המבקש טען, כי ההליך שנקטו המשיבים ננקט שלא כדין, בניגוד לתקנון החברה ולהוראות חוק החברות ופקודת החברות ויש בו כדי לקפחו ומשום עושק המיעוט. להלן החלטה בסוגיית קיפוח המיעוט בחברה: החלטה 1. המשיבה מספר 1 (להלן: "החברה") הינה חברה, אשר בין בעלי מניותיה נמנים בעלי הדין שבבקשה זו שלפני, וכן גורמים נוספים, אשר לא נמצא להם מקום במסגרת ההליך. החברה הינה חברה אשר נתאגדה על ידי בני משפחת קרדוש, עוד בשנת 1949, כאשר מונו לה שלושה מנהלים: המבקש, המשיב מס' 2 וכן המנוח, סמיר קרדוש ז"ל (ר' נספח ג' לבקשה). כעולה מן הרישום הנ"ל במשרדי רשם החברות, לחברה 12 בעלי מניות. 2. לפני חודשים ספורים החלה להתגלע מחלוקת בין המשיב 2, כמייצגה של החברה, לבין המבקש. נשוא המחלוקת הינה חלקת קרקע, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, על שם המבקש עבור החברה, ואשר המבקש ניסה להעבירה לבנותיו. על כן עתרה החברה, באמצעות משיב 2, לסעד של צו מניעה, המונע בעד המבקש להשלים את העברת החלקה הנ"ל לבנותיו. במהלך ההתדיינות הועלתה הטענה כי המשיב 2 אינו רשאי לייצג את החברה, שכן על פי תקנון החברה, לחברה אמורים להיות 4 מנהלים, וכי ההחלטות באשר לניהולה והתנהלותה של החברה אמורים להתקבל על ידי מועצת מנהלי החברה, בהתאם להוראת התקנון, פקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983 וחוק החברות תשנ"ט-1999. 3. אציין, כי במסגרת התובענה, שהוגשה מטעם החברה בת"א 522/05, נעתרתי לבקשה למתן סעד זמני, והוריתי על עיכוב העברת הנכס לבנותיו של המבקש, תוך שאני מתנה, כמקובל, את הצו בהפקדת בטחונות. הואיל והחברה אינה בעלת נכסים והואיל וממילא לא ברור הכיצד תוכל ליתן התחייבות עצמית, הוריתי כי המשיב 2 יפקיד התחייבות עצמית במקום החברה. המשיב 2 משיקוליו הוא - שיקולים אשר אינם נהירים לי, נמנע מלהפקיד התחייבות עצמית. במקום זאת, יזם המשיב 2 הליך, בו נטלה האסיפה הכללית של החברה את סמכויות מועצת המנהלים, בהחליטה להסמיך את ב"כ החברה לנהל את הליכי המשפט, וכן לערוב להוצאות המבקש, בהתאם להחלטת בית המשפט. 4. המבקש טוען, כי ההליך שנקטו המשיבים 2-5 ננקט שלא כדין, בניגוד לתקנון החברה ולהוראות חוק החברות ופקודת החברות, יש בו כדי לקפחו ומשום עושק המיעוט. על כן עתר המבקש, בבקשה על דרך המרצת פתיחה לסעד של צו מניעה כדלקמן: "…שלא לפעול על פי ההחלטות שנתקבלו שלא כדין באסיפה שלא מן המניין שהתכנסה ביום 8/5/05 ו/או לעכב ו/או להקפיא ו/ו להימנע מלפעול ו/או להימנע מלהשתמש בהליך שנקטו המשיבים לכנס אסיפה שלא מן המניין בהשתתפות המשיבים 2-5 ולהורות על צו מניעה זמני במעמד צד אחד שימנע כל שימוש בהחלטות שנתקבלו בעקבות כינוס האסיפה הנ"ל…" בגדרה של תובענה זו, הוגשה אף הבקשה שלפני, המבקשת סעד זהה לתקופת הביניים, אשר מטרתו מניעת יצירת עובדות מוגמרות. 