי תשלום דמי שכירות לפי פסק דין קודם, ולתשלום חוב דמי שכירות. להסיר ספק, משום שנאמר אחרת בסיכומי הנתבע, עילת הפינוי מבוססת על אי תשלום חוב קודם לפי פסק דין וגם על אי תשלום חוב דמי השכירות השוטפים. מכיוון שהנתבע הוכרז כפושט רגל, ולאחר מכן הופטר מפשיטת הרגל, נותרה רק תביעת הפינוי כנגד הנתבע. כדברי ב"כ הנתבע בישיבת יום 12.4.07, העובדות למעשה אינן שנויות במחלוקת ועל כן אין טעם בחקירת עדים. לכן הסכימו הצדדים להגשת סיכומים. 2. א. התובעים שניהם היו בעלי של הדירה המדוברת, עד אשר ביום 2.10.02 ניתן צו רישום בית משותף, לפיו חולקו הדירות בבנין בין התובעים, כך שהתובע 1 נרשם כבעלים יחידי של הדירה נשוא התביעה. עובדה זו הובאה לידיעת הנתבע במכתבו של ב"כ התובעים מיום 20.10.03. ב. ביום 2.6.03 ניתן פסק דין בבקשה שהגישו התובעים, עוד ביום 29.11.00, לקביעת דמי השכירות שעל הנתבע לשלם. על פי פסק הדין נקבע שהנתבע ישלם לתובעים 102.97 ₪ לחודש החל מיום 1.4.94 ודמי השכירות יועלו מדי שנה לפי שיעור העלאת דמי שכירות בדירות. פסק הדין קבע שעל התובעים להמציא לנתבע בתוך 14 חשבון מפורט של דמי השכירות שעליו לשלם לפי פסק הדין, ועל הנתבע לשלם את חוב דמי השכירות תוך 60 יום מקבלת הדרישה. ביום 15.6.03 שיגר ב"כ התובעים לב"כ הנתבע מכתב שבו דרש את דמי השכירות. ביום 11.8.03 השיב ב"כ הנתבע שלפי חשבונו החוב מסתכם ב- 19,181 והציע לשלם 1,000 ₪ לחודש. הצעה זו לא התקבלה והצדדים התווכחו על החוב. מכל מקום, עד 5.8.03, 60 יום לאחר פסק הדין, לא שולם החוב, אף לפי גירסת הנתבע. ג. הנתבע טוען שביום 1.9.03 הפקיד בחשבונו של התובע 1 187 ₪ ע"ח החודש השוטף ו- 813 ₪ על חשבון החוב. התובע לא המציא שום ראיה להפקדה זו, ונטל ההוכחה עליו בטענת פרעתי. על כן, אני קובע כי סכום זה לא שולם. ד. מאז ועד היום לא שולם דבר, לא על חשבון החוב, ולא על חשבון דמי השכירות השוטפים. 3. בין הצדדים נפלה מחלוקת מהו גובה החוב לפי פסק הדין של בית הדין לשכירות. המחלוקת אינה חשובה לצורך פסק דין זה, שכן אף החוב לפי גירסת הנתבע לא שולם. התובעים טוענים שיש להוסיף על כל סכום הפרשי הצמדה וריבית. על פי האמור בפסק הדין, דמי השכירות נקבעו ל- 102.97 ₪, נכון ל- 1.9.94, ומתאריך זה יש להוסיף את העלאות דמי השכירות בדירות מוגנות. מכיוון שהעלאות אלו נעשות לפי הצמדה למדד, הרי בכל שנה יש לצרף את שיעור ההעלאה, וממועד כל תשלום שלא שולם יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. על כן, חישוב חוב דמי השכירות לפי פסק דין בית הדין לשכירות הוא כטענת התובעים ולא כטענת הנתבע. 4. על פי סעיף 6 לחוזה השכירות, ועל פי סעיף 131 (2) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), אי תשלום דמי שכירות הוא עילת פינוי. כך גם על פי סעיף 131 (1) לחוק. בכתב ההגנה הועלו רק שלוש טענות כנגד התביעה. הטענה הראשונה היא שדין התביעה להידחות על הסף שכן הנתבע נמצא בפשיטת רגל. הטענה השניה היא שנמנע מהנתבע לשלם את החוב עקב צווי עיקול הרישום שקיבל לפי תיק הוצל"פ 0219868037. הטענה השלישית היא שהנתבע השקיע בדירה כספים רבים עקב הימנעות התובעים לתקן את "התיקונים היסודיים החמורים שנתגלו בדירה". 