5. טענה מקדמית שבפי המשיבים הינה טענה כי הסעד הארעי, נשוא בקשה זו שבפני זהה לסעד הסופי נשוא התובענה העיקרית. על כן, על פי הכללים שנתגבשו בתביעה, על בית המשפט להמנע מהענקתו. איני מקבל גישה זו. מטרתו של סעד ארעי הינו הקפאת המצב הקיים עד להכרעה בתובענה העיקרית. סעד זה לעיתים נועד למנוע יצירת עובדות בלתי הפיכות עד להכרעה בתובענה לגופה, ולעיתים לצורך שימור המצב הקיים והעמדתו בעינו עד להכרעה, על מנת לא לרוקן את התובענה העיקרית מתוכן. על כן, לעיתים, כאשר בית המשפט ישוכנע כי נתקיימו נסיבות מצדיקות הענקת סעד זמני והדבר אף מוצדק מבחינת הדין המהותי, אין בזהות הסעד, כדי להצדיק המנעות ממתן הסעד הזמני (ר' ע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח', פד"י מה(4) 225; רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' .S.R.P מדיטרניין בע"מ, נב (4) 721, 732). במקרה דנן, אי הענקת הסעד המבוקש, רק מחמת העובדה כי סעד זה זהה לסעד בתובענה העיקרית, משמעה מתן היתר בתקופת הביניים, עד להכרעה בתובענה העיקרית, לפעולות נשוא הבקשה, תוך יצירת עובדות מוגמרות, אשר יהא בהן כדי לסכל את הסעד העיקרי ולעשותו ללא רלוונטי. על כן, סבורני, כי בנסיבות אלה, אין בזהות הסעדים כדי לחסום את המבקש מלבוא בשערי בית המשפט. 6. כאמור, טענתו העיקרית של המבקש הינה כי האסיפה הכללית של החברה נטלה לעצמה את סמכויות הניהול של הדירקטוריון מבלי שנקטה בהליכים החוקיים הראויים לשם כך, תוך פגיעה בזכויותיו ועושק המיעוט. לשיטתו, אין האסיפה הכללית זכאית לפעול על פי סמכויותיה השיוריות, מבלי שמוצו ראשית ההליכים בדירקטוריון. טענה שניה שבפיו הינה, כי הוא לא זומן כלל לאסיפה הכללית, ומכל מקום, ההזמנה לאסיפה הכללית נשלחה אליו באיחור, שלא על פי המועדים הקבועים בתקנון החברה ובחוק החברות. מאידך טוענים המשיבים, כי ממילא נקלעה החברה למבוי סתום, שמקורו בסכסוך שבין שני הדירקטורים אשר נותרו בחיים. כך, שאין מקום לכנס את הדירקטוריון מחד, וכאשר מן העבר השני, משנוטלת האסיפה הכללית את סמכויות הדירקטוריון, אין היא חייבת להתכנס על פי הכללים החלים על כינוסה, אלא על פי הכללים החלים, בהתאם לתקנון החברה, על כינוס הדירקטוריון. 7. ער אנוכי לכך כי הכרעה בבקשה זו, דורשת אף הכרעות בשאלות העומדות בבסיס המחלוקת בתובענה העיקרית. כידוע, כלל הוא כי בית המשפט, הדן בבקשה לסעד זמני, ימנע, כלל הניתן מהכרעה בסוגיות אלה. עם זאת, אין מנוס בדיון זה שבפני, להכנס אף ולברר חלק מן השאלות השנויות במחלוקת בתובענה העיקרית, שכן ללא הכרעה בסוגיות אלה, לא ניתן יהא לקבוע האם הבקשה ראוי לה שתענה. אקדים ואומר, כי אין בדעתי להכנס לבירור כל טענותיהם של הצדדים. המחלוקת שבין הצדדים טעונה גם כך, ורווית משקעים, אשר נראה, כי מקורם בסכסוכים רבי שנים בתוך התא המשפחתי. שקלתי, האם אין מקום להורות כי הדיון בתיק זה יבורר במסגרת בית המשפט לענייני משפחה. בהעדר טענה מצד בעלי הדין, אמנע לעשות כן מיוזמתי. 8. כאמור, מקורה של המחלוקת בסכסוך המתנהל בין המבקש מחד, לאחיו, המשיב 2, מאידך, הפועל, לכאורה בשם החברה. במסגרת הדיון בהליך זה, הסכמתי להוציא צו מניעה זמני, חרף העובדה כי דירקטוריון החברה חסר, תוך שאני ער לכך, כי המשיב 2 פועל בשם החברה, ללא הסמכת דירקטוריון החברה. סברתי כי שיקולי טובת החברה מחייבים, במסגרת זו, העתרות לבקשה להענקת סעד ארעי, לפחות עד להכרעה בתובענה לגופה. 9. חלוקת הסמכויות בין האורגנים השונים בחברה, הותוותה בסימן ב' לחלק השלישי לחוק החברות תשנ"ט-1999. סעיף 48 קובע את חלוקת הסמכויות, כאשר סעיף 49 קובע כי לדירקטוריון תהא נתונה סמכות שיורית. על פי סעיף 50 ניתן לקבוע בתקנון החברה הוראות באשר להעברת סמכויות בין האורגנים השונים: "(א) חברה רשאית לקבוע בתקנונה הוראות לפיהן רשאית האסיפה הכללית ליטול סמכויות הנתונות לאורגן אחר וכן כי סמכויות הנתונות למנהל הכללי יועברו לסמכות הדירקטוריון, הכל לענין מסויים, או לפרק זמן מסויים. (ב) נטלה האסיפה הכללית סמכויות הנתונות לפי חוק זה לדירקטוריון, יהיו בעלי המניות אחראים וחבים באחריות ובחובות דירקטורים לענין הפעלת אותן סמכויות, בשינויים המחויבים, בשים לב להחזקותיהם בחברה, להשתתפותם באסיפה ולאופן הצבעתם." ואילו סעיף 52(א) קובע: "(א) נבצר מן הדירקטוריון להפעיל את סמכויותיו והפעלת סמכות סמכויותיו חיונית לניהולה התקין של החברה, רשאית האסיפה הכללית להפעילה במקומו, אף אם לא נקבעה לכך הוראה בתקנון, כל עוד נבצר ממנו הדבר, ובלבד שהאסיפה הכללית קבעה, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון לעשות כן וכי הפעלת הסמכות חיונית כאמור; האמור בסעיף 50(ב) יחול על הפעלת סמכויות הדירקטוריון בידי האסיפה הכללית." על כן, לכאורה, רשאית האסיפה הכללית ליטול, בהליך דו שלבי, את פעולת הדירקטוריון. בשלב הראשון, על האסיפה להתכנס ולקבוע, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון להפעיל סמכויותיו, ובשלב השני להפעיל את סמכויות הדירקטוריון. תנאי לפעילות זו הינו כי הפעלת הסמכויות חיונית לניהולה התקין של החברה. 10. על כן, על בית המשפט לבדוק ראשית, האם נקבעו בתקנון החברה הוראות, המסמיכות את האסיפה ליטול את סמכויות הדירקטוריון. בהעדר הוראה כאמור, אין האסיפה רשאית לפעול את פעולות הדירקטוריון, אלא בהתאם לסמכויותיה, המכונות על ידי המשיבים, "סמכות שיורית מן השיורית", על פי הוראת סעיף 52. עיינתי בתקנון החברה, כפי שתורגם על ידי ב"כ המבקש, ולא מצאתי בו הוראה כאמור. על כן, לא מצאתי כי האסיפה גופה רשאית לפעול את פעולות הדירקטוריון, אלא על פי הוראת סעיף 52. על כן, על האסיפה לפעול לשם כך באופן דו שלבי כמפורט לעיל. לשם כך, יש לכנס את האסיפה הכללית על פי הכללים המותווים בתקנון החברה ובחוק. 11. לעניין זה אציין, כי אין חולק על כך, כי המשיבים מודעים היו למחלוקת הקשה בינם לבין המבקש. על כן, סבורני כי שעה שאלה אמורים לפעול את פעולותיה של החברה, בתוקף כשירותם כאורגנים של החברה, היה עליהם להקפיד שבעתיים על מילוי כל התנאים הנדרשים לשם פעולה זו, למען לא תקופחנה זכויות המבקש ויתר בעלי מניות החברה. והנה, במקרה דידן לא ביקשו המשיבים כלל לכנס את דירקטוריון החברה, אלא פנו במישרין להוראת סעיף 52. פעולה זו, של כינוס הדירקטוריון, הגם שניתן להניח כי לא היתה מניבה פרי, אמורה היתה להביאנו לכלל מסקנה