5. אני דוחה את הטענה כאילו סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל מונע תביעה זו. תביעת הפינוי אינה חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל ועל כן אינה מופסקת עם הכרזת פשיטת הרגל. עילת הפינוי בשל אי תשלום דמי שכירות התגבשה עוד לפני הכרזת פשיטת הרגל ביום 9.1.05, שהיתה חודשיים לאחר הגשת התביעה, ועל כן, עילת הפינוי קיימת, אף שלא ניתן עוד לתבוע את חוב דמי השכירות לפני פשיטת הרגל. בסיכומיו הוסיף הנתבע טענה נוספת שלא הופיעה בכתב ההגנה, לפיה אמנם סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל עוסק רק בחובות ברי תביעה, אבל סעיף 22 לפקודה קובע שרשאי בית המשפט לעכב הליכים בכל תובענה, וכך אכן עשה בית המשפט המחוזי כאשר קבע ביום 9.1.05 כי "ניתן בזאת צו לעיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא כנגד החייב". אני דוחה טענה זו מן הטעם שהנתבע לא ציטט את כל ההחלטה של בית המשפט המחוזי, וסמך כנראה על בית המשפט שיקרא את ההחלטה, וישלים את הציטוט. אני מודה לב"כ הנתבע על כך. המשך הציטוט שנשמט מטיעונו של הנתבע הוא "ניתן בזאת צו לעיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא כנגד החייב כאמור בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל". דהיינו סעיף 20 ולא סעיף 22, חובות ברי תביעה ולא כל תובענה. הדבר מובן, שכן בסעיף 22 (ד) נאמר: (ד) על אף האמור בסעיף זה - (1) לא יעכב בית המשפט תובענה נגד פושט רגל אם הפטרו לא היה משמש בה הגנה; הפטרו של הנתבע אינו משמש הגנה בתובענה, ועל כן בית המשפט לא יעכב את התובענה. על כן, תביעת הפינוי לא עוכבה. 6. אני דוחה את הטענה כאילו עיקול כלשהוא מנע מהנתבע לשלם את חוב דמי השכירות או את דמי השכירות מאז פסק הדין. זאת, מכל הטעמים הבאים: א. הנתבע לא הוכיח שקיבל הודעות עיקול. לכתב ההגנה לא צורפו הודעות עיקול, והן לא הוגשו כלל על ידי הנתבע בשום מקום בתיק. כל מה שצורף הוא סיכום פעולות בתיק 0219868037 לפיו נשלחו הודעות עיקול והעתק החלטה של ראש ההוצאה לפועל לפיה ציוה על עיקול הרישום בלבד, כשהמחזיק לא יעביר כספים שעוקלו למי מהצדדים או ללשכה אלא לאחר קבלת החלטה מיוחדת על כך. אין ראיה לכך שכספים עוקלו אצל הנתבע. להסיר ספק, על פי תקנה 72 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, "ציווה ראש ההוצאה לפועל על עיקול בידי צד שלישי, ימציא המוציא לפועל הודעה על כך לצד השלישי." לפי תקנה 73, נוסח ההודעה הוא לפי טופס 14 בתוספת. הטופס מציין את שם המחזיק מכאן שאילו הוטל עיקול אצל הנתבע היתה בידו הודעה על הטלת העיקול אצלו. ב. גם אם הוטל עיקול ביום 18.9.03, כעולה מסיכום הפעולות בתיק ההוצאה לפועל, היה זה לאחר שחלף יותר מחודש לאחר המועד שקבע בית הדין לשכירות שבו היה על הנתבע לשלם את חוב דמי השכירות. משמע, אותה עת כבר היה הנתבע במצב של הפרת החיוב לשלם את דמי השכירות. ג. גם אם הוטל העיקול ביום 18.9.03, כעולה מסיכום הפעולות בתיק ההוצאה לפועל, הרי שכל הפעולות בוטלו ביום 7.7.04, לפי אותו סיכום פעולות. משמע, מיום 7.7.04 לא היתה שום מניעה לנתבע לשלם את החוב. התביעה הוגשה רק שלושה חודשים לאחר מכן. הטענה שהעיקול בוטל רק ביום 12.4.07 לפי מסמך שצורף לסיכומי הנתבע, אינה משנה את ביטול ההליכים כבר ביולי 2004. ד. גם אם הוטל העיקול ביום 18.9.03, כעולה מסיכום הפעולות בתיק ההוצאה לפועל, הרי הוא הוטל על המגיע לרפאל בנוליאל, הוא התובע 2. לא היה ידוע לנתבע מי החייב האחר בתיק. אותה עת, כפי שנודע לנתבע כבר ביום 20.10.03, התובע 2 לא היה בעל הדירה, והיה על הנתבע לשלם את חוב דמי השכירות לתובע 1 בלבד, שלגביו לא היה שום עיקול. ה. גם אם הוטל העיקול ביום 18.9.03, כעולה מסיכום הפעולות בתיק ההוצאה לפועל, הרי לפי תקנות ההוצאה לפועל היה על הנתבע להודיע לתיק ההוצאה לפועל איזה כספים מצויים ברשותו ונכללים בעיקול. מחזיק שלא הודה בעיקול, ולא הוזמן לחקירה לפי סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל, העיקול אינו חל עליו. הנתבע לא הוכיח שנתן איזו שהיא הודעה בתשובה לעיקול. גם בתשובה לדרישת ב"כ התובעים לא הודיע איזה סכומים עוקלו. ו. גם אם הוטל העיקול ביום 18.9.03, כעולה מסיכום הפעולות בתיק ההוצאה לפועל, העיקול הוטל עד לסך 20,882.97 ₪, ולא היתה שום מניעה שהנתבע ישלם את היתרה מעל סכום זה לתובעים. על פי כל האמור לעיל, אני קובע שלא הוכח שהוטל עיקול אצל הנתבע ואם הוטל, הוא לא מנע מהנתבע לשלם את חוב דמי השכירות ואת דמי השכירות השוטפים לפני הגשת התביעה, ובודאי לאחריה. 7. אני דוחה את הטענה שהנתבע השקיע כספים בביצוע תיקונים שהיה על התובעים לבצעם. טענה זו נטענה בצורה סתמית, ללא פירוט סכומים ומועדים והתיקונים שהיו דרושים והפניות לתובעים לבצעם. יתר על כן, משמעות הטענה לענייננו היא קיזוז סכומים, כך שכביכול הסכומים המגיעים לנתבע בשל אותם תיקונים (חציים בלבד, לפי סעיף 68 (ד) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולה) יחשבו כתשלום חוב דמי השכירות. קיזוז מצריך הודעת קיזוז. הנתבע אף לא טען ששלח לתובעים הודעת קיזוז קודם לכתב ההגנה, וכתב ההגנה שלא פירט סכומים ומועדים אינו הודעת קיזוז כלל. על כן, אני דוחה את הטענה. 8. הנתבע עותר לקבלת סעד מן הצדק. זאת, כאשר הנתבע שילם דמי שכירות של 5 ₪ לחודש וכאשר נקבע שהיה עליו לשלם 102.97 ₪ לחודש לא שילם את חובו, שנצבר מאז 1.4.94. מזה ארבע שנים אין הוא משלם דמי שכירות שוטפים ואינו משלם את חוב דמי השכירות הקודמים שנקבעו לאחר הליך ארוך ומייגע. הנתבע טוען שהוא נכה 100%, חייב כספים רבים ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. אכן, מצבו של הנתבע עגום, והוא עתיד להתפנות מדירת מגוריו, ואפשר שהוא זכאי לדיור ציבורי על חשבון המדינה, אבל הדבר אינו מצדיק שהייתו בדירה השייכת לאחרים במשך שנים בלי לשלם דמי שכירות. ניתן בעד מן הצדק כאשר ההפרה היא הפרה מועטה ואיזון האינטרסים מצדיק זאת. אילו היה הנתבע נמנע מתשלום 5,000 ₪ משך חצי שנה, אפשר שהיה ניתן סעד מן הצדק לרפא את הפגם. ההפרה שהפר הנתבע את חיוביו אינה הפרה מועטה אלא גדולה ומתמשכת. בנסיבות אלה, צודק ב"כ התובעים בטענתו, שהנתבע אינו זכאי לסעד מן הצדק, אבל אם הוא זכאי לכך, על הסעד מן הצדק להיות בערך של קניית הזכות מחדש. אין בפני הערכה מוסמכת של מחיר דמי מפתח בדירה זו, אך יש להניח שמחיר דיירות מוגנת בדירה של 86 מ"ר ברח' דרך הים בחיפה, קרוב למרכז הכרמל, אינו פחות מ- 50,000 דולר בשקלים. על כן, אני קובע שהנתבע אינו זכאי לסעד מן הצדק, אך לפנים משורת הדין אקבע סעד מן הצדק בסכום של 40,000 דולר ארה"ב בשקלים. 9. הנתבע טען כי ביום 12.1.06, לאחר הגשת כתב ההגנה שלח לתובעים על ידי בא כוחם מכתב שברצונו להסדיר את תשלום דמי השכירות, וב"כ התובעים לא השיב למכתב. זו עובדה שמן הראוי שאתעלם ממנה, שכן ב"כ הנתבע אמר שהעובדות אינן שנויות במחלוקת כאשר עובדה זו לא היתה בפני. מכל מקום, מדובר בנכונות שאין עמה תשלום מלוא החוב. ממילא, התקיימה עילת הפינוי למרות המכתב. עילת הפינוי אינה אי נכונות לשלם עבור דמי שכירות, אלא אי תשלום דמי שכירות והפרת חיוב שדינו פינוי. 10. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה וקובע כי על הנתבע לפנות את הדירה בקומת המרתף ברחוב דרך הים 69 בחיפה (חלקה 9/1 בגוש 10908), עקב קיומה של עילת פינוי בשל אי תשלום דמי השכירות, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אלא אם ישלם לתובעים בתוך אותו מועד סכום בשקלים השווה ל- 40,000 דולר ארה"ב לפי השער היציג הידוע בעת התשלום. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. מקרקעיןשכירותפשיטת רגל