כי אכן הדירקטוריון מצוי במבוא סתום, אלא שהמבקשים נמנעו מכך, ובכך רואה אנוכי טעם לפגם. המשיב 2 נתלה בהוראת תקנה 41 לתקנון החברה הקובעת: "חברי מועצת המנהלים יהיו רשאים ככל שימצאו לנכון לזמן את החברים לאסיפה בלתי רגילה והזימון יישלח לאסיפות בהתאם לבקשה כמפורט בסעיף 63 לפקודת החברות 1943/1929. שאם לא יהא כן, יזומנו אליה החברים המפורטים בסעיף הנ"ל ואם לא יהא בארץ ישראל (בפלסטין) בזמן כלשהוא מספר מחברי ההנהלה להרכיב/לקיים את המנין החוקי יהא לאיזה חבר במועצת המנהלים או לשני חברים מחברי החברה לקרוא לאסיפה בלי רגילה וינהגו כמה שאפשר (באותו) האופן לזימון החברה לאסיפה מטעם חברי מועצת המנהלים." אף הוראה זו אינה שוללת את סמכויות האורגנים, אלא קובעת הנחיה באשר לכינוס האסיפה של החברה, כאשר חלק מן הדירקטורים אינו מצוי בארץ. אין בהוראה זו כל הרשאה שלא להתחשב בדירקטורים אשר ניתן לכנסם. 12. במקרה דידן, התעלם המשיב 2 מקיומו של הדירקטוריון - למרות שהמבקש הינו חבר דירקטוריון. ופנה מיוזמתו בלבד, לכנס את האסיפה הכללית. גם אם אצא תוך הנחה, הסבירה כשלעצמה, כי אכן המשיב 2 לא היה מצליח להדבר עם המבקש, הרי עדיין מוטל היה עליו לכנס את האסיפה הכללית, באופן שדבר הכינוס יגיע, מבעוד מועד, לידיעת כל חברי החברה. במקרה דידן, פעל המשיב 2 באופן מזורז, ומבלי לוודא כי כל הזכאים להשתתף באסיפה הכללית של החברה, אכן זומנו. הליך הזימון לאסיפה נעשה על דרך של משלוח הזמנה בדואר רגיל, אשר נמסר למשלוח ביום 4.5.05, שעה שהאסיפה האמורה היתה להתקיים ביום 8.5.05 בשעה 09:00. לטענת המשיב 2, נשלחה ההזמנה על פי תקנון החברה. לשיטתו אין המדובר באסיפה כללית רגילה, עליה חלים הוראות סעיף 67 לחוק, וסעיף 42 לתקנון החברה - על פיהם יש לשלוח הודעה לחברים בחברה 7 ימים מראש קודם לכינוס האסיפה, אלא אסיפה כללית שבסמכותו השיורית מן השיורית - בה אין האסיפה מפעילה סמכות מוקנית לה בתקנון, אלא סמכותה שבמקום הדירקטוריון. על כן, די, לשיטתו, במתן הודעה של יומיים מראש - כפי הקבוע בתקנון גבי כינוס אסיפה הדירקטוריון של החברה. למסקנה זו מגיע ב"כ המשיבים על דרך פרשנות תקנה 41 לתקנון הקובעת בסיפא לה, כי כינוס האסיפה יעשה, לפי תרגומו, "באותה דרך, בקירוב ככל האפשר, שבה מכונסות אסיפות בידי דירקטורים". 13. דרך פרשנותם זו של המשיבים אינה נראית בעיני, אינה עונה על הוראות החוק, ואף נגועה ביותר מאשר שמץ חוסר תום לב. כל שנקבע בתקנה 41 הוא, כי כאשר הדירקטוריון פועל בקוורום חסר, רשאי הוא לכנס את אסיפת חברי החברה. דרך הזימון תעשה על ידי החבר, הפועל את פעילות הדירקטוריון, באותה דרך שבה היה פועל הדירקטוריון עצמו. לא מצאתי כל הוראה האומרת, כטענת ב"כ המשיבים, כי כינוס האסיפה יעשה על דרך שבה מכונס הדירקטוריון. 14. סעיף 67 לחוק החברות התשנ"ט-1999, קובע: "הזמנה לאסיפה כללית בחברה פרטית תימסר לכל מי שזכאי להשתתף בה, לא יאוחר משבעה ימים לפני המועד לכינוסה ובלבד שלא תימסר למעלה מארבעים וחמישה ימים לפני מועד כינוסה, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון." הוראה זו דנה במסירה בפועל ולא במסירה למשלוח בדואר. אלא שהסיפא לסעיף מאפשרת לחברי החברה לקבוע הוראה אחרת בתקנון. כאמור, תקנה 42 לתקנון החברה קובעת הוראה דומה, אך קובעת, כפירוש ב"כ המבקש "יש חובה לשלוח את ההזמנה לפני היום הקבוע לאסיפה בשבעה ימים לפחות". ברור, כי משלוח ההזמנה בדואר רגיל שלושה ימים קודם למועד כינוס האסיפה, אינו עונה על דרישה זו. אף לא מקובלת עלי, כאמור, גישת ב"כ המשיבים, כי דין האסיפה לעניין זה כדין הדירקטוריון. לטעמי, אסיפה כללית לעולם תכונס על פי הכללים הנוגעים לכינוס האסיפה ולא לכינוסו של אורגן אחר. 15. יתר על כן: המשיב 2 שלח את ההזמנה אך ורק למבקש ולמשיבים 3 עד 5. לא הושמע באזני כל הסבר מניח את הדעת, מדוע זה לא נשלחו הזמנות לכל חברי החברה. בסיכומיו טוען ב"כ המשיבים כי יתר החברים נפטרו לבית עולמם. בכך אין הסבר מדוע לא זומנו יורשיהם, ומהם הצעדים אשר ננקטו לצורך צירוף היורשים לחברה. יתר על כן: מתצהיר המבקש, אשר צורף לתגובת המשיבים, ואשר ניתן בתמיכה לבקשה לסילוק על הסף של התביעה בת.א. 522/05 עולה, כי לפחות בעל מניות נוסף, בשם כמאל, עדיין חי. על כן, ברי, כי המשיב 2 לא מילא תפקידו כראוי, ולא דאג לזמן את כל חברי החברה בהתאם לתקנות החברה. חמור מכך: האסיפה אשר נועדה להתכנס נועדה לדון בבעיה קונקרטית, הנוגעת למבקש. על כן, דרך משלוח ההזמה לחבר זה, בדואר רגיל, שלושה ימים קודם למועד הדיון, כאשר במניין ימים אלה אף נכללים ימי מנוחה שבועיים - מהווה מנהג שלא בתום לב. סבורני כי כל אדם סביר מן הישוב היה דואג לוודא כי אכן ההזמנה נמסרה לנמען. קיימות דרכים רבות לשם כך, בין על דרך של משלוח המכתב באמצעות שליח - והצדדים מתגוררים בעיר אחת - ובין על דרך של מתן הודעה בנוסף, בטלפון. דרך שלשול המכתב לתיבת הדואר, פרק זמן כה קצר קודם לכינוס האסיפה, הינה מרשם בדוק לכך, שהזמנה לא תמסר לנמען במועד, ואם תמסר, יעשה הדבר פרק זמן כה קצר, בו לא תנתן לנמען אף שהות לכלכל צעדיו. המבקש אף נחקר באולמי וחזר וטען כי לא זומן כלל לאסיפה. עדותו זו לא נסתרה. 16. בנסיבות אלה, אני קובע כי כינוס האסיפה הכללי לא נעשה כדין ותוך מנהג שלא בתום לב. על כן, אני קובע כי ההחלטות אשר נתקבלו באותה אסיפה, לכאורה, הינן פגומות, ונעשו תוך פגיעה בזכויות בעלי המניות אשר לא זומנו. אמנם, לנוכח ההליכים הננקטים בת.א. 522/05, לכאורה, פעולת המשיבים הינה לטובת החברה בכללותה, כאשר, אף זאת לכאורה, האינטרס של המבקש אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של החברה. אולם, אין בכך כדי להתיר את הרצועה, עד כדי חריגה מכל כללי הניהול התקינים של החברה. 17. בנסיבות אלה אני אוסר על המשיבים לנקוט כל פעולה שהיא על פי החלטות האסיפה הכללית מיום 8.5.05, שכן אסיפה זו לא כונסה כדין. אין בהחלטתי זו כדי לאסור על החברה והמשיב 2 להמשיך בהליכים, אשר נקטו בתקופה שקדמה לכינוס האסיפה. המשיבים 2-5 ישאו בהוצאות המבקש בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. דיני חברותקיפוח בעלי מניות המיעוט